שמואל (שמיל) גולן

שמואל (שמיל) גולן
	שמיל גולן
	שמיל גולן
לידה	18 בפברואר 1946; ברגן-בלזן, גרמניה
פטירה	9 בינואר 2020 (בגיל 73)
מדינה	ישראל
השתייכות	צבא הגנה לישראל
דרגה	תת-אלוף
תפקידים בשירות
	מג"ד, סמח"ט עוצבת חירם (חטיבה 769), מח"ט, מפקד יחידת הקישור ללבנון (יק"ל), נספח צבאי בזאיר, מפקד המרכז בפיקוד העורף
פעולות ומבצעים
	מלחמת ששת הימים; מלחמת ההתשה; מלחמת יום הכיפורים; מלחמת לבנון
עיטורים
	עיטור המופת

שמואל (שמיל) גולן (18 בפברואר 1946, ברגן-בלזן, גרמניה – 9 בינואר 2020, כפר סבא) היה לוחם וקצין, סיים את שירותו הצבאי כתא"ל ולאחר מכן שימש כ-15 שנה בתפקידי פיקוד וניהול במשק לשעת חירום. במלחמת ששת ימים היה סמ"פ א' בגדוד 12 של גולני תחת המ"פ אהרון ורדי והשתתף בקרב תל פאחר, בו סייע לייצב את הכאוס ששרר למרגלות התל ואחר כך הוביל שלושה זחל"מים אל המוצב הדרומי שתפסו אחיזה באחת הנקודות החולשות על השטח. על אף פציעתו המשיך להילחם עד לסיום הקרב. על לחימתו בקרב קיבל שמיל את עיטור המופת. במהלך שירותו הצבאי, אותו סיים בשנת 1995, נפצע שמיל ארבע פעמים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמואל (שמיל) גולן נולד ב-18 בפברואר 1946 במחנה הריכוז ברגן-בלזן בגרמניה לחוה, שהייתה פליטת שואה, ועברה את אושוויץ וברגן-בלזן; ומשה גולדברג שלחם כפרטיזן. בשנת 1951 עלתה המשפחה ארצה והשתכנה במעברה בשכונת גיל עמל של המושבה מגדיאל (לימים חלק מארבע המושבות שהתאחדו בשם הוד השרון). שמיל למד בבית ספר תיכון מקצועי "מקס פיין" בתל אביב. במהלך הלימודים סייע בפרנסת המשפחה ועבד במסגריה ברמתיים בשעות אחר הצוהריים. כמי שהתחנך בתנועת הנוער החלוצית "הנוער העובד והלומד", הטמיע שמיל את רעיון ההגשמה והתגייס לנח"ל במטרה להיות שותף להקמת היישוב בירנית^[1].

שירות צבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמיל התגייס לצה"ל בשנת 1964 ושירת כ-31 שנים. שמיל התגייס לנח"ל מתוך כוונה להצטרף לחבריו בגרעין "הנוער העובד" להקמת בירנית. לאחר טירונות וקורס מ"כים הצטרף לנחל המוצנח, סיים קורס קציני חי"ר ושב ליחידתו. במהלך אחת הצניחות נפצע שמיל בגבו והוגדר כ"פסול צניחה". כיוון שלא רצה לשרת ביחידה עורפית, הועבר על פי בקשתו כסג"ם צעיר לגולני.
במלחמת ששת הימים היה שמיל סמ"פ של פלוגה א' תחת פיקודו של אהרן ורדי בגדוד 12 של גולני. במסגרת ההבקעה של צה"ל ברמת הגולן בחזית הסורית, גדוד 12, תחת פיקודו של סא"ל מוסה קליין, הופקד על כיבוש מוצב תל-פאחר. עם הגדוד לחם שמיל בקרב תל פאחר אשר נערך בשעות אחר הצהריים ב-9 ביוני 1967, במהלך הקרב, ולאחר שמתוך שבעת הזחל"מים של פלוגה א' נפגעו ארבעה, אסף שמיל לוחמים כשירים בשלושה זחל"מים נוספים, והוביל הסתערות באש בדרך העוקפת את המוצב מצפונו. גם לכוח הזה היו נפגעים, אולם הוא הגיע למוצב והצטרף ללחימה. התקפות אלה השלימו את כיבוש התל הדרומי, אולם לא היה בכך די להכריע את הקרב בתל הצפוני. תוך כדי לחימה, נפצע שמיל מכדור שפגע בכתפו ויצא דרך גבו. הוא לא יכול היה לירות אבל המשיך לתפקד עם יד כמעט משותקת, סירב להתפנות והמשיך בלחימה ועסק בפינוי נפגעים אחרים. על מעשה זה הוענק לו עיטור המופת^[2]^[3]^[4]^[5]. לשמיל הייתה ביקורת רבה על ההכנות לקרב ועל ניהולו והוא טען כי בפיקוד החטיבה לא התעניינו בקרב הזה בכלל, התכנון והשליטה היו כישלון מוחלט, לא היה תדריך לפני היציאה ולא נעשה תחקיר כי לבכירים לא היה נוח עם השאלות הרבות^[6]^[7].

לאחר החלמתו מהפציעה חזר גולן לשירות כמפקד פלוגה. באותה תקופה, במהלך שלוש השנים שלאחר מלחמת ששת הימים, תקופת מלחמת ההתשה בבקעת הירדן, התבצעו פעולות רבות של חדירה לתוך שטח ירדן אשר נקראו בשמות הקוד "ינשוף" ו"גירית". במהלך אחת מפעולות אלו, פעולת "צללית", בליל שבין 21–22 באוגוסט 1968, לאחר שהכוח חדר לעומק שטח ירדן, במשימה לפוצץ שלושה בתים בכפר מוחמד סלאח (באזור שמול קיבוץ חמדיה), הוא נתקל בכוח ירדני, במרחק של כעשרה ק"מ מהגבול. הירדנים חסמו את ציר התנועה של הכוח, פתחו עליו באש, הרגו חייל אחד, רב"ט יואב בלמן בן 20 מבית ינאי^[8], ופצעו שלושה. בין הפצועים היה גם גולן שהפעם נפצע ברגלו. החיילים ביצעו קרב נסיגה, תוך שהם מחלצים את ההרוג ואת הפצועים. רגלו של גולן רוסקה והוא אושפז למשך כמה חודשים בבית חולים שם הצליחו להציל את הרגל^[5].

במלחמת יום הכיפורים, הוא נקרא בעת לימודיו באוניברסיטה לפקד על גדוד קציני חי"ר במילואים שהיה מורכב מיוצאי גולני, צנחנים וסיירות שונות. עם הגדוד לחם שמיל ברמת הגולן, משם עבר לסיני ומשם לאזור שממערב לתעלת סואץ, והיה בין כובשי ג'בל עתקה אשר שלט על העיר סואץ. בקרב על ג'בל עתקה נפצע שמיל פעם נוספת מרסיסים בגבו^[1].

בשנים 1978 - 1980 היה שמיל מפקד חטמ"ר הערבה 406.

במלחמת לבנון שירת שמיל כסגן מפקד יחידת הקישור ללבנון (יק"ל) ועסק בהקמת צבא דרום לבנון (צד"ל).

בשנת 1987 היה שמיל מפקד המרכז בפיקוד העורף.

במלחמת המפרץ פיקד גולן על מחוז דן בפיקוד העורף.

בשנים 1991–1994 כיהן כנספח צבאי בזאיר.

קריירה אזרחית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם שחרורו בשנת 1995 מונה להיות ראש אזור המרכז של משק לשעת חירום (מל״ח) (כיום רשות חירום לאומית (רח"ל)) ובתפקידו האחרון שימש כראש מל"ח עד לפרישתו בשנת 2013.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1969 התחתן עם שרה טולדנו מרמת השרון, עד שנת 1975 חיו במושבה מגדיאל, אחר כך ברעננה ובשנת 1988 עברה המשפחה לכפר סבא שם חי שמיל עד יום מותו ב-9 בינואר. הובא למנוחות בבית העלמין האזרחי מנוחה נכונה בכפר סבא. 2020^[9].

לשמיל ושרה שתי בנות ובן.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעקב אורלנד, יום תל פאחר - בלאדה עם ואריאציות על נושאים קיומיים, הוצאת מערכות - משרד הביטחון, 1976, עמ' 98, 129, 135, 139.
מירב הלפרין, טורפי הלילה - סיפורה של סיירת גולני, הוצאת ידיעות אחרונות - ספרי חמד, 2018, עמודים 39–45.
אהרון ורדי . "בדרכים לא סלולות", הוצאת אוריון, נובמבר 2017, עמ' 46–57.
אלישיב שמשי, "איפה אני נמצא, לעזאזל? - על התמצאות בשדה הקרב", הוצאת מערכות - משרד הביטחון, 2001, עמ' 91–101.
דני אשר, "על משמר הנגב הרחוק - סיפורה של אוגדה 80", הוצאת משרד הביטחון - מנה"ר, 2018, עמ' 157–159.
יזם: יום טוב חזן, מחקר ותיעוד: מוטה הר-לב, כומתה חומה - סיפורם של לוחמי גולני, עריכה והוצאה לאור: שבתאי גל-און, כפר תבור, עמ' 53–62.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יניב קובוביץ, הקרב על הקרב על תל פאחר: גדוד 12 נגד סיירת גולני, באתר הארץ, 14 בדצמבר 2018
אתר נעמוש: גדוד 12 נגד ספר הסיירת, פורסם ב-20 בנובמבר 2018.
אתר נעמוש: אהרן מגד / הקרב על תל פאחר, פורסם ב-24 במרץ 2016.
אתר נעמוש: בקרב הזה אל תחפש היגיון, ריאיון עם שמיל גולן, סמ"פ א' בקרב תל פאחר.
אתר נעמוש: פרידה משמיל גולן – אחד מגיבורי תל פאחר וחטיבת גולני לדורותיה.
אתר נעמוש: שמתי לסורי בעיטה לפרצוף - ראיון אותנטי עם יום טוב חזן, הרס"ר האגדי של גדוד 12, פורסם ב-8 בספטמבר 2015.
חיים של אחרים - ביוגרפיות וסיפורי חיים, אהרון ורדי - "בדרכים לא סלולות", 7 במרץ 2018. תיאור של הספר כולל קטעים מתוך הפרק על קרב תל-פאחר.
יחס ישיר בין כמות הצל"שים וגודל התקלה, אורי שמחוני, Nrg מעריב, 24 באפריל 2001.
אתר נעמוש: רק בעוד שנים יבינו טירוני גולני 2014 את עוצמת החוויה, כשלוחמי תל פאחר 1967 הגיעו לתל כדי לספר להם ממקור ראשון על הקרב - דני ביזר ושמיל גולן התרגשו לא פחות.
אתר נעמוש: פשיטות מעבר לירדן 1968, סיקור של שתי פעולות שביצעה פלוגה א' בגדוד 12 בפיקודו של המ"פ שמיל גולן, פורסם ב-12 בפברואר 2020.
עיטור המופת לסגן שמואל גולן (גולדברג) אתר הגבורה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ ¹ ² ברוך בר סלע, איש מופת תושב כ"ס תא"ל (מיל.) שמואל (שמיל) גולן, גימלתון - עיתון גימלאי כפר סבא גיליון מס' 36 מאי יוני 2009, עמ' 5-6
^ סגן שמואל גולן (גולדברג), באתר הגבורה
^ אהרון ורדי, בדרכים לא סלולות, הוצאת אוריון, נובמבר 2017, עמ' 46-57
^ קולות מ-67: גדוד 12 / תל פאחר, באתר נעמוש / הרמה הסורית / מלחמת ששת הימים, ‏28 באוגוסט 2016
^ ¹ ² ג'ני אלעזרי, מל"ח הארץ, "על השרון", 12 באפריל 2002, עמ' 78-83
^ אבי צור, מי שנלחם בתל-פאחר שותק, ביטאון הלוחם, יוני 2002, עמ' 18-26
^ דני ביזר ושלמה מן, "לא היה שום ניהול קרב" - שמיל גולן, סמ"פ א', תוקף ללא הנחות את מקבלי ההחלטות בכיבוש תל פאחר (חלק ב' של הראיון), באתר נעמוש, ‏13 במרץ 2014
^ רב"ט יואב בלמן למנוחות, על המשמר, 23 באוגוסט 1968, עמ' 12
^ איזי גרנות חמאווי, איזי גרנות חמאווי סופד לשמיל, באתר דף הפייסבוק תל פאחר אז והיום, ‏13 בינואר 2020

[:1-1] ¹ ² ברוך בר סלע, איש מופת תושב כ"ס תא"ל (מיל.) שמואל (שמיל) גולן, גימלתון - עיתון גימלאי כפר סבא גיליון מס' 36 מאי יוני 2009, עמ' 5-6

[2] סגן שמואל גולן (גולדברג), באתר הגבורה

[3] אהרון ורדי, בדרכים לא סלולות, הוצאת אוריון, נובמבר 2017, עמ' 46-57

[4] קולות מ-67: גדוד 12 / תל פאחר, באתר נעמוש / הרמה הסורית / מלחמת ששת הימים, ‏28 באוגוסט 2016

[:0-5] ¹ ² ג'ני אלעזרי, מל"ח הארץ, "על השרון", 12 באפריל 2002, עמ' 78-83

[6] אבי צור, מי שנלחם בתל-פאחר שותק, ביטאון הלוחם, יוני 2002, עמ' 18-26

[7] דני ביזר ושלמה מן, "לא היה שום ניהול קרב" - שמיל גולן, סמ"פ א', תוקף ללא הנחות את מקבלי ההחלטות בכיבוש תל פאחר (חלק ב' של הראיון), באתר נעמוש, ‏13 במרץ 2014

[8] רב"ט יואב בלמן למנוחות, על המשמר, 23 באוגוסט 1968, עמ' 12

[9] איזי גרנות חמאווי, איזי גרנות חמאווי סופד לשמיל, באתר דף הפייסבוק תל פאחר אז והיום, ‏13 בינואר 2020

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]