שרה שטרסברג-דיין

הוספת קישורים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שרה שטרסברג-דיין

שרה שטרסברג-דיין (בלועזית: Sara Strassberg-Dayan; נולדה ב-15 ביולי 1938) היא מחזאית, חוקרת ומרצה לפילוסופיה ולמחשבת ישראל.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה במונטווידאו, אורוגוואי, בה גדלה עד גיל תשע וב-1947 עברה עם משפחתה להתגורר בבואנוס איירס, ארגנטינה. אביה, אברהם אליהו שטרסברג ואמה פרידה שטרסברג לבית מליצ'קה. גדלה במשפחה יהודית-מסורתית בעלת השקפת עולם ציונית; הוריה גדלו בפולין והשתקעו לפני השואה באורוגוואי; לפרנסתם עסקו בייצור דברי נוי בסדנה בביתם. לשרה אח בכור, לואיס, בעבר כנר בתזמורת הפילהרמונית של תיאטרון קולון בבואנוס איירס, עיר מושבו.

בארגנטינה סיימת את לימודיה בפילוסופיה כללית (Licenciada en Filosofía) ב-1962 ותורת התיאטרון ב-1965, שניהם באוניברסיטה הלאומית של בואנוס איירס. לימדה פילוסופיה בפקולטה לפילוסופיה באוניברסיטה זו (1968-1963), הדריכה את סדנת המחזאים של אגודת הסופרים של ארגנטינה ב-1972. היא לימדה שם גם במוסדות שונים להשכלה גבוהה (בית הספר הלאומי הגבוה לאומנות התיאטרון, סמינרים למורים על-יסודיים) ואחר-כך בבית הספר היהודי האינטגרלי ע"ש רמב"ם, בו לימדה פילוסופיה. הייתה מזכירת מערכת וכתבת תרבות בכתב העת "ראיסס" (שורשים) ב-1968.

ביקרה בישראל בדצמבר 1975, עם קבוצת מורים מבית הספר "רמב"ם", נשארה בארץ ואחרי שנה שבה לארגנטינה לחודש ימים ועלתה רשמית בינואר 1977, הוריה עלו אחריה באותה שנה. בארגנטינה התחילה בכתיבת דוקטורט בפילוסופיה בנושא מרטין בובר, לימודים שנקטעו לאחר עלייתה לישראל ובארץ המשיכה בעבודת מחקר במחשבת ישראל בעת החדשה ובשנת 1988 קיבלה תואר דוקטור לפילוסופיה של האוניברסיטה העברית בירושלים. עבודת הדוקטור, "תפישת האדם במשנותיהם של א.ד. גורדון והראי"ה קוק", נעשתה בהדרכתו של פרופסור אליעזר שביד. על בסיס הדוקטורט כתבה את ספרה "יחיד, אומה ואנושות"; הספר ראה אור בהוצאת הקיבוץ המאוחד בשנת 1995, במסגרת "ספריית הילל בן-חיים".

היא לימדה מחשבת ישראל בעת החדשה בחוגים למחשבת ישראל באוניברסיטת בן-גוריון בנגב (1984-1981; 1999-1996), באוניברסיטה העברית בירושלים (1989-1985), בבצלאל (1995/4) ובמכון שכטר למדעי היהדות (2012-1996). בשנת 1986 הייתה מרצה אורחת באוניברסיטה הלאומית של בואנוס איירס בשליחות מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים.

היא פרסמה עד כה (ינואר 2015) עשרה ספרים, מהם שלושה בעברית ושבעה בספרדית. מחזותיה הוצגו בתיאטרון, שודרו ברדיו ובטלוויזיה בבואנוס איירס וזכו שם לפרסים רבים. היא פרסמה מאמרים רבים בעברית ובספרדית לפני ואחרי עלייתה ארצה.

בארץ היא חברה באגודת הסופרים העבריים, אקו"ם, איגוד כללי של סופרים בישראל אנ"י (איגוד נשים יוצרות בישראל), AIELC (איגוד ישראלי של סופרים בספרדית), חברה נציגת ישראל ב-P.E-N. International של ארגנטינה.

שרה שטרסברג-דיין מתגוררת בירושלים מאז עלייתה לישראל. הייתה נשואה ליצחק דיין, בעל בית דפוס, מ-1995 ועד למותו, ב-2001.

תחומי מחקר ויצירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פילוסופיה כללית ויהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפילוסופיה כללית שטרסברג-דיין עוסקת באפשרות האתיקה כמקצוע אוטונומי ותורת הערכים ומקומה בהתמודדות עם המשבר המוסרי של האנושות בזמננו. במחשבת ישראל היא עוסקת בעיקר בהוגים של העת החדשה, משפינוזה עד לוינס. השוואת משנותיהם של א.ד. גורדון ואברהם יצחק הכהן קוק על נושאים כגון תפיסת האדם, בעיית ההכרה, המוסר, ההיסטוריה, הדת והציונות, הייתה הנושא של עבודת הדוקטור שלה. היא עוסקת בעיקר בתחום זה בנושאים הקשורים לקיום היהודי בזמננו ולצורך לחדש את היהדות כ"הומניזם עברי" בעקבות הוגים כגון א.ד. גורדון, מרטין בובר ועמנואל לווינס, בהתאם לנסיבות ולצרכים של ימינו, הן בישראל והן בתפוצות.

דרמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחזותיה עוסקים בנושאים שונים, כלל אנושיים ויהודיים כאחד, הם כתובים בסגנונות שונים, ביניהם תיאטרון אוונגרדי ("החה-חה", "המלה הרעה", "בטן הלוויתן"), ביוגרפי ("סוקרטס", "שדה החיטה והעורבים" – על חיי וינסנט ואן גוך), היסטורי ("הגחלת" – על מרד גטו ורשה) או מבוססים במקורות, כגון המחזה האחרון עד כה: "אלישע, האחר" – על אלישע בן אבויה, מחזה שנכתב במסגרת סדנת המחזאות של יוסי יזרעאלי בתיאטרון תמונע (אוקטובר 2013 – ינואר 2014).

יחיד, אומה ואנושות: תפיסת האדם במשנותיהם של א.ד. גורדון והרב קוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

אברהם שפירא, על עטיפת הספר:

"חיבורה היסודי-המקיף של ד"ר שטרסברג מציג משנות אנתרופולוגיות-פילוסופיות שניצוצותיהם פזורים בכתבי גורדון והרב קוק, והן נבחרות בהקשר הרחב של גישות ל"בעיית האדם" במחשבה היהודית במאות היט' והכ', ובפילוסופיה המערבית בעת החדשה. עם זאת נערך כאן גם עיקוב אחר מקורות היניקה וההפריה שלהם במורשת התרבות היהודית. נקודת המוצא של המחברת היא כפולה: (א) האדם כיהודי והיהודי שבאדם, כיחיד-פרט וכאומה: (ב) האדם בעולם והיהודי כבן למשפחת האדם בכללה.

שלושת דורות של חוקרים הקנו לנו ספרות פרשנית ענפה המוקדשת לעולמות הרוח של גורדון ושל הרב קוק. מכמה בחינות יוצר הספר המוגש כאן רובד חדש בהבנת משנותיהם. נפתחים בו אופקים נוספים ומאתגרים להבנתן ולהשתמעויות רוחניות-תרבותיות שלהן".

דברי המחברת, בסיום הספר:

"משתמע ממחקר זה, כי יש בהגות של א.ד. גורדון והראי"ה קוק השקפת עולם וחיים מבוססת על תפיסת אדם ייחודית שכוונתה המעשית, להדריך את תהליך הנורמליזציה בחיי העם היהודי בהווה ובעתיד הקרוב. מדובר כאן לא באידאולוגיה פוליטית אלא בהגות פילוסופית מושתתת על האמונה בחיוב ובקדושת החיים, העולם וחיי האדם בתוכם, אמונה באחדות ההוויה המבססת מוסר של אחדות והתגברות על השניות, החלקיות והניכור בכל מישורי ההוויה.

מעבר להבדלים המשמעותיים שבין הוגי-דעות אלה במה שנוגע לאמצעים כיצד לממש את הנורמליזציה והחידוש של חיי העם היהודי והיהדות, בולטת אמונתם באדם בכלל ובאדם היהודי בפרט, הקוראת להגשמת האדם והיהודי בתנאים המשתנים של המציאות החדשה. אין ספק שאמונה זאת בעינה עומדת מעבר להיעדר הגשמתה המלאה, ותפיסת האדם שלהם, על המשותף לשניהם, עודנה מקור השראה העשוי להורות דרך לעתיד לבוא לאלה הממשיכים לחתור לאיחוד העם ולתחיית התרבות היהודית בנסיבות ההיסטוריות החדשות".

אודות מחזות נבחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • החה-חה

ניסיונו הכושל של אדם להגשים את עצמו וליצור, מול זרמי החיים שמכתיבים לו את גורלו. המחזה שייך לתיאטרון האבסורד והושפע מיונסקו ובקט.

  • המלה הרעה

מחזה סוריאליסטי המשקף את מעמדו הבעייתי של האדם בימינו בתור פרט הנאבק כדי לממש עצמו ולחוות אהבה ואמפתיה בעולם צרכני קר.

  • בטן הלוויתן

מחזה העוסק בסגנון לא-ריאליסטי, סגנון של מדע בדיוני, באפשרות השמדת העולם בעתיד כתוצאה מתהליכי קדמת יתר של המדע והטכנולוגיה, תהליכים שאינם מלווים בהתקדמות מוסרית, תרבותית וערכית.

מר ברונר, המייצג את השקפת העולם המטריאליסטית והחומרנית, נעדרת הערכים האנושיים הבסיסיים של התרבות המערבית בת המאה העשרים, משתנה בפנימיותו. השינוי בא לצורך הישרדותו בחיים והסתגלותו לתנאים בלתי מוכרים של השהיה במקום לא מזוהה בחברת אנשים לא מוכרים. מתוך התמודדות עם המצב החדש נעשה מר ברונר מודע לטעויות שבחייו בעבר ומתחילים לפעום בלבו מאוויים לזכות בחיים חדשים, המבוססים על ערכי ידידות אמת, אהבת אמת, אחריות וסולידריות לאנשים האחרים.

  • הגחלת

מחזה היסטורי העוסק בהכנת המרד בגטו ורשה, המאבק בגטו והריסתו באביב 1943.

העלילה מתרכזת בגורלה של משפחת קהן, מאז שאורי, הבן, האמור להיות אחד ממנהיגי המרד, חוזר לגטו כשנה וחצי לפני המרד כדי לעודד את האנשים להתכונן למאבק נגד הנאצים, מתוך הנחה שאולי יהיה זה מאבק רק של יהודים.

מאשה, אחותו של אורי, "פטריוטית" פולנית ולוחמת למען זכויות האנושות כולה, מסרבת להיענות לקריאה זו, וגם אימו של אורי וחברים אחרים מתנגדים בתחילה לרעיון המרד, כל אחד ממניעים שונים, המשקפים את הפילוג האידאולוגי בתוך העם היהודי.

מתוך התפתחותם הטרגית של החיים בגטו תחת שלטון הנאצים, מגיעים תושבי הגטו האחרונים להחלטה למרוד ולהילחם עד הסוף. השינוי בולט במיוחד בדמויות האם ומאשה, שאמורה לבסוף, לאחר שריפתו של הגטו, להיות היחידה מהמשפחה שתוכל לצאת מהגטו עם בנו התינוק של אורי, כדי לפתוח בחיים יהודים חדשים.

דמותו של אורי מבוססת על דמותו של מרדכי אנילביץ', אולם הפרטים ההיסטוריים והביוגרפיים שונו.

  • סוקרטס

המחזה עוסק בחייו ובהגותו של סוקרטס ובמאבקו המתמיד למען האמת והצדק, נגד הקונפורמיזם והצביעות בחברה ובעד חינוכו הערכי והמוסרי של היחיד, כדי לשפר את חיי החברה והמדינה כולה.

המחזה שמתחיל בבית הדין, כשסוקרטס, בן שבעים, נאשם בכפירה באלי העיר ובהשחתת הנוער ודורשים להטיל עליו עונש מוות. בשלב זה פונה סוקרטס לקהל שבאולם כאילו כולם חבר מושבעיו ומנסה להסביר מדוע חייו שונים מחיי כל אדם אחר באתונה ומהי השליחות הציבורית שקיבל עליו ארבעים שנים קודם לכן, כשהחליט להתמסר לפילוסופיה.

המחזה מהווה שיחזור של תולדות אתונה בשנים הללו, סביב השאלות הגדולות של מלחמה ושלום, והיחס בין אתונה לשכניה, מנקודת מבטו של סוקרטס, עד תחילת המשפט נגדו, שבעקבותיו הוא נידון למיתה, בתמונה האחרונה של המחזה.

המחזה נכתב ב-6–1967 ומהווה ביקורת סמויה על הנעשה בארגנטינה באותן שנים של ערעור המשטר הדמוקרטי, מהפכים צבאיים שהביאו עימם הידרדרות חברתית, פוליטית ובראש ובראשונה מוסרית. התרגום העברי הותאם למציאות הישראלית.

  • שדה החיטה והעורבים

המחזה עוסק בשלוש השנים האחרונות לחיי וינסנט ואן גוך. שמו של המחזה "שדה החיטה והעורבים" לקוח משמה של אחת התמונות האחרונות שואן גוך צייר לפני התאבדותו. המחזה מנסה לפענח תמונה זו ולבדוק מדוע הוא התאבד אחרי שיצר אותה.

זוהי דרמה ביוגרפית, על אף שאין היא מכוונת לשיחזור מדויק, לא של חיי הצייר וגם לא של הנסיבות החברתיות-תרבותיות של זמנו, אלא בפירוש העובדות והנתונים הפסיכולוגיים וההיסטוריים המוכרים לשם הצגת נושאים כגון ההתמודדות של האמן עם סביבתו והמאבק התמידי של היוצרים למען חופש הביטוי והיצירה.

  • הרובוט המפוזר (מחזה לילדים)

הרפתקאות של הרובוט האדון פפה המפורסם, לאחר שיום אחד הוא מתקלקל ומתחיל לגרום לצרות צרורות לעירו: מכוניות זזות רק אחורה, הגשם אינו פוסק וכן הלאה. הסמל "פרצוף חמוץ בום" יוצא בעקבות הרובוט שברח בעזרת ידידתו, הילדה גבי, המנסה לסייע לו להבריא. המחזה מתאר את הניסיונות המצחיקים והכושלים של הרובוט ושל גבי למצוא עזרה אצל המכשפה בלגניה, עד שלבסוף, בעזרת עיתונאי חכם, הם מגיעים לביתו של ד"ר מזורוביץ', שמצליח לרפא את האדון פפה, וסוף-סוף, גם הסמל "פרצוף חמוץ", משתתף בשמחת כולם, כשהאדון פפה מצליח לתקן את כל הדברים שקילקל באמצעות שידור בטלוויזיה.

  • נשף מסכות

מחזה ריאליסטי. במעלית "נתקעים" אנשים המייצגים שכבות שונות בחברה הישראלית. כך נחשף הפער והעימות בין עולים חדשים לוותיקים, חילוניים ודתיים, מבוגרים וצעירים.

  • אלישע, האחר

המחזה מספר על אלישע בן אבויה והעימות שלו עם רבי עקיבא, על רקע המרד הגדול נגד רומי. אלישע בן אבויה, אחד מחכמי הסנהדרין, רב מבריק וחכם, מורד בשלב מסוים במורשת היהודית שלו ובסמכות הדתית היהודית. לפי המקורות הוא חוזה במותו של ילד ומתעוררות אצלו שאלות תאולוגיות על האל והדת. הוא מחפש תשובות בספרי הפילוסופיה היוונית, דבר שמביא אותו להתנגשות עם חבריו ולקרע בחיי נישואיו. הסנהדרין מזמינה אותו להופיע מולה כדי לחזור בתשובה והוא מחליט לברוח לסוריה ואנטיוכיה.

המחזה נפתח כשרבי עקיבא מבקר את אלישע בביתו, מנסה לשכנע אותו להישאר וכושל. אלישע מעניק גט לאשתו, נפרד ממנה ומרבי עקיבא. בהיותו באנטיוכיה, אלישע נהפך לחכם ידוע ומוערך מאוד. אלישע מתנגד למרד בר כוכבא. רבי עקיבא מסייע לבר כוכבא והרומאים מוציאים להורג אותו וחכמים נוספים.

אלישע בן אבויה חוזר להיות יהודי ולוקח על עצמו את האחריות על העם. הוא נפגש עם הנציב הרומאי רופוס ומבקש ממנו לחון את החכמים, מנהיגי העם, אולם מעלה חרס בידו. הוא יוצא ביחד עם יהודים אחרים שמגרשים אותם מהארץ כדי ללמד ילדים יהודים את ההלכה.

המחזה מציג את אלישע בן אבויה כאחד האנשים שהכי השפיעו על עריכת המשנה, כשמרד בר כוכבא דוכא והרומאים הורגים את החכמים, אלישע אמור לעבוד במקום גלותו בעריכת החומרים שרבי עקיבא השאיר אחריו; בכך הוא יוצר המשך ליהדות ובסיס לחינוך של דורות חדשים. שטרסברג-דיין הושפעה בבחירת הנושא מהרומן "כעלה נידף", פרי עטו של מילטון סטיינברג, שעסק אף הוא באלישע בן אבויה, אך פיתוחו ופירושו של הנושא שונים לגמרי במחזה שלה. זהו המחזה האחרון אותו כתבה במקור בעברית.

ספרים בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משם והלאה: מבחר מחזות, הוצאת עתון 77, 2005, 256 עמ'.

הספר כולל את המחזות "החה-חה", "המלה הרעה", "שדה החיטה והעורבים", "סוקרטס", "נשף המסכות (המעלית)". ארבעת המחזות הראשונים הם בתרגום המחברת מספרדית, המחזה החמישי נכתב במקור בעברית. נוסח "סוקרטס" כאן הוא עיבוד חופשי שנכתב ב-2001 על בסיס תרגומה של טל ניצן מ-1990, תוך התאמתו למציאות החברתית-פוליטית בישראל. עיבוד זה נכתב בהדרכת פרופ' גד קינר במסגרת בית הספר לכתיבת דרמה של יובל המון והוקרא בפסטיבל מחזות שנערך בבית תמי בתל אביב, בבימויה של רויטל איתן, ב-2001. "נשף המסכות" נכתב ב-2002 במסגרת בית הספר לכתיבת דרמה של יובל המון, בהדרכת אלה אלתרמן והוקרא בשמו הראשון, "המעלית", בפסטיבל המחזות השני, בבימויו של אבישי מילשטיין, שהתקיים בתיאטרון צוותא תל אביב, בשנת 2002.

  • יחיד, אומה ואנושות: תפיסת האדם במשנותיהם של א.ד. גורדון והרב קוק; ספריית הילל בן חיים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1995, 300 עמ'. הספר מבוסס על הדוקטורט בשם זה. המחקר קיבל פרס מקרן לקריץ בשנים 1990–1993.
  • בטן הלוויתן – הגחלת, בתרגומה של טל ניצן, הוצאת רשפים, תל אביב, 1990, 150 עמ'. המחזות קיבלו את פרס אקו"ם, 1987, להוצאתם לאור.
  • הרובוט המפוזר, פורסם ב"רמקול" – מאסף לספרות ולאמנות, תל אביב, הוצאת עקד, 1989. מערכה ראשונה של מחזה לילדים שהועלה בבמת הנוער, רחובות, בבימויו של מיכאל גרשטיין ב-1980, בתרגומה של המחברת. המחזה המקורי, Mala cara Bum y el robot distraido הוצג בבואנוס איירס בשנים 1975–1976.
  • נגד הזרם: דפי חיי - מונטווידאו, בואנוס איירס, ירושלים, הוצאת פיוטית, 2021.
(פרק ראשון)

ספרים בספרדית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • El ja-ja – La mala palabra, Teatro, Hachette, Buenos Aires, 1965, 66 pp.

("החה חה" ו"המלה הרעה" – מחזות). שני המחזות קיבלו את פרס הקרן הלאומית לאומנויות לשנת 1964. הצגת הבכורה של "החה חה" התקיימה בבואנוס איירס ב-1963; "המלה הרעה" שודרה לראשונה ברדיו הלאומי ב-1966, הצגת הבכורה נערכה ב-1968 בבהיה בלנקה ומאז הועלתה במסגרות שונות בארגנטינה וברחבי תבל. ב-1984 הועלה עיבוד המחזה הזה בשם Procedencia H, בתיאטרון סן מרטין, בואנוס איירס. הצגות אחרונות התקיימו ב-Teatro Girasol, Universidad de Costa Rica, בבימויה של רבקה מונטרו (Rebeca Montero) ב-2013 וב-2014. תרגום עברי של המחברת פורסם בספרה "משם והלאה".

  • Sócrates, Teatro, Ismael B.Colombo, Buenos Aires, 1971, 86 pp.

(סוקרטס – מחזה). המחזה זכה בציון לשבח של התיאטרון העירוני סן מרטין, בואנוס איירס, 1967; שודר ברדיו הלאומי ב-1968. ב-1971 קיבל המחזה אות כבוד של אגודת הסופרים בארגנטינה וב-1973 זכה בפרס מ. דה לברדן מטעם האגודה לאנשי ספרות. המחזה נלמד בבתי ספר תיכוניים בארגנטינה (בית הספר הלאומי של בואנוס איירס ובית הספר קרלוס פלגריני) כמייצג את התיאטרון הארגנטינאי העכשווי. עיבוד עברי חופשי של המחברת ראה אור בספרה "משם והלאה".

  • El trigal y los cuervos, Teatro, Ed. Kargieman, Buenos Aires, 1973, 100 pp.

("שדה החיטה והעורבים" – מחזה). נכתב בבואנוס איירס בשנים 1971–1972, על בסיס חומר מחקרי וביוגרפי, בעיקר "מכתבים לתיאו". זכה בפרס ראשון לדרמה מטעם עיריית בואנוס איירס לשנת 1973. המחזה שודר ברדיו הלאומי בשנת 1973 והוצג בדצמבר אותה שנה בערוץ הטלוויזיה 7 ובאוקטובר 1974 בערוץ 9, בואנוס איירס. תרגום עברי על ידי המחברת ראה אור בספרה "משם והלאה".

  • Teatro Judío e Israelí: Pacto de Amor, El rescoldo, Mascarada. Teatro, Ed. Dorgraf, Tel Aviv, 2006, 265 pp.

("תיאטרון יהודי וישראלי: ברית אהבה, הגחלת, נשף המסכות").

  • Socrates, El trigal y los cuervos, Segunda Edicion impresa, Ed Dorgraf, Tel Aviv, 2006, 186 pp.

מהדורה שנייה של שתי המחזות יחד שכוללת נספח עם ביקורות ורשימות בעיתונים וכתבי עת ומכתבים אישיים בספרדית אודות שני המחזות.

  • Seis obras, Teatro, (iFeliz cumpleanos, Amanda!, Cantarin y Tragalibros en el Pais de la Luna, Un minuto por Amancay, Peligro, abismo, Malacara Bum y el robot distraido, El vientre de la ballena), Ed. Dorgraf, Tel Aviv, 2012, 334 pp.

("שישה מחזות": יום הולדת שמח, אמנדה; מזמר ובולע ספרים בארץ הירח; רגע לאמנקאי; זהירות, תהום; פרצוף חמוץ בום והרובוט המפוזר; בטן הלוויתן).

  • Socrates, El trigal y los cuervos, Tercera edicion impresa, Primera edicion digital, Libros en Red, Buenos Aires, 2012.
  • El rescoldo, Teatro (Primera edición por separado). La Torre de Babel Ed. Israel,2015.

(הגחלת, מחזה)

  • Judaísmo y humanismo - Elisha Ben Avuya, Ed. Dorgraf, Tel Aviv, 2017; Segunda edición, Ed. El Ático, Israel, 2021-

(יהדות והומניזם- אלישע בן אבויה, מאמרים ומחזה.)

  • El vientre de la ballena, E-book Kindle 2022, impresión bajo demanda.

(בטן הלוויתן, מחזה.)

  • Contra la corriente: páginas de mi vida- (Montevideo, Buenos Aires, Jerusalén), trad. al español del original hebreo por la autora; E-book Kindle 2022, impresión bajo demanda.

(נגד הזרם: דפי חיי, פרוזה.)

מאמרים ורשימות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפני עלייתה לישראל פרסמה שרה שטרסברג-דיין מאמרים וכתבות רבים, החל בכתב העת של האוניברסיטה הלאומית של בואנוס איירס (1960); ב"קומנטרי" Comentario (מס' 33 עד 65 – 1968-1962); "דבר" Davar מס' 101, 103 (1964); "ראיסס" Raices ‏(1968) ובמקומות אחרים. לאחר עלייתה ממשיכה לפרסם מאמרים ורשימות בעברית ובספרדית בארץ ובארגנטינה, בעיתון Aurora ‏(2014-2006), בכתב העת של ה-P-E-N International בארגנטינה, Palabra y persona, abril 2007, ובאתרי אינטרנט שונים.

בין מאמריה בעברית:

  • "עצמיות האדם אצל א.ד. גורדון והראי"ה קוק", דעת 12, תשמ"ד.
  • "א.ד. גורדון ומקורותיו בהגות היהודית" – רשימה על הספר "אור החיים ביום קטנות" מאת אברהם שפירא, מדעי היהדות 36, 1996.
  • '"ציון, מלכות ישראל או מלכות שמים? – בין "ברית שלום" ל"ברית הבריונים"' – על בסיס הרצאה בקונגרס העולמי ה-14 למדעי היהדות, 2005, פורסם בספר ברית שלום והציונות הדו-לאומית (עורך עדי גורדון), הוצאת כרמל, ירושלים, 2008.
  • "המסע עוד לא תם – פרשת מטות מסעי", עיוני שבת, שכטר, 12 ביולי 2007, בית המדרש לרבנים ע"ש שכטר, אתר ynet Jewish World, ‏ 13 ביולי 1997.
  • "בניין עם בארצו בשם ולמען האנושות, פרשת אחרי מות", עיוני שבת, שכטר, 15 באפריל 2008.
  • "עת משבר- מאין ולאן? הגות הקיום היהודי של אליעזר שביד", בתוך עיוני תרבות-התחדשות החיים היהודיים במשנתו של אליעזר שביד, כרך א, כרמל, ירושלים, 2020.
  • "אחרי הרעש"- איחוד, שחרור רוחני והתחדשות", בתוך אם נדע לבקש חיים, אסופת מפגשים עם א.ד.גורדון, בעריכת נעמה שקד, כביש אחד, ירושלים, 2021.
  • בין מאמריה האחרונים בספרדית ה"מכתב למנהיגי העולם" שפורסם בספר: Carta abierta a los líderes del mundo, por María Cristina Azcona y otros, por Cook Communication, 2022. הספר פורסם גם באנגלית ב-2022.

ציור[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרה שטרסברג-דיין למדה ציור באקדמיה הלאומית הגבוהה לאומנויות ע"ש א. דה לה קרקובה בבואנוס איירס; השתתפה בתערוכות קבוצתיות רבות בבואנוס איירס, ירושלים, תל אביב וגרמניה. בין האחרונות "בית התנ"ך", תל אביב (2011-2006); "אמנות ישראלית", בנק הפועלים, תל אביב, 2010, 2011, 2012; "עין לירושלים", אלרוב, ממילא, ירושלים, 2008; "אקוורל", מינוס 3, תל אביב, 2012; "Art About – Israeli Worldwide Exhibition" בעיר מינכן, גרמניה, ספטמבר 2014. בנוסף לכך איירה עטיפה לספר ילדים (רחל סיידוף מזרחי, קריצת הפרפר - שירים מעולם החי, צבעונים הוצאה לאור, 2011) ועטיפה לספר העיון "יחיד, אומה ואנושות".

תערוכות יחיד:

  • "נופי ירושלים", צבעי מים, הגן הבוטני, ירושלים, ינואר 2006
  • "נופים", גלריית ICU-ADD, מרכז אומנויות קסטרא, חיפה, יולי 2013.
  • "מבית ומחוץ", בית שמואל, ירושלים, יולי 2016.

תערוכה קבוצתית: "שכרון צבעים", היכל אומנויות הבמה, הרצליה, דצמבר 2019-ינואר 2020.

שירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתבה שירים בשפה העברית שהתפרסמו בכתבי עת שונים ובאנתולוגיות בהוצאת אנ"י (איגוד נשים יוצרות ישראל). אחד משיריה הוקלט וראה אור בדיסק שהלחינה ושרה שושיה בארי-דותן ועיבד אורי שלזינגר (שושיה בארי דותן, "מנפשי יצירתי", קינג הפקות, 2013).

  • שירים בתוך משוררים בשעריך, בעריכת יהודה ניסן, אסופת שירים של קבוצת משוררי ירושלים, 2022.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אודות מפעלה הדרמטי של שטרסברג-דיין

  • שרה שטרסברג-דיין, "מעין הקדמה", בתוך משם והלאה – מבחר מחזות, עמ' 9–12.

ביקורות אודות הספר יחיד, אומה ואנושות

אודות המחזה הגחלת

אודות המחזות סוקרטס – שדה החיטה והעורבים

  • נספח (בספרדית) למהדורה השנייה יחד של שני המחזות, Ed. Dorgraf, Tel aviv, 2006, p. 169-186.

הנספח כולל ביקורות ורשימות של אנדרס רוג'יארי (Andrés Ruggieri, El Cronista comercial, Buenos Aires, 21-2-1972), אליסיה דוחובנה אורטיז (Alicia Dujovne Ortiz, Raíces-Año V-No.37-Julio 1972), חואן אריאס בלופט (Juan Arias Balloffet, LRA Radio Nacional{ Las Dos Carátulas- El teatro de la humanidad/ 6 de octubre de 1968 / 2 de noviembre de 1973), ארנולדו ליברמן (Arnoldo Liberman, Voz Libre, setiembre 1973), אוגניה קאלני (Eugenia Calny, Bibliograma – 45- Enero-Febrero-Marzo 1974). בנספח גם קטעי מכתבים אודות שני המחזות מסופרים ואנשי רוח, ביניהם Antonio Buero Vallejo, Alfredo Cahn, Raul H. Castagnino, Griselda Gambaro, Enrique Labrador Ruiz, Rodolfo Mondolfo, Federico Peltzer, Syria Poletti, Ernesto Sábato, César Tiempo, Bernardo Verbitzky, Eduardo Baliari, Rodrigo Bonome, Horacio Butler, Alfredo de la Guardia, Eugenia de Oro, Raúl Shurjin. מבוא המחזה סוקרטס המופיע גם במהדורה נכתב על ידי ברנרדו קנל פייחוו (Bernardo Canal-Feijóo.

  • Magalie Journot: "Un theatre socratique? Essai d"interpretation de la figure de Socrate dans le theatre occidental moderne: des sources au mythe". Universite Bourgogne Franche/ Comte, 2017. Hal Open Science. https://theses.hal.science. Submitted on 24 Apr 2018. Pg. 510-513.

הנספח מופיע גם במהדורה הדיגיטלית של הספר מ-2012. [1]

אודות הספר נגד הזרם: דפי חיי - מונטווידאו, בואנוס איירס, ירושלים

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא שרה שטרסברג-דיין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מהדורה דיגיטלית בספרדית של המחזות "סוקרטס" ו"שדה החיטה והעורבים"
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=שרה_שטרסברג-דיין&oldid=36369361"