יוסי יזרעאלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יוסי יזרעאלי
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 10 בדצמבר 1938 (בן 84)
ירושלים, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1960–הווה (כ־63 שנים)
מקום לימודים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

יוסף (יוסי) יזרעאלי (נולד ב-10 בדצמבר 1938) הוא במאי תיאטרון, מחזאי, סופר ומשורר ישראלי. פרופסור אמריטוס בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוסי יזרעאלי נולד וגדל בשכונת רחביה, ירושלים, בנם הבכור של ציפורה ומשה יזרעאלי. אימו הייתה הגננת המיתולוגית של "בית הילד" ברחביה. אביו המהנדס סבל מדיכאון שנים רבות, עד ששלח יד בנפשו. יזרעאלי הדחיק את מות אביו, וחשף את הסיפור לראשונה בספר שיריו הראשון "מהנדס העיר" (2001). יזרעאלי עשה את שירותו הצבאי במסגרת הנח"ל בקיבוץ עין גב. החל ללמוד פילוסופיה יהודית וכללית באוניברסיטה העברית בירושלים. כעבור שנה נסע לאנגליה ולמד באקדמיה המלכותית לאומנות הדרמה (1962-1960), לונדון ואחר כך בחוג לדרמה של אוניברסיטת בריסטול בבריסטול, אנגליה (1965-1962).

ההצגה הראשונה שיזרעאלי ביים בישראל הייתה "עוץ לי גוץ לי" בתיאטרון הקאמרי, שעלתה לראשונה בדצמבר 1965. זהו מחזמר לילדים פרי עטו של אברהם שלונסקי, עם מוזיקה שהלחין דובי זלצר, המבוסס על מעשייה של האחים גרים. בהצגה כיכבו יוסי גרבר בתפקיד שר הארמון, אברהם חלפי בתפקיד גמד שדי (עוץ לי גוץ לי), זאב רווח בתפקיד מלך סכל וחביב, יוסי ידין בתפקיד הטוחן, שושיק שני בתפקיד בת הטוחן והמלכה, נתן כוגן בתפקיד שר האוצר, אסתר גרינברג-שבק בתפקיד חצרונית מתייפייפת ואריק לביא בתפקיד המשרת-זמר. ההצגה זכתה בפרס ההצגה המקורית הטובה ביותר מטעם המועצה הציבורית לתרבות ואומנות שליד משרד החינוך. ההצגה נחלה הצלחה גדולה, הציגה 267 פעמים ויזרעאלי נחשב לבמאי וירטואוז כבר בהצגה הראשונה שביים בישראל. משום ההצלחה הרבה היא חודשה בתיאטרון הקאמרי ארבע פעמים: ב-1979, ב-1989, ב-2002 וב-2022. יזרעאלי ביים בתיאטרון בימות את "איש חסיד היה" ב-1968. עריכה ועיבוד של דן אלמגור לשירים, סיפורים וניגונים חסידיים. במופע צפו יותר מרבע מיליון איש.

לאורך כל הקריירה שלו שילב בימוי בתיאטראות שונים והוראה בחוג לאומנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב וכמרצה אורח באוניברסיטאות ברחבי תבל. כתב את עבודת הדוקטורט בנושא מחזה "הדיבוק" ופרשנויותיו הבימתיות, באוניברסיטת קרנגי מלון, פיטסבורג, במדינת פנסילבניה, ארצות הברית[1]. חקר בעבודת הדוקטור את עבודת הבימוי של יבגני וכטנגוב בהצגה "הדיבוק" של תיאטרון הבימה. במסגרתה התחקה אחרי השינויים שוכטנגוב הכניס לטקסט המחזה של ש. אנ-סקי וניתח את פרשנותו הבימתית, תוך התייחסות לעיצוב התפאורה, אופן העבודה עם השחקנים ובניית הסצינות. בשלהי שנות השישים החל ללמד במשרה חלקית וב-1974 התמנה לדרגת פרופסור חבר. במהלך השנים הגיע באוניברסיטת תל אביב לדרגת פרופסור מן המניין, עד לפרישתו כפרופסור אמריטוס. לימד גם בבית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה בירושלים.

היה המנהל האומנותי של תיאטרון הבימה בשנים 1977-1975. היה המנהל האומנותי של תיאטרון החאן בשנים 1987-1984, בו הקים מעבדה לחקר תיאטרון יהודי. במסגרת זאת ביים את "תהלה" לפי עגנון (1984), "הדיבוק" מאת ש. אנ-סקי (1985) ו"הכלה המתה: פנטזיה על נושא אנה פרנק" (1986). בנוסף לכך יעקב רז העלה תחת ניהולו את "עידו ועינם" על פי עגנון (1985).

ההצגות הבאות שביים היו "ברווז הפרא" מאת איבסן ב-1987 ו"דון ז'ואן" מאת מולייר, שתיהן בתיאטרון באר שבע ולאחריהן "אדיפוס המלך" בתיאטרון חיפה ב-1992. אחר-כך לא ביים במשך שש שנים בתיאטרון הישראלי, עד שביים את "האישה מן הים" מאת איבסן ב-1998 ו"שש דמויות מחפשות מחבר" מאת פירנדלו ב-2000, שתיהן בתיאטרון החאן בניהולה האומנותי של אופירה הניג. הוא היה הבמאי הישראלי הראשון שיבגני אריה הזמינו לביים בתיאטרון גשר, בו ביים את "מדמואזל ז'ולי" מאת אוגוסט סטרינדברג, בשנת 2001. אחר-כך ביים במסגרת תיאטרון החאן בניהולו של מיקי גורביץ' את "דון פרלימפלין ואהבתו לבליסה בגן ביתו" מאת פדריקו גארסיה לורקה ב-2002 ואת "האשליה" מאת פייר קורניי ב-2003. באותה שנה ביים בתיאטרון בית ליסין את "צור וירושלים" של מתתיהו שהם, עם מוזיקה של גיל שוחט[2]. ביים את "איפיגניה באאוליס" בתיאטרון אנסמבל הרצליה בניהולה האומנותי של אופירה הניג בשנת 2009.

במרוצת השנים הרבה להתראיין בעיתונות ותקף חריפות את הממסד התיאטרוני הישראלי. אלוני קיים חוג אינטלקטואלי שבו התכנסו אחת לשבוע בסלון ביתו של יזרעאלי אנשי תיאטרון והתווכחו על מהות התיאטרון. בסלון השתתפו בין השאר: חנוך לוין, גדליה בסר, עודד קוטלר ורנה ירושלמי.

בשנת 2006, שיחק בסרטו של יובל שפרמן "הדברים שמאחורי השמש". באותה שנה כתב וביים את ההצגה "החתונות של אמא", שהציגה בתיאטרון תמונע, בכיכובם של אורה מאירסון ורועי הורביץ[3]. כתב וביים את המחזה "רחביה", שהועלה לראשונה באוקטובר 2009 בתיאטרון תמונע, בכיכובו של יזרעאלי. בנוסף העביר כיתות אומן בתיאטרון תמונע[4].

ב-2010 הגיש יזרעאלי תביעה נגד התיאטרון הקאמרי על הפרת זכויות יוצרים של ההצגה "עוץ לי גוץ לי", שביים עבור הקאמרי בדצמבר 1965, ומאז הועלתה בתיאטרון פעמים רבות בבימוי במאים שונים. יזרעאלי טען כי הפקת הקאמרי מ-2002 העתיקה את מרכיב הבימוי המרכזי שלו, בהפיכת 24 חלקים מהטקסט לקטעים מוזיקליים[5]. בית המשפט דחה את התביעה[6], אך מאז בכל העלאה מחודשת של ההצגה מקפידים לכתוב בפרסומי התיאטרון: 'עפ"י גרסת ההצגה המקורית של יוסי יזרעאלי'.

ב-2011 יזרעאלי כתב וביים את הפואמה הדרמטית "חלומות של אנונימוס", בתיאטרון תמונע. יזרעאלי שיחק בהצגה עם דודו ניב[7]. אחר כך כתב וביים את ההצגה "המורה לתנ"ך", שעלתה לראשונה בספטמבר 2012 בתיאטרון תמונע, בכיכובם של יזרעאלי ויפתח אופיר[8].

בשנת 2016 חבר למלחין יוסף ברדנשווילי ליצירת "הפסיון של ר' שמעון בר יוחאי" על פי ספר הזוהר, שביצעה הקאמרטה הישראלית ירושלים[9].

יצירותיו של יזרעאלי זכו להכרה והוצגו בפסטיבלים שונים, ובהם פסטיבל ברלין, בולטימור וציריך. המחזאי ארתור מילר הזמין אותו לביים את המחזה "ציד המכשפות" בברודוויי, בהשתתפות מרטין שין ומייקל יורק. ב-2001 הזמינה אותו האקדמיה לתיאטרון ניסיוני בפריז, להדגים את שיטת המשחק שפיתח בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב.[10]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

יזרעאלי אלמן, ואב לשלושה[2].

אודות עבודתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבודתו יש שני כיוונים: האחד קלאסיקה מערבית מודרנית, בעיקר מחזות של איבסן ומעט טרגדיה קלאסיות (אוריפידס ושייקספיר), והכיוון השני הוא תיאטרון יהודי, במסגרתו עיבד בעיקר יצירות של עגנון.

דורית ירושלמי בספרה "דרך הבימוי – על במאים בתיאטרון הישראלי" כותבת:

"נסים אלוני ויוסי יזרעאלי, שני יוצרי תיאטרון שהחלו לפעול בשנות השישים, וניתן לראות בהם את ראשוני היוצרים הבימתיים בתיאטרון הישראלי... בהקשר של אלוני ויזרעאלי המושג 'יוצר בימתי' משמעו הכוליות של עבודתם התיאטרונית... במקרה של יזרעאלי – בחירת חומרים לא דרמטיים כבסיס ליצירה בימתית. שפות הבמה של נסים אלוני ויוסי יזרעאלי קשורות בתופעות מכוננות ובמגמות אסתטיות שרווחו בתיאטרון האירופי, ובעיקר במודוס המטא-תיאטרוני . בעבודותיו של יזרעאלי ניתן לזהות את עקבות התיאטרון שהפך לטקס (ritualized theatre)... יוסי יזרעאלי הוכתר כבמאי רב-מג בהצגה הראשונה שביים, "עוץ לי גוץ לי", מאת אברהם שלונסקי ('הקאמרי' 1965). הבימוי שלו להצגה זו, שנטוותה כסוג של תיאטרון-סיפור מושר, הפך לקלאסיקה ישראלית. בפרשנויותיו הבימתיות למחזות קנוניים, ובמיוחד בהצגות שבהן הפך חומרים לא-דרמטיים לטקסטים בימתיים, בהן יצירותיו של עגנון "הכנסת כלה" ו"סיפור פשוט", הוא הוכיח את עצמו כיוצר בימתי כולי." [11]

הצגות בבימויו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצגה תיאטרון מחזאי מעצב תפאורה מעצב תלבושות מעצב תאורה הצגת בכורה
עוץ לי גוץ לי תיאטרון הקאמרי אברהם שלונסקי על פי האחים גרים רודא ריילינגר רודא ריילינגר 15 בדצמבר 1965
נושים תיאטרון זווית אוגוסט סטרינדברג בוקי שוורץ בן ציון מוניץ דצמבר 1966
חכמים הזהרו בטפשותכם תיאטרון חיפה ניקולאי אוסטרובסקי דוד שריר דוד שריר יחיאל אורגל 26 באוגוסט 1967
סטריפטיז תיאטרון זווית סלאבומיר מרוז'ק בן ציון מוניץ 16 בספטמבר 1967
איש חסיד היה תיאטרון בימות עריכה ועיבוד של דן אלמגור לשירים, סיפורים וניגונים חסידיים דני קרוון בן ציון מוניץ אוקטובר 1968
מחכים לגודו תיאטרון הבימה סמואל בקט יגאל תומרקין יגאל תומרקין דצמבר 1968
לילה במאי תיאטרון בימות אברהם ב. יהושע בן ציון מוניץ 1969
נושים תיאטרון בימות סטרינדברג בוקי שוורץ בן ציון מוניץ ספטמבר 1969
שש נפשות מחפשות מחבר הבימה לואיג'י פיראנדלו בוקי שוורץ בוקי שוורץ נתן פנטורין אוגוסט 1969
פר גינט הבימה הנריק איבסן דוד שריר דוד שריר נתן פנטורין 13 בפברואר 1971
מדיאה הקאמרי סנקה יגאל תומרקין רות דר 19 ביוני 1971
הכנסת כלה הבימה יזרעאלי לפי ש"י עגנון 9 באוגוסט 1972
הסוחר מוונציה הקאמרי שייקספיר דן דרין ויוסי יזרעאלי רות דר ארנון אדר 26 בפברואר 1972
הטירה הבימה מכס ברוד על פי פרנץ קפקא איתן לוי איתן לוי פברואר 1976
אויב העם הבימה איבסן אלי סיני אלי סיני 15 במאי 1976
סיפור פשוט הבימה עיבוד של שלמה ניצן ויצחק גורן לש"י עגנון יוסי יזרעאלי, ציונה שמשי יוסי יזרעאלי, ציונה שמשי נתן פנטורין 27 בינואר 1979
מעשה בשבעה קבצנים החאן עיבוד של יזרעאלי לר' נחמן מברסלב יוסי יזרעאלי יעקב מרזל/אילן בלבינדר 1979
מלך מרוקאי הבימה גבריאל בן-שמחון שמואל בק שמואל בק נתן פנטורין 14 באפריל 1980
תמול שלשום הבימה עיבוד של יזרעאלי לש"י עגנון ציונה שמשי ציונה שמשי 12 במאי 1982
תהלה החאן על-פי ש"י עגנון 1984
הדיבוק החאן ש. אנ-סקי 1985
הכלה המתה: פנטזיה על נושא אנה פרנק החאן בהשראת סיפור חייה של אנה פרנק 1985
איולף הקטן תיאטרון החאן איבסן משה שטרנפלד משה שטרנפלד חני ורדי דצמבר 1987
ברווז הפרא תיאטרון באר שבע איבסן משה שטרנפלד עדנה סובול 1987
דון ז'ואן תיאטרון באר שבע מולייר אדריאן ווקס עדנה סובול חני ורדי 20 בינואר 1990
אדיפוס המלך תיאטרון חיפה סופוקלס יוסי יזרעאלי גילה להט, יוסי יזרעאלי יחיאל אורגל 16 בספטמבר 1992
האישה מן הים החאן איבסן רוני תורן עדנה סובול רוני כהן דצמבר 1998
שש נפשות מחפשות מחבר החאן לואיג'י פירנדלו 2000
מדמואזל ז'ולי תיאטרון גשר אוגוסט סטרינדברג סשה ליסיאנסקי רקפת לוי אבי יונה בואנו (במבי) 23 במאי 2001
דון פרלימפלין ואהבתו לבליסה בגן ביתו החאן פדריקו גארסיה לורקה רוני תורן עפרה קונפינו רוני כהן 26 במאי 2002
צור וירושלים תיאטרון בית ליסין עיבוד של יוספה אבן-שושן ויוסי יזרעאלי למתתיהו שהם, מוזיקה: גיל שוחט דוד שריר עפרה קונפינו 2003
האשליה החאן עיבוד של טוני קושנר לפייר קורניי רוני תורן עפרה קונפינו רוני כהן 2003
החתונות של אמא תיאטרון תמונע יוסי יזרעאלי אוגוסט 2006 עד נובמבר 2007
רחביה תיאטרון תמונע יוסי יזרעאלי דנה צרפתי דנה צרפתי רוני כהן 2009
איפיגניה באאוליס תיאטרון אנסמבל הרצליה אוריפידס יוסי יזרעאלי פרידה קלפהולץ-אברהמי בן ציון מוניץ 2009
חלומות של אנונימוס תיאטרון תמונע יוסי יזרעאלי איריס מועלם מאי 2011
המורה לתנ"ך תיאטרון תמונע יוסי יזרעאלי איריס מועלם עומר שיזף ספטמבר 2012
איוב תיאטרון האינקובטור יוסי יזרעאלי 2017[12]
נושים תיאטרון החאן יוהאן אוגוסט סטרינדברג 2018[13]

מעיבודיו לכתבי עגנון (הוצגו ב"הבימה")[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעיבודיו לכתבי הרבי נחמן מברסלב[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרי שירה פרי עטו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רומן פרי עטו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אתר אישים
  2. ^ 1 2 דליה קרפל, תאווה מאוחרת, באתר הארץ, 20 באוקטובר 2003
  3. ^ ציפי שוחט, מחזה ראשון של יוסי יזרעאלי יועלה בתיאטרון תמונע, באתר הארץ, 9 במאי 2006
  4. ^ ציפי שוחט, כיתות אומן עם יוסי יזרעאלי בתיאטרון תמונע, באתר הארץ, 1 במאי 2007
    אייל מלובן, עכבר העיר תל אביב, כיתת אמן עם יוסי יזרעאלי, באתר הארץ, 23 בספטמבר 2009
  5. ^ ציפי שוחט, ביהמ"ש ידון ביום ראשון בתביעת יוסי יזרעאלי נגד הקאמרי על הפרת זכויות היוצרים של "עוץ לי גוץ לי", באתר הארץ, 20 בדצמבר 2010
  6. ^ אתר למנויים בלבד יאיר אשכנזי, יוסי יזרעאלי הפסיד בתביעה נגד הקאמרי אך זכה לקרדיט מתוקן, באתר הארץ, 2 באפריל 2015
  7. ^ מיכאל הנדלזלץ, עד שהשאול יקפא, באתר הארץ, 2 בינואר 2012
  8. ^ אתר למנויים בלבד מיכאל הנדלזלץ, "המורה לתנ"ך": מרביץ תורה, באתר הארץ, 6 בינואר 2014
  9. ^ אתר למנויים בלבד חגי חיטרון, ספר "הזוהר" בלבוש זוהר שתפר יוסף ברדנשווילי, באתר הארץ, 25 ביוני 2016
  10. ^ ציפי שוחט, יוסי יזרעאלי הוזמן לפאריס ללמד משחק, באתר הארץ, 1 בדצמבר 2001
  11. ^ דורית ירושלמי, "'דרך הבימוי – על במאים בתיאטרון הישראלי"', כנרת, זמורה-ביתן, דביר, תשע"ג 2013, עמ' 280-279.
  12. ^ אתר למנויים בלבד איתן בלום, ההצגה על איוב בכלל לא יהודית, באתר הארץ, 22 ביוני 2017
  13. ^ אתר למנויים בלבד ננו שבתאי, הצגה שוביניסטית בעידן מי טו? זה מרתיח, באתר הארץ, 28 באוקטובר 2018
  14. ^ אתר למנויים בלבד יאיר אשכנזי, הבמאי יוסי יזרעאלי יקבל את פרס הפרינג' "קיפוד הזהב" על מפעל חיים, באתר הארץ, 15 בנובמבר 2017
  15. ^ אתר למנויים בלבד יותם ראובני, "אחרי החגים של סכך": איש התיאטרון יוסי יזרעאלי עושה לנו מיזנסצינות, באתר הארץ, 16 בדצמבר 2019