פרשת מטות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Arrow r.svg מטות Arrow l.svg
פסוקים: במדבר, ל', ב' - ל"ב, מ"ב
מס' פסוקים: 112
תוכן: פרשת נדרים, מלחמת מדין, בני גד וראובן מבקשים להישאר בעבר הירדן
מצוות בפרשה על פי ספר החינוך
עשה (1)  לא תעשה (1)
דיני הפרת נדרים איסור הפרת נדר או שבועה
הפטרה
אשכנזים וספרדים ירמיהו, א', א' - ב', ג'
תימנים ירמיהו, א', א'-י"ט
איטלקים יהושע, י"ג, ט"ו-ל"ג
נחלות השבטים - גד וראובן בעבר הירדן המזרחי

פָּרָשַׁת מַטּוֹת היא פרשת השבוע התשיעית בספר במדבר. לפי החלוקה לפרקים, היא מתחילה בפרק ל', פסוק ב' ומסתיימת בפרק ל"ב, פסוק מ"ב.

בדרך כלל קוראים את פרשת מטות ביחד עם הפרשה שאחריה, פרשת מסעי. רק בחלק מהשנים המעוברות (שנים השג והחא, ובארץ ישראל גם בשנים מסוג בשז וגכז בארץ ישראל) הן נפרדות.[1] החשבון מכוון לכך שפרשת דברים תיקרא בשבת שלפני תשעה באב, ולכן שתי הפרשות נקראות תמיד בימי בין המצרים: אם הן נקראות בנפרד נקראת פרשת מטות בשבת הראשונה של בין המצרים, ואם הן נקראות יחד הן נקראות בשבת השנייה.

נושאים בפרשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפטרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההפטרה הבבלית המקורית של פרשת מטות, הקשורה לנושא הפרשה, היא בספר יהושע, פרק י"ג, פסוק ט"ו ("ויתן משה") עד פרק י"ד, פסוק ה'.[2] בהפטרה נזכר שנית מתן הנחלות לשניים וחצי השבטים שהוזכר לראשונה בפרשה.

עם זאת, כיוון שפרשת מטות חלה תמיד בשבתות "בין המצרים", הפטרה זו אינה נוהגת, ומפטירים באחת ההפטרות של תלת דפורענותא. אם קוראים את פרשת מטות בפני עצמה, אז היא נקראת בשבת הראשונה של תלת דפורענותא, ולכן מפטירים בספר ירמיהו, מפרק א', פסוק א' עד פרק ב', פסוק ג' (התימנים מסיימים פרק א', פסוק י"ט). זו נבואת ההקדשה של ירמיהו, ובה נאמר לו שהוא עתיד לנבא על חורבן בית המקדש ועל חטאי ירושלים. התימנים קוראים מפרק א' פסוק א' עד פסוק י"ט.

חריג יחיד לכך הוא מנהג איטליה שלא קיבל את מנהג "תלת דפורענותא" ונוהג לומר הפטרת פורענות רק בשבת חזון. לפי מנהג איטליה מפטירים בהפטרת מטות המקורית, אך מסיימים בפרק י"ג, פסוק ל"ג.

אם קוראים את פרשת מטות ביחד עם פרשת מסעי אז מפטירים בהפטרת פרשת מסעי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטקסט:

פרשנות:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]