לדלג לתוכן

פרשת מטות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מטות
פסוקים במדבר, ל', ב' - ל"ב, מ"ב
מספר פסוקים 112
מספר תיבות 1484
תוכן פרשת נדרים, מלחמת מדין, בני גד וראובן מבקשים להישאר בעבר הירדן
מצוות בפרשה על פי ספר החינוך
עשה (1)  לא תעשה (1)
דיני הפרת נדרים איסור הפרת נדר או שבועה
הפטרה
אשכנזים וספרדים ירמיהו, א', א' - ב', ג'
תימנים ירמיהו, א', א'י"ט
איטלקים יהושע, י"ג, ט"ול"ג
נחלות השבטים - גד וראובן בעבר הירדן המזרחי

פָּרָשַׁת מַטּוֹת היא פרשת השבוע התשיעית בספר במדבר. לפי החלוקה לפרקים, היא מתחילה בפרק ל', פסוק ב' ומסתיימת בפרק ל"ב, פסוק מ"ב.

הפרשה נפתחת בחובה לקיים נדר או שבועה, ובזכותם של אב לבטל נדר של בתו ושל בעל לבטל נדר של אשתו. הפרשה ממשיכה לספר על מלחמת מדין, בה אלף לוחמים מכל שבט הביסו את מדיין, הרגו את כל הגברים, הנשים והילדים, ולקחו לעצמם את הילדות, המקנה והרכוש. אלעזר הכהן מלמד את הלוחמים כיצד יש להכשיר את כלי הבישול שנלקחו בשלל. שלל המערכה, הכולל 32,000 ילדות, מתחלק בין הלוחמים, העם והמקדש. בני השבטים ראובן וגד, שברשותם מקנה רב, מבקשים לקבל נחלה בעבר הירדן המזרחי במקום במערבי. בתחילה משה מסרב אך לאחר שהם מתחייבים להיות חלוצים במלחמה לכיבוש עבר הירדן המערבי הוא מסכים.

על פי רוב, מצורפת פרשת מטות ביחד עם הפרשה שלאחריה, פרשת מסעי (מטות־מסעי). רק בחלק מן השנים המעוברות (שנים מסוג השג והחא, ובארץ ישראל גם בשנים מסוג בשז וגכז) הן נפרדות.[1] החשבון מכוון לכך שפרשת דברים תיקרא בשבת שלפני תשעה באב, ולכן שתי הפרשות נקראות תמיד בימי בין המצרים: אם הן נקראות בנפרד נקראת פרשת מטות בשבת הראשונה של בין המצרים, ואם הן נקראות יחד הן נקראות בשבת השנייה.

תוכן הפרשה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבנה הפרשה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרשת מטות יש 112 פסוקים, אשר מאגדים 4 פרשיות פתוחות ועוד 5 סתומות. הפרשה מכילה 4 סדרים, כאשר הפרשה מתחילה בתחילת סדר, זאת בניגוד לכך שהיא מתחילה באמצע הפרק. הפרשה מסתיימת הן בסוף סדר והן בסוף פרק.

תאריכי הקריאה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

השבת בה קוראים את פרשת מטות יכולה לחול בשבעה תאריכים שונים[2].

יחד עם פרשת מסעי:

בנפרד:

בארץ ישראל נפרדת ובחוץ לארץ מחוברת:

ההפטרה הבבלית המקורית של פרשת מטות, הקשורה לנושא הפרשה, היא בספר יהושע, פרק י"ג, פסוק ט"ו ("ויתן משה") עד פרק י"ד, פסוק ה'.[3] בהפטרה נזכר שנית מתן הנחלות לשניים וחצי השבטים שהוזכר לראשונה בפרשה.

עם זאת, כיוון שפרשת מטות חלה תמיד בשבתות "בין המצרים", הפטרה זו אינה נוהגת, ומפטירים באחת ההפטרות של תלת דפורענותא. אם קוראים את פרשת מטות בפני עצמה, אז היא נקראת בשבת הראשונה של תלת דפורענותא, ולכן מפטירים בספר ירמיהו, מפרק א', פסוק א' עד פרק ב', פסוק ג' (התימנים מסיימים פרק א', פסוק י"ט). זו נבואת ההקדשה של ירמיהו, ובה נאמר לו שהוא עתיד לנבא על חורבן בית המקדש ועל חטאי ירושלים. התימנים קוראים מפרק א' פסוק א' עד פסוק י"ט.

חריג יחיד לכך הוא מנהג איטליה שלא קיבל את מנהג "תלת דפורענותא" ונוהג לומר הפטרת פורענות רק בשבת חזון. לפי מנהג איטליה מפטירים בהפטרת מטות המקורית, אך מסיימים בפרק י"ג, פסוק ל"ג.

אם קוראים את פרשת מטות ביחד עם פרשת מסעי אז מפטירים בהפטרת פרשת מסעי.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטקסט:

פרשנות:

במחזור קריאת התורה

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ מתי קוראים שתי פרשיות בשבת אחת?, הרב ד"ר חיים סיימונס, אלול תשנ"ה. יש לציין את מנהג קצת קהילות שנהגו לחבר תמיד את מטות ואת מסעי, ובמקום להפריד פרשיות אלו, הפרידו את פרשת משפטים ופרשת ואת כסף, ראו בערך פרשת משפטים. כמו כן, יש קהילות תימניות שנוהגות עד היום שבמקום לחבר את מטות-מסעי, קוראים פרשת קרח עם חציו הראשון של פרשת חקת (עד ויסעו מקדש), ואת ויסעו מקדש מחברים עם פרשת בלק, ומחברים את פרשיות מטות-מסעי רק כאשר שאר העולם מחברים את חקת-בלק (וזה לא מתרחש בארץ ישראל כלל), ראו תכלאל עץ חיים של המהרי"ץ, דף קצא ע"א.
  2. ^ הפירוט לפי המנהג הרווח, במנהגי התימנים יש הבדלים. וראו הסבר בנושא [1]
  3. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, סדר התפילה.