אליוט (זמרת)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף שרון בן-עזר)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אליוט
Ellyott by alex livac.JPG
אליוט, צילום אלכס ליבק
לידה 19 באוקטובר 1966 (בת 52)
תל אביב
שם לידה שרון אווה בן-עזר
שנות פעילות 1985 - היום
סוגה מוזיקת רוק
מוזיקה אלקטרונית
עיסוק זמרת
מלחינה
DJ
כלי נגינה גיטרה, תופים, מפוחית, תיכנות, קלידים
שיתופי פעולה בולטים חברה בלהקות פוליאנה פרנק, דורלקס סדלקס,sister george nightnurse ואח חורג. שיתפה פעולה עם חיים פרנק אילפמן, עופר ניסים, רונה קינן, מריאן פיית'פול

אליוט (נולדה כשרון בן-עזר ב-19 באוקטובר[1] 1966) היא זמרת רוק ישראלית, סולנית ומנהיגת להקת פוליאנה פרנק ותקליטנית. היא כתבה וביצעה שירים שנגעו באופן ביקורתי בסוגיות של מין, מגדר, שוביניזם ופמיניזם ומתחה ביקורת על לאומנות ומיליטריזם.

השם "אליוט", אותו אימצה בסוף שנות השמונים, התחיל ככינוי חיבה, בגלל דמיונה לדרקון אליוט, מהסרט המוזיקלי "חברי הדרקון אליוט" משנות ה-70.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בן-עזר נולדה בתל אביב ליהודית, ביוכימאית ומרצה בבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב ועמנואל, מהנדס. מצד אביה היא נינתם של לאה ויהודה ראב. את שירותה הצבאי החלה בגלי צה"ל אך הודחה מהתחנה בשנת ב-1985 בנימוק של "דה מורליזציה".

היא הצטרפה כמתופפת ללהקתו של אחיה רזי בן-עזר, "אח חורג", בה היו חברים גם הגיטריסט עמי לוי והבסיסט שבי עוזיאל. בהמשך הצטרפה ללהקת האוונגרד דורלקס סדלקס תחילה כמתופפת ולאחר מכן גם ככותבת וזמרת.

שנות ה-80[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנובמבר 1987 הקימה אליוט צמד מוזיקלי עם חברתה ליאורה מוגרבי, לצורך הופעה אחת בלבד. הן קראו להרכב "פוליאנה פרנק", שם המשלב בין הדמות הספרותית פוליאנה לדמותה של אנה פרנק, ושרו את שני השירים היחידים שהיו להן: "גיבור צבא ההגנה"[2] ו-"בעלטת"[3] כחימום להופעת הבכורה של נושאי המגבעת בתל אביב. עיתון "העיר" קבע לאחר הופעת הבכורה הזאת שהן "תקוות הרוק הישראלי", ובעקבות כך מיהרו השתיים לעבור לאמסטרדם.

לאחר שנה בהולנד שבה אליוט ב-1989 לישראל למטרת חופשה והקליטה עם חברי "אח חורג" שמונה שירים באולפן הביתי של אחיה רזי[4]. השירים בעברית ובאנגלית (בהם "Alarm Song", "בעלטת" למילים של אמיר גלבוע, "Marble Woman" ו-"גיבור צבא ה-הגנה", פארודיה על דמות המאצ'ו הישראלי שהפך להמנון שנאסר לשידור ברדיו) יצאו על גבי קלטת בהוצאת האוזן השלישית בשם "חיה ומתה בארון" וזכו להצלחה מפתיעה[5].

השם "חיה ומתה בארון" היה חריג לאותה התקופה, וכך גם התנהלותה של אליוט, שהייתה לזמרת הישראלית הראשונה שדברה בפומבי ובביטחון על נטיותיה המיניות והיותה לסבית.

שנה אחר כך חזרה "פוליאנה פרנק" באותו הרכב לאולפן. הם הקליטו בעיקר שירים של אליוט אך את הלהיט "זיוה" כתב עמי לוי. ב-1990 יצא "אין לבחור"[6]., שכלל את שירי הקלטת "חיה ומתה בארון" ואת השירים "זיוה" "הנצורים והצודקים", "בכוונה", "Escape will always fail" ,"Dykes and the holy war" ,"Strange Fruit", ו"חלמתי: תבל מכוסה אפר"[7]. למלים מאת אסתר ראב (אחות של סבא של אליוט).

שנות ה-90[עריכת קוד מקור | עריכה]

משנת 1989 עד 2002 התגוררה אליוט בלונדון, שם הייתה חברה בלהקות sister george ו- nightnurse, הוציאה שני אלבומים וארבעה סינגלים, הופיעה על השער של מגזין המוזיקה NME, והופיעה במאות הופעות ברחבי אירופה, כולל פסטיבל "רדינג" האגדי.

ב-1999 חברה למלחין הסרטים הישראלי חיים פרנק אילפמן, המתגורר בלונדון, לצורך הקלטת שיר עם מריאן פיית'פול. השתיים המשיכו לעבוד יחד על הופעה במסגרת פסטיבל נקסט התל אביבי. המופע, שכלל עיבודים אלקטרוניים לשירי פוליאנה פרנק ולנכסי צאן ברזל בהם שיר הרעות, וארבעה שירים חדשים, התקבל בהתלהבות. הצמד הוציא את שירי ההופעה באלבום "אחרי הציונות על שפת הים" שיצא ב-2000. ב-2001 הם הוציאו מיני אלבום בשם 'החופש' בו אירחו גם את רונה קינן. האלבום "פלסטלינה 1" יצא בשנת 2003 וכלל רימיקסים (עיבודים ונגינה חדשים בשילוב עם השירה המקורית) לכמה מגדולי הזמרים הישראלים, כמו חוה אלברשטיין, אריק לביא, שלום חנוך ומאיר בנאי.

שנות ה-2000[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2004 נולדה לאליוט בתה הראשונה, לוסי[8]. בשנת 2005 היא הלחינה ביחד עם אילפמן את הפסקול לסדרת הטלוויזיה "ארץ המתנחלים" של חיים יבין. מאז הלחינה גם את "נקמת לרנר" של גלעד טוקטלי, "פיצה באושוויץ" של משה צימרמן, "בלדרים" של אבידע ליבני, "אלכס בעד ונגד" של ליאורה קמינצקי, "הזמן הורוד" של יאיר קדר שהוצג בפסטיבל ברלין ב-2010, את סדרתו של אייל שני, "איפה האוכל?" ואת שיר הנושא לסדרה "יום בחיי" של ערוץ הוט בידור ישראלי.

מאז חזרה לתל אביב ב-2002 הפכה לאחת התקליטניות המובילות בסצנה המקומית של מוזיקת ההאוס והאלקטרו[9] והיא משתפת פעולה רבות עם עופר ניסים. בנוסף, היא כותבת על תרבות ומוזיקה ב"מרמלדה" ו"עכבר העיר".

ביוני 2015 במלאת 40 שנה לאגודת הלהט"ב זכתה אליוט להיכלל בין 40 המשפיעים בתולדות קהילת הלהט"ב[10].

בת זוגה היא השפית איילת לטוביץ'.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]