תיאטרון סמבטיון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מרדכי בן זאב (מימין) וזאב ברלינסקי במערכון "קליטת עלייה" בתיאטרון סמבטיון

תיאטרון סמבטיון היה תיאטרון סאטירי שהוקם על ידי השחקנים מרדכי בן זאב וזאב ברלינסקי ופעל בשנים 19571960.

התיאטרון הסאטירי המטאטא נסגר ב-1954 ומאז לא הייתה בימה עברית לסאטירה. זאב ברלינסקי ועמיתו מרדכי בן זאב רצו להקים תיאטרון כזה אך היו קשורים לעבודתם בתיאטרון הקאמרי. בסוף 1956 פוטר ברלינסקי מהקאמרי ובעקבות זה הגיש בן זאב מכתב התפטרות לתיאטרון. השניים החלו לאסוף חומר לתיאטרון החדש. בהתחלה רצו לקרא לתיאטרון שש בש אבל לבסוף החליטו על השם סמבטיון על שם הנהר האגדי אשר בכל ימות השבוע הוא רותח, גועש וזורק אבנים גדולות כך הם רצו - שהתיאטרון החדש יהיה סמל להצלפה ולביקורת בכל תחומי החיים, ברוח טובה ובהומור דק.

התוכנית הראשונה נקראה "הצילו, שריפה ב-14 בתים", כללה מערכונים ופזמונים. את הקטעים הפוליטיים כתבו אפרים קישון, יוסף הייבלום, יגאל מוסינזון, גבריאל דגן ויעקב בר נתן. את הפזמונים חיבר יחיאל מוהר והם בוצעו על ידי ג'טה לוקה. במאי הצגה היה דוד ברגמן, במאי להקת הנח"ל לשעבר.

הצגת הבכורה התקיימה ביולי 1957 בבית ציוני אמריקה והתקבלה בהתלהבות.

לאחר ההצלחה הראשונה באו הוצגו התוכניות: "ש.ב." (נובמבר 1957), "זלמן יש לו משקפיים" (מרץ 1958), "דבר אל הקיר" (אוגוסט 1958), "תן חיוך" (ינואר 1959), "השד יודע" (מאי 1959), "מסיבת קוקטייל" (אוקטובר 1959). שחקנים רבים הצטרפו לתוכניות השונות כמו: גילה אלמגור, שמעון ישראלי, רחל אטאס, אריק איינשטיין, יוסי פרוסט, גאולה נוני, שושיק שני, צדוק סביר ועוד. לכותבים הצטרפו דן אלמגור, דידי מנוסי, יורם מטמור ועוד. למלחינים הצטרפו פרנק פלג, יוחנן זראי, אריה לבנון, סשה ארגוב ועוד.

לאחר שהתיאטרון הקאמרי עבר לאולם נחמני, התמקם הסמבטיון במרתף קולנוע מוגרבי.

השחקן גדעון שמר ביים את מרבית התוכניות. אשתו הצעירה נעמי שמר כתבה מספר פזמונים לסמבטיון שחלקם נחלו הצלחה. לשמעון ישראלי היא כתבה את "הלילה הולך בשדרות" ולרחל אטאס, יוסי פרוסט ואריק איינשטיין היא כתבה את "מצעד האביב[1].

בתור במה זעירה לסאטירה הגיבו בסמבטיון על אירועים אקטואליים. כשהתפוצצה פרשת הפורץ הנוצץ, שרה רחל אטאס את השיר "שיתפוצץ-זאת סיסמת החוג הנוצץ" (אלמגור/פלג)[2]. כשמספר "בני טובים" נתפסו בקלקלתם, שרו רחל אטאס ושמעון ישראלי על "עשרה בני טובים" (מנוסי/זראי-בהשראת עשרה כושים קטנים[3]).

לאחר שלוש שנים התדרדר מצב התיאטרון והוחלט על תוכנית חדשה בשם "מסיבת קוקטייל" שכלל מערכונים מאת ברטולד ברכט, אנטון צ'כוב ומיכאל זושצ'נקו. התוכנית נכשלה והתיאטרון ניאלץ להיסגר. בן זאב הכריז על פשיטת רגל ונאלץ לקבל הגנה מבעלי החוב. הקאמרי סירב לקבלו בחזרה והוא נאלץ להצטרף לשמעון דז'יגאן ולהופיע ביידיש עד שנקלט בתיאטרון חיפה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מרדכי בן זאב: זאב במה, הוצאת נוצה וקסת, 1988

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]