תלמי מנשה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תלמי מנשה
שלט הכניסה לתלמי מנשה
שלט הכניסה לתלמי מנשה
מידע
עיר באר יעקב עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
תאריך ייסוד 1953 עריכת הנתון בוויקינתונים
על שם מנשה מאירוביץ עריכת הנתון בוויקינתונים
שטח 1,800 דונם עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 31°56′42″N 34°50′56″E / 31.94502778°N 34.84894444°E / 31.94502778; 34.84894444
(למפת גוש דן רגילה)
Tel-aviv area.svg
 
תלמי מנשה
תלמי מנשה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
תלמי מנשה במבט מהשדות הצפוניים

תלמי מנשה הוא מושב אשר נוסד בשנת 1953, ה'תשי"ג על ידי תנועת הציונים הכלליים. לאחר שנה צורף רשמית לבאר יעקב, אך המשיך מעשית להתקיים כמושב חקלאי. שטחו של המושב הוא כ-1,800 דונם והוא מורכב מ-62 משקים חקלאיים ו-5 משקי עזר. המושב גובל עם באר יעקב ממערב, מחנה צריפין מצפון, כביש 44 ממזרח ורמלה מדרום.

שם המושב[עריכת קוד מקור | עריכה]

המושב נקרא על שמו של מנשה מאירוביץ' אגרונום, סופר, מאנשי ביל"ו, איש העלייה הראשונה אשר כונה "אחרון הביל"ויים", שכן האריך ימים והיה לבילויי היחידי שזכה לחזות בהקמתה של מדינת ישראל[1].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המושב הוקם על חורבות הכפר הערבי "אבו פאדל" שננטש במהלך מלחמת העצמאות, ותחילה תוכנן לקרותו "תלמי ביל"ו"[2]. טקס העלייה על הקרקע התקיים ב-7/5/53 אך המקום עדיין לא יושב בשלב זה[3]. רק לקראת סוף אותה שנה הוקמו שני יישובים על שם תנועת ביל"ו, האחד ליד באר יעקב, שנקרא לבסוף תלמי מנשה, על שם איש ביל"ו מנשה מאירוביץ'[4], והשני בצפון הנגב, שהוא קיבל לבסוף את השם תלמי ביל"ו[5]. קומץ המשפחות המייסדות הגיעו למושב במסגרת תנועת "מן העיר אל הכפר" שבה היו חברים נציגי תנועות ההתיישבות. רוב בני המשפחות המייסדות היו ילדי הארץ או ניצולי שואה. עד הקמת מושב הקבע גרו המתיישבים בפחונים, עיבדו את הפרדסים הנטושים של הערבים, וחילקו את רווחי העבודה ביניהם. המושב תוכנן והוקם על ידי הסוכנות היהודית והתאחדות האיכרים ועל כן כונה בתחילה מושבה[6]. ולכל נחלה הוקצב סכום כסף במטרה להקים בה משק חקלאי, בנוסף כל מתיישב שילם דמי השתתפות עצמית בסך 3,000 לירות על מנת לשלם על בניית ביתו. באפריל 1954 נחנכו בתי הקבע[7].

כשנה לאחר הקמת היישוב, הוחלט לספחו באופן אדמיניסטרטיבי למועצה המקומית באר יעקב[8], ובאופן רשמי היישוב חדל להיות יישוב עצמאי, והוא אינו מופיע ברשימות היישובים. באופן מעשי המשיך היישוב להתקיים כמושב חקלאי, עם ועד וראש ועד, ואף שויך לתנועה התיישבותית. בבחירות המוניציפליות שהתקיימו לאחר מכן, הצביעו תושבי תלמי מנשה למועצה המקומית באר יעקב, והם אף הקימו מפלגה בשם "תם (למען תלמי מנשה)"[9]. בהמשך כונתה תלמי מנשה "השכונה החקלאית של באר יעקב"[10].

באוקטובר 1955 נחנך כביש הגישה ליישוב[11]. בשנת 1959 הודיעו תושבי המקום על מעבר לתנועת המושבים בגלל שהתאחדות האיכרים לא סייעה להם בעת מצוקתם הכלכלית[12].

למתיישבים ניתנה אפשרות לבחור להתפרנס בין שני ענפים חקלאיים: עופות ובקר, או מגידולים חקלאיים. הגידולים הנפוצים בשנותיו הראשונות של המושב היו פירות הדר ומשמשים.

החקלאים הקימו את "אגודת החקלאי תלמי מנשה", אגודה חקלאית שיתופית, על מנת שתייצג אותם מול גופים מסחריים ומנהליים.

בשנות התשעים ובתחילת שנות האלפיים הוקמו הרחבות מגורים על השטחים החקלאיים לטובת צאצאי בעלי הנחלות. ב-2006 נחתמה עסקה בה העביר המושב חלק מאדמותיו לטובת הקמת שכונת חתני פרס ישראל בבאר יעקב[13].

בשטח תלמי מנשה נמצא הבניין הנטוש של מפקדת חסן סלאמה במלחמת העצמאות.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תלמי מנשה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]