אלישע רודין

אלישע רודין

אין תמונה חופשית
לידה	14 בינואר 1888
פטירה	נובמבר 1946 (בגיל 58)
מדינה	האימפריה הרוסית
שפות היצירה	עברית, יידיש
סוגה	שירה

אלישע רוֹדִין (ברוסית: Элиша Родин; א' בשבט תרמ"ח, 1888, מסטיסלאב, פלך מוהילוב, האימפריה הרוסית – חשוון תש"ז, נובמבר 1946, מוסקבה) היה משורר עברי ויידי בברית המועצות.

תולדותיו

אברהם אליהו רודין (מאוחר יותר שינה את שמו, על שם אלישע בן אבויה) נולד למשפחה מסורתית ואמידה במסטיסלאב שבפלך מוהילוב, בתחום המושב היהודי של האימפריה הרוסית. בנעוריו רכש השכלה כללית, והחל לעבוד בהנהלת חשבונות. רודין הצטרף לחוגי מהפכנים, ונדד ביניהם ברחבי רוסיה, ליטא ופולין. הוא נישא ונולד לו בן, שאותו שיכל בשנת 1942, בחזית הקרבות בין הצבא הרוסי לבין הצבא הגרמני הנאצי במלחמת העולם השנייה.

לאחר מהפכת אוקטובר 1917 ועליית הבולשביקים לשלטון ברוסיה, הוצרו צעדיהן של התרבות והיצירה העברית והיהודית על ידי השלטונות בברית המועצות, עד שנאסרו לחלוטין; למעוניינים הוצעה חלופה תרבותית ויצירה ביידיש. בשל יצירתו ופרסומיו בעברית, השלטונות הסובייטים מיררו את חייו; בשנת 1943 נשלח למחנה מעצר בסיביר, והעלייה לארץ ישראל נמנעה ממנו. לאחר שנות סבל, מחסור ומחלות, נפטר שבור ורצוץ בבית חולים במוסקבה.

על שמו נקראו רחובות בישראל. על שמם של רודין ועמיתו חיים לנסקי נקרא רחוב חיים ואלישע בתל אביב.

יצירתו

פרסומה הפומבי של יצירת רודין, בעברית וביידיש, החל ב-1913. לאחר מהפכת אוקטובר 1917 ולמרות גזירות השלטונות הסובייטים כנגד השפה העברית, בחר רודין לדבוק במקורות העבריים הקדומים וביצירה העברית. כך למשל כתב בשירו:

לא כבתה האש שהציתו אבותַי!
העברית עוד הומה בקרבי כיין,
עצורה וחתומה האש בעצמותי -
שפת עמוס הנוקד ושירת ישעיה,
כאש היא צורבת, כפטיש הולמת,
הברית שבינינו לעד היא קיימת.

שיריו בשפה העברית נשלחו לארץ ישראל ופורסמו בכתבי העת "הארץ", "גליונות" ו"דבר". כולם נאסרו לפרסום על ידי שלטונות ברית המועצות, במדינה ומחוצה, מלבד קינתו על בנו. במכתבו לצנזור הצבאי הרוסי כתב רודין: "השירים כתובים בשפת הביבליה (=התנ"ך), שהיא לשון ילדותי, לשון עמי, ואשר אוהבנה ככלי-הנגינה שלי, כי רק בלשון זו ביכולתי להביע את חוויותי הבעה נפשית מלאה ביותר.

בעיתון "דבר" כתב עליו ולזכרו, שלוימקה, אחד מחבריו: "אלישע רודין – סמל הציונות הרוסית, שלא בטלה ולא נגוזה. בכל תהפוכות הגורל והסבל: שלא נכנעה למלשינותם של אוכלי-קורצא יהודים, יאֶבסקים האכולים נחיתות לאומית עד לשד עצמותיהם. אלישע רודין – משיירי הדור הציוני הקודם ברוסיה ... [וגם] מראשוני הדור החדש של נוער יהודי ברוסיה. כי עוד צעוד יצעד הנוער הזה והתרונן בדרך העולה לציון".

הקינה על בנו מפרי עטו הולחנה על ידי יצחק אדל.

מכתביו

בעברית

• בפאת נכר: שירים והגיונות, תל אביב : דבר, תרצ"ח-1938.
• לבן: מצבה לבני גרישה רודין, תל אביב: עם עובד, תש"ג-1943.
• אברהם קריב (הביא לדפוס והקדים מבואות), אלישע רודין, שירים והגיונות, חיים לנסקי, שירים רשימות ומכתבים, ירושלים : מוסד ביאליק, 1954.

ביידיש

• לידער און פאעמען, חרקוב: האפנונג, תרע"ט-1919.
• העראאיק (האקדאמע פון יעדידע מארגאליס), הומל: מלוכע פארלאג, 1921.
• פון צוויי קוואלן, פטרוגרד: דפוס קראסני אגיטאטאר, 1924.

לקריאה נוספת

• משה אונגרפלד, '"האחר" הנאמן: 25 שנים למות אלישע רודין', הדאר נא (תשל"ב), 85-86.

קישורים חיצוניים

• רשימת הפרסומים של אלישע רודין, בקטלוג הספרייה הלאומית
• אלישע רודין, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• אלישע רודין, במהדורת האינטרנט של האנציקלופדיה היהודית בשפה הרוסית (ברוסית)
• יהושע א. גלבוע, ‏משורר עברי על נהרות היגון (אלישע רודין ועולמו), משואה ה, תשל"ז, 272-277
• אליעזר לובראני, על ספרו של אלישע רודין, דבר, 24 בנובמבר 1938
• רחל כצנלסון, עם ספרו של אלישע רודין – "בפאת נכר", דבר, 28 במרץ 1939
• א. שטיינמן, "על נהרות היגון", דבר, 18 באפריל 1947
• שליומקה, עם אלישע רודין ב־1945, דבר, 23 בספטמבר 1947
• רחל קורן, המשורר העברי האחרון במוסקבה, על המשמר, 23 בספטמבר 1949, המשך
  • רחל קורן, אלישע רודין – המשורר העברי האחרון במוסקבה, דבר, 4 באפריל 1966
• ז' דויד, קצרות: מכתב מאלישע רודין, דבר, 6 בנובמבר 1962
• אברהם סוצקבר, פגישות עם אלישע רודין (עם קריאת רחוב בתל־אביב ע"ש לנסקי ורודין, דבר, 16 בנובמבר 1962, המשך
• שלמה גרודזנסקי, ערירי (עשרים שנה למות אלישע רודין), דבר, 7 באפריל 1967, המשך
• "בשפת עבר ליבי הומה": שלוש איגרות של אלישע רודין אל אברהם קריב בשנת תרצ"ח, דבר, 31 בדצמבר 1971
• אלישע רודין (1888-1946), דף שער בספרייה הלאומית
• אלישע רודין, בלקסיקון הספרות העברית החדשה