משה אונגרפלד
לידה |
10 במרץ 1898 רודקי, האימפריה האוסטרו-הונגרית |
---|---|
פטירה | 2 במרץ 1983 (בגיל 84) |
כינוי | בן-יצחק, בן-עמרם, מ. אג"ף |
מדינה | ישראל |
השכלה | אוניברסיטת וינה |
מעסיק | הארץ, הדאר, היום, הצפירה, בית ביאליק |
פרסים והוקרה |
|
משה אוּנגֶרפֶלד (10 במרץ 1898 – 2 במרץ 1983) היה מורה, עיתונאי, פובליציסט וסופר, מנהלו הראשון של "בית ביאליק".
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]משה אונגרפלד (Ungerfeld) נולד בשנת 1898 בעיירה רוּדְקִי (רידיק) שבגליציה המזרחית, האימפריה האוסטרו-הונגרית. התחנך בחדר ובישיבת ויז'ניץ. כן למד לימודים כלליים והתכונן לבחינות בגרות אקסטרניות. בסוף מלחמת העולם הראשונה התנדב לצבא האוסטרו-הונגרי והגיע לדרגת קצין. לחם בחזית המזרחית, נפל בשבי הרוסי ושוחרר לאחר חוזה ברסט-ליטובסק (1918).
בשנת תרפ"ב החל ללמוד פילוסופיה, ספרות ושפות שמיות באוניברסיטת וינה, במשך ארבע שנים. במקביל למד בבית המדרש למורים יהודים של הרב צבי פרץ חיות ואביגדור אפטוביצר. שם, בווינה של שנות ה-20, הכירו הוא וחיים נחמן ביאליק, ואונגרפלד סייע לביאליק בעת שהותו בווינה.
עבד כמורה בווינה, ושימש עיתונאי בעיתונים "הארץ", "היום", "הצפירה" ו"הדואר". פרסם מסות ומאמרים בכתבי עת נוספים, בעברית וביידיש, בשמו ובשמות עט אחדים: "בן-יצחק", "בן-עמרם", "מ. אג"ף" ועוד.
בשנת 1938 (שנת האנשלוס) עלה לארץ ישראל.
אונגרפלד מונה למנהל "בית ביאליק", שאותו תרמה מאניה ביאליק לציבור, והחזיק בתפקיד זה במשך כארבעים ושש שנה, עד לפטירתו. במשך השנים פרסם אונגרפלד מספר ספרים על ביאליק ועל בני דורו.
בשנת 1975 זכה בפרס רמת גן לספרות וב-1977 נבחר ליקיר העיר תל אביב-יפו.[1]
בעשר השנים שלפני מותו נשמעו תלונות רבות על דרך ניהולו את בית המשורר. חוקרי ספרות (בראשם זיוה שמיר) גילו כי גנז מכתבים מאת ביאליק כדי שלא לפגוע בתדמית המשורר, בהם מכתבים המגוללים את פרשת אהבתו לציירת אירה יאן.
אונגרפלד היה רווק ולא הביא ילדים לעולם.
נפטר בשנת 1983, ונקבר בבית העלמין בחולון.[2]
מספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]- וינה (1946). יצא לאור בשם העט מ. אג"ף.
- שיר השרים לח.נ. ביאליק (1960). אסופת שירים על ביאליק מאת משוררי ישראל; ראה אור במלאת 25 שנה למות המשורר.
- ארץ וחכמיה: אוסטריה הונגריה (1974)
- ביאליק וסופרי דורו: דברים בין ביאליק לסופרי דורו לציון יובל המאה להולדתו וארבעים שנה לפטירתו (1974)
- במעגלי יצירה: הוגים, משוררים, מספרים ומסאים (1975)[3]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- משה אונגרפלד, דף שער בספרייה הלאומית
- משה אונגרפלד, בלקסיקון הספרות העברית החדשה
- דוד תדהר (עורך), "משה אונגרפלד", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 777
- משה אונגרפלד, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
- פאר פרידמן, מ. אונגרפלד: הרהורים על האיש שהקדיש עצמו לזכרו של ח.נ. ביאליק, 16 ביולי 2007
- הבית של ביאליק, מעריב, 24 ביולי 1970
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אקס הכתרת 22 יקירי ת"א-יפו ייערך מחרתיים, דבר, 27 ביוני 1977
- ^ משה אונגרפלד למנוחות, דבר, 6 במרץ 1983
- ^ א. מרדכי, בעיני אוהב, מעריב, 9 באפריל 1976