גבריאל רוזנבאום

גבריאל רוזנבאום
	פרופ' גבריאל מ' רוזנבאום
לידה	13 במאי 1948 (בן 75); ירושלים
ענף מדעי	השפה הערבית
מקום לימודים	אוניברסיטת תל אביב
מנחה לדוקטורט	פרופסור ששון סומך
מוסדות	האוניברסיטה העברית בירושלים והמרכז האקדמי הישראלי בקהיר
בת זוג	מיכל רוזנבאום

גבריאל (גבי) משה רוזנבאום (נולד ב-13 במאי 1948, ד' באייר ה'תש"ח, בירושלים) הוא פרופסור אמריטוס בחוג לשפה וספרות ערבית באוניברסיטה העברית בירושלים, ומכהן כמנהל המרכז האקדמי הישראלי בקהיר מאז שנת 2006.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גבריאל רוזנבאום נולד בירושלים, להורים יוצאי הונגריה שמרבית בני משפחותיהם נספו בשואה. אביו, מנחם (ננדי) עלה לארץ בשנת 1939, ובמלחמת העולם השנייה התגייס לצבא הבריטי והיה חייל בבריגדה היהודית, שבמסגרתה נלחם בחזית באיטליה. אמו, מרים (מירי), נלקחה לאושוויץ ומשם למחנה עבודה בגרמניה, ובשנת 1946 עלתה לארץ עם אוניית המעפילים "תל-חי". רוזנבאום גדל בתל אביב ולמד בבית הספר הממלכתי-דתי ביל"ו, ובתיכון עירוני א', שם חולקו התלמידים באופן שרירותי לכיתות בהן נלמדה שפה זרה שנייה, צרפתית או ערבית. הוא הוצב בכיתה שבה נלמדה השפה הערבית, והמשיך במגמה המזרחנית, בראשות המורה לערבית אברהם לביא, שם נלמדו באופן מוגבר השפה הערבית ותרבות האסלאם.

לאחר שירותו הצבאי למד באוניברסיטת תל אביב לתואר ראשון בחוגים לשפה וספרות ערבית והיסטוריה של המזרח התיכון, ולתואר שני בחוג לשפה וספרות ערבית, שבסיומו כתב עבודת M.A על יצירתו ההומוריסטית של איש הדת אבן אלג'וזי (חי במאה ה-12) בהדרכת פרופ' יוסף סדן. גם את לימודי התואר השלישי עשה באוניברסיטת תל אביב, ובשנת 1994 סיים בהצטיינות את לימודי הדוקטורט^[1]. את עבודת הדוקטורט, על לשון הדיאלוג בדרמה המצרית המודרנית, כתב בהדרכת פרופ' ששון סומך. בתקופת לימודי הדוקטורט לימד באוניברסיטת תל אביב, במכללת לוינסקי לחינוך ובאוניברסיטה העברית בירושלים. מאז קבלת הדוקטורט לימד באוניברסיטה העברית, בה הפך חבר סגל בחוג לשפה וספרות ערבית, אשר בו כיהן כראש החוג בשנים 2004–2006, ובשנת הלימודים האקדמית 2011–2012.

בנוסף למחקר אקדמי, רוזנבאום עוסק גם בכתיבה ספרותית של פרוזה, שירה ודרמה. בשנות ה-80 של המאה ה-20 הוא אף הקים הוצאת ספרים פרטית בשם "גמיר", ובה הוציא לאור ספרים אשר כתב, תרגם וערך. בין השאר, תרגם מחזות של שני מחזאים מצרים בולטים: קומדיית אדיפוס מאת עלי סאלם, וסעדון המשוגע (יחד עם אברהם חכים) מאת לנין אלרמלי.

רוזנבאום נשוי למיכל, אב לשניים, וסב לארבעה, אחיהן של אילי קאופמן ותמר אליעזר.^[2].

מחקר אקדמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאוקטובר 2006 ועד ספטמבר 2010 שימש רוזנבאום כמנהל המרכז האקדמי הישראלי בקהיר, שם התגורר עם אשתו מיכל^[3], אשר סייעה לו בניהול המרכז, ובטיפוח הקשר עם הסטודנטים המצרים שהגיעו לספריית המרכז. באוקטובר 2010 חזר ללמד באוניברסיטה העברית בירושלים, אך התבקש לשמש כמנהל המרכז סמסטר נוסף עד הגעת מחליפו. הוא נענה לבקשה, והדבר אושר בהסדר מיוחד עם האוניברסיטה העברית. בעקבות כך צומצמה פעילות ההרצאות במרכז, אך ספריית המרכז המשיכה לפעול כסדרה. בעקבות המהפכה שהתחוללה בקהיר בינואר 2011 והשינויים במצב הביטחוני, לא ניתן היה לשלוח לשם מנהל מרכז חדש, ורוזנבאום המשיך למלא בהתנדבות מישראל את תפקיד מנהל המרכז. לצורך זה הוא מגיע לקהיר לביקורים קצרים על מנת לפגוש את אנשי המרכז האקדמי, וכן ידידים ומקורבים של המרכז, ועל מנת לעמוד על פעילותו התקינה של המרכז. רוזנבאום שומר על קשר רצוף והדוק עם המרכז ועם עובדיו גם בהיותו בישראל^[4]^[5].

נושאי המחקר שלו הם הספרות, הדרמה, השפה, והתרבות הפופולרית של מצרים המודרנית, וכן הערבית המצרית המדוברת המודרנית והתרבות העממית של יהודי מצרים. כמו כן, פרסם עבודת מחקר על "הרומן הזעיר"^[6] ו"הקולמוס", רומנים קצרים פופולריים שנכתבו בתחילה בהונגרית ופורסמו בהונגריה על ידי המשפחה היהודית פרגו, ולאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה הועברו לארץ ישראל ותורגמו לעברית. פרסם מאמרים רבים בתחומי התמחותו, והופיע בכנסים בין-לאומיים שם הציג את עבודותיו. כמה פרסומים, בעיקר אלה העוסקים בלשון ובתרבות העממית של יהודי מצרים, הופיעו בעברית, וכל השאר באנגלית.

משנת 2003 משמש רוזנבאום גם כעמית אורח בקולג' וולפסון (אנ'), אוניברסיטת קיימברידג', אנגליה^[7], לשם הוא מגיע מדי פעם על מנת לקדם את מחקריו.

נכון ל-2016, רוזנבאום עמל על השלמת כתיבת שני ספרים בתחומי המחקר המרכזיים שלו, האחד על הערבית המצרית המדוברת כשפת כתב ושפת ספרות, והשני על הערבית המדוברת והתרבות העממית של יהודי מצרים במאה ה-20.

פרסים ומענקים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרס קרן לואיס לעבודת דוקטורט מצטיינת לשנת 1995 בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב.
קיבל מענקי מחקר רבים לקידום מחקריו בתחומי השפה והספרות המצרית המודרנית והערבית המדוברת של יהודי מצרים^[^{דרוש מקור]}.

פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרים ומאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

"מילים עבריות ושפת סתרים של צורפים קראים בפי יהודים ולא-יהודים במצרים המודרנית", בתוך פעמים 90 (תשסב), עמ' 115-153, 2001.
"ערבית יהודית מדוברת במצרים המודרנית: מרכיבים עבריים ולא-תקניים", בתוך מסורות יב (תשסב), עמ' 117-148, 2002.
.Fushammiyya": Alternating Style in Egyptian Prose", Journal of Arabic Linguistics/Zeitschrift für Arabische Linguistik 28: pp. 68-87, 2000""
.Oaths in Modern Spoken Egyptian Judeo-Arabic with a Comparison to Oaths Taken by Christians and Muslims (אורכב 16.09.2017 בארכיון Wayback Machine)", Folia Orientalia Vol.49 pp. 449-466, 2012"
.The Rise and Expansion of Colloquial Egyptian Arabic as a Literary Language". In Sela-Sheffy, R. & Toury, G. (Eds.), Culture contacts and the making of cultures, pp. 323-344, 2011"
"הרומן הזעיר" ו"הקולמוס": ספרות פופולרית הונגרית מבודפשט לתל אביב", בתוך קשר 26 (1999), עמ' 88-107.