דוד ברגלסון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דוד ברגלסון
דוד בערגעלסאָן
Давид Бергельсон
דוד ברגלסון עם בנו לוי, תחילת שנות ה-20
דוד ברגלסון עם בנו לוי, תחילת שנות ה-20
לידה 12 באוגוסט 1884
אוחרימוב, אוקראינה, האימפריה הרוסית
הוצאה להורג 12 באוגוסט 1952 (בגיל 68)
מוסקבה, רוסיה, ברית המועצות
מדינה האימפריה הרוסית, ברית המועצות עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דוד בֶּרְגֶלְסוןיידיש: דוד בערגעלסאָן; ברוסית: Давид Бергельсон; ‏(12 באוגוסט 1884 - 12 באוגוסט 1952) היה סופר ומחזאי יידיש יליד אוחרימוב, ליד אומן באוקראינה. במסגרת חיסולהּ של הצמרת הרוחנית היהודית בברית המועצות על ידי סטלין נמנה ברגלסון עם 13 הנאשמים בתהליך משפטי סגור ומבוים (בדומה להליך מקביל הידוע בשם "משפט הרופאים") שבו נאשמו בכירי הוועד היהודי האנטי-פשיסטי בלאומנות יהודית וריגול לטובת המערב. ב־12 באוגוסט 1952 הוצא להורג עם רבים מחבריו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוד ברגלסון גדל במשפחה חסידית, אך זכה לחינוך כללי אוניברסלי נוסף על השכלתו התורנית. הוא למד רפואת שיניים, אך לא עסק במקצוע זה[1].

ברגלסון החל לכתוב בעקבות ניסיון ההפיכה הכושל ב־1905, בתחילה בעברית ואחר כך ברוסית, אך זכה להכרה רק כשכתב ביידיש. בכתיבתו הושפע בעיקר מצ'כוב, והִרבה לכתוב על צעירים מיוסרים ועל חיי השטעטל. בקיץ 1909 התפרסם בהוצאת "פראגרעס" בוורשה ספרו הראשון: הסיפור 'ארום וואָקזאַל' ('ליד התחנה' או 'מסביב לבית הנתיבות'), שעורר סנסציה בעולם הספרות היהודית[2].

ב־1917 ייסד בקייב את "אוונגרד – הליגה לתרבות יידיש". הוא כתב בקביעות לשבועון האמריקני ביידיש "פארווערטס".

ב־1921 עקר ברגלסון לגרמניה, שם חי בברלין שנחשבה למרכז ספרות היידיש. בעקבות הפרעות ביהודי אוקראינה (1917-1920) הוא כתב את הסיפור 'שני רוצחים'. ב־1926 פרסם מאמר בשם "שלושה מרכזים", ובו טען כי ברית המועצות, ולא ארצות הברית או פולין, היא משכנה לבטח של התרבות היידית.

לאחר עליית היטלר לשלטון ב־1933 נמלט ברגלסון לרוסיה, שם כתב ביידיש לעיתונים קומוניסטיים. במהלך מלחמת העולם השנייה נטל חלק בוועד היהודי האנטי-פשיסטי, שניסה לסייע למאמצי המלחמה של ברית המועצות נגד גרמניה הנאצית. ב־1949 נעצר וב־1952 הוצא להורג בליל המשוררים הנרצחים. לאחר מות סטלין זכה לרהביליטציה, וכתביו פורסמו מחדש ברוסיה ב־1961.

בנו היחיד, לוי (לב) ברגלסון, היה פרופסור לביוכימיה במוסקבה ובאוניברסיטה העברית בירושלים.

לוח זיכרון ב"גן תשי"ב" לזכרם של הרוגי המלכות בברית המועצות בשכונת רסקו בירושלים

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחר כתבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1909 - אַרום וואָקזַאל ("ליד התחנה" או "מסביב לבית הנתיבות"), נובלה
  • 1913 - נאָך אלעמען ("ככלות הכל") - נובלה
  • 1920 - אָפגאנג
  • 1925 - מידת הדין (מידאס האדין) - רומן
  • 1926 - שלושה מרכזים" - מסה
  • 1928 - שטורמטעגען (ימי סערה) -סיפורים קצרים
  • 1932 - בַאם דנייעפער (על הדנייפר)
  • בירעבידזשאַנער ערציילונג
  • 1937 - פענעק - רומן אוטוביוגרפי
  • 1947 - נַייע דערציילונגען (סיפורים חדשים)

מחזות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פרינץ ראובני (הנסיך ראובני)
  • די ברויט-מיל:דער טויבער

יצירותיו שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחר מאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דוד ברגלסון, על אמנות הפרוזה ביידיש, סאוועטיש היימלאנד, 1 (1976). (ביידיש)
  • דוד ברגלסון, על חיים ז'יטלובסקי, יידישע קולטור, 8 (1978). (ביידיש)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דוד ברגלסון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ האנציקלופדיה העברית, כרך ט' עמוד 440
  2. ^ על כך ראו נחמן מייזל, דוד ברגלסון: (75 שנה להולדתו; 50 שנה להופעת ספרו הראשון), על המשמר, 18 בספטמבר 1959, המשך; ש. שפירא, "פגישות עם דוד ברגלסון: (זכרונות בן-עיר)", בצרון, שנה לב, ג (תשל"א), עמ' 213–214.
  3. ^ הצגת החמישים "לא אמות כי אחיה" בהבימה, דבר, 14 בדצמבר 1944
  4. ^ ראובן בן יוסף, אמן המופת של הסיפור הקצר, בתוך: נתיב, גיליון 77, 6/2000, עמ' 105-106