היפרנורמליזציה
 | |
| סוגה |
סרט תיעודי  |
|---|---|
| כותבים |
אדם קרטיס |
| בימוי |
אדם קרטיס |
| ארץ מקור |
הממלכה המאוחדת |
| שפות | English |
| הפקה | |
| מפיק | Sandra Gorel |
| חברת הפקה | BBC |
| שידור | |
| רשת שידור |
BBC |
| קישורים חיצוניים | |
| דף התוכנית ב-IMDb | |
  | |
HyperNormalisation הוא סרט תיעודי של ה-BBC משנת 2016 מאת הקולנוען הבריטי אדם קרטיס. הוא טוען שממשלות, אנשי כספים ואוטופים טכנולוגיים ויתרו מאז שנות ה-70 על "העולם האמיתי" המורכב ובנו "עולם מזויף" פשוט יותר המנוהל על ידי תאגידים ונשמר באופן יציב על ידי פוליטיקאים. הסרט יצא לאקרנים ב-16 באוקטובר 2016 ב־BBC iPlayer. [1]
אֶטִימוֹלוֹגִיָה
[עריכת קוד מקור | עריכה]המילה היפרנורמליזציה נטבעה על ידי אלכסיי יורצ'ק, פרופסור לאנתרופולוגיה שנולד בלנינגרד ולאחר מכן הלך ללמד באוניברסיטת קליפורניה, ברקלי. הוא הציג מילה זו בספרו הכל היה לנצח, עד שלא היה עוד: הדור הסובייטי האחרון (2006), המתאר פרדוקסים של החיים הסובייטים בשנות ה-70 וה-80. [2] [3] הוא טוען שכולם בברית המועצות ידעו שהמערכת נכשלת, אבל איש לא יכול היה לדמיין אלטרנטיבה לסטטוס קוו, ופוליטיקאים ואזרחים כאחד השלימו עם שמירה על היומרה של חברה מתפקדת. עם הזמן, אשליה זו הפכה לנבואה שמגשימה את עצמה והזיוף התקבל על ידי כולם כאמיתי, אפקט שירצ'ק כינה היפרנורמליזציה.
פרקים
[עריכת קוד מקור | עריכה]הסרט מכיל תשעה פרקים, והוא מורכב בעיקר ממונטאז' עם קריינות.
1975
[עריכת קוד מקור | עריכה]המשבר הפיסקאלי בעיר ניו יורק והתעוררות הרעיון שמערכות פיננסיות יכולות לנהל את החברה; דיפלומטיה בדילוגים בין שר החוץ האמריקני דאז הנרי קיסינג'ר לבין מנהיגי המזרח התיכון בסכסוך הערבי-ישראלי; נסיגה שלאחר מכן של חאפז אל-אסד מסוריה; ותחילתה של היפרנורמליזציה בברית המועצות.
הפצצה האנושית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בעקבות מעורבותה של ארצות הברית במלחמת לבנון ב-1982, כרת אל-אסד כרת ברית עם רוחאללה חומייני מאיראן. הם תכננו לאלץ את ארצות הברית לצאת מהמזרח התיכון על ידי עידוד אזרחים לבצע פיגועי התאבדות על מטרות אמריקאיות באזור, ובכך להימנע מפעולות תגמול. בפברואר 1984, ארצות הברית הסיגה את כל חייליה מלבנון כי, במילותיו של שר החוץ האמריקני דאז, ג'ורג' פ. שולץ, "הפכנו למשותקים מהמורכבות איתה התמודדנו".
מדינות משתנות
[עריכת קוד מקור | עריכה]באמצע שנות ה-80, בנקים ותאגידים התחברו יחד דרך רשתות מחשבים, כדי ליצור מערכת נסתרת של כוח, ואוטופיסטים טכנולוגיים ששורשיהם נעוצים בתרבות הנגד של שנות ה-60 ראו גם באינטרנט הזדמנות ליצור עולם חלופי נקי ממגבלות פוליטיות ומשפטיות.
אסיד פלאשבק
[עריכת קוד מקור | עריכה]חזון המרחב הקיברנטי של ג'ון פרי בארלו. בארלו היה חלק מתרבות הנגד של ה-LSD (המכונה גם "חומצה") בשנות ה-60 והקים את קרן החזית האלקטרונית. הוא כתב מניפסט בשם "הכרזה על עצמאות המרחב הווירטואלי". הוא פנה לפוליטיקאים, הוא הכריז "המרחב החברתי הגלובלי שאנו בונים להיות בלתי תלוי באופן טבעי בעריצות שאתה מבקש לכפות עלינו". שני האקרים מחשבים - פיבר אופטיק ו־Acid Phreak - ידעו שבמציאות תאגידים משתמשים באינטרנט כדי להפעיל יותר שליטה על חייהם של אנשים ממה שממשלות עשו בעבר, והם הוכיחו שהיררכיות אכן קיימות באינטרנט על ידי השגת רקורד האשראי של בארלו מ-TRW Inc ופרסומו באינטרנט.
הקולונל
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרק זה מתאר את ממשל רייגן המשתמש במועמר קדאפי כחייל באסטרטגיית יחסי הציבור שלהם ליצירת מדיניות חוץ פשוטה וחד-משמעית מבחינה מוסרית, על ידי האשמתו של קדאפי בפיגועי נמל התעופה ברומא ובווינה ב-1985 ובפיגוע הדיסקוטק בברלין ב-1986 שהרג חיילים אמריקאים, ששניהם יוחסו על ידי שירותי הביטחון האירופים לסוכנויות ביון סוריות. קדאפי מתואר כמי שמשתתף במטרה להגדיל את התפיסה שלו בעולם הערבי כמהפכן. ההפצצה של ארצות הברית על לוב ב-1986, 10 ימים לאחר הפצצת הדיסקו, מתוארת כפעולה שבוצעה בעיקר מסיבות יחסי ציבור, מכיוון שתקיפת סוריה הייתה מסוכנת מדי.
האמת בחוץ
[עריכת קוד מקור | עריכה]פרק זה מתחיל במונטאז' תצפיות של חפצים מעופפים לא מזוהים (UFO) שתועדו על ידי חברי הציבור בארצות הברית. הוא טוען כי תופעת עב"מים בשנות ה-90 נולדה מתוך מבצע מודיעין נגדי שנועד לגרום לציבור להאמין שמערכות נשק סודיות מוטסות של טכנולוגיות גבוהות שנבדקו על ידי צבא ארצות הברית במהלך ואחרי המלחמה הקרה היו בעצם ביקורי חייזרים. תזכירים סודיים ביותר שזויפו על ידי משרד החקירות המיוחדות של חיל האוויר של ארצות הברית הודלפו לכאורה לאופולוגים שהפיצו את תאוריית הקונספירציה של כיסוי ממשלתי לציבור הרחב. השיטה, שנקראת ניהול תפיסה, נועדה להסיח את דעתם של אנשים מהמורכבות של העולם האמיתי. הפוליטיקה האמריקאית מתוארת ככזו שהולכת ונעשית מנותקת מהמציאות. קרטיס משתמש בהתמוטטות ברית המועצות בסוף שנות ה-80 כדוגמה לאירוע שהפתיע את המערב כי המציאות הפכה פחות ופחות חשובה. סרטון אימון של ג'יין פונדה מוצג כדי להמחיש שסוציאליסטים ויתרו על הניסיון לשנות את העולם האמיתי ובמקום זאת התמקדו בעצמי ועודדו אחרים לעשות את אותו הדבר, אם כי ראוי לציין שפונדה השתמשה ברווחים מהסרטונים הללו כדי לממן אקטיביזם. הסרטון משולב בצילומים של ניקולאה צ'אושסקו ואשתו, אלנה, מוצאים להורג על ידי כיתת יורים ונקברים בעקבות המהפכה הרומנית ב-1989.
תוצאות מנוהלות
[עריכת קוד מקור | עריכה]אולריך בק מזוהה כתאורטיקן פוליטי גרמני שמאלני. לאחר קריסת ברית המועצות, הוא ראה את העולם מורכב מכדי שיהיה אפשר לשנותו, וטוען שפוליטיקאים צריכים רק לשמור על המערב יציב על ידי חיזוי והימנעות מסיכונים. קרטיס מסתכל על אלאדין, מחשב שמנהל כ-7% מהנכסים הפיננסיים בעולם, מנתח את העבר כדי לצפות מה עלול לקרות בעתיד; וכיצד תרופות נוגדות דיכאון ומדיה חברתית מייצבים את הרגשות של אנשים.
סיפור אזהרה
[עריכת קוד מקור | עריכה]תחילתו של פרק זה עוסק בפגמים בניסיון לחזות את העתיד באמצעות נתונים מהעבר. קרטיס מספר איך מונה קלפים גויס על ידי דונלד טראמפ כדי לנתח את הרגלי ההימורים של אקיו קשיוואגי בקזינו שלו, טראמפ טאג' מאהל באטלנטיק סיטי, לאחר שטראמפ הפסיד מיליוני דולרים לקשיוואגי. במאמץ למנוע את פשיטת הרגל המתקרבת של הקזינו, הומצא מודל שחזה דרך להחזיר את הכסף מקשיוואגי, שהפסיד 10 מיליון דולר. עם זאת, לפני שהספיק לשלם, הוא נהרג על ידי גנגסטרים של יאקוזה והקזינו פשט רגל, כשטראמפ נאלץ למכור רבים מנכסיו לבנקים.
תשומת הלב חוזרת למזרח התיכון ולהפצצת לוקרבי ב-1988. קרטיס אומר שמיד לאחר ההפצצה, עיתונאים וחוקרים האשימו את סוריה בביצוע התקיפה בשמה של איראן כנקמה על ההפלה של איראן אייר טיסה 655 על ידי הצי האמריקני. זה התקבל בדרך כלל כנכון עד שסוכנויות הביטחון האמריקאיות הודיעו כי לוב עומדת מאחורי המתקפה. כמה עיתונאים ופוליטיקאים האמינו שהמערב עשה את שינוי העמדה כדי לפייס את מנהיג סוריה, שארצות הברית ובריטניה דרשו כבעל ברית במלחמת המפרץ הקרובה.
הוא מתמקד בהפצת טקטיקות פיגועי התאבדות מהאסלאם השיעי לאסלאם הסוני ובפגיעה באזרחים בישראל על ידי חמאס במהלך שנות ה-90. השיתוק הפוליטי שנוצר הוביל לעצירת תהליך השלום הישראלי-פלסטיני. היא מתוארת כתוצאה לא מכוונת של תגובת ישראל להרג משמר הגבול הישראלי ב-1992.
מוצג מונטאז' של קטעים מסרטי אסונות לפני ה-11 בספטמבר, שבהם ציוני דרך של ניו יורק נהרסים על ידי פולשים חייזרים, מטאוריטים וצונאמי. קרטיס טוען שסרטים כאלה אופייניים למצב רוח של חוסר ודאות שפקד את ארצות הברית בסוף ה-מאה ה־20.
קרטיס מראה כיצד מועמר קדאפי הפך ל"חבר הטוב החדש החדש של המערב".
עולם ללא כוח
[עריכת קוד מקור | עריכה]השפעת מלחמת עיראק גורמת להרס על הנפש האמריקאית ואנשים נסוגים למרחב הווירטואלי. יהודה פרל יוצר רשתות בייסיאניות המחקות התנהגות אנושית. בנו של יהודה, דניאל פרל הוא האמריקני הראשון שראשו נכרת בסרטון שהועלה ליוטיוב.
בינתיים, אלגוריתמים של מדיה חברתית מציגים מידע נעים למשתמשים שלהם ולכן לא עושים שום דבר כדי לערער על אמונותיהם. למרות זאת, Occupy Wall Street מגיח בניסיון לשבש את המערכת על ידי חיקוי המערכת חסרת המנהיגים שפעם דמיינו האינטרנט להפוך. בשיטה דומה החלה המהפכה המצרית של 2011.
בריטניה, צרפת וארצות הברית מפנים עורף למועמר קדאפי ברגע שמורדים לוביים יקומו נגדו. ארצות הברית מטילה פצצות באמצעות מל"טים, ואז מוצגים צילומים של קדאפי נלכד על ידי המורדים.
ברוסיה, ולדימיר פוטין והקבינט הטכנולוגי-פוליטי שלו יוצרים בלבול המוני. ולדיסלב סורקוב משתמש ברעיונות מאמנות כדי להפוך את הפוליטיקה הרוסית לפיסת תיאטרון מביכה. דונלד טראמפ השתמש באותן טכניקות בקמפיין הנשיאותי שלו על ידי שימוש בשפה מ-Ocupy Wall Street. קרטיס טוען שטראמפ "הביס את העיתונות" בכך שהפך את יכולות בדיקת העובדות שלה ללא רלוונטיות.
הניסיון של השמאל האמריקני להתנגד לטראמפ באינטרנט לא השפיע. למעשה, הם רק הזינו את תאגידי המדיה החברתית שהעריכו את הקליקים הרבים הנוספים שלהם.
המהפכה של סוריה הופכת למרושעת ואלימה יותר. טכניקת פיגועי ההתאבדות שקרטיס טוען שחאפז אל-אסד הציג על מנת לאחד את המזרח התיכון גרמה לה להתהפך. רוסיה משתמשת במושג "לוחמה לא ליניארית" של סורקוב כדי להילחם נגד המורדים הסורים. רוסיה טוענת שהיא עוזבת את סוריה, אבל לא עושה זאת.
אבו מוסעב אל-סורי בסוריה מציע לטרוריסטים לא לבצע פיגועים בקנה מידה גדול כמו זה של אוסאמה בן לאדן, אלא לבצע פיגועים "אקראיים" בקנה מידה קטן ברחבי המערב כדי ליצור פחד וכאוס, שנגדם יהיה קשה יותר להגיב.
ערעור היציבות בנפש המערב מוביל להצבעה בעד ברקזיט ולפופולריות של דונלד טראמפ.
קליפים
[עריכת קוד מקור | עריכה]HyperNormalisation עושה שימוש נרחב בצילומים מארכיון ה-BBC וכולל חומר שצולם במיוחד עבור הסרט התיעודי. [4]
תגובות
[עריכת קוד מקור | עריכה]האינדיפנדנט תיאר אותו כ"סרט דוקומנטרי נדיר המכבד את האינטליגנציה של הצופה ... כמעט כל הרגעים הפוליטיים שקרטיס נכנס אליהם ידועים היטב, אבל הוא משחזר אותם בצורה סוחפת. יש למחוא לו כפיים על כך שעשה סרט תיעודי שביצירת נרטיבים עולמיים מבלבלים בכוונה, בעלי הכוח מנסים למנוע". [5] הניו יורקר תיאר אותו כ"מסמך בוחן ומהותי של זמננו, סרט שמותיר אותנו, כמו ביריית הפתיחה שלו, מגששים ביער שחור כהה עם פנס בלבד, תוהים מה מסתתר בכל החושך המפחיד הזה שאין אחד מצא דרך לעבור". [6]
בגרדיאן, המבקר צ'רלי לין כתב, "האופוס בן 165 הדקות הזה הופך את עצם גודלו הבלתי נשלט למאפיין מרכזי, כאשר קרטיס סוטה מהיסטוריה חברתית לתאוריות קונספירציה ובחזרה, כמו אדם שנמצא עמוק בתוך מסע גלישה בוויקיפדיה ופתוח לו עשרות לשוניות בדפדפן... הסרט מאמץ את המיוחד בצפייה מקוונת, וסומך על כך שהקהל שלו - גם אם מבולבל - ידלג 20 דקות אחורה כדי לרענן את זיכרונו, או ישלים את הטיעון של קרטיס במחקר משל עצמו." [7] ב"הוליווד ריפורטר", כתב סטיבן דלטון, "סרט עשיר של תאוריית קונספירציה נסתרת, מותחן מדע בדיוני דיסטופי וביקורת מרקסיסטית בסגנון נועם חומסקי, היפרנורמליזציה משכנעת מאוד גם כאשר הטיעונים שלה אינם משכנעים לחלוטין ... מכלול מרתק של רעיונות שנחקרו למחצה אמור לעורר את הצופים הסקרנים לערוך מחקר נוסף משלהם, שזו תגובה בריאה וחיובית לחלוטין". [8]
פיל האריסון, בביקורת עבור The Quietus, כתב "אפשר לטעון שקרטיס עצמו הוא רק עוד מאסטר של מניפולציה ... מחבר יחד קולאז' רחב מתוך רסיסים שונים של ההיסטוריה הקרובה ומציג אותו כאמת". [9] ב- Little White Lies, דייוויד ג'נקינס כתב שהסרט הוא "מעגל משכנע ללא הרף של פרטים פוליטיים המוצגים כחלקים של פאזל גדול ועמום יותר ... החלקים כמעט כולם מתחברים, אך התמונה שהם יוצרים מטושטשת ולא ברורה ... הקריינות הכללית והרציפה של קרטיס רצופה בהצהרות גורפות שמהוות את העמודים המתנדנדים של התזה שלו." [10]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Holly Barrett (22 בספטמבר 2016). "New Adam Curtis film HyperNormalisation comes to iPlayer". Royal Television Society. נבדק ב-15 באוקטובר 2016.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Brandon Harris (3 בנובמבר 2016). "Adam Curtis's essential counterhistories". The New Yorker. נבדק ב-3 בנובמבר 2016.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Yurchak, Alexei (23 באוקטובר 2005). Everything Was Forever, Until It Was No More: The Last Soviet Generation. (In-Formation). Princeton University Press. ISBN 978-0691121178.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Jonathan Lethem (27 באוקטובר 2016). "It all connects: Adam Curtis and the secret history of everything". The New York Times Magazine. נבדק ב-28 באוקטובר 2016.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "HyperNormalisation review (Adam Curtis, BBC iPlayer): A masterfully dark dive into our experience of reality". The Independent. 18 באוקטובר 2016.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Adam Curtis's Essential Counterhistories". The New Yorker. 3 בנובמבר 2016.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Lyne, Charlie (2016-10-15). "Hypernormalisation: Adam Curtis plots a path from Syria to Trump, via Jane Fonda". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2019-08-16.
- ^ "'Hypernormalisation': Film Review". The Hollywood Reporter (באנגלית). נבדק ב-2019-08-16.
- ^ Harrison, Phil (6 באוקטובר 2016). "HyperNormalisation: Is Adam Curtis, Like Trump, Just A Master Manipulator?". The Quietus. נבדק ב-17 במאי 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Jenkins, David (27 באוקטובר 2016). "The dirty tricks and shady tactics of Adam Curtis". Little White Lies. נבדק ב-17 במאי 2018.
{{cite news}}: (עזרה)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אדם קרטיס על צ'אטבוטים, AI וקולונל קדאפי ב־The Register
- אדם קרטיס ממשיך לחפש את הכוחות הנסתרים מאחורי מאה של כאוס ב"גרדיאן".
- חוסר מציאות וירטואלית: אדם קרטיס על למה החיים שלך לא הגיוניים ב-BBC Arts
- צלילה אפלה בצורה מופתית לתוך חווית המציאות שלנו ב"אינדיפנדנט".
- סקירת השבוע בטלוויזיה: היפרנורמליזציה ב- The National
"היפרנורמליזציה", במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- "היפרנורמליזציה", תסריט הסרט באתר Scripts.com (באנגלית)
"היפרנורמליזציה", במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
