הכתר המשולש של הספורט המוטורי
הכתר המשולש של הספורט המוטורי הוא הישג לא רשמי המתייחס לנהגי מרוצים שהשיגו ניצחונות בשלושת המרוצים היוקרתיים בעולם הספורט המוטורי: מרוץ 24 השעות של לה מאן, גרנד פרי מונקו ואינדיאנפוליס 500.
במשך 11 שנים (1950–1960) היו גרנד פרי מונקו ומרוץ האינדיאנפוליס 500 חלק מאליפות הפורמולה 1. בשנת 1961 הוצא המרוץ בארצות הברית מהסבב[1]. החל משנת 1987 גרנד פרי מונקו והאינדיאנפוליס 500 מתקיימים באותו התאריך, כך שלא ניתן לנצח את שני המרוצים באותה השנה.
18 נהגים התחרו בשלושת המרוצים וניצחו לפחות אחד מהם. גרהאם היל הוא הנהג היחיד שהצליח לנצח את שלושת המרוצים.
נהגים שזכו בכתר המשולש[עריכת קוד מקור | עריכה]
| נהג | אינדיאנפוליס 500 | מרוץ 24 השעות של לה מאן | גרנד פרי מונקו | אליפות פורמולה 1 |
|---|---|---|---|---|
 גרהאם היל
|
1966 | 1972 | 1963, 1964, 1965, 1968, 1969 | 1962, 1968 |
| נהגים שניצחו בשני מרוצים | ||||
.svg){kind=small} טאציו נובולארי
|
— | 1933 | 1932 | — |
 מוריס טרטינייה
|
— | 1954 | 1955, 1958 | — |
| מייק הות'ורן
|
— | 1955 | — | 1958 |
 פיל היל
|
— | 1958, 1961, 1962 | — | 1961 |
| א. ג'. פויט
|
1961, 1964, 1967, 1977 | 1967 | — | — |
 ברוס מקלארן
|
— | 1966 | 1962 | — |
| ג'ים קלארק
|
1965 | — | — | 1963, 1965 |
 יוכן רינדט
|
— | 1965 | 1970 | 1970 |
| מריו אנדרטי
|
1969 | — | — | 1978 |
 אמרסון פיטיפלדי
|
1989, 1993 | — | — | 1972, 1974 |
 ז'אק וילנב
|
1995 | — | — | 1997 |
 חואן פאבלו מונטויה
|
2000, 2015 | — | 2003 | — |
 פרננדו אלונסו
|
— | 2018 | 2006, 2007 | 2005, 2006 |
הגדרות אלטרנטיביות[עריכת קוד מקור | עריכה]
אינדי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בין השנים 1971–1990 במרוצי האינדי באצרות הברית היה כתר משולש. עד לשנת 1980 הוא כלל שלושה מרוצי 500 מייל: אינדיאנפוליס 500, פוקונו 500 וקליפורניה 500. אל אונסר הוא היחיד שניצח את שלושת המרוצים בעונה אחת (1978). בשנת 1980 בוטל מרוץ בקליפורניה והוחלף על ידי מרוץ מישיגן 500. בשנת 1989 בוטל המרוץ בפוקונו.
הכתר המשולש חזר בשנת 2013 עם המרוצים באינדיאנפוליס, פוקונו ומרוץ ה-MAVTV 500, שהתקיים בקליפורניה. פרס של מיליון דולר הובטח לנהג שיזכה בשלושת המרוצים[2].
מרוצי סיבולת[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכתר המשולש של מרוצי הסיבולת מתייחס לזכייה במרוץ 24 השעות של לה מאן, מרוץ 24 השעות של דייטונה ומרוץ 12 השעות של סברינג. עשרה נהגים ניצחו את שלושת המרוצים: אי. ג'י. פויט, הנס הרמן, ג'קי אוליבר, ג'קי איקס, אל הולברט, הארלי הייווד, מאורו בלדי, אנדי וולאס, מרקו ורנר וטימו ברנהרד.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 2003 Monaco Grand Prix Diary, 5 June 2003
- ^ $1 million bonus awaits new Triple Crown winner, 30 September 2012