פורמולה 1 עונת 2007

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
אליפות העולם בפורמולה 1 עונת 2007
הקודם: 2006 הבא: 2008

במסגרת פורמולה 1 של שנת 2007 נערכו 17 מרוצים. באליפות העולם זכה בפעם הראשונה הפיני קימי רייקונן ובאליפות היצרנים זכתה קבוצת פרארי, קבוצתו של רייקונן.

עונה זו שנחשבה תחילה כעונה פחות מעניינת בגלל פרישתו מנהיגה של מיכאל שומאכר הפכה להיות לאחת מהעונות המתוחות והדרמטיות ביותר בתולדות הענף. לפני תחילת המרוץ האחרון, שלושה נהגים עדיין היו יכולים לזכות באליפות, והזוכה הוא זה שהיה בעל הסיכויים הפחותים ביותר בפתיחת המרוץ.

תחילת האליפות הציגה את הכוכב העולה לואיס המילטון נהג בריטי צעיר, הצעיר ביותר שנהג אי פעם בפורמולה 1, בגיל 22. לואיס שנחשב לבעל פוטנציאל גדול לעתיד הוכיח את בגרותו כבר בתחילת הדרך. הוא הצליח לעלות לפודיום (כלומר, בין שלושת הראשונים) כבר במרוצו הראשון ובעצם, עשה זאת בכל תשעת המרוצים הראשונים. הוא היה גם לנהג ה"רוקי" (נהג שנה ראשונה) הראשון שניצח במרוץ. מאמצע העונה, הוביל המילטון את טבלת הדירוג. לאחר 11 מרוצים, היה רייקונן בפיגור של 26 נקודות אליפות יחסית להמילטון. אולם במרוץ הלפני אחרון, כאשר יכול היה המילטון להבטיח את האליפות, הוא ביצע טעות ופרש. במרוץ האחרון, זינק מהמקום השני, אך בשל טעות נהיגה ותקלה טכנית, סיים את המרוץ במקום השביעי והפסיד את האליפות. אלונסו סיים שלישי ובעקבות ניצחונו של רייקונן במרוץ, הפסיד גם הוא את האליפות. רייקונן סיים את האליפות עם נקודה אחת יותר מאשר אלונסו והמילטון. גם בתום המרוץ לא הסתיימה הדרמה, שכן מספר שעות לאחר סיום המרוץ, נבדק חשד כי קבוצות ויליאמס ו-סאובר-ב.מ.וו השתמשו בטכניקות קירור דלק אסורות. נהגים של קבוצות אלו תפסו את מקומות 4, 5 ו-6 במרוץ הסיום, ואם היו נפסלים, הרי שהמילטון היה מקודם למקום החמישי וזוכה בכך באליפות. לאחר יממה, הודיע ה-FIA שהקבוצות נוקו מהחשד.

במהלך העונה התגלתה יריבות גדולה בין פרננדו אלונסו, אלוף העולם בשנתיים הקודמות שעבר לקבוצת מקלארן לבין המילטון, חברו לקבוצה. אלונסו ראה את עצמו כנהג הבכיר של הקבוצה, אך הצלחתו של המילטון טרפה את הקלפים ומתיחות גדולה שררה בין השניים מאמצע העונה.

בנוסף לכל זאת, התפוצצה גם שערוריית ריגול חמורה כאשר הסתבר כי מהנדס בכיר בפרארי העביר את כל הספר הטכני של המכונית לידי קבוצת מקלארן. מקלארן נענשה בקנס של מאה מיליון דולר, הגדול ביותר בהיסטוריה של הענף וכן בביטול כל הנקודות שצברה הקבוצה במרוץ לאליפות היצרנים במשך כל העונה. עם זאת, לא נפסלו נהגיה.

בכל המרוצים במהלך העונה, ניצחו ארבעה נהגים בלבד: רייקונן, המילטון, אלונסו ומאסה. הם נהגו עבור קבוצות פרארי ומקלארן בלבד.

גם על ידי הנהג הצעיר סבסטיאן פטל נשברו שני שיאים חדשים: הוא היה לנהג הצעיר ביותר בהיסטוריה שזכה בנקודת אליפות (מקום שמיני בגרנד פרי האמריקאי בגיל 19, 11 חודשים ו-14 יום) וכן לנהג הצעיר ביותר שהוביל במהלך מרוץ (למשך 3 הקפות בגרנד פרי היפני בגיל 20, חודשיים ו-27 יום).

כבכל עונה, חלו מספר שינויים בתקנון. העיקריים שבהם היו:

  • הגבלת המהירות ב"סטנד" ל-80 קמ"ש בלבד.
  • יצרן יחיד של צמיגים לכל הקבוצות - ברידג'סטון, עד לשנת 2010 לפחות.
  • ארבעה סוגי צמיגים: "יבש קשה", "יבש רך", "ביניים", ו-"רטוב". כל קבוצה חייבת להשתמש במהלך המרוץ בשני סוגי הצמיגים היבשים, אלא אם מזג האוויר הצדיק שימוש באחד מצמיגי הגשם.
  • הגבלות חדשות נוספות על השימוש בסוגי הצמיגים ומספרם במהלך סוף שבוע שלם.
  • אישור לכל קבוצה להשתמש בעד 6 נהגים שונים בזמן מיקצי האימון של יום ששי, אך לא יאושרו יותר משתי מכוניות על המסלול בכל רגע נתון לכל קבוצה.
  • מנועי עונה זו היו חייבים להיות זהים למנועי עונת 2006, למעט מספר שינויים מותרים קטן. כל קבוצה הפקידה מנוע אחד ברשויות ה-FIA להשוואה עבור הבדיקות שנערכו לאחר מכן.
  • צבע תפסן המצלמה ברכב הראשי בכל קבוצה יהיה צבוע אדום וברכב השני צבוע בצהוב. דבר זה נועד להקל על הצופים לזהות במי מהנהגים מדובר כשהם רחוקים מהרכב.

קבוצות ונהגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצה יצרן מנוע דגם רכב יצרן צמיגים מס' שם נהג
בריטניהבריטניה מקלארן-מרצדס גרמניהגרמניה מרצדס MP4-22 ברידג'סטון 1 ספרדספרד פרננדו אלונסו
2 בריטניהבריטניה לואיס המילטון
צרפתצרפת רנו צרפתצרפת רנו R27 ברידג'סטון 3 איטליהאיטליה ג'אנקרלו פיסיקלה
4 פינלנדפינלנד הייקי קובליינן
איטליהאיטליה פרארי איטליהאיטליה פרארי F2007 ברידג'סטון 5 ברזילברזיל פליפה מאסה
6 פינלנדפינלנד קימי רייקונן
יפןיפן הונדה יפןיפן הונדה RA107 ברידג'סטון 7 בריטניהבריטניה ג'נסון באטון
8 ברזילברזיל רובנס בריקלו
גרמניהגרמניה ב.מ.וו-סאובר גרמניהגרמניה ב.מ.וו F1.07 ברידג'סטון 9 גרמניהגרמניה ניק היידפלד
10 פוליןפולין רוברט קוביצה
גרמניהגרמניה סבסטיאן פטל
יפןיפן טויוטה יפןיפן טויוטה TF107 ברידג'סטון 11 גרמניהגרמניה ראלף שומאכר
12 איטליהאיטליה יארנו טרולי
אוסטריהאוסטריה רד בול אוסטריהאוסטריה רד בול RB3 ברידג'סטון 14 בריטניהבריטניה דייויד קולטהרד
15 אוסטרליהאוסטרליה מרק וובר
בריטניהבריטניה ויליאמס יפןיפן טויוטה FW29 ברידג'סטון 16 גרמניהגרמניה ניקו רוזברג
17 אוסטריהאוסטריה אלכסנדר וורץ
יפןיפן קאזוקי נקאג'ימה
איטליהאיטליה טורו רוסו איטליהאיטליה פרארי STR2 ברידג'סטון 18 איטליהאיטליה ויטנטוניו ליאוצי
19 ארצות הבריתארצות הברית סקוט ספיד
גרמניהגרמניה סבסטיאן פטל
הולנדהולנד ספייקר איטליהאיטליה פרארי F8-VII

F8-VIIB

ברידג'סטון 20 גרמניהגרמניה אדריאן סוטיל
21 הולנדהולנד כריסטיאן אלברס
גרמניהגרמניה מרקוס וינקלהוק
יפןיפן סאקון ימאמוטו
יפןיפן סופר אגורי יפןיפן הונדה SA07 ברידג'סטון 22 יפןיפן טאקומה סאטו
23 בריטניהבריטניה אנתוני דייוידסון

מרוצים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מס' מקום המסלול תאריך המרוץ פול פוזישן הקפה מהירה נהג מנצח קבוצה מנצחת
1 אוסטרליהאוסטרליה מלבורן, אוסטרליה 18 במרץ פינלנדפינלנד קימי רייקונן פינלנדפינלנד קימי רייקונן פינלנדפינלנד קימי רייקונן איטליהאיטליה פרארי
2 מלזיהמלזיה ספאנג, מלזיה 8 באפריל ברזילברזיל פליפה מאסה בריטניהבריטניה לואיס המילטון ספרדספרד פרננדו אלונסו בריטניהבריטניה מקלארן
3 בחרייןבחריין שאקיר, בחריין 15 באפריל ברזילברזיל פליפה מאסה ברזילברזיל פליפה מאסה ברזילברזיל פליפה מאסה איטליהאיטליה פרארי
4 ספרדספרד ברצלונה, ספרד 13 במאי ברזילברזיל פליפה מאסה ברזילברזיל פליפה מאסה ברזילברזיל פליפה מאסה איטליהאיטליה פרארי
5 מונאקומונאקו מונטה קרלו, מונאקו 27 במאי ספרדספרד פרננדו אלונסו ספרדספרד פרננדו אלונסו ספרדספרד פרננדו אלונסו בריטניהבריטניה מקלארן
6 קנדהקנדה מונטריאול, קנדה 10 ביוני בריטניהבריטניה לואיס המילטון ספרדספרד פרננדו אלונסו בריטניהבריטניה לואיס המילטון בריטניהבריטניה מקלארן
7 ארצות הבריתארצות הברית ספידוויי, ארצות הברית 17 ביוני בריטניהבריטניה לואיס המילטון פינלנדפינלנד קימי רייקונן בריטניהבריטניה לואיס המילטון בריטניהבריטניה מקלארן
8 צרפתצרפת מני-קור, צרפת 1 ביולי ברזילברזיל פליפה מאסה ברזילברזיל פליפה מאסה פינלנדפינלנד קימי רייקונן איטליהאיטליה פרארי
9 אנגליהאנגליה סילברסטון, אנגליה 8 ביולי בריטניהבריטניה לואיס המילטון פינלנדפינלנד קימי רייקונן פינלנדפינלנד קימי רייקונן איטליהאיטליה פרארי
10 האיחוד האירופיהאיחוד האירופי נורבורגרינג, אירופה 22 ביולי פינלנדפינלנד קימי רייקונן ברזילברזיל פליפה מאסה ספרדספרד פרננדו אלונסו בריטניהבריטניה מקלארן
11 הונגריההונגריה בודפשט, הונגריה 5 באוגוסט בריטניהבריטניה לואיס המילטון פינלנדפינלנד קימי רייקונן בריטניהבריטניה לואיס המילטון בריטניהבריטניה מקלארן
12 טורקיהטורקיה איסטנבול, טורקיה 26 באוגוסט ברזילברזיל פליפה מאסה פינלנדפינלנד קימי רייקונן ברזילברזיל פליפה מאסה איטליהאיטליה פרארי
13 איטליהאיטליה מונזה, איטליה 9 בספטמבר ספרדספרד פרננדו אלונסו ספרדספרד פרננדו אלונסו ספרדספרד פרננדו אלונסו בריטניהבריטניה מקלארן
14 בלגיהבלגיה ספא-פרנקורשם, בלגיה 16 בספטמבר פינלנדפינלנד קימי רייקונן ברזילברזיל פליפה מאסה פינלנדפינלנד קימי רייקונן איטליהאיטליה פרארי
15 יפןיפן פוז'י, יפן 30 בספטמבר בריטניהבריטניה לואיס המילטון בריטניהבריטניה לואיס המילטון בריטניהבריטניה לואיס המילטון בריטניהבריטניה מקלארן
16 סיןסין שנגחאי, סין 7 באוקטובר בריטניהבריטניה לואיס המילטון ברזילברזיל פליפה מאסה פינלנדפינלנד קימי רייקונן איטליהאיטליה פרארי
17 ברזילברזיל סאו פאולו, ברזיל 21 באוקטובר ברזילברזיל פליפה מאסה פינלנדפינלנד קימי רייקונן פינלנדפינלנד קימי רייקונן איטליהאיטליה פרארי

דירוג נהגים סופי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיקום נהג קבוצה מרוצים ניצחונות פודיום פול פוזישן הקפה מהירה נקודות
1 פינלנדפינלנד קימי רייקונן איטליהאיטליה פרארי 17 6 12 3 6 110
2 בריטניהבריטניה לואיס המילטון בריטניהבריטניה מקלארן 17 4 12 6 2 109
3 ספרדספרד פרננדו אלונסו בריטניהבריטניה מקלארן 17 4 12 2 3 109
4 ברזילברזיל פליפה מאסה איטליהאיטליה פרארי 17 3 10 6 6 94
5 גרמניהגרמניה ניק היידפלד גרמניהגרמניה ב.מ.וו-סאובר 17 0 2 0 0 61
6 פוליןפולין רוברט קוביצה גרמניהגרמניה ב.מ.וו-סאובר 16 0 0 0 0 39
7 פינלנדפינלנד הייקי קובליינן צרפתצרפת רנו 17 0 1 0 0 30
8 איטליהאיטליה ג'אנקרלו פיסיקלה צרפתצרפת רנו 17 0 0 0 0 21
9 גרמניהגרמניה ניקו רוזברג בריטניהבריטניה ויליאמס 17 0 0 0 0 20
10 בריטניהבריטניה דיוויד קולטהרד אוסטריהאוסטריה רד בול 17 0 0 0 0 14
11 אוסטריהאוסטריה אלכסנדר וורץ בריטניהבריטניה ויליאמס 16 0 1 0 0 13
12 אוסטרליהאוסטרליה מרק וובר אוסטריהאוסטריה רד בול 17 0 1 0 0 10
13 איטליהאיטליה יארנו טרולי יפןיפן טויוטה 17 0 0 0 0 8
14 גרמניהגרמניה סבסטיאן פטל איטליהאיטליה טורו רוסו 8 0 0 0 0 6
15 בריטניהבריטניה ג'נסון באטון יפןיפן הונדה 17 0 0 0 0 6
16 גרמניהגרמניה ראלף שומאכר יפןיפן טויוטה 17 0 0 0 0 5
17 יפןיפן תקומה סאטו יפןיפן סופר אגורי 17 0 0 0 0 4
18 איטליהאיטליה ויטנטוניו ליאוצי איטליהאיטליה טורו רוסו 17 0 0 0 0 3
19 גרמניהגרמניה אדריאן סוטיל הולנדהולנד ספייקר 17 0 0 0 0 1
20 ברזילברזיל רובנס באריקלו יפןיפן הונדה 17 0 0 0 0 0
21 ארצות הבריתארצות הברית סקוט ספיד איטליהאיטליה טורו רוסו 10 0 0 0 0 0
22 יפןיפן קאזוקי נקאג'ימה בריטניהבריטניה ויליאמס 1 0 0 0 0 0
23 בריטניהבריטניה אנטוני דוידסון יפןיפן סופר אגורי 17 0 0 0 0 0
24 יפןיפן סאקון ימאמוטו הולנדהולנד ספייקר 7 0 0 0 0 0
25 הולנדהולנד כריסטיאן אלברס הולנדהולנד ספייקר 9 0 0 0 0 0
גרמניהגרמניה מרקוס ווינקלהוק הולנדהולנד ספייקר 1 0 0 0 0 0

עבור רובנס באריקלו, הייתה זו העונה הראשונה בה לא זכה באף נקודת אליפות ב-15 עונות השתתפות באליפויות הפורמולה 1.

דירוג קבוצות סופי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיקום קבוצה מרוצים ניצחונות פודיום פול פוזישן הקפה מהירה נקודות
1 איטליהאיטליה פרארי 17 9 22 9 12 204
2 גרמניהגרמניה ב.מ.וו-סאובר 17 0 2 0 0 101
3 צרפתצרפת רנו 17 0 1 0 0 51
4 בריטניהבריטניה ויליאמס-טויוטה 17 0 1 0 0 33
5 אוסטריהאוסטריה רד בול 17 0 1 0 0 24
6 יפןיפן טויוטה 17 0 0 0 0 13
7 איטליהאיטליה טורו רוסו 17 0 0 0 0 8
8 יפןיפן הונדה 17 0 0 0 0 6
9 יפןיפן סופר אגורי 17 0 0 0 0 4
10 הולנדהולנד ספייקר 17 0 0 0 0 1
11 בריטניהבריטניה מקלארן-מרצדס 17 8 24 8 5 0 (218)

לקבוצת מקלארן-מרצדס הורדו כל הנקודות בעקבות פרשת ריגול מקבוצת פרארי. עם זאת, ביטול הנקודות היה רק מבחינה ספורטיבית, אך ה-FIA קיצץ מהקנס שהוטל על הקבוצה בסך מאה מיליון דולר את הסכום שהקבוצה הייתה אמורה לקבל מזכייה בנקודות אליפות.


הקודם:
פרננדו אלונסו
פורמולה 1 - אלוף העולם לנהגים 2007
קימי רייקונן
הבא:
לואיס המילטון
הקודם:
רנו
פורמולה 1 - אלופת העולם ליצרנים 2007
פרארי
הבא:
פרארי