אמרסון פיטיפלדי
 | |||||||||||||||
| פיטיפלדי (2008) | |||||||||||||||
| לידה |
12 בדצמבר 1946 (בן 77) סאן פאולו שבברזיל | ||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| שם לידה |
Emerson Wojciechowska Fittipaldi  | ||||||||||||||
| לאום |
 ברזילאי | ||||||||||||||
| פרסים והוקרה |
Motorsports Hall of Fame of America | ||||||||||||||
| |||||||||||||||
|
www | |||||||||||||||
  | |||||||||||||||
אמרסון פיטיפלדי (בפורטוגזית: Emerson Fittipaldi; נולד ב-12 בדצמבר 1946) הוא נהג מרוצים ברזילאי שזכה פעמיים באליפות הפורמולה 1, פעמיים במרוץ האינדיאנפוליס 500 ופעם אחת באליפות ה-CART.
במהלך שנת 1970 עבר להתחרות בפורמולה 1 כנהג בקבוצת לוטוס ואת הבכורה ערך בגרנד פרי בריטניה. בעקבות מותו של יוכן רינדט הפך להיות הנהג המוביל של הקבוצה לאחר חמישה מרוצים בלבד. בשנת 1972 זכה לראשונה באליפות, הנהג הצעיר ביותר שזכה באליפות. השיא החזיק מעמד 33 שנים עד שנשבר על ידי פרננדו אלונסו. בשנת 1974 עבר להתחרות בקבוצת מקלארן וזכה עימה באליפות השנייה. שנתיים לאחר מכן עבר להתחרות בקבוצת פיטיפלדי אוטומטיב, שהייתה בבעלות אחיו, אך מכוניות הקבוצה לא היו תחרותיות מספיק והוא לא ניצח שוב עד לפרישתו בסוף עונת 1980.
בשנת 1984 הצטרף לאליפות ה-CART האמריקאית, בה התחרה עד לשנת 1996. במהלך השנים זכה פעם אחת באליפות ופעמיים סיים במקום השני.
הוא הקים חברה לייצור מכונית ספורט Fittipaldi EF7.
קריירת מרוצים[עריכת קוד מקור | עריכה]
פיטיפלדי החל להתחרות בגיל 14 במרוצי אופנועים. בגיל 16 עבר להתחרות בסנפירית יחד עם אחיו, וילסון. במהלך אחד המרוצים התהפך אחיו עם הסנפירית במהירות 110 קמ"ש ונחת על הגג. למרות שיצא לא פגע החליטו האחים שהדבר מסוכן ועברו להתחרות בקארטינג. בהמשך עברו האחים להתחרות בפורמולה וי (Formula Vee). בגיל 21, בסיום העונה השנייה, זכה באליפות ברזיל. בשנת 1969 עבר להתחרות באירופה. לאחר שצבר מספר ניצחונות ופודיומים בפורמולה פורד עבר להתחרות בקבוצת ג'ים ראסל בפורמולה 3. הוא ניצח תשעה מרוצים, כשהוא נוהג בדגם הלוטוס 59 וזכה באליפות.
בשנת 1970 עבר להתחרות באליפות הפורמולה 2 האירופאית. את עונת הבכורה סיים במקום השלישי, כשהוא צובר נקודות בשישה מתוך שמונת המרוצים בעונה.
פורמולה 1[עריכת קוד מקור | עריכה]
קבוצת לוטוס הייתה אחת מקבוצות המרוצים המצליחות בפורמולה 1 ונהנתה מהכנסות רבות מחסויות. באופן מסורתי הקבוצה בחרה לנצל את המושב השלישי באליפות למבחנים ומרוצים שמחוץ לסבב האליפות. בעונת 1970 חרגה הקבוצה מהמסורת ועשתה שימוש בנהג השלישי גם בחלק ממרוצי האליפות. בתחילת העונה ניתן המקום לאלכס סולר-רויג ובהמשך קיבל פיטיפלדי את ההזדמנות לצידם של יוכן רינדט וג'ון מילס. הופעת הבכורה נערכה בגרנד פרי בריטניה, אותו סיים במקום השמיני. במרוץ הבא, גרנד פרי גרמניה, סיים במקום הרביעי וצבר נקודות ראשונות בקריירה. מותו של רינדט במונצה ופרישתו של מילס בעקבות זאת הובילו את פיטיפלדי לתפקיד הנהג המוביל של הקבוצה. בגרנד פרי ארצות הברית, המרוץ הראשון בתפקידו החדש, השיג ניצחון ראשון בקריירה. בעונתו המלאה הראשונה באליפות סיים במקום השישי. בעונת 1972 ניצח חמישה מתוך אחד עשר המרוצים וזכה באליפות בפער של 16 נקודות לפני ג'קי סטיוארט. בכך הפך לאלוף הצעיר ביותר בתולדות האליפות, שיא שנשבר רק בעונת 2005 עם זכייתו של פרננדו אלונסו בתואר. את עונת 1973 התחיל עם שלושה ניצחונות ושלושה פודיומים והוביל את האליפות לאחר שבעה מרוצים. במהלך העונה הושק דגם הלוטוס 72E החדש, עימו התקשה להתחרות ונאלץ לפרוש מארבעה מרוצים. את העונה סיים במקום השני אחרי סטיוארט, שזכה בתואר.
לקראת עונת 1974 עבר לקבוצת מקלארן. שלושה ניצחונות וארבעה פודיומים נוספים הקנו לו את תואר האליפות בפעם השנייה, בקרב מול קליי רגזוני, שהוכרע רק במרוץ האחרון בעונה. בעונתו השנייה השיג שני ניצחונות וארבעה פודיומים, אך נכנע לדומיננטיות של ניקי לאודה שזכה באליפות בפער של 19.5 נקודות.
בסיום העונה הפתיע רבים כשבחר לעבור לקבוצת פיטיפלדי אוטומטיב, שהייתה בבעלות אחיו וילסון. הוא התחרה עבור הקבוצה במשך חמש עונות, במהלכן הגיע רק פעמיים לפודיום. בעונת 1980 לא הצליח לסיים שבעה מתוך עשרת המרוצים האחרונים ובסיומה החליט לפרוש. לאחר הפרישה הצטרף לאחיו בניהול הקבוצה, שסבלה ממימון נמוך ומחוסר יכולת להתמודד עם הקבוצות הגדולות. בסיום עונת 1982 פורקה הקבוצה.
CART[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארבע שנים אחרי שפרש מהפורמולה 1 חזר להתחרות, הפעם כחלק מסבב ה-CART (ר"ת של:Championship Auto Racing Teams) האמריקאי. בעונת 1984 השתתף במספר מרוצים עם קבוצות שונות. לקראת סיום העונה הצטרף לקבוצת פטריק רייסינג, כנהג מחליף ונשאר עם הקבוצה לאורך 5 עונות מלאות. בשנת 1989 ניצח חמישה מרוצים וזכה באליפות. לאחר הזכייה עבר להתחרות בקבוצתו של רוג'ר פנסקה, במדיה התחרה במשך שבע עונות.
בשנת 1993 ניצח את מרוץ האינדיאנפוליס 500 בפעם השנייה לאחר שגבר בקרב צמוד על נייג'ל מנסל. בסיום המרוץ שבר מסורת של המרוץ כשחגג את הניצחון בשתיית מיץ תפוזים במקום שתיית חלב המסורתית. פיטיפלדי, שהיה הבעלים של מספר פרדסים בברזיל, ביקש באמצעות החגיגות לקדם את תעשיית ההדרים. הצעד גרר קריאות בוז עזות מקהל הצופים, קריאות שהמשיכו גם במרוץ הבא שהתקיים במילווקי שבוע לאחר מכן. שנה לאחר מכן החמיץ את מקצי האימון לפני המרוץ בשל השתתפותו בהלווייתו של איירטון סנה חברו בה היה אחד מנושאי הארון יחד עם ג'קי סטיוארט ואלן פרוסט.
במהלך עונת 1996, כשהוא מתקרב לגיל 50, נפצע בתאונה במהלך מרוץ במישיגן. לאחר התאונה לא שב להתחרות. בשנת 2003 חזר לאליפות כבעלים של קבוצה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של אמרסון פיטיפלדי (באנגלית)
אמרסון פיטיפלדי, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
אמרסון פיטיפלדי, ברשת החברתית אינסטגרם- אמרסון פיטיפלדי, באתר DriverDB לנהגי מרוצים
- היכל התהילה באתר הפורמולה 1
- ביוגרפיה באתר GrandPrix.com
- אמרסון פיטיפלדי באתר קבוצת מקלארן
