פרננדו אלונסו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
פרננדו אלונסו
Fernando Alonso 2015 Malaysia.jpg
בגרנד פרי מלזיה (2015)
לידה 29 ביולי 1981 (בן 38)
אוביידו שבספרד
לאום ספרדספרד ספרדי
קריירת פורמולה 1
אליפויות 2 (2005, 2006)
מרוצים 314
ניצחונות 32
פודיומים 97
נקודות בקריירה 1,899
זינוקים מפול פוזישן 22
הקפות מהירות 23
קבוצות

מינארדי (2001)
רנו (2003-2006)
וודאפון מקלארן מרצדס (2007)
רנו (2007-2008)
פרארי (2010-2014)

מקלארן-הונדה (2015-2018)
קריירת אליפות העולם במרוצי סיבולת
מרוצים 5
ניצחונות 2
פודיומים 4
נקודות בקריירה 102
זינוקים מפול פוזישן 3
קבוצות טויוטה (2018–)
www.fernandoalonso.com
Gnome-colors-emblem-development-2.svg
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.


פרננדו אלונסו דיאסספרדית: Fernando Alonso Díaz; נולד ב-29 ביולי 1981 באוביידו שבספרד) הוא נהג מרוצי מכוניות ספרדי שזכה פעמיים בתואר אליפות העולם בפורמולה 1 בשנים 2005 (הוכתר גם כאלוף העולם הצעיר ביותר אי פעם בסבב ) ו-2006 ופעם אחד באליפות העולם במרוצי סיבולת של ה-FIA בעונת 20182019. בין ההישגים החשהובים בקריירה שלו אפשר גם לספור את זכייה ב-24 השעות של לה מאן בשנים 2018 ו-2019 ופעם אחד ב-24 השעות של דייטונה ב-2019. בשנים 2010, 2012 ו-2013 גם היה סגן אלוף העולם בפורמולה 1 ומקום השלישי בשנת 2007 עם נקודה פחות מהאלוף החדש ואותה כמות של נקודות מהמקום השני. בפורמולה 1 התחרה עבור קבוצות מינארדי, רנו (איתה הוא היה פעמיים אלוף העולם), מקלארן ופרארי בין השנים 2010 לבין 2014. בשנת 2015 חזר למקלארן יחד עם חזרתו של יצרן המנועים הונדה לקטגוריה. בשנת 2017 אלונסו השתתף במירוץ המפורסם אנדיאנפוליס 500 עבור קבוצת מקלארן-הונדה-מריו אנדרטי. בסביבות אמצע חודש אוגוסט 2018 פרננדו הודיע דרך טוויטר על פרישתו מהפורמולה 1.

לסיכום בקטגוריה אלונסו השתתף במשך 17 עונות (מתוכן התחרה רק ב-16) בקבוצות שונות כמו מינארי, רנו, מקלארן, פרארי ושוב מקלארן (בסדר הזה). גם כן היה אחד מארבעת הנהגים שנצחו עם פרארי במירוץ הראשון שלהם (יחד עם מריו אנדרטי, נייג'ל מנסל וקימי רייקונן). אלונסו מדורג שישי לפי כמות הנצחונות בהיסטוריה של הפורמולה 1 עם 32 גראנד פרי והרביעי לפי כמות הפודיומים שהשיג במשך הקריירה שלו עם 97. בין הנצחונות שלו בקטגוריה אפשר להזכיר שלושה במלסיה, שלושה בגרמניה, שלושה בגרנד פרי של אירופה (מתוכם אחד בספרד), שניים במונקו, שניים באנגליה, שניים באיטליה, שניים ביפן ושניים בספרד. מה שאיפיין את אלונסו במשך השנים הרבות שהשתתף בפורמולה 1 הוא שלא חשוב מי הייתה הקבוצה עבורה הוא התחרה הוא בכול מירוץ היה בשלישיה הכי טובה מבחינת הניהגה עצמה, גם לדעת הקהל, גם לדעת העיתונאות וגם לדעת אנשי צוותים האחרים. ב-4/12/17 ה-FIA צירף אותו באולם התהילה שלה, עם זאת אפשר לומר עליו שהוא היה אחד מהגדולים מכול הזמנים.

בשנת 2018, עונת אחרונה שלו בפורמולה 1, אלונסו החל להתחרות במקביל גם בקטגוריות מוטוריות אחרות כמו אליפות העולם במרוצי סיבולת ולקח את 24 השעות מלה מאן בפעם הראשונה שהשתתף בהן. ב-2019 שוב לקח את 24 השעות מלה מאן ולפי הצהרותיו רק נשאר לו לנצח באינדיאנפוליס (השייך לסבב תחרויות האינדי) כדי להשיג את הקודקוד האחרון במשולש של הישגים שקבע לעצמו: אליפות בפורמולה 1 - ניצחון ב-24 השעות מלה מאן - ניצחון באינדיאנפוליס. אבל בחצי השני של שנת 2019 אתגר חדש התווסף למטרות של אלונסו והתחיל להשתתף במרוצים מסוג ראלי כאימון לקראת ראלי דקר בחודש ינואר 2020 בו הוא יתחרה על טויוטה היילקס (Toyota TS050 Hybrid) מקבוצת "Toyota Gazoo Racing".

קריירת מרוצים[עריכת קוד מקור | עריכה]

התחלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרננדו אלונסו בגרנד פרי קנדה, 2011

פרננדו התחיל בקארטינג בגיל 3 כאשר אבא שלו בנה אחד כזה לאחותו הגדולה אבל היא לא התעניינה בו ולאט לאט עם הזמן המשחק הפך לכיף. אבא שלו לקח על עצמו את התפקיד של מכונאי וגם את של מנטור. בשנת 1988, בגיל 7, הילד פרננדו זוכה באליפות לילדים של אסטוריאס עם נצחונות בכול השמונה המרוצים שהרכיבו את הסבב. שנה שלאחר מכן (ב-1989) חזר להשיג זאת ובנוסף לזה גם את האליפות של גליסיה. הילד גודל והאתגרים נעשים יותר ויותר יקרים כי יש צורך להתרחק יותר מין הבית והדבר הזה כמעט גרם לו לוותר על החלום. למזלו היבואן של קארטינגס ג'ניס מרקו לקח את אלונסו תחת חסותו וכך הציל את הקריירה שלו. ב-1991 השתתף באליפות ספרד לילדים בקארטינג וסיים במקום השני בדירוג הלאומי אפילו בלי להשתתף בכול המרוצים של הסבב. ב-1993 וב-1994 זכה באליפות ספרד לנוער וכך קיבל מלגה להשתתף ב-1995 באליפות העולם לנוער בקארטינג ובסוף העונה הגיע למקום השלישי. בשנת 1997 זכה באליפות ספרד ואיטליה במקביל ובשנת 1998 הגיע שוב למקום הראשון באליפות ספרד. באוקטובר 1998 נכנס לחייו של פרננדו הצעיר אדריאן קמפוס, אחד ממנהלי קבוצת מינארדי ונהג פורמולה 1 לשעבר באותה קבוצה ונותן לו ההזדמנות לנהיגת מבחן ברכב הקבוצה. קמפוס התרשם מאד מביצועיו בשלושת ימי המבחן והחתים אותו כנהג בקבוצה הנושאת את שמו שלקחה חלק באליפות האירופאית שהתקיימה בחסות חברת ניסאן. הניצחון הראשון באליפות הושג כבר במירוץ השני של עונת 1999 ועד לסיום העונה השיג עוד חמישה ניצחונות וזה הספיק לו כדי לזכות בתואר האליפות בהפרש של נקודה אחת[1]. בעונת 2000 עבר להתחרות בסבב הפורמולה 3000, שנחשב לקרש קפיצה לסבב הפורמולה 1. אלונסו התחרה בקבוצת אסטרומגה והיה הנהג הצעיר ביותר בסבב בעתה עונה. בששת המירוצים הראשונים של העונה לא הצליח לצבור כלל נקודות, אך בארבעת המירוצים האחרונים צבר 17 נקודות וסיים את העונה במקום הרביעי.

פורמולה 1[עריכת קוד מקור | עריכה]

מינראדי (2001)[עריכת קוד מקור | עריכה]

2001: הופעת בכורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנהל קבוצת פרארי ג'אן טוד מתעניין בו ומגיע איתו להבנה בעל פה כדי להיות הנהג השלישי של הקבוצה וכך לעבוד וללמוד ליד אלן פרוסט. אבל פלביו בריאטורי, האיש שגילה את מיכאל שומאכר ומנהל קבוצת רנו באותם הימים, מחתים אותו עבור קבוצת בנטון-רנו ונותן אותו בהשאלה לשנה לקבוצת מינארדי (אכן אותה קבוצת מינארדי אליה השתייך אדריאן קמפוס). אלונסו נכנס אז כנהג ראשי לאחד מהקבוצות של הקטגוריה הכי חשובה בעולם המרוצים כאשר הוא רק בן 20 ושם יעשה את העונת הניסיון שלו. הופעתו הבכורה של אלונסו מתרחשת אז במירוץ הראשון של השנה באוסטרליה ובו מצליח לעקוב את אחד מהבנטון-רנו, האוטו הנחשב כמו הכי טוב. בסוף אותה עונת הבכורה הוא רושם לעצמו את המקום העשירי בגרנד פרי של גרמניה כהשיג הכי חשוב של השנה. בגרנד פרי של ספרד מפתיע ומסיים לפני שני הבנטון-רנו. ביפן מצליח לעקוב את ה-BAR של אוליבר פניס ובסיום המירוץ דורג לפני הפרוסט של פרנצן מה שהפך את המירוץ הזה להכי טוב. למעזן השנתי אפשר לומר שהיה תמיד יותר טוב מהשותף שיחד איתו איגנו על צבעי הקבוצה באותו מירוץ (היו לו שני שותפים שונים במשך השנה).

רנו (2002-2006)[עריכת קוד מקור | עריכה]

2002: נהג מבחן[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנהל קבוצת רנו החדשה, פלביו בריאטורי, מקבל בחזרה את הנהג הצעיר ומצרף אותו כנהג שלישי אך השתתפותו באליפות של השנה לא מתממשת כי למזלו הלא טוב לא קיבל אפילו הזדמנות אחת לעלות לאוטו ולהתחרות. עבור אלונסו 2002 הייתה סוג של עונת מעבר והוא תמיד טען שהשנה הייתה מבוזבזת. למרות זאת ושהישגיו לא היו גבוהים הוא מצליח להרשים את ציידי הכישרונות של הקבוצות הגדולות וכך קורה שהוא מוזמן לביצוע טסט עבור קבוצת יגואר שהייתה אז בבעלות פורד, אבל הדבר לא השפיע בכלל לקריירה שלו.

2003: הניצחון הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת 2003 וכבר כנהג מן המניין בקבוצת רנו, משיג את מקום השבעי בגרנד פרי של אוסטרליה, מירוץ הראשון לעונה, וכבר במירוץ השני שהתקיים במלסיה בתאריכים 21-23/3/03 הוא משיג את הפול פוזישן וגם עולה לפודיום הראשון בפורמולה 1 כאשר הוא רק 21, עובדות הללו הפכו אותו להכי צעיר בהסטוריה של הקטגוריה שהשיג אותם וכול זה למרות שאותו סוף שבוע היה עם 39º חום. בגרנד פרי של ברסיל 2003 הוא סבל מהתאונה הכי קשה שהייתה לו בקריירה שלו בפורמולה 1 כאשר התנגש נגד החומה בהקפה 55 מיד אחרי שגלגל שהשתחרר מהמכונית של מארק ובר שעשה תאונה לפניו ופיזר חלקים רבים מהאוטו במסלול, פוגע בו. כתוצאה מהתאונות האלו המירוץ הופסק מיידית ונלקח את הדירוג שהיה בהקפה האחרונה לפני הנפתו של הדגל האדום כדירוג הסופי, דבר שאיפשר לאלונסו להשיג פודיום נוסף.

ההימור על הנהג הצעיר השתלם מאוד עבור הקבוצה הצרפתית. בעונתו הראשונה בקבוצה הוא זכה בניצחון ראשון בהונגריה, ניצחון שסימן את חזרתה של רנו לצמרת. ב-2004 לא הצליח אלונסו לנצח אף מרוץ, עקב שליטתה המוחלטת של פרארי עם מיכאל שומאכר. למרות זאת, הצליח אלונסו בצרפת להשיג פעם אחת את עמדת הזינוק הבכירה ולסיים במקום הרביעי עם 59 נקודות.

את 2005 פתח אלונסו בסערה ולמרות מאבק עיקש מצידו של קימי רייקונן מקבוצת מקלארן זכה באליפות עם שבעה ניצחונות תוך כדי שהוא מפגין נהיגה וירטאוזית. במרוץ ביפן הצליח לעקוף את מיכאל שומאכר מהחלק החיצוני של הפניה, עקיפה שמיד זכתה לתואר "עקיפת העונה". את כישרונו כנהג ניתן היה לבחון מול התוצאות הבינוניות שעמיתיו לקבוצה הצליחו להשיג באותה שנה עם אותה מכונית. לא יארנו טרולי ולא ג'יאנקארלו פיזיקלה הצליחו להוות יריב ראוי לאלונסו.

גם בעונת 2006 זכה אלונסו באליפות. הוא ניצח שבע פעמים, והגדיל לעשות כשהיה לספרדי הראשון שמנצח במרוץ הספרדי בברצלונה. בתחילת העונה הודיע אלונסו שזו עונתו האחרונה במדי רנו והוא עתיד לעבור לקבוצת מקלארן.


2007: מקלארן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת 2007 עבר אלונסו לנהוג בקבוצת מקלארן, שם שיתף פעולה עם נהג צעיר בעונתו הראשונה בסבב, לואיס המילטון. היחסים בין אלונסו והמילטון התדרדרו במהרה לאחר שמעמדו של אלונסו, שהגיע למקלארן כאלוף העולם והיה אמור להיות הנהג הבכיר בקבוצה, נפגע בעקבות יכולת מצוינת של המילטון[2][3]. אלונסו אף טען שהמילטון מקבל יחס מועדף מראשי הקבוצה[4]. במהלך העונה הצליח אלונסו לנצח בארבעה מרוצים ולזנק פעמיים מעמדת הזינוק הבכירה, אך לבסוף נכנע הן להמילטון והן לקימי רייקונן. הוא סיים במקום השלישי עם 109 נקודות, נקודה פחות מהאלוף רייקונן, ובשוויון נקודות וניצחונות עם המילטון - שוויון שהוכרע רק הודות לכך שהמילטון הצליח לסיים חמש פעמים במקום השני, ואילו אלונסו רק ארבע. למרות זאת, אלונסו הפגין נהיגה בוגרת יותר מהמילטון, שלא עמד בלחץ וביצע טעויות במרוצים המכריעים. בתום העונה עזב אלונסו את מקלארן וחזר לרנו[5].

2008-2009: החזרה לרנו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת עונת 2008 לא הייתה מוצלחת עבור אלונסו. מכונית הרנו לא הייתה תחרותית כבעבר ובארבעה עשר המרוצים הראשונים של העונה הוא לא סיים במיקום גבוה יותר מרביעי ונאלץ לפרוש פעמיים. בגרנד פרי סינגפור הוא זכה לניצחונו הראשון בעונה לאחר שהתחיל את המרוץ מהמקום ה-15, אך זכה להתקדם לקבוצה המובילה בעקבות תאונה של נלסון פיקה ג'וניור, חברו לקבוצה, שחייבה שימוש במכונית הבטיחות. לאחר כשנה נפתחה חקירה בה הודה פיקה שהתרסק עם מכוניתו במכוון, אך אלונסו זוכה מאשמה. אלונסו ניצח גם במרוץ הבא ביפן[6] וסיים שני במרוץ הברזילאי. הוא סיים את העונה במקום החמישי[7].

החלפת הרכב לדגם חדש בפתיחת עונת 2009 לא סייעה לאלונסו, שלא צבר נקודות בארבעה מתוך שמונת המירוצים הראשונים בעונה. במירוץ הונגריה זינק מהפול פוזישן והוליך את המירוץ עד שנכנס לרחבת הטיפולים בפעם הראשונה. מעט אחרי היציאה מהרחבה התנתק אחד מגלגלי הרכב, שלא חובר כראוי. אלונסו ניסה להמשיך במירוץ כשהואנוהג עם שלושה גלגלים, אך לבוסף נאלץ לפרוש בהקפה ה-17 של המירוץ[8]. בעקבות התקרית הורחקה רנו מהשתתפות במירוץ הבא, אך לבסוף הומתק העונש לקנס כספי בלבד[9]. לאורך כל העונה הצליח להגיע רק פעם אחת לפודיום, כשסיים במקום השלישי במירוץ מלזיה. את העונה סיים עם 26 נקודות בלבד, שיא נקודות שלילי בקריירה. בספטמבר חתם אלונסו על חוזה לשלוש עונות בקבוצת פרארי, במקומו של קימי רייקונן[10].

2010-2014: פרארי[עריכת קוד מקור | עריכה]

את הניצחון הראשון במדי קבוצתו החדשה רשם אלונסו כבר במירוץ הראשון, שהתקיים בבחריין[11]. בגרנד פרי מונקו זינק מהמקום האחרון, לאחר שריסק את מכוניתו במהלך מקצע הדירוג. אך הצליח לסיים את התחרות במקום השישי[12]. הניצחון השני בעונה הושג בהוקנהיים, אך לווה שערוריה כאשר התברר שפליפה מאסה, חברו לקבוצה, אפשר לאלונסו לעקוף אותו במהלך ההקפה ה-49 למירוץ בעקבות הוראה של הנהלת הקבוצה. בעקבות האירוע נקנסה הקבוצה ב-100 אלף דולר[13]. אלונסו רשם שני ניצחונות רצופים באיטליה ובסינגפור, מירוצים שבהם זינק מהפול פוזישן. בעקבות הניצחונות שיפר את מיקומו בטבלת האליפות ועלה מהמקום החמישי למקום השני, בפער של 11 נקודות בלבד מאחורי מארק ובר, שהוביל את האליפות[14]. במירוץ סיום העונה שהתקיים באבו דאבי היה יכול אלונסו לזכות בתואר האליפות, אם היה מסיים באחד משני המקומות הראשונים, אך סיים רק במקום השביעי והפסיד את התואר לסבסטיאן פטל[15].

אלונסו במירוץ הבכורה בגרנד פרי בחריין (2010)

בעונת 2011 נמשכה השליטה של קבוצת רד בול ואלונסו ופרארי התקשו לרשום הישגים. הניצחון הראשון והיחיד של אלונסו בעונה הושג רק במירוץ התשיעי שהתקיים בבריטניה, הניצחון העלה אותו למקום השלישי בטבלת האליפות, אך בפער של 92 נקודות מפטל שהוביל את הטבלה[16]. בנוסף לניצחון הצליח להגיע עוד תשע פעמים לפודיום במהלך העונה, אך למרות זאת סיים רק במקום הרביעי.

במהלך עונת 2012 ניהל אלונסו קרב צמוד על המקום הראשון מתחילת העונה. הוא עלה למקום הראשון לאחר ניצחון בגרנד פרי מלזיה, המירוץ השני בעונה[17]. הוא ירד למקום החמישי לאחר ארבעה מירוצים ושב למקום הראשון לאחר שהשיג שני פודיומים רצופים[18]ואף הצליח להגדיל את הפער מהמקום השני ל-34 נקודות לאחר שרשם 2 ניצחונות ופודיום נוסף בשלושת המירוצים הבאים[19].אף על פי שלא הצליח לנצח בחמשת המירוצים הבאים שמר על המקום הראשון, אך ארבעה מירוצים לסיום העונה איבד את הבכורה לטובת פטל[20]. אל מרוץ סוף העונה הגיע אלונסו במקום השני, בפער של 13 נקודות בלבד מפטל, דבר שהשאיר לו סיכוי תאורטי לזכות באליפות. פטל פתח את המירוץ במקום הרביעי, אך רכבו נפגע במהלך הזינוק והוא ירד למקום האחרון. אלונסו, שהתחיל את המירוץ במקום השמיני הצליח להגיע עד למקום השני, אך פטל הצליח לשפר את מיקומו ולסיים את המירוץ במקום השישי ולזכות בתואר האליפות בפער של 3 נקודות[21].

סבסטיאן פטל המשיך בשליטתו המוחלטת בסבב במהלך עונת 2013, במהלכה ניצח ב-13 מתוך 19 המירוצים והוביל את העונה לכל האורך. אלונסו רשם שני ניצחונות מוקדמים בעונה (סין וספרד) ותפס את המקום השלישי. במיוץ השביעי בעונה עלה למום השני, מקום בו החזיק עד לסיום העונה. בעונת 2014 עברה השליטה בסבב מקבוצת רד בול לידי קבוצת מרצדס, ששני נהגיה, לואיס המילטון וניקו רוזברג הובילו את הסבב לכל אורך העונה. אלונסו התקשה במהלך העונה לצבור נקודות, הגיע לפודיום רק פעמיים וסיים את העונה רק במקום השישי. לקראת סיום העונה הודיע אלונסו כי הוא עוזב את הקבוצה וחוזר לקבוצת ממלארן, בה נהג בעונת 2007, תמורת שכר המוערך בכ-32 מיליון אירו לעונה, השכר הגבוה בין הנהגים באליפות[22].

2015-הווה: החזרה למקלארן[עריכת קוד מקור | עריכה]

החזרה לקבוצת מקלארן החלה ברגל שמאל עבור אלונסו, שנפגע קשה בתאונה במהלך היום האחרון של אימוני טרום העונה שהתקיימו בברצלונה. הוא פונה במסוק לבית חולים ושוחרר לאחר מספר ימים, אך החמיץ את מרוץ פתיחת העונה[23]. בשבעת המירוצים הראשונים בהם לקח חלק לא הצליח לצבור אפילו נקודה, כאשר בחמישה מתוכם נאלץ לפרוש עקב בעיות במערכת ההנעה. בגרנד פרי הונגריה הצליח לסיים במקום החמישי, מיקום השיא שלו באותה עונה. הבעיות במנוע המשיכו לרדוף את אלונסו עד סיום העונה, בלא שהצליח לצבור אף נקודה נוספת. את העונה סיים במקום ה-17 עם 11 נקודות בלבד.

בפתיחת עונת 2016 היה שוב מעורב בתאונת דרכים קשה, כשהתנגש במהירות 315 קמ"ש במכוניתו של אסטבן גוטיירז. כתוצאה מההתנגשות הרכב התנגש בקיר, התהפך באוויר מספר פעמים והתפרק, אך אלונסו יצא ממנו על רגליו. התאונה הוגדרה כ"אחת מההתרסקויות הדרמטיות בתולדות הפורמולה 1"[24]. בשל הפציעה נעדר מגרנד פרי בחריין, אך שב להתחרות בגרנד פרי הסיני. במהלך העונה התקשה לצבור נקודות וסיים את העונה במקום העשירי בטבלת האליפות עם 54 נקודות בלבד.

הקושי לצבור נקודות נמשך גם במהלך עונת 2017 בה צבר נקודות בחמישה מרוצים בלבד. בחודש אפריל הודיע כי יוותר על ההשתתפות בגרנד פרי מונקו לטובת מרוץ האינדיאנפוליס 500 המתקיים במקביל[25]. כרוקי בתחרות נדרש לעמוד במבחנים מקדימים. המבחנים שודרו בשידור חי ביוטיוב ובפייסבוק וזכו לכ-2 מיליון צופים[26]. אל המרוץ זינק מהמקום השביעי ובמשך 27 הקפות הוביל את המרוץ. 21 הקפות לסיום, כשהוא במקום השביעי, נאלץ לפרוש בשל בעיות במנוע[27]. לקראת סיום העונה האריך את חוזהו בקבוצה לעונה נוספת[28].

עונת 2018 נפתחה בצורה טובה יחסית ובחמשת המרוצים הראשונים של העונה צבר נקודות. במהלך פגרת הקיץ הודיע על פרישה מהפורמולה 1 בסיום העונה[29].

אליפות העולם במרוצי סיבולת[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקביל לעונתו האחרונה בפורמולה 1 החל להשתתף במרוצי סיבולת. המרוץ הראשון בו לקח חלק היה מרוץ 24 השעות של דייטונה, שהתקיים ב-26 בינואר 2018. אלונסו הצטרף לקבוצת יונייטד אוטוספורט והתחרה בקטגוריית ה-LMP2[30]. מכונית הלייגר בה נהג לה הייתה מהירה בישורת כמו המתחרים האחרים, למרות זאת הצליח יחד עם לנדו נוריס ופיל הנסון, הנהגים הנוספים בקבוצה, להוביל במהלך מספר הקפות. תקר בגלגל ולאחר מכן בעיה בבלמים אלצו את הקבוצה להנס לרחבת הטיפולים ולצבור פער של 25 הקפות מהמובילים. בהמשך סבלו מבעיה חוזרת בבלמים ואת המרוץ סיימו במקום ה-38 בדירוג הכולל ו-13 בקטגוריה[31].

ארבעה ימים לאחר המרוץ הודיעה מקלארן כי, במקביל להשתתפות בעונת הפורמולה 1, אלונסו יקח חלק בעונת 2018/19 באליפות העולם במרוצי סיבולת כחלק מקבוצת טויוטה לצידם של סבסטיאן בואמי וקזוקי נקאג'ימה[32]. העונה נפתחה במרוץ 6 השעות של ספא-פרנקורשמפס. בסיום מקצה הדירוג דורג במקום השני, אך קודם לפול פוזישן בעקבות פסילת התוצאה של רכב הטויוטה השני. את המרוץ סיים כמנצח[33]. במרוץ 24 השעות של לה מאן הראשון לעונה[34] זינק מהפול פוזישן ורשם ניצחון נוסף[35]. רצף הניצחונות נמשך גם במרוץ 6 השעות של סילברסטון, אך מאוחר יותר נפסלה הקבוצה בשל חריגה במידות הספויילר התחתון[36].

מירוצים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה קבוצה 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 17 18 19 20 21 מיקום נקודות
2001 מינארדי אוסטרליהאוסטרליה
12
מלזיהמלזיה
13
ברזילברזיל
פרש
סן מרינוסן מרינו
פרש
ספרדספרד
13
אוסטריהאוסטריה
פרש
מונקומונקו
פרש
קנדהקנדה
פרש
גרמניהגרמניה
14
צרפתצרפת
17†
בריטניהבריטניה
16
גרמניהגרמניה
10
הונגריההונגריה
פרש
בלגיהבלגיה
פרש
איטליהאיטליה
13
ארצות הבריתארצות הברית
פרש
יפןיפן
11
23 0
2003 רנו אוסטרליהאוסטרליה
7
מלזיהמלזיה
3
ברזילברזיל
3
סן מרינוסן מרינו
6
ספרדספרד
2
אוסטריהאוסטריה
פרש
מונקומונקו
5
קנדהקנדה
4
גרמניהגרמניה
4
צרפתצרפת
פרש
בריטניהבריטניה
פרש
גרמניהגרמניה
4
הונגריההונגריה
1
איטליהאיטליה
8
ארצות הבריתארצות הברית
פרש
יפןיפן
פרש
6 55
2004 רנו אוסטרליהאוסטרליה
3
מלזיהמלזיה
7
בחרייןבחריין
6
סן מרינוסן מרינו
4
ספרדספרד
4
מונקומונקו
פרש
גרמניהגרמניה
5
קנדהקנדה
פרש
ארצות הבריתארצות הברית
פרש
צרפתצרפת
2
בריטניהבריטניה
10
גרמניהגרמניה
3
הונגריההונגריה
3
בלגיהבלגיה
פרש
איטליהאיטליה
פרש
הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין
4
יפןיפן
5
ברזילברזיל
4
4 59
2005 רנו אוסטרליהאוסטרליה
3
מלזיהמלזיה
1
בחרייןבחריין
1
סן מרינוסן מרינו
1
ספרדספרד
2
מונקומונקו
4
גרמניהגרמניה
1
קנדהקנדה
פרש
ארצות הבריתארצות הברית
DNS
צרפתצרפת
1
בריטניהבריטניה
2
גרמניהגרמניה
1
הונגריההונגריה
11
טורקיהטורקיה
2
איטליהאיטליה
2
בלגיהבלגיה
2
ברזילברזיל
3
יפןיפן
3
הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין
1
1 133
2006 רנו בחרייןבחריין
1
מלזיהמלזיה
2
אוסטרליהאוסטרליה
1
סן מרינוסן מרינו
2
גרמניהגרמניה
2
ספרדספרד
1
מונקומונקו
1
בריטניהבריטניה
1
קנדהקנדה
1
ארצות הבריתארצות הברית
5
צרפתצרפת
2
גרמניהגרמניה
5
הונגריההונגריה
פרש
טורקיהטורקיה
2
איטליהאיטליה
פרש
הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין
2
יפןיפן
1
ברזילברזיל
2
1 134
2007 וודאפון מקלארן מרצדס אוסטרליהאוסטרליה
2
מלזיהמלזיה
1
בחרייןבחריין
5
ספרדספרד
3
מונקומונקו
1
קנדהקנדה
7
ארצות הבריתארצות הברית
2
צרפתצרפת
7
בריטניהבריטניה
2
גרמניהגרמניה
1
הונגריההונגריה
4
טורקיהטורקיה
3
איטליהאיטליה
1
בלגיהבלגיה
3
יפןיפן
פרש
הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין
2
ברזילברזיל
3
3 109
2008 רנו אוסטרליהאוסטרליה
4
מלזיהמלזיה
8
בחרייןבחריין
10
ספרדספרד
פרש
טורקיהטורקיה
6
מונקומונקו
10
קנדהקנדה
פרש
צרפתצרפת
8
בריטניהבריטניה
6
גרמניהגרמניה
11
הונגריההונגריה
4
ספרדספרד
פרש
בלגיהבלגיה
4
איטליהאיטליה
4
סינגפורסינגפור
1
יפןיפן
1
הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין
4
ברזילברזיל
2
5 61
2009 רנו אוסטרליהאוסטרליה
5
מלזיהמלזיה
11
הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין
9
בחרייןבחריין
8
ספרדספרד
5
מונקומונקו
7
טורקיהטורקיה
10
בריטניהבריטניה
14
גרמניהגרמניה
7
הונגריההונגריה
פרש
ספרדספרד
6
בלגיהבלגיה
פרש
איטליהאיטליה
5
סינגפורסינגפור
3
יפןיפן
10
ברזילברזיל
פרש
איחוד האמירויות הערביותאיחוד האמירויות הערביות
14
9 26
2010 פרארי-מרלבורו בחרייןבחריין
1
אוסטרליהאוסטרליה
4
מלזיהמלזיה
13†
הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין
4
ספרדספרד
2
מונקומונקו
6
טורקיהטורקיה
8
קנדהקנדה
3
ספרדספרד
8
בריטניהבריטניה
14
גרמניהגרמניה
1
הונגריההונגריה
2
בלגיהבלגיה
פרש
איטליהאיטליה
1
סינגפורסינגפור
1
יפןיפן
3
קוריאה הדרומיתקוריאה הדרומית
1
ברזילברזיל
3
איחוד האמירויות הערביותאיחוד האמירויות הערביות
7
2 252
2011 פרארי-מרלבורו אוסטרליהאוסטרליה
4
מלזיהמלזיה
6
הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין
7
טורקיהטורקיה
3
ספרדספרד
5
מונקומונקו
2
קנדהקנדה
פרש
ספרדספרד
2
בריטניהבריטניה
1
גרמניהגרמניה
2
הונגריההונגריה
3
בלגיהבלגיה
4
איטליהאיטליה
3
סינגפורסינגפור
4
יפןיפן
2
קוריאה הדרומיתקוריאה הדרומית
5
הודוהודו
3
איחוד האמירויות הערביותאיחוד האמירויות הערביות
2
ברזילברזיל
4
4 257
2012 פרארי אוסטרליהאוסטרליה
5
מלזיהמלזיה
1
הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין
9
בחרייןבחריין
7
ספרדספרד
2
מונקומונקו
3
קנדהקנדה
5
ולנסיהולנסיה
1
בריטניהבריטניה
2
גרמניהגרמניה
1
הונגריההונגריה
5
בלגיהבלגיה
פרש
איטליהאיטליה
3
סינגפורסינגפור
3
יפןיפן
פרש
קוריאה הדרומיתקוריאה הדרומית
3
הודוהודו
2
איחוד האמירויות הערביותאיחוד האמירויות הערביות
2
ארצות הבריתארצות הברית
3
ברזילברזיל
2
2 278
2013 פרארי אוסטרליהאוסטרליה
2
מלזיהמלזיה
פרש
הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין
1
בחרייןבחריין
8
ספרדספרד
1
מונקומונקו
7
קנדהקנדה
2
בריטניהבריטניה
3
גרמניהגרמניה
4
הונגריההונגריה
5
בלגיהבלגיה
2
איטליהאיטליה
2
סינגפורסינגפור
2
קוריאה הדרומיתקוריאה הדרומית
6
יפןיפן
4
הודוהודו
11
איחוד האמירויות הערביותאיחוד האמירויות הערביות
5
ארצות הבריתארצות הברית
5
ברזילברזיל
3
2 242
2014 פרארי אוסטרליהאוסטרליה
4
מלזיהמלזיה
4
בחרייןבחריין
9
הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין
3
ספרדספרד
6
מונקומונקו
4
קנדהקנדה
6
אוסטריהאוסטריה
5
בריטניהבריטניה
6
גרמניהגרמניה
5
הונגריההונגריה
2
בלגיהבלגיה
7
איטליהאיטליה
פרש
סינגפורסינגפור
4
יפןיפן
פרש
רוסיהרוסיה
6
ארצות הבריתארצות הברית
6
ברזילברזיל
6
איחוד האמירויות הערביותאיחוד האמירויות הערביות
9
6 161
2015 מקלארן אוסטרליהאוסטרליה מלזיהמלזיה
פרש
הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין
12
בחרייןבחריין
11
ספרדספרד
פרש
מונקומונקו
פרש
קנדהקנדה
פרש
אוסטריהאוסטריה
פרש
בריטניהבריטניה
10
הונגריההונגריה
5
בלגיהבלגיה
13
איטליהאיטליה
18†
סינגפורסינגפור
פרש
יפןיפן
11
רוסיהרוסיה
11
ארצות הבריתארצות הברית
11
מקסיקומקסיקו
פרש
ברזילברזיל
15
איחוד האמירויות הערביותאיחוד האמירויות הערביות
17
17 11
2016 מקלארן אוסטרליהאוסטרליה
פרש
בחרייןבחריין הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין
12
רוסיהרוסיה
6
ספרדספרד
פרש
מונקומונקו
6
קנדהקנדה
11
אזרבייג'ןאזרבייג'ן
פרש
אוסטריהאוסטריה
18
בריטניהבריטניה
13
הונגריההונגריה
7
גרמניהגרמניה
12
בלגיהבלגיה
7
איטליהאיטליה
12
סינגפורסינגפור
7
מלזיהמלזיה
7
יפןיפן
16
ארצות הבריתארצות הברית
5
מקסיקומקסיקו
13
ברזילברזיל
10
איחוד האמירויות הערביותאיחוד האמירויות הערביות
10
10 54
2017 מקלארן אוסטרליהאוסטרליה
פרש
הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין
פרש
בחרייןבחריין
14
רוסיהרוסיה
DNS
ספרדספרד
12
מונקומונקו מונקומונקו
16
אזרבייג'ןאזרבייג'ן
9
אוסטריהאוסטריה
פרש
בריטניהבריטניה
פרש
הונגריההונגריה
6
בלגיהבלגיה
פרש
איטליהאיטליה
17
סינגפורסינגפור
פרש
מלזיהמלזיה
11
יפןיפן
11
ארצות הבריתארצות הברית
פרש
מקסיקומקסיקו
10
ברזילברזיל
8
איחוד האמירויות הערביותאיחוד האמירויות הערביות
9
15 17
2018 מקלארן אוסטרליהאוסטרליה
5
בחרייןבחריין
7
הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין
7
אזרבייג'ןאזרבייג'ן
7
ספרדספרד
8
מונקומונקו
פרש
קנדהקנדה
פרש
צרפתצרפת
16
אוסטריהאוסטריה
8
בריטניהבריטניה
8
גרמניהגרמניה
16
הונגריההונגריה
8
בלגיהבלגיה
פרש
איטליהאיטליה
פרש
סינגפורסינגפור
7
רוסיהרוסיה
14
יפןיפן
14
ארצות הבריתארצות הברית
פרש
מקסיקומקסיקו
פרש
ברזילברזיל
17
איחוד האמירויות הערביותאיחוד האמירויות הערביות
11
11 50

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Fernando Alonso biography, www.f1fanatic.co.uk
  2. ^ רון דניס: מדיניות השוויון בין הנהגים נכונה, באתר ONE‏, 19 בספטמבר 2007
  3. ^ אלירן סיני, פורמולה 1: תם עידן השוויון במקלארן, ONE,‏ 27 בדצמבר 2007
  4. ^ דניאל שמיל, גרנד פרי איטליה: אלונסו מנצח וסוגר על המילטון, הגה, 9 בספטמבר 2007
  5. ^ אלונסו חזר הביתה, באתר וואלה! NEWS‏, 10 בדצמבר 2007
  6. ^ פורמולה 1: ספרדי כפול במירוץ יפן, באתר וואלה! NEWS‏, 12 באוקטובר 2008
  7. ^ פורמולה 1: לואיס המילטון זכה באליפות הנהגים, באתר וואלה! NEWS‏, 2 בנובמבר 2008
  8. ^ ירון אדרי‏, פורמולה 1: המילטון חוזר לנצח, באתר וואלה! NEWS‏, 26 ביולי 2009
  9. ^ ירון אדרי, פורמולה 1: רנו תתחרה בוולנסיה, וואלה, 17 באוגוסט 2009
  10. ^ אלונסו יחליף את רייקונן בפרארי, וואלה, 30 בספטמבר 2009
  11. ^ פורמולה 1: אלונסו מנצח בבאחריין, ynet‏, 14 במרץ 2010
  12. ^ חיים זרזר, מרוץ מונקו - רד בול שולטת, ynet‏, 16 במאי 2010
  13. ^ פורמולה 1: פרארי נקנסה ב-100 אלף דולרים, וואלה, 25 ביולי 2010
  14. ^ פורמולה 1: אלונסו ניצח גם בסינגפור, וואלה, 25 בספטמבר 2010
  15. ^ פורמולה 1: סבסטיאן ווטל זכה באליפות העולם, וואלה, 14 בנובמבר 2010
  16. ^ פרננדו אלונסו זכה בגרנד פרי הבריטי, וואלה, 10 ביולי 2011
  17. ^ פורמולה 1: פרננדו אלונסו ניצח במירוץ מלזיה, וואלה ,25 במרץ 2012
  18. ^ פורמולה 1: מארק וובר ניצח במירוץ במונקו, וואלה, 27 במאי 2012
  19. ^ פורמולה 1: פרננדו אלונסו זכה במירוץ גרמניה, וואלה, 22 ביולי 2012
  20. ^ פורמולה 1: פטל עקף את אלונסו בדירוג הנהגים, וואלה, 14 באוקטובר 2012
  21. ^ פורמולה 1: בתום דרמה, סבסטיאן פטל שוב אלוף העולם, וואלה, 25 בנובמבר 2012
  22. ^ פרננדו אלונסו בדרך לשכר הגבוה בתולדות הפורמולה 1, גלובס, 11 בנובמבר 2014
  23. ^ איתי קיטאי, פורמולה 1: תאונה קשה לפרננדו אלונסו, ynet‏, 22 בפברואר 2015
  24. ^ פרננדו אלונסו שרד התרסקות קשה באוסטרליה: "חייו ניצלו בנס", וואלה, 20 במרץ 2016
  25. ^ Fernando Alonso: McLaren driver to miss Monaco Grand Prix for Indianapolis 500, BBC Sport, 12 April 2017
  26. ^ Fernando Alonso's first Indianapolis 500 test draws 2 million views, Autosport, 4 May 2017
  27. ^ Indy 500: Fernando Alonso retires after brilliant debut race as Takuma Sato wins, Motorsport.com, 28 May 2017
  28. ^ Alonso reveals McLaren contract is multi-year deal, F1i.com, 19 October 2017
  29. ^ פרננדו אלונסו הודיע על פרישה מפורמולה 1: "הגיע הזמן לעבור הלאה", באתר וואלה! NEWS‏, 14 באוגוסט 2018
  30. ^ Fernando to race at iconic Daytona 24 Hours, Mclaren.com, 26 October 2017
  31. ^ Alonso Finished Daytona Down In 38th Place After A Series Of Reliability Issues, WTF1, 28 January 2018
  32. ^ What Fernando Alonso's 2018 F1 and WEC race schedule will look like, Autosport, 30 January 2018
  33. ^ Spa WEC: Toyota takes 1-2, Alonso wins on debut, Motorsport/com, 5 May 2018
  34. ^ עונת 2018/19 הוכרזה כסופר-עונה שתתפרס על פני שנתיים ותכלול פעמיים את מרוץ 24 השעות של לה מאן
  35. ^ Fernando Alonso wins Le Mans 24 with Toyota, BBC Sport, 17 June 2018
  36. ^ Alonso, Toyota stripped of Silverstone victory, Plantf1, 20 August 2018