פורמולה 1 עונת 2005

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פורמולה 1 עונת 2005
פרננדו אלונסו זכה לראשונה בתואר האליפות
פרננדו אלונסו זכה לראשונה בתואר האליפות
סוג תחרות מרוץ מכוניות
תאריך התחלה 6 במרץ 2005
תאריך סיום 16 באוקטובר 2005
מספר עונה 56
מספר מרוצים בעונה 19
זוכה באליפות הנהגים פרננדו אלונסו
נקודות הנהג הזוכה 133
זוכה באליפות היצרנים רנו
נקודות היצרן הזוכה 191

במסגרת פורמולה 1 של שנת 2005 נערכו נערכו 19 מרוצים. כאלוף העולם הוכתר פרננדו אלונסו ובאליפות היצרנים זכתה קבוצת רנו. אלונסו הפך בגיל 24 לאלוף העולם הצעיר ביותר בהיסטוריה של הפורמולה 1.

אירועים חריגים אירעו בגרנד פרי של ארצות הברית בו זינקו למרוץ רק שש מכוניות, עקב סירובן של כל הקבוצות שהשתמשו בצמיגי מישלין להתחרות מסיבות בטיחותיות וכן בגרנד פרי האיטלקי בו הייתה זו הפעם הראשונה בה כל 20 המכוניות שהחלו את המרוץ גם סיימו אותו, ללא פרישות.

בעונה זו, שימש הישראלי חנוך ניסני (אשר התגורר אז בהונגריה) כנהג ניסוי של חברת מינרדי ועקב הפופולריות הרבה שלו בהונגריה שימש כנהג השלישי של הקבוצה במרוץ ההונגרי. אולם תוצאותיו הנמוכות במקצי הדירוג לא איפשרו לו להשתתף במרוץ עצמו.
כבכל עונה, חלו מספר שינויים בתקנון. העיקריים שבהם היו:

  • שינוי מקצי הדירוג:
מקצה קדם דירוג של שלושה סיבובים (אחד יציאה מהפיט, אחד למדידה ואחד לחזרה לפיט) ביום שבת.
מקצה דירוג: כל נהג יוצא לשלושה סיבובים כנ"ל בסדר ההפוך מהתוצאות במקצה הקדם דירוג.
  • כל מנוע אמור להיות מסוגל להחזיק מעמד לאורך שני מרוצים שלמים, כלומר, על נהג לשמור על אותו המנוע לאורך כל מקצה האימון, הדירוג והמרוץ עצמו. נהג שיחליף מנוע יזנק 10 מקומות מתחת למקום בו דורג במקצה הדירוג.
  • על הנהגים לזנק למרוץ עם הצמיגים ששימשו אותם במהלך מקצה הדירוג.
  • חל איסור על החלפת צמיגים במהלך המרוץ, למעט מקרים בטיחותיים בהחלטת מנהלי המרוץ.
  • איסור תדלוק בין מקצה האימון של בוקר המרוץ למרוץ עצמו.
  • שינויים בתצורות הכנפונים, בתחתית הרכבים וכן בגודל כונס האוויר למנוע.

קבוצות עונת 2005[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצה יצרן המנוע יצרן הצמיגים נהגים
פרארי פרארי ברידג'סטון מיכאל שומאכר (גרמניה), רובנס בריקלו (ברזיל)
באר הונדה מישלין ג'נסון באטון (בריטניה), תקומה סאטו (יפן)
רנו רנו מישלין פרננדו אלונסו (ספרד), ג'אנקרלו פיסיקלה (איטליה)
ויליאמס BMW מישלן מארק ובר (אוסטרליה), ניק היידפלד (גרמניה) אנטוניו פיזוניה (ברזיל)
מקלארן מרצדס מישלן קימי רייקונן (פינלנד), חואן פבלו מונטויה (קולומביה), אלכסנדר וורץ (אוסטריה), פדרו דה לה רוסה (ספרד)
סאובר Petronas מישלן ז'אק וילנב (קנדה), פליפה מאסה (ברזיל)
רד בול Cosworth מישלן דייוויד קולתארד (בריטניה), כריסטיאן קליין (אוסטריה)
טויוטה טויוטה מישלן ראלף שומאכר (גרמניה), יארנו טרולי (איטליה)
ג'ורדן טויוטה ברידג'סטון טיאגו מונטרו (פורטוגל), נאריין קארטיקייאן (הודו)
מינרדי Cosworth ברידג'סטון פאטריק פרייסאצ'אר (אוסטריה - שמונה מרוצים), רוברט דונבוס (הולנד - 12 מרוצים), כריסטיאן אלברס (הולנד)

מרוצי עונת 2005[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר המרוץ מקום המסלול תאריך המרוץ נהג מנצח קבוצה מנצחת
1 אוסטרליהאוסטרליה מלבורן, אוסטרליה 6 במרץ איטליהאיטליה ג'אנקרלו פיסיקלה צרפתצרפת רנו
2 מלזיהמלזיה ספאנג, מלזיה 20 במרץ ספרדספרד פרננדו אלונסו צרפתצרפת רנו
3 בחרייןבחריין שאקיר, בחריין 3 באפריל ספרדספרד פרננדו אלונסו צרפתצרפת רנו
4 סן מרינוסן מרינו אימולה, סן מרינו 24 באפריל ספרדספרד פרננדו אלונסו צרפתצרפת רנו
5 ספרדספרד ברצלונה, ספרד 8 במאי פינלנדפינלנד קימי רייקונן בריטניהבריטניה מקלארן
6 מונקומונקו מונטה קרלו, מונקו 22 במאי פינלנדפינלנד קימי רייקונן בריטניהבריטניה מקלארן
7 האיחוד האירופיהאיחוד האירופי נורבורגרינג, גרמניה (גרנד פרי אירופה) 29 במאי ספרדספרד פרננדו אלונסו צרפתצרפת רנו
8 קנדהקנדה מונטריאול, קנדה 12 ביוני פינלנדפינלנד קימי רייקונן בריטניהבריטניה מקלארן
9 ארצות הבריתארצות הברית ספידוויי, ארצות הברית 19 ביוני גרמניהגרמניה מיכאל שומאכר איטליהאיטליה פרארי
10 צרפתצרפת מני-קור, צרפת 3 ביולי ספרדספרד פרננדו אלונסו צרפתצרפת רנו
11 אנגליהאנגליה סילברסטון, אנגליה 10 ביולי קולומביהקולומביה חואן פבלו מונטויה בריטניהבריטניה מקלארן
12 גרמניהגרמניה הוקנהיים, גרמניה 24 ביולי ספרדספרד פרננדו אלונסו צרפתצרפת רנו
13 הונגריההונגריה בודפשט, הונגריה 31 ביולי פינלנדפינלנד קימי רייקונן בריטניהבריטניה מקלארן
14 טורקיהטורקיה איסטנבול, טורקיה 21 באוגוסט פינלנדפינלנד קימי רייקונן בריטניהבריטניה מקלארן
15 איטליהאיטליה מונזה, איטליה 4 בספטמבר קולומביהקולומביה חואן פבלו מונטויה בריטניהבריטניה מקלארן
16 בלגיהבלגיה ספא-פרנקורשם, בלגיה 11 בספטמבר פינלנדפינלנד קימי רייקונן בריטניהבריטניה מקלארן
17 ברזילברזיל סאו פאולו, ברזיל 25 בספטמבר קולומביהקולומביה חואן פבלו מונטויה בריטניהבריטניה מקלארן
18 יפןיפן סוזוקה, יפן 9 באוקטובר פינלנדפינלנד קימי רייקונן בריטניהבריטניה מקלארן
19 הרפובליקה העממית של סיןהרפובליקה העממית של סין שנגחאי, סין 16 באוקטובר ספרדספרד פרננדו אלונסו צרפתצרפת רנו

דירוג נהגים סופי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיקום נהג קבוצה נקודות
1 ספרדספרד פרננדו אלונסו צרפתצרפת רנו 133
2 פינלנדפינלנד קימי רייקונן בריטניהבריטניה מקלארן 112
3 גרמניהגרמניה מיכאל שומאכר איטליהאיטליה פרארי 62
4 קולומביהקולומביה חואן פבלו מונטויה בריטניהבריטניה מקלארן 60
5 איטליהאיטליה ג'אנקרלו פיסיקלה צרפתצרפת רנו 58
6 גרמניהגרמניה ראלף שומאכר יפןיפן טויוטה 45
7 איטליהאיטליה יארנו טרולי יפןיפן טויוטה 43
8 ברזילברזיל רובנס באריקלו איטליהאיטליה פרארי 38
9 בריטניהבריטניה ג'נסון באטון בריטניהבריטניה באר 37
10 אוסטרליהאוסטרליה מארק ובר בריטניהבריטניה ויליאמס 36
11 גרמניהגרמניה ניק היידפלד בריטניהבריטניה ויליאמס 28
12 בריטניהבריטניה דייוויד קולטהרד אוסטריהאוסטריה רד בול 24
13 ברזילברזיל פליפה מאסה שווייץשווייץ סאובר 11
14 קנדהקנדה ז'אק וילנב שווייץשווייץ סאובר 9
15 אוסטריהאוסטריה כריסטיאן קליין אוסטריהאוסטריה רד בול 9
16 פורטוגלפורטוגל טיאגו מונטיארו בריטניהבריטניה ג'ורדן 7
17 אוסטריהאוסטריה אלכסנדר וורץ בריטניהבריטניה מקלארן 6
18 הודוהודו נאריין קארטיקייאן בריטניהבריטניה ג'ורדן 5
19 הולנדהולנד כריסטיאן אלברס איטליהאיטליה מינרדי 4
20 ספרדספרד פדרו דה לה רוסה בריטניהבריטניה מקלארן 4
21 אוסטריהאוסטריה פאטריק פרייסאצ'אר איטליהאיטליה מינרדי 3
22 ברזילברזיל אנטוניו פיזוניה בריטניהבריטניה ויליאמס 2
23 יפןיפן תקומה סאטו בריטניהבריטניה באר 1
24 איטליהאיטליה ויטנטוניו ליאוצי איטליהאיטליה רד בול 1
25 הולנדהולנד רוברט דונבוס איטליהאיטליה מינרדי 0

דירוג קבוצות סופי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיקום קבוצה נקודות
1 צרפתצרפת רנו 191
2 בריטניהבריטניה מקלארן 182
3 איטליהאיטליה פרארי 100
4 יפןיפן טויוטה 88
5 בריטניהבריטניה ויליאמס 66
6 יפןיפן הונדה 38
7 אוסטריהאוסטריה רד בול 34
8 גרמניהגרמניה סאובר 20
9 בריטניהבריטניה ג'ורדן 12
10 איטליהאיטליה מינרדי 7

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פורמולה 1 עונת 2005 בוויקישיתוף
2004 2005 2006
מיכאל שומאכר אלוף העולם - פרננדו אלונסו פרננדו אלונסו
פרארי אליפות היצרנים - רנו רנו