פורמולה 1 עונת 1958

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פורמולה 1 עונת 1958
1958 Formula One season
Mike Hawthorn.jpg
מייק הות'ורן, הזוכה באליפות
סוג תחרות מרוץ מכוניות
תאריך התחלה 19 בינואר 1958
תאריך סיום 19 באוקטובר 1958
מספר עונה 9
מספר מרוצים בעונה 11
זוכה באליפות הנהגים מייק הות'ורן
נקודות הנהג הזוכה 42 (49)
זוכה באליפות היצרנים ונוול
נקודות היצרן הזוכה 48 (57)
פורמולה 1 עונת 1957 פורמולה 1 עונת 1959
מייק הות'ורן בגרנד פרי ארגנטינה

עונת 1958 היא העונה התשיעית של אליפות הפורמולה 1 המאורגנת על ידי ההתאחדות הבינלאומית למרוצי מכוניות. בעונה זאת התקיימה לראשונה אליפות היצרנים, במקביל לאליפות הנהגים. בנוסף, שונתה שיטת הניקוד ונאסרה החלפת מכוניות בין נהגים במהלך המרוץ. מייק הות'ורן ניצח רק מרוץ אחד במהלך העונה, אך זכה באליפות בפער של נקודה אחת מסטירלינג מוס, שניצח שללושה מרוצים. לאחר הזכייה הודיע על פרישה מהאליפות. ונוול הבריטית זכתה באליפות היצרנים.

העונה הייתה אחת הקטלניות בתולדות האליפות - ארבעה נהגים נהרגו בתאונות במהלך ארבעה מרוצים שונים.

המרוצים בעונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרוץ מסלול תאריך פול פוזישן הקפה מהירה מנצח יצרן
1 ארגנטינהארגנטינה גרנד פרי ארגנטינה אוסקר אלפרדו אלבס, בואנוס איירס 19 בינואר ארגנטינהארגנטינה חואן מנואל פנג'יו ארגנטינהארגנטינה חואן מנואל פנג'יו בריטניהבריטניה סטירלינג מוס בריטניהבריטניה קופר-קליימקס
2 מונקומונקו גרנד פרי מונקו מונקו 18 במאי בריטניהבריטניה טוני ברוקס בריטניהבריטניה מייק הות'ורן צרפתצרפת מוריס טריטגננט בריטניהבריטניה קופר-קליימקס
3 הולנדהולנד גרנד פרי הולנד זנדוורט 26 במאי בריטניהבריטניה סטיוארט לואיס-אוונס בריטניהבריטניה סטירלינג מוס בריטניהבריטניה סטירלינג מוס בריטניהבריטניה ונוול
4 ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) אינדינפוליס 500 אינדינפוליס 30 במאי ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) דיק רת'מן ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) טוני בטנהאוזן ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) ג'ימי בריאן ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) אפרלי-אופנהאוזר
5 בלגיהבלגיה גרנד פרי בלגיה ספא-פרנקורצ'מפס 15 ביוני בריטניהבריטניה מייק הות'ורן בריטניהבריטניה מייק הות'ורן בריטניהבריטניה טוני ברוקס בריטניהבריטניה ונוול
6 צרפתצרפת גרנד פרי צרפת ריימס 6 ביולי בריטניהבריטניה מייק הות'ורן בריטניהבריטניה מייק הות'ורן בריטניהבריטניה מייק הות'ורן איטליהאיטליה פרארי
7 בריטניהבריטניה גרנד פרי בריטניה סילברסטון 19 ביולי בריטניהבריטניה סטירלינג מוס בריטניהבריטניה מייק הות'ורן בריטניהבריטניה פיטר קולינס איטליהאיטליה פרארי
8 גרמניה המערביתגרמניה המערבית גרנד פרי גרמניה נורבורגרינג 3 באוגוסט בריטניהבריטניה מייק הות'ורן בריטניהבריטניה סטירלינג מוס בריטניהבריטניה טוני ברוקס בריטניהבריטניה ונוול
9 פורטוגלפורטוגל גרנד פרי פורטוגל פורטו 24 באוגוסט בריטניהבריטניה סטירלינג מוס בריטניהבריטניה מייק הות'ורן בריטניהבריטניה סטירלינג מוס בריטניהבריטניה ונוול
10 איטליהאיטליה גרנד פרי איטליה מונצה 7 בספטמבר בריטניהבריטניה סטירלינג מוס ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) פיל היל בריטניהבריטניה טוני ברוקס בריטניהבריטניה ונוול
11 מרוקומרוקו גרנד פרי מרוקו קזבלנקה 19 באוקטובר בריטניהבריטניה מייק הות'ורן בריטניהבריטניה סטירלינג מוס בריטניהבריטניה סטירלינג מוס בריטניהבריטניה ונוול

תקציר העונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ונוול VW5, הדגם איתו זכתה הקבוצה באליפות היצרנים הראשונה

מנועי הרכבים לא השתנו, בהשוואה לעונה הקודמת, אך אורך המרוצים הוגבל ל-300 קילומטרים או שעתיים (הקודם מביניהם).

חואן מנואל פנג'יו, שזכה בתואר האליפות בארבע העונות הקודמות הודיע על פרישה מהאליפות בסיום העונה הקודמת. למרות זאת הוא לקח חלק בגרנד פרי ארגנטינה, מרוץ פתיחת העונה, אותו סיים במקום הרביעי. את המרוץ ניצח סטירלינג מוס כשהוא נוהג ברכב בעל מנוע אחורי מתוצרת קופר-קליימקס כחלק מקבוצה פרטית בבעלות רוב וולקר. הקבוצה ניצחה גם את המרץ השני, שהתקיים במונקו. לאחר המרוץ הראשון הצטרף מוס לקבוצת ונוול הבריטית. הוא ניצח את הגרנד פרי בהולנד, בפורטוגל ובמרוקו. טוני ברוקס, חברו לקבוצה, ניצח שלושה מרוצים. ניצחונות אלה סייעו לקבוצה לזכות בתואר אליפות היצרנים, בעונת הבכורה של התחרות. למרות הניצחונות, כל אחד שני הנהגים לא הצליח לסיים חמישה מרוצים שונים במהלך העונה. הדבר איפשר למייק הות'ורן, שניצח רק מרוץ אחד, אך סיים חמש פעמים נוספות במקום השני, לזכות באליפות הנהגים בפער של נקודה אחת.

בגרנד פרי פורטוגל, כמעט ונפסלה תוצאותו של הות'ורן. התערבותו של מוס הובילה לביטול הפסילה המתוכננת, למרות שפסילה כזאת הייתה מסייעת למוס לעלות למקום הראשון באליפות ולזכות בתואר[1].

העונה הייתה אחת הקטלניות בתולדות האליפות - ארבעה נהגים נהרגו בהמלך העונה בתאונות שאירעו בארבעה מרוצים שונים. לואיג'י מוסו נהרג במהלך הגרנד פרי הצרפתי. פיטר קולינס, חברו לקבוצת פרארי, נהרג בגרנד פרי הגרמני. סטיואר לואיס-אוונס, נהרג בגרנד פרי במרוקו ופט אוק'ונור נהרג במהלך מרוץ האינדינפוליס 500. מייק הות'ורן הודיע לאחר הזכייה בתואר על פרישה. כשלושה חודשים לאחר מכן נהרג בתאונת דרכים.

דירוג האליפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיטת הניקוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנקודות בכל מרוץ הוענקו לנהגים שסיימו באחד מחמשת המקומות הראשונים. הניקוד ניתן בהתאם למופיע בטבלה. בנוסף, ניתנה נקודת בונוס לנהג שקבע את זמן ההקפה המהירה בכל מרוץ, במידה ויותר מנהג אחד קבע את זמן ההקפה המהירה ביותר, מחולקת הנקודה באופן שווה בין כל הנהגים שקבעו את ההישג. בחישוב נקודות האליפות הובאו בחשבון 6 התוצאות הטובות ביותר בלבד. הנקודות המופיעות בסוגריים כוללות את סך הנקודות שהושגו בעונה.

מיקום 1 2 3 4 5
נקודות 8 6 4 3 2

דירוג הנהגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטבלה כוללת רק נהגים שצברו נקודות במהלך העונה

מיקום נהג ארגנטינהארגנטינה מונקומונקו הולנדהולנד ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) בלגיהבלגיה צרפתצרפת בריטניהבריטניה גרמניה המערביתגרמניה המערבית פורטוגלפורטוגל איטליהאיטליה מרוקומרוקו נקודות
1 בריטניהבריטניה מייק הות'ורן (3) (פרש) (5) 2 1 2 פרש 2 2 2 42 (49)
2 בריטניהבריטניה סטירלינג מוס 1 פרש 1 פרש 2 פרש פרש 1 פרש 1 41
3 בריטניהבריטניה טוני ברוקס פרש פרש 1 פרש 7 1 פרש 1 פרש 24
4 בריטניהבריטניה רוי סלבדורי פרש 4 8 11 3 2 9 5 7 15
5 בריטניהבריטניה פיטר קולינס פרש 3 פרש פרש 5 1 פרש 14
6 ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) הארי של 6 5 2 5 פרש 5 פרש 6 פרש 5 14
7 צרפתצרפת מוריס טריטגננט 1 9 7 פרש 8 3 8 פרש פרש 12
8 איטליהאיטליה לואיג'י מוסו 2 2 7 פרש פרש 12
9 בריטניהבריטניה סטיוארט לואיס-אוונס פרש פרש 3 פרש 4 3 פרש פרש 11
10 ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) פיל היל 7 9 3 3 9
11 צרפתצרפת ז'אן ברה 5 פרש 3 פרש פרש פרש פרש 4 פרש פרש 9
12 גרמניה המערביתגרמניה המערבית וולפגנג פון טריפס פרש 3 פרש 4 5 פרש 9
13 ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) ג'ימי בריאן 1 8
14 ארגנטינהארגנטינה חואן מנואל פנג'יו 4 4 7
15 ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) ג'ורג' אמיק 2 6
16 ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) ג'וני בויד 3 4
17 ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) טוני בטנהאוזן 4 4
18 אוסטרליהאוסטרליה ג'ק ברבהאם 4 8 פרש 6 6 פרש 7 פרש 11 3
19 בריטניהבריטניה קליף אליסון 6 6 4 פרש פרש 10 פרש 7 10 3
20 שוודיהשוודיה יואקים בונייה פרש 10 9 8 פרש פרש פרש פרש 4 3
21 ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) ג'ים רת'מן 5 2
22 ניו זילנדניו זילנד ברוס מק'לארן 5 13 2
מיקום נהג ארגנטינהארגנטינה מונקומונקו הולנדהולנד ארצות הברית (48 כוכבים)ארצות הברית (48 כוכבים) בלגיהבלגיה צרפתצרפת בריטניהבריטניה גרמניה המערביתגרמניה המערבית פורטוגלפורטוגל איטליהאיטליה מרוקומרוקו נקודות

דירוג היצרנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה זאת הייתה עונת הבכורה של אליפות היצרנים. חלוקת הנקודות התבצעה בדומה לאליפות הנהגים. הניקוד ניתן ליצרן, בהתאם לתוצאה הגבוהה ביותר שהשיגו נהגי הקבוצה בכל מרוץ. מרוץ האינדינאפוליס 500, נחשב לחלק מהעונה, אך לא נכלל בחלוקת הנוקודת ליצרנים.

מיקום נהג ארגנטינהארגנטינה מונקומונקו הולנדהולנד בלגיהבלגיה צרפתצרפת בריטניהבריטניה גרמניה המערביתגרמניה המערבית פורטוגלפורטוגל איטליהאיטליה מרוקומרוקו נקודות
1 בריטניהבריטניה ונוול פרש 1 1 (2) (4) 1 1 1 1 48 (57)
2 איטליהאיטליה פרארי 2 2 (5) 2 1 1 (4) 2 (2) (2) 40 (57)
3 בריטניהבריטניה קופר-קליימקס 1 1 4 8 6 3 2 7 5 7 31
4 בריטניהבריטניה BRM 5 2 5 פרש 5 פרש 4 פרש 4 18
5 איטליהאיטליה מזארטי 4 פרש 10 7 4 9 פרש פרש 4† 6 6
6 בריטניהבריטניה לוטוס-קליימקס 6 6 4 פרש פרש 10 פרש 6 10 3
גרמניה המערביתגרמניה המערבית פורשה 11 0
בריטניהבריטניה קונוט-אלטה DNQ פרש 0
איטליהאיטליה OSCA WD DNQ 0
מיקום נהג ארגנטינהארגנטינה מונקומונקו הולנדהולנד בלגיהבלגיה צרפתצרפת בריטניהבריטניה גרמניה המערביתגרמניה המערבית פורטוגלפורטוגל איטליהאיטליה מרוקומרוקו נקודות

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא פורמולה 1 עונת 1958 בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Sir Stirling Moss, Grandprix.com



הקודם:
חואן מנואל פנג'יו
פורמולה 1 - אלוף העולם לנהגים 1958
מייק הות'ורן
הבא:
ג'ק ברבהאם
הקודם:
לא התקיים
פורמולה 1 - אלופת העולם ליצרנים 1958
ונוול
הבא:
קופר-קליימקס