התיקון ה-12 לחוקת ארצות הברית

התיקון ה-12 לחוקת ארצות הברית (באנגלית: Twelfth Amendment) קובע את תהליך בחירת נשיא ארצות הברית. התיקון שינה את הפרק השני (חלק ראשון סעיף 3) לחוקת ארצות הברית.

לפני התיקון בחר חבר האלקטורים את נשיא ארצות הברית ואת סגן הנשיא בבחירה אחת. המתמודד שזכה למירב הקולות היה לנשיא, והשני לו - לסגן הנשיא. אם איש לא זכה ברוב הקולות או אם היה תיקו בין המועמדים שקיבלו את המספר הגבוה ביותר של קולות, בית הנבחרים היה מכריע ביניהם בהצבעה, שגם במסגרתה - הראשון היה נבחר לנשיא והשני לו היה נבחר לסגן הנשיא.

בבחירות של שנת 1800 התגלו קשיים בשיטת הבחירה לנשיא, לאור היווצרותן של המפלגות בארצות הברית. על כן ב-9 בדצמבר 1803 הציע הקונגרס את התיקון ה-12, שלפיו במקרה של תיקו ייערכו שתי הצבעות נפרדות: האחת לנשיא, והשנייה לסגן הנשיא. תיקון זה אושר על ידי המדינות ברוב הנדרש עד יוני 1804.

תוכן התיקון

חבר האלקטורים יפגשו במדינותיהם, ויצביעו בקלפיות עבור הנשיא וסגן הנשיא, אשר אחד מהם, לפחות, לא יהא תושב אותה מדינה של האלקטורים; הם יציגו בקלפי הצבעותיה עבור האדם מועמדם להיות הנשיא ובקלפי נפרד - עבור האדם מועמדם לסגן הנשיא, וירשימו ברשימות ייעודיות את כל האנשים אשר הצביעו עבורם לתפקיד נשיא ואת כל האנשים אשר הצביעו עבורם לתפקיד סגן הנשיא, ואת מספר הקולות להן זכה כל אחד, ורשימות אלה הם יחתמו ויאשרו, וישלחו חתומות למקום מושב ממשלת ארצות הברית, ממוענות לנשיא הסנאט. נשיא הסנאט, בנוכחות הסנאט ובית הנבחרים, יפתח את הרשימות והקולות אז יספרו. האדם לו מספר הקולות הגבוה ביותר יבחר לנשיא, אם מספר קולות זה מהווה רוב מקרב כל האלקטורים הממונים; ואם אין לאיש רוב כאמור, אזי מבין אותם מועמדים להם מספר הקולות הרב ביותר, ולא יותר משלושה מועמדים, יבחר בית הנבחרים, באותו מעמד, בקלפי, את הנשיא. אולם בבחירת הנשיא, יספרו הקולות על פי המדינות - כאשר לכל מדינה קול אחד, והקוורום הנדרש למטרה זו יהא נציג או נציגים של שני שלישים מהמדינות, ולבחירה כאמור ידרשו רוב של המדינות. ואם בית הנבחרים לא יבחר נשיא, כאשר זכות בחירת הנשיא תעמוד בפניהם, לפני היום הרביעי בחודש מרץ שלאחר מכן, אזי יכהן סגן הנשיא כנשיא, כמו גם במקרה של מות הנשיא או נבצרות מסיבה אחרת בהתאם לחוקה. המועמד לו מספר הקולות הרב ביותר כסגן הנשיא, יהא סגן הנשיא, אם מספר קולות זה מהווה רוב של כלל חבר האלקטורים הממונה, ואם אין לאיש רוב כאמור, אזי מאת שני המועמדים להם מספר הקולות הרב ביותר ברשימה, יבחר הסנאט את סגן הנשיא; הקוורום למטרה זו יהא שני שלישים מכלל הסנאטורים, ורוב מכלל הסנאטורים ידרש על מנת להגיע לכדי בחירה. ואולם אדם אשר אינו כשיר לשאת בתפקיד הנשיא, לא יוכל לשאת בתפקיד סגן נשיא ארצות הברית.

המקור באנגלית

The Electors shall meet in their respective states, and vote by ballot for President and Vice-President, one of whom, at least, shall not be an inhabitant of the same state with themselves; they shall name in their ballots the person voted for as President, and in distinct ballots the person voted for as Vice-President, and they shall make distinct lists of all persons voted for as President, and of all persons voted for as Vice-President and of the number of votes for each, which lists they shall sign and certify, and transmit sealed to the seat of the government of the United States, directed to the President of the Senate;
The President of the Senate shall, in the presence of the Senate and House of Representatives, open all the certificates and the votes shall then be counted;
The person having the greatest Number of votes for President, shall be the President, if such number be a majority of the whole number of Electors appointed; and if no person have such majority, then from the persons having the highest numbers not exceeding three on the list of those voted for as President, the House of Representatives shall choose immediately, by ballot, the President. But in choosing the President, the votes shall be taken by states, the representation from each state having one vote; a quorum for this purpose shall consist of a member or members from two-thirds of the states, and a majority of all the states shall be necessary to a choice. And if the House of Representatives shall not choose a President whenever the right of choice shall devolve upon them, before the fourth day of March next following, then the Vice-President shall act as President, as in the case of the death or other constitutional disability of the President.
The person having the greatest number of votes as Vice-President, shall be the Vice-President, if such number be a majority of the whole number of Electors appointed, and if no person have a majority, then from the two highest numbers on the list, the Senate shall choose the Vice-President; a quorum for the purpose shall consist of two-thirds of the whole number of Senators, and a majority of the whole number shall be necessary to a choice. But no person constitutionally ineligible to the office of President shall be eligible to that of Vice-President of the United States.

— חוקת ארצות הברית

חבר האלקטורים על פי החוקה המקורית

על פי הפרק השני של חוקת ארצות הברית, אופן בחירת הנשיא מבוצעת על ידי הצבעה בלתי ישירה - המדינות בוחרות, בהתאם לכללים הנקבעים על ידי בית הנבחרים של כל מדינה ומדינה, מספר אלקטורים הבוחרים את הנשיא. מספר האלקטרים נקבע על פי מספר חברי הסנאט ומספר חברי בית הנבחרים של כל מדינה (תמיד שני חברי סנאט, ומספר חברי בית נבחרים לפי גודל אוכלוסיית המדינה). אסור לסנאטור, לחבר בית הנבחרים או לכל עובד פדרלי להיות אלקטור.

כל אלקטור בחר שני קולות, ולפחות אחד מהם צריך היה להיות בשביל אדם שאינו תושב המדינה בה האלקטור תושב (אולם ניתן לבחור במועמדים מאותה המדינה אם אותה מדינה אינה המדינה בה האלקטור תושב). כלל זה נועד למנוע בחירה של כל מדינה בבני אותה מדינה.

הקונגרס התאסף לישיבה משותפת מיוחדת שבה נספרו קולות האלקטורים, כאשר נדרש רוב ממספר האלקטורים לבחירת הנשיא. אם היה יותר מאדם אחד ולו רוב קולות (דבר אפשרי שכן כל אלקטור הצביע פעמיים ולכן ייתכנו שני אנשים ולהם רוב), אזי אותו מועמד ולו מספר הקולות הגבוה ביותר נבחר. במקרה של שוויון קולות בין מספר מועמדים עם רוב קולות, בחר בית הנבחרים את הנשיא מבין אלה שהיה ביניהם השוויון, ואם אף אחד לא השיג רוב, בחר בית הנבחרים בין החמישה עם מספר הקולות הרב ביותר. ההצבעה במצב זה הייתה לפי מדינות כאשר כל נציגי אותה מדינה נחשבו כקול אחד. הקוורום הנדרש היה של שני שלישים מהמדינות, ורוב המדינות נדרש לבחירת הנשיא.

בחירת סגן הנשיא נעשתה בצורה פשוטה יותר - המועמד לו ניתן מספר הקולות השני לאחר הנשיא, הפך לסגן הנשיא. לבחירת סגן הנשיא לא נדרש רוב כלשהו. במקרה של שוויון במספר הקולות בין שני מועמדים בחר הסנאט את המועמד מבין שניהם, כאשר לכל סנאטור קול אחד (היינו, שני קולות לכל מדינה). במקרה של תיקו בסנאט - היה נשיא הסנאט (היינו, סגן הנשיא המכהן) בעל הקול המכריע.

חבר האלקטורים לאור התיקון ה-12 לחוקה

התיקון אומץ לאחר בחירות 1800, ונכנס לתוקף בבחירות 1804. התיקון לא שינה את הרכב חבר האלקטורים כי אם את אופן פעולתו.

על פי התיקון בחרו האלקטורים כל אחד במועמד אחד לנשיא ומועמד אחד לסגן הנשיא, כאשר אחד מהם אינו תושב מדינתו של האלקטור, במקום שתי הצבעות לנשיא. אם לאף מועמד אין רוב, בוחר בית הנבחרים את הנשיא, כבשיטה הקודמת. עם זאת, אם קודם בית הנבחרים יכול היה לבחור מבין חמשת המועמדים עם מספר הקולות הרב ביותר במקרה שבו לאף אחד לא היה רוב קולות, הרי שעתה הצטמצמה בחירתו לשלושת המועמדים עם מספר הקולות הרב ביותר.

הסנאט, במידה ואין לאף מועמד לסגנות הנשיא רוב קולות, בוחר את סגן הנשיא מבין שני המועמדים להם מספר הקולות הרב ביותר. אין הסנאט מוגבל לשני מועמדים בלבד - במידה ויש מספר מועמדים בעלי אותו מספר קולות יכול הסנאט לבחור מבין כולם. התיקון לחוקה דורש קוורום גם בסנאט, וכן קובע כי נדרש רוב קולות לבחירה, וכך נשלל מסגן הנשיא המכהן קולו המכריע.

במקרה של אי בחירת הנשיא קובע התיקון כי אם בית הנבחרים לא יבחר נשיא עד 4 במרץ, יכהן סגן הנשיא הנבחר כנשיא עד לבחירת נשיא. כלל זה תוקן בתיקון ה-20 לחוקת ארצות הברית שקבע את התאריך ל-20 בינואר וכן קבע כי בהיעדר הכרעה לגבי הנשיא וסגן הנשיא, הקונגרס מוסמך לקבוע בחוק מי ישמש כנשיא זמני עד אשר תיפתר המחלוקת.

לבסוף, קבע התיקון מפורשות, כי לכהונה כסגן הנשיא כשיר רק מי שכשיר לכהן כנשיא - קרי, הוא בן למעלה מ-35 שנים, אזרח ארצות הברית מלידה, וגר בה 14 שנים לפחות.

בחירות 1804 - ימינו

הנרי קליי - שהואשם ב"עסקה המושחתת" בבחירות 1824

מאז שנת 1804 נערכו הבחירות לנשיאות ארצות הברית בהתאם לתיקון. מאז רק פעם אחת בחר בית הנבחרים את הנשיא - בשנת 1824, שבה לאנדרו ג'קסון הצביעו 99 אלקטורים, לג'ון קווינסי אדמס (בנו של ג'ון אדמס) - 84 אלקטורים, לויליאם קרופורד - 41 אלקטורים, ולהנרי קליי - 37 אלקטורים, כאשר הרוב הנדרש עמד על 131 אלקטורים. כל המועמדים היו חברי המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית.

מאחר שבית הנבחרים נדרש לבחור משלושת המועמדים בעלי מספר הקולות הרב ביותר, קליי לא היה מועמד להצבעת בית הנבחרים. קרופורד נפגע מהתקף לב, ולכן שני המועמדים היחידים היו ג'קסון ואדמס. בית הנבחרים בחר באדמס. קליי, שהיה יושב ראש בית הנבחרים באותה עת הפעיל לחץ לבחירת אדמס, ולאחר הבחירות מינה אדמס את קליי למשרת מזכיר המדינה. תרגיל זה כונה אז "העסקה המושחתת" - בטענה שהבחירות למעשה עוותו בשל הבטחה של אדמס לקליי לקבלת משרה בממשל. היסטוריונים רבים סבורים היום שאין מדובר בעסקה אלא מדובר בשני פוליטיקאים בעלי עמדה אידאולוגית זהה, ולכן לאחר בחירתו של אדמס סביר היה שייקח למשרה השלטונית פוליטיקאי התומך בעמדותיו.

בבחירות 1836 חסר למועמד מפלגת הוויגים לסגנות הנשיא, ריצ'רד ג'ונסון, קול אלקטור אחד מלקבל את רוב הקולות - היו לו 147 ונדרשו 148. הוא נבחר לתפקיד על ידי הסנאט בהתאם לתיקון בחוקה.

התיקון אינו מונע בחירת נשיא וסגן נשיא מאותה מדינה - אלא מונע מהאלקטורים להצביע עבור הן נשיא והן סגן נשיא מאותה מדינה. אולם במהלך השנים רצו מועמדים ממדינות שונות. הבעיה התעוררה לראשונה בבחירות של שנת 2000 שבהן התמודדו, מטעם המפלגה הרפובליקנית, ג'ורג' ווקר בוש כמועמד לנשיאות ודיק צ'ייני כמועמד לסגנות הנשיאות. הן בוש והן צ'ייני הם תושבי טקסס ועל כן האלקטורים של המדינה לא יכולים להצביע לשניהם. מקום מגוריו של בוש לא יכול היה להשתנות, שכן היה מושל טקסס באותה עת, אולם צ'ייני עבר מספר חודשים לפני הבחירות לוויומינג על מנת לאפשר הצבעת האלקטורים מטקסס עבורו. תביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי של המחוז הצפוני של טקסס בטענה שהמעבר היה פיקטיבי, נדחתה על ידי בית המשפט.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא התיקון ה-12 לחוקת ארצות הברית בוויקישיתוף