חוקת ארגנטינה
|
| ערך זה הוא חלק מסדרת ממשל ופוליטיקה של ארגנטינה |
חוקת ארגנטינה היא היסוד המרכזי שעליו מבוסס כיום החוק בארגנטינה, גרסתו הראשונה נכתבה בשנת 1853 על ידי אספה חוקתית שהתכנסה בסנטה פה, וחלק מהגרסה זו הייתה מבוססת על חוקת ארצות הברית. במשך השנים נערכו רפורמות והוכנסו תיקונים מספר פעמים בחוקה. התיקון הראשון נערך בשנת 1860, ולאחר מכן בשנים 1866, 1898, 1949, 1957. הגרסה האחרונה והנוכחית של החוקה נערכה בשנת 1994.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הניסיון הראשון לחלק את הכוח הפוליטי בארגנטינה היה בתקופת הממשלה שקמה לאחר מהפכת מאי. חלק מן המנהיגים המהפכנים ובראשם מריאנו מורנו שאפו לכתוב חוקה על מנת שיוכלו להכריז באופן מיידי על הקמת מדינה עצמאית. באוקטובר 1811 חוקקה החונטה הגדולה, שהחליפה את החונטה הראשונה, חוקים מיוחדים שחילקו בין מוקדי הכוח בפוליטיקה, אולם אלו לא התקבלו על ידי החונטה ששלטה לאחריה. עם זאת, בנובמבר נחקקו לראשונה חוקים המגינים על חופש העיתונות וביטחון האזרח. בשנת 1813 נחקק החוק המעניק חופש לבני העבדים.
בשנים 1819 ו-1926 הוכנו חוקות אולם בסופו של דבר לא נחקקו בעיקר בשל מחלוקת בין תומכי השלטון הפדרלי בארגנטינה לבין מתנגדיו. מספר חוקים אחרים נחקקו עד לשנת 1853 ונועדו לקדם חוקה שתחול על כל המחוזות במדינה. הידועים והחשובים שבהם היו: חוזה פילאר בשנת 1820, האמנה הפדרלית בשנת 1831, פרוטוקול פלרמו והסכם סן ניקולס בשנת 1852.
האמנה הפדרלית קראה לכל מחוזות הקונפדרציה לכנס קונגרס פדרלי כללי, אולם גוף זה היה מגביל מאוד את כוחו של מושל מחוז בואנוס איירס, חואן מנואל דה רוסאס, שהיה מושל חזק ובעל השפעה רבה מאוד ולכן לא התכנס הקונגרס. כאשר הודח רוסאס לאחר קרב קסרוס בפברואר 1952, נחתם על ידי נציגי המחוזות הסכם סן ניקולס שקרא שוב לכינוס הקונגרס הפדרלי, וב-1 במאי 1853 הושבע הקונגרס בסנטה פה והעביר חוקה פדרלית לאומית חדשה שחלה על כל פרובינציות ארגנטינה. מחוז בואנוס איירס היה היחיד שהתנגד לכך ובעקבות כך פרש מן הקונפדרציה הארגנטינאית עד לשנת 1859.
רפורמות ותיקונים בחוקה משנת 1853
[עריכת קוד מקור | עריכה]הפעם הראשונה שבה נערך שינוי בחוקה שאושרה בשנת 1853, היה מספר שנים לאחר מכן, בשנת 1860, כאשר מחוז בואנוס איירס הצטרף שוב לאיחוד המחוזות. בין היתר נשמרו זכויות יתר לבואנוס איירס, וכן נקבע לראשונה כי השם רפובליקת ארגנטינה תהיה השם הרשמי של איחוד המחוזות.
בשנת 1949, במהלך כהונתו של חואן פרון אושרה רפורמה מקיפה ומשמעותית בחוקה. מטרת השינוי הייתה לשנות את הניסוח באופן שיתאים למושגים של הדמוקרטיה במאה ה-21. כך למשל, נוסחה מחדש פרקים בחוקה הנוגעים לזכויות החברתיות, תנאי העבודה למעמד הפועלים, הזכות לחינוך טוב. כמו כן בוטלה ההגבלה של זמן על משך כהונת הנשיא.
בתקופת המשטר הצבאי בארגנטינה (1958-1955) ערכה ועדה מיוחדת שנבחרה לכך על ידי החונטה הצבאית שינויים שמטרתם הייתה לבטל את התיקונים שביצע חואן פרון בשנת 1949. מלבד זאת לא נערכו שינויים משמעותיים נוספים.
בשנת 1972 שוב בוצעו שינויים בחוקה, והפעם על ידי הממשל הצבאי בראשותו של אלחנדרו אגוסטין לנוסה.
התיקון האחרון בחוקה נערך בשנת 1994, בעת שלטונו של הנשיא קרלוס מנם. נכללו בה שינויים בגודל הסנאט, הפחתת שנות קדנציה נשיאותית לארבע ומעמד מיוחד, מעין אוטונומיה, לבירה בואנוס איירס. כמו כן נכתבו מחדש פרקים הנוגעים לזכויות אדם, בריאות, איכות הסביבה והוכנסו שיפורים על מנת לייעל את תהליכי החקיקה במדינה.
המבוא לחוקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ההקדמה של החוקה הארגנטינאית מצהירה על מספר נקודות מוצא לתפיסה של האומה הארגנטינאית, כמו למשל הכרה בהסכמים הקודמים שנחתמו לפני חיבור החוקה, ולבסוף מניח את יסודות התמיכה במדיניות ההגירה. הוא מסתיים בבקשת "הגנה מן האלוהים, מקור הצדק", לכל בני האדם הרוצים להתיישב בארגנטינה.
זכויות האזרח
[עריכת קוד מקור | עריכה]החוקה קובעת מגילת זכויות וערבויות לכל בני האדם, ארגנטינאים וזרים. בבסיסו עומדים הזכות לחיים, לחירות ולשוויון. בשנת 1994 נוסף למגילה פרק העוסק באיכות הסביבה וזכויות הצרכן. כמו כן שופר הפרק המעניק זכויות פוליטיות לאזרחים.
בארגנטינה, החירות היא זכות מקודשת. בחוקה נכתב כי כל אדם רשאי להתנהג כרצונו וכל עוד אין הדבר פוגע בציבור - לא יוכל להישפט על כך. כמו כן נקבע כי לא יהיו תוארי אצולה וכל האזרחים שווים בפני החוק.
שיטת הממשל
[עריכת קוד מקור | עריכה]על פי החוקה, ארגנטינה היא רפובליקה פדרלית. היא מחולקת לפרובינציות ארגנטינה, וכל פרובינציה בעיריות. לעיר הבירה בואנוס איירס יש מעמד מיוחד. לכל פרובינציה יש סמכות לכתוב חוקה משלה שתהיה תקפה באותו מחוז ואולם היא חייבת להיות כפופה לחוקה הפדרלית.
בראש הרפובליקה עומד נשיא ארגנטינה או כפי שהתפקיד מכונה רשמית נשיא אומת ארגנטינה (בספרדית: Presidente de la Nación Argentina). הנשיא ממנה את מושלי המחוזות, כמו גם את סגנו והוא נבחר בבחירות המתקיימות מדי ארבע שנים.
חלוקת הסמכויות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
החוקה מפרידה את הכוחות הפועלים בשלטון לשלוש זרועות: הרשות המבצעת, המחוקקת והשופטת.
הרשות המבצעת נמצאת תחת אחריותו של הנשיא שהוא ראש הרשות. במקרה של היעדרות, מחלה, מוות או התפטרות של הנשיא, יחליף אותו סגן הנשיא אף על פי שהוא משתייך לרשות המחוקקת מתוקף תפקידו כנשיא הסנאט. לנשיא אפשרות לקדם חוקים באמצעות צווים לקונגרס ויש לו עליהם גם זכות וטו. הנשיא משמש גם כמפקד העליון של הכוחות המזוינים ומנהל את היחסים הבינלאומיים של המדינה.
הרשות המחוקקת מורכבת מהקונגרס הלאומי הארגנטינאי המחולק לבית העליון, הסנאט, והבית התחתון, בית הנבחרים ובראשם עומד סגן הנשיא. ועדת הביקורת הכללית היא גוף עצמאי המייעץ לקונגרס. בנוסף קיים משרד נציב תלונות הציבור שתפקידו הוא הגנה על זכויות האזרח במדינה.
הרשות השופטת מורכבת מבית המשפט העליון פדרלי ובתי משפט מחוזיים ברחבי המדינה.
עקרון ההפרדה בין הרשויות מעוגן היטב בחוקה והיא נשמרת בקפדנות בארגנטינה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הטקסט המלא של החוקה (בספרדית)
- רשימת הרפורמות בחוקה בין השנים 1955 - 1972 (בספרדית)