טיכו ברהה
 | |
| דיוקן טיכו ברהה מאת הצייר אדוארד אנדר | |
| לידה |
14 בדצמבר 1546 קנוטסתורפ, דנמרק |
|---|---|
| פטירה |
24 באוקטובר 1601 (בגיל 54) פראג, בוהמיה |
| ענף מדעי | אסטרונומיה |
| מקום קבורה |
 כנסיית טין, פראג |
| מקום לימודים |
|
| מוסדות |
אראניבורג  |
| תלמידי דוקטורט |
סימון מריוס, מייטוס, דוד גנז |
| פרסים והוקרה |
אביר מסדר הפיל (3 במאי 1580) |
| בן או בת זוג |
Kirsten Barbara Jørgensdatter |
| צאצאים |
סידסל ברהה |
| מספר צאצאים |
8 |
| תרומות עיקריות | |
| הקמת מצפי כוכבים וביצוע התצפיות האסטרונומיות המדויקות ביותר ללא טלסקופ. | |
| חתימה |
 |
  | |
טִיכוֹ בְּרָהֵה (בלטינית: Tycho Brahe, ⓘ?, דנית: Tyge Ottesen Brahe, נהגה "צִייֵה אוֹטֵסְן פְּרָאֵה"; 14 בדצמבר 1546 – 24 באוקטובר 1601) היה אסטרונום דני יליד סקונה, בנם של אוטה ברהה ובאטה בילה. ידוע בשל תצפיותיו האסטרונומיות המדויקות והנרחבות. ברהה היה מפורסם כבר בזמנו כאסטרונום ואלכימאי. חנך וטיפח את האסטרונום יוהנס קפלר.
בספרו De nova stella ("על כוכב חדש") משנת 1573 הוא הפריך את התאוריה של הספירות השמימיות על ידי הוכחה שהשמים אינם במצב בלתי משתנה של שלמות, כפי שנטען בעבר על ידי אריסטו ותלמי. המדידות המדויקות שלו הראו שלכוכבים חדשים (נובות), במיוחד לזה של 1572, חסרה הפרלקסה הצפויה בתופעה תת ירחית, ולכן לא היו כוכבי שביט "אטמוספיריים", כפי שהאמינו קודם, אלא הופיעו מחוץ לאטמוספירה. באופן דומה הראה גם שכוכבי שביט אינם תופעה פנים אטמוספירית וחייבים לעבור דרך הספירות השמיימיות, שנחשבו לקשיחות.
ברהה שילב את התאוריה הקופרניקאית עם המודל של תלמי ליצירת המודל הטיכוניאני[1]. הוא היה אחרון האסטרונומים הגדולים בעין בלתי מזוינת, והמדויק ביותר שבהם, הודות למצפי הכוכבים שבנה באי ון-אראניבורג (טירת אורניה, מוזת האסטרונומיה) ובסטהרנברג (טירת הכוכבים), שבהם ייצר בעצמו את מכשירי התצפית המתוחכמים שלו. מאוחר יותר הקים מצפה נוסף בקרבת פראג, והנתונים שאסף שימשו את עוזרו, יוהאנס קפלר, בניסוח חוקי תנועת כוכבי הלכת.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברהה נולד בטירת קנוטסתורפ, כשמונה קילומטרים צפונית לסוואלוב, בסקונה, דנמרק (כיום דרום שוודיה) בשם טי אודסן ברה על שם סבו, לימים יתפרסם בצורה הלטינית של שמו "טיכו". אחיו התאום נפטר לפני שהוטבל. כמו כן היו לו עשרה אחים ואחיות נוספים, שהצעירה שבהם, סופיה ברהה, סייעה לו במחקר באסטרונומיה. אביו אוטה היה יועץ סתרים ומאוחר יותר מושל טירת קרונבורג אשר שלטה על המעבר הימי לים הבלטי. אמו, באטה הייתה הבכירה בין נשות החצר של מלכת דנמרק, סופיה ממקלנבורג-גיסטרו, ושמשה כגבירה אשר על הגלימות של המלכה. לאחר מות בעלה שמשה כשריף של ויסנברג.
כאשר היה ברהה בן שנתיים חטף אותו דודו יורגן ברהה לטירת טוסתרופ ללא ידיעת הוריו. על פי מקורות אחדים[2] הוריו לא ניסו להשיבו ולא הביעו התנגדות מכיוון שהם הבטיחו ליורגן חסר הילדים אחד מבניהם. כאשר לא קיימו הבטחתם לקח הדוד את היוזמה לידיו. יורגן ברהה היה אדם אמיד מאוד, מפקד בצי הדני ומושל של טירות שונות. הוא הרעיף אהבה רבה על בנו המאומץ והעניק לו את החינוך הטוב ביותר שניתן היה להעניק בזמנו.
בין הגילאים 6-12 ברהה למד בבית ספר לטיני ששמו לא ידוע[3], וב-1559 החל לימודי משפטים באוניברסיטת קופנהגן. ליקוי החמה של 1560, ובמיוחד זה שהוא היה צפוי מראש, גרם לברהה בן ה-14 להתחיל להתעניין באסטרונומיה, והוא החל ללמוד את התחום אחרי שעות הלימודים, בעזרת חלק ממרציו, אשר עזרו לו גם לבנות גלובוסים קטנים, מצפנים ושאר כלים אסטרונומיים בסיסיים. הוא גם רכש לוח שנה אסטרונומי וספרים רבים על אסטרונומיה, כגון האלמגסט של תלמי, De sphaeramundi של יוהנס דה סקרובוקו ו-Cosmographia seu descriptio totius orbis של פטרוס אפיאנוס. כמקובל בקרב משכילים לא חתם בשמו המקורי טי אלא בגרסתו הלטינית - טיכו. יורגן, שרצה להעניק לבנו המאומץ חינוך שיאפשר לו להיות עובד מדינה, כפה עליו לצאת ללימודים באוניברסיטת לייפציג ב-1562, אך ברהה הצעיר שכנע את החונך שלו, אנדרס ודל, לאפשר לו להמשיך לעסוק באסטרונומיה גם שם. ברהה הבין שהגדלת הידע באסטרונומיה דורשת תצפית קפדנית ושיטתית לאורך זמן תוך שימוש בכלים המדויקים ביותר להשגה, לכן עמל רבות על בניית כלים חדשים ושכלול הכלים הקיימים, עיסוק שהפך למפעל חייו.
ברהה לא זכה לסיים את לימודיו בלייפציג: במאי 1565 החלה מלחמה בין דנמרק לשוודיה ויורגן קרא לו לחבור אליו בקופנהגן. חודש לאחר הגעתו של ברהה חלה אביו המאמץ בדלקת ריאות לאחר שקפץ למים הקפואים כדי להציל את המלך פרדריק השני מטביעה וזמן קצר לאחר מכן נפטר. את עצמאותו החדשה החליט היורש בן ה-19 לנצל כדי לסיים את לימודיו. תחילה פנה אל אוניברסיטת וויטנברג, אך מגפה שהשתוללה במקום גרמה לו לשנות את תוכניותיו וב-1566 הוא נרשם לאוניברסיטת רוסטוק שבצפון גרמניה.
מנזר הראוואד[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר סיום לימודיו סייר ברהה באירופה לזמן מה. עם חזרתו לדנמרק ב-1571 הציע דודו מצד אימו, סטין בילה, שיבנה מצפה כוכבים ומעבדה אלכימית במנזר הראוואד שהיה ברשותו. בצמוד לאלו הקים ברהה את סדנת ייצור הנייר הראשונה בסקנדינביה וסדנה לייצור זכוכית. שם פגש גם את אשתו קירסטן, בתו של כומר לותרני מקנודסטרופ. מכיוון שהייתה מפשוטי העם לא יכלו השניים להינשא באופן רשמי, אך נחשבו לבעל ואישה על פי החוק האזרחי. לשניים היו שמונה ילדים, שישה מהם הגיעו לבגרות. קירסטן וברהה חיו יחד כמעט שלושים שנה, עד מותו של ברהה.
במצפה שבהראוואד גילה ברהה את התגלית החשובה הראשונה שלו, הסופרנובה של שנת 1572, וכתב את ספרו המפורסם De nova stella (על כוכב חדש), שטבע את המונח נובה לכוכב "חדש", ושבו ניפץ את ההנחה הרווחת שהעולם העל-ירחי אינו משתנה. הגילוי הזה גרם לו להחליט לבחור באסטרונומיה כמקצועו העיקרי, והפך אותו לכוכב עולה, אך גם שנוי במחלוקת, בעולם המדע של תקופתו.
האי ון[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאחר שבחר באסטרונומיה כעיסוקו העיקרי, רצה ברהה להקים מצפה כוכבים גדול ומקצועי יותר מזה שבמנזר הראוואד. כוונתו הראשונית הייתה לבנות מצפה כזה בצפון גרמניה, אך המלך, פרדריק השני, שהיה מעוניין להשאיר את המדען המפורסם בדנמרק (וגם הכיר טובה לאביו המאמץ של ברהה, שהציל את חייו) הציע עזרה במימון של מצפה ומכון מחקר באי ון שבמצר ארסונד. בשנת 1576 בנה שם ברהה את האורניבורג (על שם מוזת האסטרונומיה, אורניה), שכלל מצפה כוכבים גדול ומכון מחקר אסטרונומי עם כ-100 אנשי צוות שעסקו בין השאר בייצור כלי מדידה ואביזרים למצפה ולמעבדה האלכימית. ברהה היה לא רק מדען אלא גם אומן (מה שהיה נפוץ בתקופה). הוא עיצב את האורניבורג בצורה מרהיבה, וצייד אותו במתקני נוחות לא שגרתיים לאותה עת, דוגמת שירותים עם מים זורמים. תקוותו של פטרונו של ברהה, פרדריק השני, התמלאה, והמכון הפך למרכז החשוב ביותר לחקר השמיים באירופה הצפונית.
עם הזמן ברהה הגיע למסקנה שהאורניבורג לא היה גדול ויציב מספיק למכשיריו המדויקים, ובשנת 1581 הקים מצפה חדש, סטהרנבורג (טירת הכוכבים), בצמוד למצפה הישן. סטהרנבורג היה מצפה תת-קרקעי ברובו, מה שסיפק יציבות טובה יותר למכשירים. טיכו ואחותו הצעירה סופיה ברהה עבדו בו שניהם. עבודתם המשותפת של האח והאחות שימשה בסיס למחקר המודרני על תנועת כוכבי הלכת[4]. במהלך השנים נהרסו שני המבנים, אך לאחרונה שוחזרו חלקית ומשמשים כאתרי תיירות.
המעבר לפראג ומותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1588 נפטר פטרונו של ברהה, פרדריק השני. במקומו עלה לשלטון בנו, כריסטיאן הרביעי, שהיה לא רק אדיש למדע ואסטרונומיה, אלא גם זקוק בדחיפות לכסף. ב-1596, עם הגעתו לבגרות, ביטל כריסטיאן את המימון, המדולדל גם כך, למכון של ברהה ואסר עליו לעסוק באסטרונומיה ואלכימיה בתחומי דנמרק[5]. כל זה לא השאיר לברהה ברירה אלא לזנוח את אורניבורג ולחפש פטרון חדש. תחילה חזר לרוסטוק, משם קיים חלופת מכתבים עם המלך, שהייתה משפילה מאוד בשבילו, ומשנוכח כי לא יוכל לשוב ולעסוק במחקריו במולדתו נענה להזמנתו של הקיסר הגרמני רודולף השני לבוא לשמש מתמטיקאי, אסטרונום ואסטרולוג בחצרו (שהייתה ממוקמת רוב שנות שלטונו בפראג). רודולף העניק לברהה קצבה, בית בפראג ואת טירת בנאטקי לבניית מצפה כוכבים חדש. בתקופה זו הזמין ברהה את יוהאנס קפלר, שהיה נרדף בגראץ עקב אמונותיו הדתיות, להיות לעוזרו – קפלר עתיד לרשת את גוף הנתונים ואת הציוד של ברהה, שיהיו הבסיס לתגליותיו הגדולות.
בשנים שאחרי המעבר עמל ברהה רבות על מנת להעביר חלק ניכר ממכשיריו וספרייתו מוון לבנאטקי, אך לא הספיק לעשות הרבה מעבר לכך – בשנת 1601 חלה באופן פתאומי ונפטר ב-24 באוקטובר, לאחר 11 ימי מחלה בלבד. על פי קפלר, מילותיו האחרונות היו: "לא חייתי לשווא"[6].
ברהה נקבר בכנסיית טין שבפראג, אשתו קירסטן, שנפטרה שלוש שנים אחריו נקברה לידו. על המצבה המקורית נחקקה הכתובת הלטינית שעיטרה קודם את הכניסה ל"ארמון הכוכבים": "Non fasces, nec opes sola artim sceptra perennant" (לא השלטון ולא העושר, רק שרביט המדע נצחי).
סברות לגבי נסיבות מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
תאוריית שלפוחית השתן
הנפוצה ביותר היא זו המייחסת את מותו לסיבוך בשלפוחית השתן שנבע מכך שברהה התאפק מלצאת לשירותים בעת סעודת ערב חגיגית אצל הקיסר, שנערכה 11 יום לפני מותו.
תאוריית הקשר
טענה אחרת, המתבססת על פתיחת קברו ובדיקת שיער שפמו שנערכה ב-1991 וב-1996, היא שברהה נפטר מהרעלת כספית[7].
ב-15 בנובמבר 2010 נפתח קברו בשנית ונלקחו דגימות משיערו ועצמותיו.
נטען כי כריסטיאן הרביעי ביקש להתנקש בברהה לאחר ששמע שמועה כי ברהה מנהל רומן עם אמו. כדי להשיב את כבודו האבוד, הוא יצר קשר עם בן דודו הרחוק של ברהה - אריק ברהה. השניים רקמו מזימה לגרום למותו. ביומנו האישי של אריק שנתגלה בספרייה המלכותית בשוודיה נתגלו אזכורים לרגשות אשם כבדים[8].
הפגיעה באף[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך לימודיו באוניברסיטת רוסטוק, הסתכסך ברהה עם אציל דני אחר, מנדרוף פרסברג. ב-29 בדצמבר 1566 השתתפו השניים בדו-קרב בחשיכה מוחלטת, לדברי העדים, אשר במהלכו נפצע ברהה ואיבד את גשר אפו[5]. בעקבות הפציעה, נאלץ ברהה להרכיב תותב ממתכת לשארית חייו. ישנה סברה שהיו ברשותו מספר תותבים ממתכות שונות, מכיוון שתותב הזהב היה כבד מכדי להרכיב ביומיום[9]. כמו כן הוא נהג לשאת עמו קופסת בדיל קטנה עם דבק, על מנת להבטיח שהתותב יישאר במקום. אירוע זה, הוא שגרם לו להתחיל להתעניין ברפואה ובאלכימיה.
האייל של ברהה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברהה היה אדם עשיר מאוד, במיוחד בשנות השמונים של המאה השש-עשרה, ונודע, מעבר לאפו המוזהב, בתחביביו המוזרים ובחגיגותיו המפוארות. בביתו חי גמד בשם ג'פ, אשר ברהה האמין שהוא בעל כוחות נבואיים, ואשר היה יושב תחת השולחן באירועים. סיפור מפורסם נוסף נוגע לאייל קורא שברהה גידל בביתו. על פי וילהלם הרביעי, רוזן הסן-קאסל, שהיה חברו, האייל מת לאחר שהושקה בבירה במסיבה בביתו של ברהה ומעד במדרגות[10].
קריירה והשגים מדעיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסופרנובה של 1572[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-11 בנובמבר 1572, מהמצפה שבמנזר הראוואד, זיהה ברהה כוכב חדש, בהיר יותר מנוגה, בקבוצת הכוכבים קסיופאה. מכיוון שמאז יוון העתיקה היה נהוג לחשוב שהעולם שמעבר לירח הוא קבוע ומושלם, אסטרונומים אחרים סיווגו את האירוע כתת-ירחי, אומנם ברהה הבחין, לאחר שתצפת על הכוכב החדש בשיטתיות במשך כמה ימים, כי אין לו היסט יומי אל מול כוכבי הלכת כפי שמצופה מגוף בעולם התת-ירחי. לאחר כמה חודשים של תצפית לא נצפה היסט גם מול הכוכבים ה"קבועים" (הכוכבים שמחוץ למערכת השמש), כך הוכיח ברהה שהכוכב החדש נמצא רחוק מאוד מכדור הארץ, ולכן הספירות השמימיות כן משתנות, בניגוד לדוגמה האריסטוטלית ששלטה בכיפה עד אז. תגלית זו, אשר פורסמה בספרו De nova stella (על כוכב חדש), בו קבע את המונח נובה לכוכב חדש, זעזעה את העולם המדעי עד היסוד והפכה אותו לאסטרונום בעל שם[11].
מחקריו עם אחותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאורך השנים עבד טיכו עם אחותו הצעירה, סופיה ברהה. יחסיהם היו קרובים וחמים והם בצעו הרבה מעבודת המחקר והתצפיות יחדיו, אך משום שלא היה מקובל להתייחס לנשים כאל מדעניות רציניות, ההישגים נזקפו רק לזכותו. עם זאת הוא דיבר רבות בזכות מחקריה ואף ביקש לכלול את אחד ממכתביה בספר מדעי, שבסופו של דבר לא התפרסם.
התצפיות מאורניבורג[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך 20 שנות התצפית שערך ברהה ממצפי הכוכבים באי ון אסף ברהה כמות מידע עצומה לגבי מיקומי כוכבים ואופן תנועתם. על אף הטעויות הרבות שהתגלו ברישומיו במרוצת השנים, היו אלו התצפיות המדויקות ביותר שנערכו עד המצאת הטלסקופ. נתונים אלו שימשו מאוחר יותר את יוהאנס קפלר לפיתוח חוקי תנועת הכוכבים שלו.
עצמים שמימיים הנצפים בסמוך לאופק נראים בגובה רב יותר ממה שהם באמת, עקב שבירת קרני האור באטמוספירה. אחד החידושים החשובים של ברהה היה שהוא פיתח ופרסם את הטבלאות הראשונות לתיקון שיטתי של מקור שגיאה אפשרי זה, על אף שהן לא היו מושלמות והתעלמו ממקרים רבים. כמו כן זיהה ברהה וריאציות בתנועת הירח ופיתח נוסחה לחישוב הסטיה שלו. זאת הקטינה את הטעות הנהוגה במדידת מיקום הירח בכחמישית[12].
בנובמבר 1577 הופיע בשמים כוכב שביט בהיר במיוחד. ברהה עקב אחריו עד להיעלמותו בינואר 1578 ועל ידי השוואת נתוניו עם נתונים ממצפים אחרים הגיע למסקנה החד משמעית שכוכב השביט היה תופעה על ירחית, שהוא נמצא רחוק יותר מנוגה ושאופן תנועתו שולל את קיומן של ספרות שמימיות, בניגוד למה שהציע אריסטו. הוא פרסם גילוי זה בספרו De mundi aetherei recentioribus phaenomenis (התופעות השמימיות של העולם העליון ביותר), אשר גרם למהומה גדולה יותר אפילו מ"הכוכב החדש". עד 1596 הוא זיהה ותיעד עוד שישה כוכבי שביט.
המודל הטיכוניאני[עריכת קוד מקור | עריכה]
ברהה התנגד לקביעה שכדור הארץ סובב סביב השמש. הוא לא התעלם מהדוגמות הדתיות והפילוסופיות שתמכו במודל הגאוצנטרי, אך בעיקר תנועת כדור הארץ לא הסתדרה עם התצפיות שלו – אילו היה כדור הארץ נע היה צריך להיווצר היסט במיקום שלנו אל מול הכוכבים, אך הוא לא הצליח לזהות שום שינוי במיקומנו היחסי. למעשה היסט שכזה קיים, אך הכוכבים כל כך רחוקים שהשינוי בזווית קטן מכדי להיות נראה לעין בלתי מזוינת וטלסקופ שמסוגל לזהות היסט זה יופיע רק במאה ה-19. ברהה ואסטרונומים בני זמנו לא יכלו להעלות על דעתם עד כמה הכוכבים רחוקים, ולכן קבע ברהה כי כדור הארץ אינו נע.
למרות זאת, תצפיות אחרות סתרו את האפשרות שכוכבי הלכת סובבים את כדור הארץ. כך לדוגמה המסלולים של מאדים והשמש אמורים להתנגש אם שני הגורמים השמימיים נעים סביב כדור הארץ (ראה תרשים). בהסתמך על ממצאים אלו שכלל ברהה מערכת שהוצעה על ידי נילקנטה סומיאג'י[13], אסטרונום הודי, כמאה שנים מוקדם יותר. במערכת של ברהה השמש והירח סובבים את כדור הארץ, אך חמשת כוכבי הלכת (הידועים אז) סובבים סביב השמש[1]. שאר הכוכבים קבועים, כפי שהיה מקובל עד אז, אף על פי שברהה עצמו הוכיח על ידי הנובה של 1572 שעולם הכוכבים הקבועים אינו בלתי משתנה.
יוהאנס קפלר השתמש בתצפיותיו של ברהה עצמו כדי להוכיח שתנועת כוכבי הלכת היא למעשה אליפטית, וגרסה מעודכנת של המודל הטיכוניאני עם תנועת כוכבים אליפטית אומצה על ידי הכנסייה. חוקי התנועה של אייזק ניוטון שפורסמו במאה ה-17 הפריכו את המודל מבחינה תאורטית, כיוון שלא ייתכן שמערכת השמש סובבת סביב מסה כה קטנה כמו כדור הארץ, אך הכנסייה קיבלה את המודל ההליוצנטרי רק לאחר פרסום תצפיותיו של ג'יימס בראדלי במאה ה-18, אשר זיהה היסט אל מול הכוכבים.
אזכורים בספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ישנה סברה כי המחזאי הבריטי ויליאם שייקספיר השתמש בסיפורו של ברהה כבסיס למחזהו המפורסם "המלט".
- הסופר הצ'כי מקס ברוד כתב את ספרו "דרכו של טיכו ברהה אל האלוהים", שיצא לאור בשנת 1935, על ימיו האחרונים של ברהה בפראג ועבודתו עם קפלר.
- הסופר הצ'כי מילן קונדרה תיאר את המשתה האחרון של ברהה ברומן "אלמוות" משנת 1990.
הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מכתש טיכו על הירח נקרא על שם טיכו ברהה. כך גם מכתש טיכו ברהה על המאדים, והפלנטריום של קופנהגן.
החללית המאוישת הדנית HEAT 1X Tycho Brahe, שצפויה לשאת את האסטרונאוט הדני הראשון לחלל קרויה אף היא על שמו.
גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- John Robert Christianson (2000). On Tycho's Island: Tycho Brahe and his assistants, 1570–1601. Cambridge University Press. ISBN 0-521-65081-X.
- John Robert Christianson (2002). On Tycho's Island: Tycho Brahe, science, and culture in the sixteenth century. Cambridge University Press. ISBN 0-521-00884-0.
- Kitty Ferguson: The nobleman and his housedog: Tycho Brahe and Johannes Kepler: the strange partnership that revolutionised science. London: Review, 2002 ISBN 0-7472-7022-8 (published in the US as: Tycho & Kepler: the unlikely partnership that forever changed our understanding of the heavens. New York: Walker, 2002 ISBN 0-8027-1390-4)
- Joshua Gilder and Anne-Lee Gilder Heavenly intrigue. New York: Doubleday, 2004 ISBN 0-385-50844-1
- Arthur Koestler. The Sleepwalkers: A History of Man's Changing Vision of the Universe. Hutchinson, 1959; reprinted in Arkana, 1989
- Godfred Hartmann. Urania. Om mennesket Tyge Brahe. Copenhagen: Gyldendal, 1989 ISBN 87-00-62763-1
- Wilson & Taton. Planetary astronomy from the Renaissance to the rise of astrophysics 1989 CUP (articles by Thoren, Jarell and Schofield on the nature and history of the Tychonic astronomical model)
- מקס ברוד. "דרך טיכו ברהי לאלוהים". תל אביב: שטיבל, 1935
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- טיכו ברהה, באתר פרויקט הגנאלוגיה במתמטיקה
- טיכו ברהה, באתר MacTutor (באנגלית)
- עופר אדרת, משהו רקוב מאוד בממלכת דנמרק, באתר הארץ, 30 בינואר 2009
- דרכו של טיכו ברהה אל האלוהים רצופה הפרעות
- טיכו חוזר להתהפך בקברו, באתר IBA
- ימי טיכו, באתר גל"צ
- מדענים פתחו את קברו של האסטרונום הדני טיכו ברהה כדי לברר את סיבת מותו, באתר הארץ, 15 בנובמבר 2010
- אתר אינטרנט על טיכו ברהה
- ד"ר יוחאי וולף, היום לפני: האסטרונום שסירב להתחייב, במדור "היום לפני במדע" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 14 בדצמבר 2016
- דור בן-ארי, הספר היהודי שגילה את צפונות השמיים, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, מאי 2021
- טיכו ברהה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- טיכו ברהה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 http://dd.dynamicdiagrams.com/wp-content/uploads/2011/01/orrery_2006.swf יש ללחוץ על Tychonian מימין למטה
- ^ Godfred Hartmann (1989). Urania. Om mennesket Tyge Brahe (Urania. About Tyge Brahe, the Man). Copenhagen: Gyldendal. ISBN 87-00-62763-1.
- ^ Adam Mosley (2007). Bearing The Heavens. Cambridge: Cambridge University Press. p-26 ISBN 9780521838665.
- ^ Sophia Brahe, https://www.sheisanastronomer.org
- ^ 1 2 J J O'Connor and E F Robertson. Tycho Brahe biography. April 2003. Retrieved 9 August 2011
- ^ Joannis Kepleri astronomi Opera omnia vol. VIII, p. II, p. 742.
- ^ The Copenhagen Post February 4, 2010. Retrieved August 9, 2011
- ^ עופר אדרת, משהו רקוב מאוד בממלכת דנמרק, באתר הארץ, 30 בינואר 2009
- ^ Pierre Gassendi(1654). Tycho Brahe, the man and his work
- ^ Fredric Ihren. "Tycho Brahe's Nose And The Story Of His Pet moose". www.nada.kth.se. אורכב מ-המקור ב-2014-10-09. נבדק ב-2011-08-10. from a translation from Gassendi. April 2003. Retrieved 9 August 2011
- ^ Mosley p. 42
- ^ Noel Swerdlow, Astronomy in the Renaissance, pp. 187-230 in Christopher Walker, ed., Astronomy before the Telescope, (London: British Museum Press, 1996)
- ^ Ramasubramanian, K. (1994), "Modification of the earlier Indian planetary theory by the Kerala astronomers (c. 1500 AD) and the implied heliocentric picture of planetary motion", Current Science 66: pp. 784–90