לדלג לתוכן

יורוליג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יורוליג
EuroLeague
ענף כדורסל
תאריך ייסוד 2000
ארגון מפעיל יורוליג בסקטבול
מוטו I Feel Devotion
מספר מתמודדים 18
זוכה יווןיוון פנאתינייקוס (2023/2024)
הכי הרבה זכיות ספרדספרד ריאל מדריד (11)
מפעל נמוך יותר יורוקאפ

www.euroleague.net

עונת 2024/2025
FIBA Euroliga

יורוליגאנגלית: EuroLeague) הידועה גם בשם טורקיש איירליינס יורוליגאנגלית: Turkish Airlines EuroLeague) עקב חסות מסחרית, היא ליגת כדורסל אירופית פרטית לקבוצות הבכירות ביותר ביבשת. משנת 2001, היורוליג מנוהל ומאורגן על ידי חברת יורוליג בסקטבול. נחשבת לליגה השנייה בטיבה בעולם.

בשנת 2001, היורוליג החליפה את המפעל פיב"א יורוליג (שנקרא בעבר גביע אירופה לאלופות, או פשוט גביע אירופה), אשר היה מנוהל על ידי פיב"א משנת 1958.

21 מועדונים שונים זכו ביורוליג, 14 מהם זכו בתואר יותר מפעם אחת. המועדון המצליח ביותר במפעל הוא ריאל מדריד, עם אחת עשרה זכיות.

עידן פיב"א (1958-2001)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרעיון לקיים תחרות יבשתית לקבוצות אלופות באירופה מיוחס לעיתון ל'אקיפ ולעיתונאי גבריאל האנו אשר הגה את הרעיון בשנת 1954 לאחר שצפה במשחק בין קבוצות הכדורגל וולבס ובודפשט הונבד.[1] שנתיים לאחר שהתחרות הראשונה לקבוצות אלופות נוסדה בשנת 1955 הרעיון עלה גם אצל ראשי הכדורסל באירופה, אשר התדיינו בזמן אליפות אירופה לאומות 1957 האם לקיים תחרות דומה גם לקבוצות הכדורסל.[1] הוקמה ועדה שהחליטה לחיוב לקיים את התחרות לקבוצות אלופות של הליגות האירופיות, ואף מליגות של קבוצות מהמזרח התיכון שאינן באירופה, אשר היו מעוניינות בכך לראשונה בשנת 1958.

בראשית דרכו התקיים המפעל בדומה למקבילו בכדורגל, בצורה של משחקי בית חוץ שבהם סיכום שתי התוצאות קובע את המנצחת. בעונת 1965/1966 הוחלט לקיים פיינל פור במקום נייטרלי, ולהוסיף שלב בתים של ארבע קבוצות כל אחד לפניו. הפיינל פור נשמר גם לעונה הבאה, אולם לאחריה הוחלט להחליפו במשחקי בית וחוץ בשלב חצי הגמר ומשחק גמר בודד במקום נייטרלי. בעקבות ההצלחה היחסית החליטה פיב"א לייסד מפעל מקביל לגביע אירופה לאלופות, לקבוצות מחזיקות גביע אשר התקיים לראשונה בעונת 1966/1967. מספר שנים לאחר מכן הוחלט לקיים את גביע קוראץ' בנוסף לתחרויות הקיימות, גביע לסגניות ומקומות 3–4 בליגות בארצן.

בעונת 1974/1975 שונתה השיטה לשני בתים בשיטת ליגה בני שש קבוצות בשלב רבע הגמר אחרי סיבובים מוקדמים בשיטת בית וחוץ, בסיומן משחקי בית וחוץ בחצי הגמר וגמר במקום נייטרלי. בעונת 1976/1977 שונתה השיטה שוב, הפעם לבית גמר בשיטת ליגה בן שש קבוצות לאחר בתים מוקדמים בני ארבע קבוצות כל אחד בשיטת ליגה. בסיום בית הגמר שתי הראשונות העפילו למשחק גמר במקום נייטרלי. שיטת בית הגמר התקיימה, בשינויים קלים (ביטול שלבי הבתים המוקדמים במשחקי בית וחוץ, ובעיקר החזרת משחקי פיינל פור היורוליג בעונת 1987/1988) עד להרחבת המפעל בעונת 1991/1992 ומיתוגו בשם הליגה האירופית.

ההצלחה בה זכתה התחרות בשנות ה-80 חייבה את הרחבת המפעל משמונה קבוצות בשלב בית הגמר ל-16 קבוצות בשני בתים כאשר בכל בית מתמודדות בשלב הבתים 8 קבוצות, ביניהן גם קבוצות שאינן אלופות אלא סגניות בליגות בארצן. מגמה זו המשיכה עם הקמת פיב"א יורוליג בשנת 1996.

פיב"א יורוליג, ממשיכתה של הליגה האירופית, נבדלה מזו שלא התקיימו בה משחקי מוקדמות והקבוצות המשתתפות החלו את התחרות בארבעה בתים מוקדמים של שש קבוצות כל אחד.

עידן היורוליג (2001-הווה)

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2000 קמה חברת יורוליג בסקטבול, והתברר שפיב"א מעולם לא רשמה זכויות על השם "יורוליג", למרות שהיא השתמשה בשם זה לתחרות שלה משנת 1996. יורוליג בסקטבול פשוט הפקיע את השם, ומכיוון שלפיב"א לא הייתה סיבה חוקית לתבוע, היא נאלצה למצוא שם אחר עבור התחרות שלה. כך, עונת 2000/2001 הבאה החלה עם שתי תחרויות כדורסל מקצועיות מובילות באירופה: פיב"א סופרוליג (שנקראה לפני כן פיב"א יורוליג) והיורוליג.

הקרע בין מועדוני הכדורסל האירופיים לא הראה כל סימני הרפיה. המועדונים הבכירים באירופה נחלקו בין שני המפעלים: פנאתינייקוס, מכבי תל אביב, צסק"א מוסקבה ואפס פילזן נשארו עם פיב"א, ואילו אולימפיאקוס, קינדר בולוניה, ריאל מדריד, ברצלונה, טאו קרמיקה ובנטון טרוויזו הצטרפו ליורוליג.

במאי 2001, הוכתרו שתי אלופות אירופה, מכבי מהסופרוליג, וקינדר בולוניה מהיורוליג. ראשי שני הארגונים הבינו את הצורך להגיע לתחרות אחידה. למרות שהייתה רק בת שנה, יורוליג בסקטבול ניהלה משא ומתן מעמדת כוח והכתיבה את ההליכים. לפיב"א למעשה לא הייתה ברירה אלא להסכים לתנאים של יורוליג בסקטבול. כתוצאה מכך, האחריות על תחרויות לקבוצות באירופה עברה במלואה ליורוליג בסקטבול, קבוצות שהתחרו בסופרוליג במהלך עונת 2000/2001 הצטרפו גם הן ליורוליג.

בעיקרון, הרשות בכדורסל המקצועי האירופי חולקה לקבוצות ומדינות. פיב"א נשארה אחראית על תחרויות הנבחרות הלאומיות (כמו היורובאסקט, מונדובאסקט וטורניר הכדורסל האולימפי), בעוד יורוליג בסקטבול השתלטה על התחרויות המקצועיות לקבוצות באירופה. מנקודה זו ואילך, גביע קוראץ' וגביע ספורטה של פיב"א נמשכו רק עוד עונה אחת ואחר כך נסגרו, כשיורוליג בסקטבול השיקה את גביע יול"ב, הידוע כיום בשם יורוקאפ.

הקבוצות המתמודדות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסמל הקודם של היורוליג

החל מעונת 2016/2017, היורוליג משוחק בשלב הראשון בשיטת ליגה. החל מעונת 2019/2020 משתתפות 18 קבוצות, וכל קבוצה משחקת נגד השנייה פעמיים, פעם בבית ופעם בחוץ, ובסך הכל יש בליגה הסדירה 34 מחזורים. 8 הקבוצות שסיימו בשמונת המקומות הראשונים בסוף העונה הסדירה מעפילות לפלייאוף, אשר משוחק בארבע סדרות של חמישה משחקים. הקבוצה הממוקמת גבוה יותר בטבלה של הליגה הסדירה, זוכה ביתרון ביתיות בפלייאוף, ושלושה מתוך חמשת המשחקים משוחקים בביתה. הקבוצה המנצחת בכל אחת מארבע סדרות הפלייאוף עולה לפיינל פור היורוליג, המתקיים בעיר שנקבעה מראש לארח אותו. הפיינל פור כולל שני משחקים בחצי הגמר, משחק על המקום השלישי, ואת משחק גמר היורוליג.

במפעל משתתפות 18 קבוצות, העפלה למפעל מבוססת על פי שקלול של הישגים ספורטיביים בשנים החולפות, פוטנציאל כלכלי, גודל האצטדיון, חוזים הנחתמים עם חברת יורוליג בסקטבול, ועניין טלוויזיוני בזכויות השידור של הקבוצה.

התנאי להשתתפות קבוצה במפעל הוא שימוש ב"רישיון" מיוחד, אחד מהשלושה: רישיון A, רישיון B, ו-רישיון C.

  • רישיון לטווח ארוך ניתן ל-13 קבוצות, והוא מעניק העפלה אוטומטית לשלב העונה הסדירה. לקבוצות יש חוזה ארוך טווח עם חברת יורוליג בסקטבול, והן גם חברות בוועד המנהל של בעלי המניות. הקבוצות המחזיקות ברישיון זה הן:
  • רישיון B מעניק עוד שלושה כרטיסים חופשיים - אחד לשנתיים, ושניים לשנה אחת.
  • רישיון C ניתן לאלופת היורוקאפ ולסגניתה, והוא מקנה להן העפלה אוטומטית לשלב העונה הסדירה לשנה אחת. אם האלופה העפילה ליורוליג בזכות רישיון אחר, הוא מוענק לקבוצה בעלת הדירוג הגבוה ביותר שלא העפילה ליורוליג, או שמוחלף בכרטיס חופשי

קריטריונים לאולמות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון לעונת 2012/2013, מועדוני היורוליג שהיו להם אז רישיון A חויבו לארח את משחקי היורוליג באולם בעל קיבולת של לפחות 10,000 צופים. אותו המינימום של קיבולת של לפחות 10,000 צופים, היום חל על כל מועדוני היורוליג עם רישיון לטווח ארוך.

בעבר, בשנת 2008, יורוליג בסקטבול החליטה במקור להגדיל את המינימום הדרוש של קיבולת האולם ל-10,000 מקומות ישיבה, בתוך פרק זמן של ארבע שנים, על מנת לאלץ את מועדוני היורוליג לעבור לאולמות גדולים יותר או לבנות אחד חדש. זה נעשה בתקווה להגדיל את ההכנסות באמצעות מכירת כרטיסים נוספים. לעומת זאת, היום מועדונים שאינם בעלי רישיון ארוך טווח, חייבים לשחק באולם המכיל לפחות 5,000 מושבים.

שיטת המשחקים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד עונת 2015/2016 הונהגה שיטה זו:

  • בשלב הבתים הראשון של היורוליג השתתפו 24 קבוצות. באמצעות הגרלה מתחלקות הקבוצות לארבעה בתים של 6 קבוצות. כל קבוצה שיחקה מול כל אחת מיריבותיה לבית שני משחקים - אחד בבית ואחד בחוץ (10 משחקים בסך הכל לכל קבוצה). בסיום עשרת המחזורים, 4 הקבוצות שדורגו בראשות הבית העפילו לשלב ה"טופ 16".
  • 16 הקבוצות שהעפילו לשלב זה התחלקו לשני בתים בני 8 קבוצות. כל קבוצה משחקת שני משחקים מול כל אחת מיריבותיה לבית - אחד בבית ואחד בחוץ. (14 משחקים לקבוצה בסך הכל). ארבע הקבוצות שדורגו בראש הבית העפילו לשלב ההצלבה ("הפלייאוף").
  • שמונה הקבוצות שהעפילו לשלב זה מתחלקות לארבע סדרות - כל קבוצה הוצלבה לסדרת משחקים מול קבוצה שהעפילה מהבית האחר של ה"טופ 16". הקבוצה שסיימה ראשונה בבית שלה שיחקה מול הקבוצה שסיימה שנייה בבית המקביל, והקבוצה שסיימה שנייה בבית שלה שיחקה מול הקבוצה שסיימה ראשונה בבית המקביל. הסדרות היו בשיטת "הטוב מחמישה משחקים" כאשר הקבוצה שמנצחת שלושה משחקים עלתה לשלב ה"פיינל פור". הקבוצות שסיימו במקומות הראשונים בבית שלהן בטופ 16 נהנו מיתרון ביתיות בשלב ההצלבה על הקבוצה שהוצלבה מולן (שסיימה במקום השני בבית ה"טופ 16" המקביל), זה התבטא בכך שהן אירחו בביתן שניים או שלושה משחקים מתוך חמישה (אם הסדרה הגיע למשחק מכריע).
  • ארבע הקבוצות שניצחו בסדרה שלהן העפילו לפיינל פור שנערך באולם נייטרלי שנקבע בטרם פתיחת העונה. ארבע הקבוצות התחלקו לשני חצאי גמר של משחק אחד בלבד, והמנצחות בחצאי הגמר העפילו לגמר שהתקיים יומיים לאחר מכן.

החל מעונת 2016/2017 סוכם כי 11 קבוצות היורוליג בעלות רישיון A תשתתפנה במפעל במבנה ליגה שיאפשר שכל הקבוצות ישחקו אחת מול השנייה בעונת משחקים. על פי הפורמט, רק 16 קבוצות ישתתפו ביורוליג, 11 מתוכן יהיו מקומות מובטחים לקבוצות גדולות, כשגם אלופת היורוקאפ תשתתף, ועוד ארבע קבוצות נוספות מליגות מקומיות על פי הישגיהן. הקבוצות יתמודדו אחת מול השנייה במפגשים של בית-חוץ (כלומר 30 מחזורים) ושמונה הקבוצות הראשונות תעפלנה לרבע הגמר שייערך בשיטת הטוב מחמישה משחקים. ארבע המנצחות יעלו לפיינל פור. החל מעונת 2019/2020 הורחבה הליגה ל-18 קבוצות.

בעונת 23/24 השתנתה שיטת העלייה לפליי-אוף כאשר מקומות 1-6 עולים ישירות לפליי-אוף ואילו מקומות 7-10 מתחרות על 2 מקומות נוספים בפליי-אוף. משחקים אלה נקראים פליי-אין.

המשתתפות בתחרות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
קבוצה עיר אולם תכולה
יווןיוון אולימפיאקוס פיראוס היכל השלום והאחווה 11,640
גרמניהגרמניה אלבה ברלין ברלין מרצדס-בנץ ארנה 14,500
טורקיהטורקיה אנאדולו אפס איסטנבול אבדי איפקצ'י ארנה 12,270
צרפתצרפת אסוול ליון-וילרבאן ליון ווילרבאן אסטרובל 5,556
איטליהאיטליה אולימפיה מילאנו מילאנו מדיולאנום פורום 12,700
גרמניהגרמניה באיירן מינכן מינכן אאודי דום 6,700
ספרדספרד בסקוניה ויטוריה פרננדו בואסה ארנה 15,517
ספרדספרד ברצלונה ברצלונה פלאו בלאוגרנה 7,585
סרביהסרביה הכוכב האדום בלגרד בלגרד בלגרד ארנה 24,232
איטליהאיטליה וירטוס בולוניה בולוניה וירטוס סגאפרדו ארנה 9,980
ספרדספרד ולנסיה ולנסיה פואנטה דה סן לואיס 9,000
ליטאליטא ז'לגיריס קובנה קובנה ז'לגיריס ארנה 15,450
צרפתצרפת מונקו מונקו סאל גסטון 3,000
ישראלישראל מכבי תל אביב תל אביב היכל מנורה מבטחים 10,383
יווןיוון פנאתינייקוס אתונה אואקה ארנה 18,989
טורקיהטורקיה פנרבחצ'ה איסטנבול אולקר ספורט ארנה 13,059
סרביהסרביה פרטיזן בלגרד בלגרד היכל אלכסנדר ניקוליץ' 8,000
ספרדספרד ריאל מדריד מדריד ויזינק סנטר 17,453

קבוצות ישראליות במפעל

[עריכת קוד מקור | עריכה]
אוהדי מכבי תל אביב בגמר הפיינל פור בעונת 2013/2014

מכבי תל אביב

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכבי תל אביב מתמודדת קבועה במפעל על-פי הסכם בין הקבוצה ליורוליג, והיא בעלת רישיון A.

הקבוצה זכתה שש פעמים במפעל בשנים 1977, 1981 (גביע אירופה לאלופות), 2001 (סופרוליג), 2004, 2005 ו-2014 (יורוליג) והגיעה תשע פעמים נוספות לגמר, בשנים 1980, 1982, 1987, 1988, 1989 (גביע אירופה לאלופות), 2000 (פיב"א יורוליג), 2006, 2008 ו-2011 (יורוליג).

הפועל תל אביב

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפועל תל אביב שיחקה פעמיים במפעל, בעונת 1960/1961 ואף הגיעה עד רבע הגמר שם הודחה על ידי א.ס.ק. ריגה שזכתה במפעל באותה עונה ובעונת 1961/1962 שם הגיעה עד שמינית הגמר. הפועל תל אביב שיחקה גם עוד שש פעמים במוקדמות המפעל בעונות 1965/1966, 1966/1967, 1969/1970, 1992/1993, 1993/1994 ו-1994/1995.

שאר הקבוצות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפועל ירושלים שיחקה בעונת 1997/1998 במפעל לראשונה בתולדותיה אף על פי שלא הייתה אלופה והודחה בסיבוב הראשון. הפועל ירושלים גם שיחקה במוקדמות היורוליג בעונת 2001/2002 ובעונת 2014/2015.

בעונת 2000/01 התקיימו שתי ליגות, מכבי עירוני רעננה שיחקה בסופרוליג אף על פי שלא הייתה אלופה, ובדומה לכך שיחקה הפועל ירושלים ביורוליג על אף שלא הייתה אלופה. שתי הקבוצות הודחו בתום השלב הראשון.

כמו כן, השתתפו במוקדמות מכבי ראשון לציון (בעונת 1991/1992), הפועל גליל עליון (בעונת 1993/1994) והפועל גלבוע גליל (בעונת 2010/2011). אלופות הליגה הישראלית אינן מקבלות מקום אוטומטי במפעל מאז החל עידן היורוליג, והן תלויות בדירוג שניתן לליגה על ידי יול"ב. הפועל ירושלים בחרה שלא להשתתף ביורוליג מטעמים כלכליים[2] אחרי שזכתה בגביע יול"ב בשנת 2004, ואילו הפועל חולון שזכתה באליפות הליגה הישראלית בשנת 2008 רצתה לשחק ביורוליג[3] אך הדבר לא התאפשר לה עקב חוקי המפעל והנציגה הבודדת שנקבעה לישראל במפעל שאותו תופסת מכבי תל אביב, מכבי חיפה שזכתה באליפות הליגה הישראלית בשנת 2013 לא הוזמנה למשחקי המוקדמות בשל דירוגה הנמוך של הליגה הישראלית בעונת 2013/14.

זכיות לפי שנים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – פיינל פור היורוליג
עונה העיר המארחת גמר מקומות שלישי ורביעי
אלופה תוצאה סגנית מקום שלישי תוצאה מקום רביעי
1958 משחק בית וחוץ ברית המועצות (1955–1980)ברית המועצות (1955–1980)
א.ס.ק. ריגה
170–152
(86–81 / 71–84)
בולגריה (1946–1967)בולגריה (1946–1967)
אקדמיק סופיה
הונגריההונגריה בודפשט הונבד & ספרד (1945–1977)ספרד (1945–1977) ריאל מדריד
1958/1959 משחק בית וחוץ ברית המועצות (1955–1980)ברית המועצות (1955–1980)
א.ס.ק. ריגה
148–125
(79–58 / 67–69)
בולגריה (1946–1967)בולגריה (1946–1967)
אקדמיק סופיה
פוליןפולין לך פוזנן & יוגוסלביהיוגוסלביה אוקק בלגרד
1959/1960 משחק בית וחוץ ברית המועצות (1955–1980)ברית המועצות (1955–1980)
א.ס.ק. ריגה
130–113
(51–61 / 69–62)
ברית המועצות (1955–1980)ברית המועצות (1955–1980)
דינמו טביליסי
פוליןפולין פולוניה ורשה & צ'כוסלובקיהצ'כוסלובקיה סלובן אורביס
1960/1961 משחק בית וחוץ ברית המועצות (1955–1980)ברית המועצות (1955–1980)
צסק"א מוסקבה
148–128
(87–62 / 66–61)
ברית המועצות (1955–1980)ברית המועצות (1955–1980)
א.ס.ק. ריגה
ספרד (1945–1977)ספרד (1945–1977) ריאל מדריד & רומניה (1952–1965)רומניה (1952–1965) סטיאווה בוקרשט
1961/1962 שווייץשווייץ
פאנטיניור דס ורנטס, ז'נבה
ברית המועצות (1955–1980)ברית המועצות (1955–1980)
דינמו טביליסי
90–83 ספרד (1945–1977)ספרד (1945–1977)
ריאל מדריד
יוגוסלביהיוגוסלביה אולימפיה ליובליאנה & ברית המועצות (1955–1980)ברית המועצות (1955–1980) צסק"א מוסקבה
1962/1963 משחק בית וחוץ (נערך משחק שלישי עקב שוויון בנקודות) ברית המועצות (1955–1980)ברית המועצות (1955–1980)
צסק"א מוסקבה
259–240
(86–69 / 91–74 / 99–80)
ספרד (1945–1977)ספרד (1945–1977)
ריאל מדריד
ברית המועצות (1955–1980)ברית המועצות (1955–1980) דינמו טביליסי & צ'כוסלובקיהצ'כוסלובקיה ספרטק ברנו
1963/1964 משחק בית וחוץ ספרד (1945–1977)ספרד (1945–1977)
ריאל מדריד
183–174
(110–99 / 84–64)
צ'כוסלובקיהצ'כוסלובקיה
ספרטק ברנו
יוגוסלביהיוגוסלביה אוקק בלגרד & איטליהאיטליה זימנטל מילאנו
1964/1965 משחק בית וחוץ ספרד (1945–1977)ספרד (1945–1977)
ריאל מדריד
157–150
(88–81 / 76–62)
ברית המועצות (1955–1980)ברית המועצות (1955–1980)
צסק"א מוסקבה
איטליהאיטליה איניס וארזה & יוגוסלביהיוגוסלביה אוקק בלגרד
1965/1966 איטליהאיטליה
היכל פלאדוצה, בולוניה
איטליהאיטליה
זימנטל מילאנו
77–72 צ'כוסלובקיהצ'כוסלובקיה
סלביה פראג
ברית המועצות (1955–1980)ברית המועצות (1955–1980)
צסק"א מוסקבה
85–62 יוון 1828יוון 1828
א.א.ק. אתונה
1966/1967 ספרד (1945–1977)ספרד (1945–1977)
פבליון סיאודד דפורטיבה, מדריד
ספרד (1945–1977)ספרד (1945–1977)
ריאל מדריד
91–83 איטליהאיטליה
זימנטל מילאנו
יוגוסלביהיוגוסלביה
אולימפיה ליובליאנה
88–83 צ'כוסלובקיהצ'כוסלובקיה
סלביה פראג
1967/1968 צרפתצרפת
היכל הספורט גרלנד, ליון
ספרד (1945–1977)ספרד (1945–1977)
ריאל מדריד
98–95 צ'כוסלובקיהצ'כוסלובקיה
ספרטק ברנו
איטליהאיטליה זימנטל מילאנו & יוגוסלביהיוגוסלביה זאדאר
1968/1969 ספרד (1945–1977)ספרד (1945–1977)
פאלאו דלס אספורטס דל ברצלונה, ברצלונה
ברית המועצות (1955–1980)ברית המועצות (1955–1980)
צסק"א מוסקבה
103–99

(שתי הארכות)

ספרד (1945–1977)ספרד (1945–1977)
ריאל מדריד
צ'כוסלובקיהצ'כוסלובקיה ספרטק ברנו & בלגיהבלגיה סטנדרד לייז'
1969/1970 יוגוסלביהיוגוסלביה
היכל סמראנש, סרייבו
איטליהאיטליה
איניס וארזה
79–74 ברית המועצות (1955–1980)ברית המועצות (1955–1980)
צסק"א מוסקבה
ספרד (1945–1977)ספרד (1945–1977) ריאל מדריד & צ'כוסלובקיהצ'כוסלובקיה סלביה פראג
1970/1971 בלגיהבלגיה
ספורטהול ארנה, אנטוורפן
ברית המועצות (1955–1980)ברית המועצות (1955–1980)
צסק"א מוסקבה
67–53 איטליהאיטליה
איניס וארזה
ספרד (1945–1977)ספרד (1945–1977) ריאל מדריד & צ'כוסלובקיהצ'כוסלובקיה סלביה פראג
1971/1972 ישראלישראל
היכל הספורט יד אליהו, תל אביב
איטליהאיטליה
איניס וארזה
70–69 יוגוסלביהיוגוסלביה
יוגופלסטיקה ספליט
ספרד (1945–1977)ספרד (1945–1977) ריאל מדריד & יווןיוון פנאתינאיקוס
1972/1973 בלגיהבלגיה
קאנטרי הול סארט טילמן, לייז'
איטליהאיטליה
איניס וארזה
71–66 ברית המועצות (1955–1980)ברית המועצות (1955–1980)
צסק"א מוסקבה
יוגוסלביהיוגוסלביה הכוכב האדום & איטליהאיטליה זימנטל מילאנו
1973/1974 צרפתצרפת
היכל הספורט בוליו, נאנט
ספרד (1945–1977)ספרד (1945–1977)
ריאל מדריד
84–82 איטליהאיטליה
איניס וארזה
צרפתצרפת בארק & יוגוסלביהיוגוסלביה רדניצ'קי בלגרד
1974/1975 בלגיהבלגיה
ספורטהול ארנה, אנטוורפן
איטליהאיטליה
איניס וארזה
79–66 ספרד (1945–1977)ספרד (1945–1977)
ריאל מדריד
צרפתצרפת בארק & יוגוסלביהיוגוסלביה זאדאר
1975/1976 שווייץשווייץ
פאנטיניור דס ורנטס, ז'נבה
איטליהאיטליה
מובילג'ירג'י וארזה
81–74 ספרד (1945–1977)ספרד (1945–1977)
ריאל מדריד
צרפתצרפת אסוול ליון-וילרבאן & איטליהאיטליה פורסט קאנטו
1976/1977 יוגוסלביהיוגוסלביה
היכל פיוניר, בלגרד
ישראלישראל
מכבי תל אביב
78–77 איטליהאיטליה
מובילג'ירג'י וארזה
ברית המועצות (1955–1980)ברית המועצות (1955–1980)
צסק"א מוסקבה
על פי מיקום הקבוצות בבית חצי הגמר ספרד (1977)ספרד (1977)
ריאל מדריד
1977/1978 גרמניה המערביתגרמניה המערבית
ההיכל האולימפי מינכן, מינכן
ספרד (1977)ספרד (1977)
ריאל מדריד
75–67 איטליהאיטליה
מובילג'ירג'י וארזה
צרפתצרפת
אסוול ליון-וילרבאן
על פי מיקום הקבוצות בבית חצי הגמר ישראלישראל
מכבי תל אביב
1978/1979 צרפתצרפת
היכל הספורט פייר מנדס, גרנובל
יוגוסלביהיוגוסלביה
בוסנה סרייבו
75–67 איטליהאיטליה
אמרסון וארזה
ישראלישראל
מכבי תל אביב
על פי מיקום הקבוצות בבית חצי הגמר ספרד (1977)ספרד (1977)
ריאל מדריד
1979/1980 גרמניה המערביתגרמניה המערבית
דוטשלנדהלה, ברלין המערבית
ספרד (1977)ספרד (1977)
ריאל מדריד
89–85 ישראלישראל
מכבי תל אביב
יוגוסלביהיוגוסלביה
בוסנה סרייבו
על פי מיקום הקבוצות בבית חצי הגמר איטליהאיטליה
סינודינה בולוניה
1980/1981 צרפתצרפת
רנוס ספורט, שטרסבורג
ישראלישראל
מכבי תל אביב
80–79 איטליהאיטליה
סינודינה בולוניה
הולנדהולנד
דן בוס
על פי מיקום הקבוצות בבית חצי הגמר יוגוסלביהיוגוסלביה
בוסנה סרייבו
1981/1982 גרמניה המערביתגרמניה המערבית
ספורטהייל, קלן
איטליהאיטליה
סקוויב קאנטו
86–80 ישראלישראל
מכבי תל אביב
יוגוסלביהיוגוסלביה
פרטיזן בלגרד
על פי מיקום הקבוצות בבית חצי הגמר ספרדספרד
ברצלונה
1982/1983 צרפתצרפת
היכל הספורט פייר מנדס, גרנובל
איטליהאיטליה
פורד קאנטו
69–68 איטליהאיטליה
בילי מילאנו
ספרדספרד
ריאל מדריד
על פי מיקום הקבוצות בבית חצי הגמר ברית המועצותברית המועצות
צסק"א מוסקבה
1983/1984 שווייץשווייץ
פאנטיניור דס ורנטס, ז'נבה
איטליהאיטליה
בנקו די רומא
79–73 ספרדספרד
ברצלונה
איטליהאיטליה
ג'וליקומבני קאנטו
על פי מיקום הקבוצות בבית חצי הגמר יוגוסלביהיוגוסלביה
בוסנה סרייבו
1984/1985 יווןיוון
היכל השלום והאחווה, פיראוס
יוגוסלביהיוגוסלביה
ציבונה זאגרב
87–78 ספרדספרד
ריאל מדריד
ישראלישראל
מכבי תל אביב
על פי מיקום הקבוצות בבית חצי הגמר ברית המועצותברית המועצות
צסק"א מוסקבה
1985/1986 הונגריההונגריה
בודפשט ספורטצ'רנוק, בודפשט
יוגוסלביהיוגוסלביה
ציבונה זאגרב
94–82 ברית המועצותברית המועצות
ז'לגיריס קובנה
איטליהאיטליה
סימאק מילאנו
על פי מיקום הקבוצות בבית חצי הגמר ספרדספרד
ריאל מדריד
1986/1987 שווייץשווייץ
CIG דה מאליי, לוזאן
איטליהאיטליה
טרסר מילאנו
71–69 ישראלישראל
מכבי תל אביב
צרפתצרפת
פו אורטז
על פי מיקום הקבוצות בבית חצי הגמר יוגוסלביהיוגוסלביה
זאדאר
1987/1988 בלגיהבלגיה
פלנדריה אקפו, גנט
איטליהאיטליה
טרסר מילאנו
90–84 ישראלישראל
מכבי תל אביב
יוגוסלביהיוגוסלביה
פרטיזן בלגרד
105–93 יווןיוון
אריס סלוניקי
1988/1989 גרמניה המערביתגרמניה המערבית
ההיכל האולימפי מינכן, מינכן
יוגוסלביהיוגוסלביה
יוגופלסטיקה ספליט
75–69 ישראלישראל
מכבי תל אביב
יווןיוון
אריס סלוניקי
88–71 ספרדספרד
ברצלונה
1989/1990 ספרדספרד
פרנסיפה פליפה ארנה, סרגוסה
יוגוסלביהיוגוסלביה
יוגופלסטיקה ספליט
72–67 ספרדספרד
ברצלונה
צרפתצרפת
לימוז'
103–91 יווןיוון
אריס סלוניקי
1990/1991 צרפתצרפת
היכל הספורט פריז-ברסי, פריז
יוגוסלביהיוגוסלביה
פופ 84 ספליט
70–65 ספרדספרד
ברצלונה
ישראלישראל
מכבי תל אביב
83–81 איטליהאיטליה
סקאבוליני פזארו
1991/1992 טורקיהטורקיה
אבדי איפקצ'י ארנה, איסטנבול
סרביה ומונטנגרוסרביה ומונטנגרו
פרטיזן בלגרד
71–70 ספרדספרד
מונטיגאלה חובנטוד
איטליהאיטליה
פיליפס מילאנו
99–81 ספרדספרד
אסטודיאנטס מדריד
1992/1993 יווןיוון
היכל השלום והאחווה, פיראוס
צרפתצרפת
לימוז'
59–55 איטליהאיטליה
בנטון טרוויזו
יווןיוון
פאוק סלוניקי
76–70 ספרדספרד
ריאל מדריד
1993/1994 ישראלישראל
היכל הספורט יד אליהו, תל אביב
ספרדספרד
7UP חובנטוד
59–57 יווןיוון
אולימפיאקוס
יווןיוון
פנאתינאיקוס
100–83 ספרדספרד
ברצלונה
1994/1995 ספרדספרד
פרנסיפה פליפה ארנה, סרגוסה
ספרדספרד
ריאל מדריד
73–61 יווןיוון
אולימפיאקוס
יווןיוון
פנאתינאיקוס
91–77 צרפתצרפת
לימוז'
1995/1996 צרפתצרפת
היכל הספורט פריז-ברסי, פריז
יווןיוון
פנאתינאיקוס
67–66 ספרדספרד
ברצלונה
רוסיהרוסיה
צסק"א מוסקבה
74–73 ספרדספרד
ריאל מדריד
1996/1997 איטליהאיטליה
פאלאזו דלו ספורט, רומא
יווןיוון
אולימפיאקוס
73–58 ספרדספרד
ברצלונה
סלובניהסלובניה
אולימפיה ליובליאנה
86–79 צרפתצרפת
אסוול ליון-וילרבאן
1997/1998 ספרדספרד
פלאו סן ז'ורדי, ברצלונה
איטליהאיטליה
קינדר בולוניה
58–44 יווןיוון
א.א.ק. אתונה
איטליהאיטליה
בנטון טרוויזו
96–89 סרביה ומונטנגרוסרביה ומונטנגרו
פרטיזן בלגרד
1998/1999 גרמניהגרמניה
ההיכל האולימפי מינכן, מינכן
ליטאליטא
ז'לגיריס קובנה
82–74 איטליהאיטליה
קינדר בולוניה
יווןיוון
אולימפיאקוס
74–63 איטליהאיטליה
טימסטיים בולוניה
1999/2000 יווןיוון
פאוק ספורטס ארנה, סלוניקי
יווןיוון
פנאתינאיקוס
73–67 ישראלישראל
מכבי תל אביב
טורקיהטורקיה
אפס פילזן
75–69 ספרדספרד
ברצלונה
2000/2001

סופרוליג (פיב"א)

צרפתצרפת
היכל הספורט פריז-ברסי, פריז
ישראלישראל
מכבי תל אביב
81–67 יווןיוון
פנאתינאיקוס
טורקיהטורקיה
אפס פילזן
91–85 רוסיהרוסיה
צסק"א מוסקבה
2000/2001

יורוליג (יורוליג בסקטבול)

סדרה של הטוב מחמישה משחקים איטליהאיטליה
קינדר בולוניה
3–2
(בסדרה)
ספרדספרד
טאו קרמיקה
יווןיוון א.א.ק. אתונה & איטליהאיטליה פאט וונינגטון בולוניה
2001/2002 איטליהאיטליה
פלאלמגוטי ארנה, בולוניה
יווןיוון
פנאתינאיקוס
89–83 איטליהאיטליה
קינדר בולוניה
איטליהאיטליה בנטון טרוויזו & ישראלישראל מכבי תל אביב
2002/2003 ספרדספרד
פלאו סן ז'ורדי, ברצלונה
ספרדספרד
ברצלונה
76–65 איטליהאיטליה
בנטון טרוויזו
איטליהאיטליה
מונטפסקי סיינה
79–78 רוסיהרוסיה
צסק"א מוסקבה
2003/2004 ישראלישראל
היכל נוקיה, תל אביב
ישראלישראל
מכבי תל אביב
118–74 איטליהאיטליה
סקיפר בולוניה
רוסיהרוסיה
צסק"א מוסקבה
97–94 איטליהאיטליה
מונטפסקי סיינה
2004/2005 רוסיהרוסיה
אולימפיסקי, מוסקבה
ישראלישראל
מכבי תל אביב
90–78 ספרדספרד
טאו קרמיקה
יווןיוון
פנאתינאיקוס
94–91 רוסיהרוסיה
צסק"א מוסקבה
2005/2006 צ'כיהצ'כיה
סאזקה ארנה, פראג
רוסיהרוסיה
צסק"א מוסקבה
73–69 ישראלישראל
מכבי תל אביב
ספרדספרד
טאו קרמיקה
87–82 ספרדספרד
ברצלונה
2006/2007 יווןיוון
ההיכל האולימפי אתונה, אתונה
יווןיוון
פנאתינאיקוס
93–91 רוסיהרוסיה
צסק"א מוסקבה
ספרדספרד
אוניקאחה מאלגה
76–74 ספרדספרד
טאו קרמיקה
2007/2008 ספרדספרד
פלאסיו דה דפורטס, מדריד
רוסיהרוסיה
צסק"א מוסקבה
91–77 ישראלישראל
מכבי תל אביב
איטליהאיטליה
מונטפסקי סיינה
97–93 ספרדספרד
טאו קרמיקה
2008/2009 גרמניהגרמניה
O2 וורלד, ברלין
יווןיוון
פנאתינאיקוס
73–71 רוסיהרוסיה
צסק"א מוסקבה
ספרדספרד
ברצלונה
95–79 יווןיוון
אולימפיאקוס
2009/2010 צרפתצרפת
היכל הספורט פריז-ברסי, פריז
ספרדספרד
ברצלונה
86–68 יווןיוון
אולימפיאקוס
רוסיהרוסיה
צסק"א מוסקבה
90–88

(הארכה)

סרביהסרביה
פרטיזן בלגרד
2010/2011 ספרדספרד
פלאו סן ז'ורדי, ברצלונה
יווןיוון
פנאתינאיקוס
78–70 ישראלישראל
מכבי תל אביב
איטליהאיטליה
מונטפסקי סיינה
80–62 ספרדספרד
ריאל מדריד
2011/2012 טורקיהטורקיה
היכל סינאן ארדם, איסטנבול
יווןיוון
אולימפיאקוס
62–61 רוסיהרוסיה
צסק"א מוסקבה
ספרדספרד
ברצלונה
74–69 יווןיוון
פנאתינאיקוס
2012/2013 בריטניהבריטניה
O2 ארנה, לונדון
יווןיוון
אולימפיאקוס
100–88 ספרדספרד
ריאל מדריד
רוסיהרוסיה
צסק"א מוסקבה
74–73 ספרדספרד
ברצלונה
2013/2014 איטליהאיטליה
מדיולאנום פורום, מילאנו
ישראלישראל
מכבי תל אביב
98–86

(הארכה)

ספרדספרד
ריאל מדריד
ספרדספרד
ברצלונה
93–78 רוסיהרוסיה
צסק"א מוסקבה
2014/2015 ספרדספרד
פלאסיו דה דפורטס, מדריד
ספרדספרד
ריאל מדריד
78–59 יווןיוון
אולימפיאקוס
רוסיהרוסיה
צסק"א מוסקבה
86–80 טורקיהטורקיה
פנרבחצ'ה אולקר
2015/2016 גרמניהגרמניה
מרצדס-בנץ ארנה, ברלין
רוסיהרוסיה
צסק"א מוסקבה
101–96 (הארכה) טורקיהטורקיה
פנרבחצ'ה
רוסיהרוסיה
לוקומוטיב קובאן
85–75 ספרדספרד
לבורל קוצ'ה
2016/2017 טורקיהטורקיה
היכל סינאן ארדם, איסטנבול
טורקיהטורקיה
פנרבחצ'ה
80–64 יווןיוון
אולימפיאקוס
רוסיהרוסיה
צסק"א מוסקבה
94–70 ספרדספרד
ריאל מדריד
2017/2018 סרביהסרביה
בלגרד ארנה, בלגרד
ספרדספרד
ריאל מדריד
85–80 טורקיהטורקיה
פנרבחצ'ה דוגוס
ליטאליטא
ז'לגיריס קובנה
79–77 רוסיהרוסיה
צסק"א מוסקבה
2018/2019 ספרדספרד
פרננדו בואסה ארנה, ויטוריה
רוסיהרוסיה
צסק"א מוסקבה
91–83 טורקיהטורקיה
אנאדולו אפס
ספרדספרד
ריאל מדריד
94–75 טורקיהטורקיה
פנרבחצ'ה בקו
2019/2020 העונה בוטלה עקב מגפת הקורונה
2020/2021 גרמניהגרמניה
לנקסס ארנה, קלן
טורקיהטורקיה
אנאדולו אפס
86–81 ספרדספרד
ברצלונה
איטליהאיטליה
ארמאני מילאנו
83–73 רוסיהרוסיה
צסק"א מוסקבה
2021/2022 סרביהסרביה
בלגרד ארנה, בלגרד
טורקיהטורקיה
אנאדולו אפס
58–57 ספרדספרד
ריאל מדריד
ספרדספרד
ברצלונה
84–74 יווןיוון
אולימפיאקוס
2022/2023 ליטאליטא
ז'לגיריס ארנה, קובנה
ספרדספרד
ריאל מדריד
79–78 יווןיוון
אולימפיאקוס
צרפתצרפת
מונקו
78–66 ספרדספרד
ברצלונה
2023/2024 גרמניהגרמניה
אובר ארנה, ברלין
יווןיוון פנאתינאיקוס 80-95 ספרדספרד
ריאל מדריד
יווןיוון
אולימפיאקוס
87–84 טורקיהטורקיה
פנרבחצ'ה בקו

זכיות לפי קבוצות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערה: בעונת 2000/2001 שוחקו שתי ליגות, הסופרוליג שבו זכתה מכבי תל אביב שניצחה בגמר הפיינל פור את פנאתינאיקוס, והיורוליג שבו זכתה קינדר בולוניה שניצחה בסדרת הגמר את טאו ויטוריה.

מקום קבוצה זכיות סגנויות שנות זכייה סגנויות הערות
1 ספרדספרד ריאל מדריד 11 10 1964, 1965, 1967, 1968, 1974, 1978, 1980, 1995, 2015, 2018, 2023 1962, 1963, 1969, 1975, 1976, 1985, 2013, 2014, 2022, 2024
2 רוסיהרוסיה צסק"א מוסקבה 8 6 1961, 1963, 1969, 1971, 2006, 2008, 2016, 2019 1965, 1970, 1973, 2007, 2009, 2012
3 יווןיוון פנאתינאיקוס 7 1 1996, 2000, 2002, 2007, 2009, 2011, 2024 2001 בשנת 2001 העפילה לגמר הסופרוליג
4 ישראלישראל מכבי תל אביב 6 9 1977, 1981, 2001, 2004, 2005, 2014 1980, 1982, 1987, 1988, 1989, 2000, 2006, 2008, 2011 בשנת 2001 זכתה בסופרוליג
5 איטליהאיטליה פלקנסטרו וארזה 5 5 1970, 1972, 1973, 1975, 1976 1971, 1974, 1977, 1978, 1979
6 יווןיוון אולימפיאקוס 3 6 1997, 2012, 2013 1994, 1995, 2010, 2015, 2017, 2023
7 איטליהאיטליה אולימפיה מילאנו 2 1966, 1987, 1988 1967, 1983
8 לטביהלטביה א.ס.ק. ריגה 1 1958, 1959, 1960 1961
- קרואטיהקרואטיה ק.ק ספליט 1989, 1990, 1991 1972
10 ספרדספרד ברצלונה 2 6 2003, 2010 1984, 1990, 1991, 1996, 1997, 2021
11 איטליהאיטליה וירטוס בולוניה 3 1998, 2001 1981, 1999, 2002
12 טורקיהטורקיה אנאדולו אפס 1 2021, 2022 2019
13 איטליהאיטליה פלקנסטרו קאנטו 0 1982, 1983
- קרואטיהקרואטיה ציבונה זאגרב 1985, 1986
15 טורקיהטורקיה פנרבחצ'ה 1 2 2017 2016, 2018
16 גאורגיהגאורגיה דינמו טביליסי 1 1962 1960
- ספרדספרד חובנטוד בדאלונה 1 1994 1992
- ליטאליטא ז'לגיריס קובנה 1 1999 1986
19 בוסניה והרצגובינהבוסניה והרצגובינה בוסנה סרייבו 0 1979
- איטליהאיטליה וירטוס רומא 0 1984
- סרביהסרביה פרטיזן בלגרד 0 1992
- צרפתצרפת לימוז' 0 1993
23 בולגריהבולגריה אקדמיק סופיה 0 2 1958, 1959
- צ'כוסלובקיהצ'כוסלובקיה ספרטק ברנו 1964, 1968
- איטליהאיטליה בנטון טרוויזו 1993, 2003
- ספרדספרד סאסקי בסקוניה 2001, 2005
27 צ'כוסלובקיהצ'כוסלובקיה סלביה פראג 1 1966
- יווןיוון א.א.ק. אתונה 1998
- איטליהאיטליה פורטיטודו בולוניה 2004

זכיות לפי מדינות

[עריכת קוד מקור | עריכה]
דירוג מדינה זכיות סגנויות
1 ספרדספרד ספרד 14
ריאל מדריד (11), ברצלונה (2), חובנטוד בדאלונה (1)
19
ריאל מדריד (10), ברצלונה (6), סאסקי בסקוניה (2), חובנטוד בדאלונה (1)
2 איטליהאיטליה איטליה 13
פלקנסטרו וארזה (5), אולימפיה מילאנו (3), פלקנסטרו קאנטו (2), וירטוס בולוניה (2), וירטוס רומא (1)
13
פלקנסטרו וארזה (5), וירטוס בולוניה (3), אולימפיה מילאנו (2), בנטון טרוויזו (2), פורטיטודו בולוניה (1)
3 יווןיוון יוון 10
פנאתינאיקוס (7), אולימפיאקוס (3)
8
אולימפיאקוס (6), א.א.ק. אתונה (1), פנאתינאיקוס (1)
4 ברית המועצותברית המועצות ברית המועצות 8
צסק"א מוסקבה (4), א.ס.ק. ריגה (3), דינמו טביליסי (1)
6
צסק"א מוסקבה (3), דינמו טביליסי (1), א.ס.ק. ריגה (1), ז'לגיריס קובנה (1)
5 ישראלישראל ישראל 6

מכבי תל אביב (6)

9

מכבי תל אביב (9)

6 יוגוסלביהיוגוסלביה יוגוסלביה 6
ק.ק. ספליט (3), ציבונה זאגרב (2), בוסנה סרייבו (1)
1
ק.ק. ספליט (1)
7 רוסיהרוסיה רוסיה 4
צסק"א מוסקבה (4)
3
צסק"א מוסקבה (3)
8 טורקיהטורקיה טורקיה 3
אנאדולו אפס (2), פנרבחצ'ה (1)
3
פנרבחצ'ה (2), אנאדולו אפס (1)
9 סרביה ומונטנגרוסרביה ומונטנגרו סרביה ומונטנגרו 1
פרטיזן בלגרד (1)
1
פרטיזן בלגרד (1)
10 צרפתצרפת צרפת 1
לימוז' (1)
ליטאליטא ליטא 1
ז'לגיריס קובנה (1)
12 צ'כוסלובקיהצ'כוסלובקיה צ'כוסלובקיה 3
ספרטק ברנו (2), סלביה פראג (1)
13 בולגריהבולגריה בולגריה 2
אקדמיק סופיה (2)

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יורוליג בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]