יצחק עגן

יצחק עגן

לידה	1909 וילנה, האימפריה הרוסית
פטירה	1991 (בגיל 82 בערך) תל אביב-יפו, ישראל
מדינה	ישראל
מקום לימודים	המכללה האקדמית לחינוך ע"ש דוד ילין
שפות היצירה	עברית
סוגה	שירה

יצחק עֹגן (לעיתים עוגן) (י' בתמוז תרס"ט, 29 ביוני 1909 – י"ז בסיוון תשנ"א, 26 במאי 1991) היה משורר עברי ומחנך ביישוב ובתקופת המדינה.

ביוגרפיה

נולד בעיר וילנה, אז מרכז יהודי תוסס בתחום המושב היהודי של האימפריה הרוסית (כיום בירת ליטא). בחודש אדר תרפ"ט (1929), עשרה ימים לפני פורים, עלה לארץ ישראל באמצעות סרטיפיקט של תלמיד ב"מקוה ישראל", אך כעבור שבועיים עבר לבית סבתו שושנה ויינברג בירושלים, ועסק בעבודה חקלאית ובבניין. בהמשך למד בבית המדרש למורים בירושלים, ובשנים 1932–1933 למד באוניברסיטת וינה.

עם שובו לארץ ישראל נתן ידו ביצירה ספרותית ועבד בהוראה, עד לפרישתו לגמלאות. בין השנים 1936–1950 עבד כמורה ומחנך בבית הספר "במרכז" (שם לימד גם דניאל סמבורסקי). מאוחר יותר התמנה למנהל, ומשנת 1960 כיהן כמפקח כללי של החינוך היסודי באזור המרכז. באוגוסט 1964 נפטרה אשתו, השופטת לאה עֹגן. בשנת 1965 נישא בשנית למוזיקולוגית והסופרת ד"ר צפירה קטינסקי, בתם של ברוך קטינסקי וגוטה לבית שרתוק. נפטר בתל אביב במאי 1991,סמוך למלאת לו 82. נקבר בשדרת הסופרים בבית העלמין קריית שאול.

זמן קצר לפני מותו כתב:

המשורר הוא יוסף הנצחי. את אחי אנכי מחפש. את חיי אנכי מחפש. את אלהי אנכי מחפש. את האישה אני מחפש, את האהבה, את הרחמים אני מחפש. החיפוש כפוי עליו. בלעדיו חייו אינם חיים. והשיר - מהו השיר אם לא תפילה, געגועים, נהייה אל מה שאנו מחפשים. אם לא הפגישה עם המחופש, ולו לרגע. אך הרגע מגובש או יצוק בשירה - הוא הנצח המוענק לו לאדם מאת אלהיו...

— יצחק עוגן, רשימה מן העזבון, מאזנים אדר ניסן תשנ"ג, ע' 97

מלחמות המשוררים

מפגש סופרים ומשוררים עבריים בירושלים, 1943. עומדים מימין: ירוחם לוריא, עזרא המנחם, ש"י פנואלי, יצחק עוגן. יושבים מימין: יצחק למדן, יעקב רבינוביץ, יוסף שכטר.

עֹגן השתייך לדור המשוררים והמספרים הארצישראלים, והתבלט מתחילת דרכו כמשורר אנין ובעל תרבות עשירה ומגע לירי. הוא נמנה עם חוג המשוררים שחברו למשורר החשוב יצחק למדן, שערך את הירחון הספרותי "גליונות". משוררים אלה נדחקו לשוליים כמעט בכוחנות על ידי משוררי קבוצת "המודרנה", שמנהיגיה היו אברהם שלונסקי והסופר אליעזר שטיינמן (אביהם של הסופרים דוד שחם ונתן שחם) ששיתפו פעולה במשך שנים רבות, עד שנפרדו דרכיהם. כל עוד התקיים "גליונות" היה בית למשוררים כיצחק עֹגן. אך כתב העת, שהחל לראות אור בכסלו תרצ"ד, חדל מלהתקיים לאחר מות עורכו בתשט"ו, ומבחינה זו איבדו המשוררים בני חבורתו של למדן שטופחו על ידו, חבר ומשורר בעל שיעור קומה.

בני חוג משוררים אלה לא ניגחו את שירת ח.נ. ביאליק כ'משוררי המודרנה' בהנהגתם המהפכנית של שלונסקי ושטיינמן, ואף לא צידדו בעמדתם להדיחו אותו ואת בני דורו ממרכז השירה. גם בשונה מהם יצרו שירה שנמצא בה גוון מיסטי וניגוני שכבר נודע בחוגי הספרות בארץ-ישראל בראשית שנות השלושים ובמידה לא מבוטלת נזקף ליכולת הביטוי האישי והברור של יצחק עֹגן. קיימת הערכה כי הוא אפילו הקדים את המודרניזם של סוף שנות השלושים שזוהה בשירתו של נתן אלתרמן. בספר שיריו 'בהזדככות' (גליונות, תרצ"ה) גרם עֹגן למהפכה אלתרמנית סמויה, שלא זכתה לציון היסטוריוגרפי ראוי, משום דחיקתו של חוג 'גליונות' אל מחוץ לזירת השיח הביקורתי שנוהל בעיקרו על ידי המודרנה השירית באותה תקופה. מבחינה זו הצליחו שלונסקי וחבריו, בהתייחסם בזלזול ובבוטות לקבוצת משוררים מובהקים, להציגם כשוליים לא חשובים ולהרחיקם בהתמדה מתודעת הציבור. ביניהם נמצא יצחק עֹגן שמבחינת הישגיו לא נפל מעורכו יצחק למדן, ובוודאי שלא ממשוררים המזוהים עם 'המודרנה' שקנו לעצמם מעין תעודת-ביטוח בתמורה לקבלת מרותו המוחלטת של שלונסקי כדוברם-מייצגם.

יצחק עֹגן מוחזר מהכפור

במונוגרפיה על שירת יצחק עֹגן שהתפרסמה בשנת 2006 בספר המתאפיין בראייה שונה מהמקובלת, שנכתב בידי החוקר פרופ' אבידב ליפסקר, מתואר המהלך הזה כשהוא משוחרר ממוסכמות השיח על 'הרפובליקה הספרותית', של אלה שתלו באופן בלעדי את מהלכיה של המודרנה במחוות אלימות של מלחמות תרבות ובאסטרטגיות פואטיות של חיסול מסורות ישנות, וכל זה כמוסבר לטובת סגנון חדש. הספר המאיר את שירת עֹגן ובני חבורתו ודורו באור חדש ומזווית מקורית, מעמיד תמונה שונה והוא נקרא: "שירת יצחק עֹגן: אקולוגיה של ספרות בשנות ה-30 וה-40 בארץ ישראל".

'האקולוגיה של הספרות' הופך יוצרות על פניהן ומכניס סדר ועמו גם דין צדק מסוים וחשוב מבחינת הדיאלוג של אנשי שירה בני הזמן הזה עם מלחמות המשוררים מהעבר הלא הרחוק של השירה העברית המקורית. מדובר בשיח מאלף המתייחס לבית הגידול הפואטי ולסביבה התרבותית של הכותב. דיאלוג זה, כדברי ליפסקר, "מחזיר למשוררים שבשולי הקנון את מקומם המעצב במהלכים של צמיחת סגנון חדש, בעיצוב אקלים של טעמים, ובמיוחד בהבלטת המיומנויות הפואטיות של הכותב היחיד כצורה של פיתוח גומחה אמנותית בתוך סביבה שמאפייניה הם חומריים ותרבותיים כאחת."

הספר הנדיר הזה בביקורת הספרותית העכשווית כולל לדברי המו"ל, הוצאת מאגנס, מסה תאורטית הפורסת את מושגיו ומהלכיו של 'השיח על אקולוגיה של הספרות' ובוחנת את מקומו במרחב הכללי של שדות השיח הביקורתיים בהיסטוריוגרפיה העברית.

השלמות

בשנות השלושים לא היה בנמצא סופר או משורר שקיים עצמו מיצירתו, וכל אחד מהם נזקק לעבודה מפרנסת. עֹגן עבד עד לפרישתו לגמלאות בתחום החינוך; תחילה כמורה ומחנך נודע ויותר מאוחר כמנהל מוסד חינוכי ובסופה של דרך זו היה למפקח בכיר מטעם משרד החינוך. בודדים מקרב היוצרים נודעו כמעורבים ממש בחיים הפוליטיים, כדוגמת אלכסנדר פן. השתייכותם הפוליטית של מרביתם אף לא נמצאה במוקד עולמם. אחרים, ועֹגן ביניהם, התמקדו בעשייה למען עמיתיהם. בין היוצרים הידועים שנמנו עם חבריו הקרובים היה גם הסופר יוסף אריכא. לאורך שנות ידידותם ההדוקה הם פעלו במשותף גם לקידומם של כלל היוצרים העבריים 'במדינה שבדרך'. בין היתר הם הוציאו דפדפת לספרות עברית (מאה משוררים ומספרים) שהופיעה בהוצאת צ. ליינמן בשנת 1942. מדי שבוע הוצג בחנויות לרכישה דף המוקדש ליוצר אחד, בדרך כלל, ולעיתים אף יותר מדף אחד, על-פי קצב יכולתו של המו"ל. בכל דף התפרסמה תמונתו של יוצר בצירוף פרטים ביוגרפיים ומשהו מיצירתו המקנה עליו מושג. לדפדפת ספרותית זו הוכנה כריכה מרשימה שצוירה בידי משה קסטל. עֹגן גם ערך את האנתולוגיה "השירה העברית החדשה מרמח"ל ועד ימינו". עריכתו הייתה מקיפה מליקוט החומר ועד לכתיבת מבואות (האנתולוגיה הזאת הופיעה לראשונה ב-1948 ומהדורה חדשה שלה התפרסמה ב-1971).

מיצירותיו

• בהזדככות: קובץ שירים, "גליונות", תרצ"ה.
• בשער הכליה והפלא: קובץ שירים, "גליונות", תרצ"ט.
• יש מולדת לאיש: קובץ שירים, הוצאת צ' ליינמן, ת"ש.
• בזעף ליל: קובץ שירים, ירושלים: הוצאת ראובן מס, תש"ג.
• על גשר הליל: קובץ שירים, הוצאת נ' טברסקי, תש"ז.
• שמיים אחרים: קובץ שירים, הוצאת דביר, תשי"א.
• בחצרות ירח: קובץ שירים, ירושלים, קריית-ספר, תשט"ז.
• דמות רזים: קובץ שירים (רישומים: יוסל ברגנר), ספרי קמפון, תשכ"ב.
• שירים: קובץ שירים, הוצאת יבנה, תשכ"ג.
• שירים אל קצה תוחלת: קובץ שירים, הוצאת אל"ף, 1967.
• ההר והאילן: קובץ שירים, הוצאת עקד, תשל"ז.
• לכוכב, לדשא: קובץ שירים, הוצאת רשפים, תשמ"א.
• החסד, הדין: קובץ שירים, הוצאת רשפים, תשנ"א.

לקריאה נוספת

• יצחק עוגן, רשימה מן העזבון (על שירה), ב-"מאזנים" אדר ניסן תשנ"ג (פברואר-מארס 1993), ע' 97.
• אבידב ליפסקר, יצחק עֹגן, אקולוגיה של ספרות בשנות ה-30 וה-40 בארץ-ישראל, ירושלים: הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, תשס"ו-2006.
• יוסף ליכטנבוים, שירי יצחק עוגן, ב"הגה", 7 במאי 1943.
• הלל ברזל, שירת יצחק עוגן, ב-"מאזנים" סיוון תשכ"ג (יוני 1963), ע' 55–57.
• פנחס לנדר, גילויי שירתו של יצחק עוגן, ב-"מאזנים" אדר א-ב תשמ"א (מארס 1981), ע' 286–291.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יצחק עגן בוויקישיתוף

• רשימת הפרסומים של יצחק עגן, בקטלוג הספרייה הלאומית
• יצחק עגן, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• מיכאל גלוזמן, לכתוב את ההיסטוריה הספרותית, באתר הארץ, 6 בפברואר 2007
• שירת יצחק עֹגן (אורכב 02.01.2008 בארכיון Wayback Machine) באתר הוצאת מאגנס
• יצחק עגן, דף שער בספרייה הלאומית
• יצחק עגן, בלקסיקון הספרות העברית החדשה