ישראל קפלן (מחנך)

ישראל קפלן
	ישראל קפלן
לידה	דצמבר 1869; טולצ'ין, פלך מוהילב, האימפריה הרוסית
פטירה	18 במאי 1927 (בגיל 57); אחוזת בית, פלשתינה (א"י)
מדינה	האימפריה הרוסית, פלשתינה (א"י)
מקום קבורה	בית הקברות טרומפלדור
תפקיד	חבר אספת הנבחרים
השקפה דתית	יהדות

ערך זה עוסק במחנך רוסי וארץ-ישראלי. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו ישראל קפלן (פירושונים).

ר' ישראל קפלן (בכתיב ארכאי: קאפלאן; ברוסית: Израиль Кaплaн; כ"ט בכסלו תר"ל, דצמבר 1869, טולצ'ין, פלך מוהילב, רוסיה (רוסיה הלבנה) – ט"ז באייר תרפ"ז, 18 במאי 1927, תל אביב) היה מחנך עברי ברוסיה וביישוב, עסקן ציבור ופעיל ציוני ועברי, רב מטעם במינסק ובאסטרחן, מחלוצי החינוך העברי המתוקן ברוסיה, מייסד ומנהל בתי ספר יסודיים בשיטת "עברית בעברית", חבר "המזרחי", מנהל בתי הספר של התנועה בחברון ובתל אביב, חבר אספת הנבחרים הראשונה.

קורות חיים

ישראל בן ר' פסח הכהן קפלן נולד בדצמבר 1869 (כסלו תר"ל) בעיירה טוּלְצ'ין שבפלך מוהילב, רוסיה (רוסיה הלבנה). למד ב"חדר" ובישיבה בעיירה ויטקה ואחר-כך בישיבת וולוז'ין, שבה נודע בשם "העילוי מוויטקה" (דער וועטקער עילוי). פעל להפצת הלשון והספרות העברית בין חניכי הישיבות. בנוסף השתלם בהשכלה כללית ועברית, ועבר בחינת בגרות אקסטרנית שאליה התכונן בעזרת מורה פרטי. הצטרף ל"חיבת ציון" ואחר-כך לתנועה הציונית.

בשנת 1893, בעודו חניך ישיבת וולוז'ין, פגש במהלך נסיעה לעיר קרמנצ'וג בעורך הדין והעסקן ד"ר שמשון רוזנבאום, מראשי ציוני מינסק, שהזמינו לעירו. כעבור שנה נסע קפלן למינסק, ורוזנבאום הכיר לו את ידידו, המורה ועסקן הציבור החובב-ציון והספרות העברית יהודה זאב נופך, שביתו היה בית ועד לחובבי ציון ולציונים וצעירים שוחרי העברית. בעזרת רעייתו של נופך, פייגה, מצא קפלן חדר מגורים בעיר, וקפלן נמנה עם מבקריו הקבועים של בית נופך, עד שכעבור שנתיים, באביב 1896, נישא לצעירת בנותיו של נופך, בלהה (בלה).^[1]

בשנת הלימודים תרנ"ח (1897), זמן קצר לאחר שנוסד במינסק ה"חדר המתוקן" (בית ספר פרטי יהודי מתקדם) הראשון, ייסד קפלן בעיר בית ספר בשם "לתורה ודעת", לנערים לבני 7 (בהמשך: 6) עד 13. בבית הספר שבבעלותו ובניהולו, שהיה מהראשונים מסוגו ברוסיה, נלמדו לימודי קודש (עברית ודקדוק עברי, מקרא וכתבי הקודש, היסטוריה של עם ישראל ולימודי יהדות) לצד לימודי חול (רוסית, היסטוריה כללית, גאוגרפיה, אריתמטיקה, כתיבה תמה ושרטוט, זמרה ואף חינוך גופני).^[2] החל בשנת הלימודים תרס"ג-1902 נלמדו בו הלימודים העבריים ב"שיטה הטבעית" – "עברית בעברית".^[3] בסתיו 1900 קיבל רישיון מהשלטונות לפתוח על יד בית ספרו שיעורי ערב, שנועד לתלמידי החדרים המסורתיים (שהיו הרוב) לרכוש השכלה כללית ("לימודי חול").^[4] על רקע היעדר בתי ספר ללימודים עבריים לנערות, בשנת הלימודים תרס"ו-1905 פתחה אשתו של קפלן, בלהה, בית ספר פרטי יהודי לנערות, שבו נלמדו לימודים כלליים על פי תוכנית לימודים של בית ספר יסודי, ולצדם לימודים עבריים מוגברים (כמו ב"חדר המתוקן") בפיקוחו של ישראל קפלן.^[5]

ב-1901 ערך ופרסם תוכנית לימודים מפורטת ללימודי קודש, לשש שכבות לימוד, תחת הכותרת "תכנית הלמודים העברים בחדרי ישראל". בראשית שנת הלימודים תרס"ב-1901 הוחל בלימודים ב"חדר למופת" (או "חדר לדוגמה") על פי תוכנית זו, שהתבססה על עבודתם של ארבעה מורים ממייסדי ה"חדרים למופת" במינסק.^[6]^[7]
לדברי דניאל פרסקי, קפלן "היה מפיץ השכלה ברבים, כי בימי השבתות היה מרצה ברוב טעם ודעת פרקים בהיסטוריה ובפרקי-אבות בבתי-כנסת שונים ומשך את לב הנוער".^[8] בנוסף, פרסם מאמרים ורשימות בעיתונים העבריים "המליץ" ו"הצפירה" ובעיתונות היהודית (ובפרט הציונית) בשפה הרוסית.

בסביבות שנת 1901 כיהן במשך תקופה כממלא-מקום הרב מטעם במינסק.^[6]^[9] בראשית שנת 1904 התמנה למנהל ה"תלמוד תורה" העירוני במינסק. היה זה מוסד גדול, שבו למדו יותר משש מאות תלמידים לימודי קודש ולימודי חול, ובראשותו עמד ועד מנהל שנבחר מקרב נכבדי הקהילה ולצדו ועד פדגוגי.^[10]

בשנת 1906 זכה במכרז מתוך 53 מתמודדים^[11] והתמנה לרב מטעם בעיר אסטרחן שברוסיה גופא (על הדלתה של נהר הוולגה בים הכספי) – עיר קטנה יותר, ובה קהילה יהודית לא גדולה. הוא שימש במשרה זו עד מהפכת 1917. בשנת 1907 נפתח בעיר בית ספר עברי ציבורי (הפעם במחתרת, ללא אישור השלטונות^[11]) ובו שלוש שכבות לימוד לנערים ושתיים לנערות, בניהולו של הרב קפלן. גם בבית ספר זה נלמדו לימודים עבריים בשיטת "עברית בעברית" לצד לימודים כלליים על פי תוכנית הלימודים של הכיתות הראשונות של הגימנסיה הרוסית. בסוף שנת 1910, כעבור כשלוש שנים, למדו בבית הספר כמאה נערים ונערות, והוא עבר לבניין חדש, שנרכש עבורו בזכות תרומות בסך של כ-14,000 רובל שהצליח קפלן להשיג בהשתדלותו.^[12] ב-25 במרץ 1911 נעצר עם חותנו בעת ששהו במערכת העיתון היהודי-רוסי "ראזסווייט" בסנקט פטרבורג.^[13]

במינסק, כמו באסטרחן, לקח חלק פעיל בפעילות הציונית. בוועידת מינסק (הוועידה הגדולה של כלל ציוני רוסיה) ב-1902 היה אחד ממזכירי הוועידה. בהמשך עסק ברוסיה הפנימית בתעמולה למען הציונות ולמען תחיית הלשון העברית. בוועידה הציונית הכול-רוסית שהתכנסה בפטרוגרד ב-1917 השתתף כציר מאסטרחן.

שפות הדיבור בביתו של קפלן היו עברית ורוסית, והוא אסר על ילדיו לדבר יידיש (שפה שאותה כינה בבוז "ז'רגון").^[11] בקיץ 1912 נסע עם בנו הבכור עוזיאל לביקור בארץ ישראל בעקבות הזמנה שקיבל מהגימנסיה העברית "הרצליה" לבוא לשמש בה מורה לתלמוד, אך העניין התבטל והוא שב לרוסיה. (בתל אביב התארחו השניים בבית עמיתו המורה יחיאל יחיאלי, שם התיידד בנו עם בתו של יחיאלי; לימים, כעבור כ-12 שנה, לאחר שסיים בנו את לימודי הרפואה בשווייץ, נישאו השניים.^[11])

ב-1919, לאחר המהפכה הרוסית, ביקש לעלות לארץ ישראל. לפני עלייתו ביקר את חותנו נופך במינסק ונאלץ להישאר בה עקב חילופי השלטון. אז התמנה למנהל המחלקה לתרבות של הקהילה היהודית במינסק ומנהל הקורסים הפדגוגיים מטעמה.
בשנת 1920-תרפ"א הצליח לצאת את רוסיה ולעלות ארצה, והיה למנהל בית הספר לבנים ולבנות של "המזרחי" בחברון, עד 1925. בנוסף, כיהן כציר לאספת הנבחרים הראשונה מטעם יהודי חברון, ושימש כסופר עיתון "הארץ" בחברון. בשנת תרפ"ד פרסם בביטאון "המזרחי", "התור", מונוגרפיה על חברון בשם "עיר האבות (בעבר ובהוה)".

בראשית שנת תרפ"ו (1925) התמנה למנהלו הראשון של בית הספר העירוני היסודי הדתי לבנות "תלפיות" בתל אביב, מיסוד "תחכמוני", שנכנס אז תחת פיקוח הוועד המפקח של "המזרחי". בשנה הראשונה פעל בית הספר בשכונת ברנר (ליד בית החולים הדסה) ולמדו בו 350 תלמידות, ובשנת תרפ"ו-1926 עבר למשכן מרווח יותר ברחוב העבודה שבשכונת מרכז בעלי מלאכה, שנבנה עבורו מספר חודשים קודם לכן, ומספר תלמידותיו עמד על 500.^[14] קפלן ניהל את בית הספר עד מותו.

בתל אביב התגורר קפלן בבית שבנה בשנות ה-20 ברח' השומר 8. נפטר במאי 1927 (אייר תרפ"ז) בתל אביב, בן 57 במותו. נקבר בבית הקברות טרומפלדור.^[15]

משפחתו

אלמנתו בלהה קפלן (1876–1963) האריכה ימים אחריו. למרות קשייה הכלכליים, עשתה כדי להקל על צעירים רבים את צעדיהם הראשונים בארץ, וביתה היה פתוח לכול.^[16]

קפלן ואשתו היו הורים לארבעה בנים וארבע בנות. בנו הבכור, ד"ר עוזיאל קפלן (1896–1956) (כירורג, בוגר לימודי רפואה באוניברסיטת ז'נבה, עלה ארצה ב-1921, היה לרופא המושבה באר טוביה, ב-1923 עבר לתל אביב, היה מראשוני רופאי "מגן דוד אדום" ופעל לארגון קורסים בעזרה ראשונה בו, ב"הפועל" ועבור הרוויזיוניסטים והאצ"ל,^[17] פעיל ב"הגנה" ומהרופאים הראשונים של הארגון במחוז תל אביב;^[18] אשתו, שפרה יחיאלי-קפלן, הייתה בתו הבכורה של המחנך העברי יחיאל יחיאלי, ממייסדי תל אביב, ולאחר מותו של אביה ניהלה את בית הספר לבנות בנווה צדק); רבקה (פרופסור לפיסול וציור באקדמיה במוסקבה); עמינדב (פרופסור לכלכלה באוניברסיטת לנינגרד); יואל-דוד (פרופסור למתמטיקה); צפורה פייס-תירוש (1904–1992);^[19] עדינה ולבה (1910–1979)^[20] (אשתו של המלחין, המוזיקולוג והמורה למוזיקה ד"ר יואל וַלבֶּה); עמנואל קפלן (1911–2000);^[21] ואסתר פילבינסקי (1917–2010).^[22]

גיסו של קפלן (אחיה הצעיר של אשתו), ד"ר יצחק נופך, היה משפטן, שהיה מראשוני השופטים היהודים בארץ ישראל המנדטורית, שופט השלום העברי הראשון ביפו, והוא שהנהיג את השפה העברית במשפט והוציא פסקי דין בעברית.^[23] בתו, חמדה נופך-מוזס, הייתה מראשונות עורכות הדין בארץ, המייסדת והעורכת האחראית הראשונה של השבועון "לאשה".^[24] נישאה לראובן מוזס, בנו של יהודה מוזס, מו"ל העיתון "ידיעות אחרונות".

כתביו

תכנית הלמודים העברים בחדרי ישראל: אשר אִזנו וחקרו מיַסדי החדרים למופת בעיר מינסק; נערכה ונסדרה ע"י ... ישראל קפלן במינסק, וילנה: דפוס י’ פיראזשניקאוו, תרס"א. (חוברת)
עיר האבות (בעבר ובהוה): לתולדות העיר חברון, ירושלים: דפוס רוהלד, תרפ"ד. (הדפסה מיוחדת מ"התור")

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ישראל קפלן בוויקישיתוף

דוד תדהר (עורך), "ישראל קפלן", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 274
'ישראל קפלן', בתוך: דוד כהן (כינס), שלמה אבן שושן (ערך), מינסק עיר ואם: קורות - מעשים - אישים - הוי, כרך א, תל אביב: ארגון יוצאי מינסק ובנותיה בישראל; הקיבוץ המאוחד; לוחמי הגטאות: בית לוחמי הגיטאות ע"ש יצחק קצנלסון, תשל"ה, עמ' 664 טור 1 (ספר יזכור לקהילת מינסק, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 668)
תל אביב: ר' ישראל קפלן, דבר, טור 1, 20 במאי 1927
יפו ותל־אביב: אזכרה לקפלן ז"ל, דואר היום, 14 במאי 1928

מפרי עטו:

הסבלנות והקנאות, הצפירה, 12 ביולי 1899, המשך
להתפתחות למוד ההלכה, הצפירה, 14 ביולי 1899, המשך
מועצות המורים, הצפירה, 4 באוגוסט 1902, המשך, המשך

הערות שוליים

^ אסתר פילבינסקי, 'הלשון העברית מזווגת זיווגים', בתוך: דוד כהן (כינס), שלמה אבן שושן (ערך), מינסק עיר ואם, כרך א (תל אביב תשל"ה), עמ' 349 (ספר יזכור לקהילת מינסק, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 353) (הכותבת היא בתו של קפלן). וראו שם גם אנקדוטה על פגישתו של קפלן עם רוזנבאום.
^ ראו: בית ספר "לתורה ודעת" במינסק, המליץ, 30 בספטמבר 1897; בית הספר "לתורה ודעת" של ישראל קאפלאן במינסק, המליץ, 2 בספטמבר 1898.
^ אבי-דוד, הכנסיה הגדולה במינסק, הצפירה, טורים 1–2, 5 בספטמבר 1902.
^ המודיע., בארצנו: מינסק, המליץ, 26 בנובמבר 1900.
^ מערי המדינה: מינסק, הזמן, טורים 3–4, 21 באוגוסט 1905.
^ ¹ ² בארצנו: מינסק, המליץ, 28 באוגוסט 1901.
^ בשורת ספרים חדשים: תכנית הלמודים העברים בחדרי ישראל, המליץ, 28 בנובמבר 1901.
^ דניאל פרסקי, 'מינסק העברית', בתוך: דוד כהן (כינס), שלמה אבן שושן (ערך), מינסק עיר ואם, כרך א (תל אביב תשל"ה), עמ' 544 (ספר יזכור לקהילת מינסק, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 548) (פורסם במקור בהדואר כז, יג (כ"ו בשבט תש"ח).
^ בתפוצות ישראל: בארצנו: ידיעות שונות: ווילייקא פ' ווילנא, הצפירה, 24 במרץ 1903.
^ ברחבי רוסיה: חדשות בישראל: מינסק, הזמן, טור 2, 5 בפברואר 1904; יהושע מרדכי רוזנבלום, 'קטעי זכרונות', בתוך: דוד כהן (כינס), שלמה אבן שושן (ערך), מינסק עיר ואם, כרך א (תל אביב תשל"ה), עמ' 471–472 (ספר יזכור לקהילת מינסק, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 475) (פורסם במקור: י"מ רוזנבלום, 'קטעי זכרונות ורשימות': התלמוד תורה במינסק, העבר יב (תשכ"ה), 158–160).
^ ¹ ² ³ ⁴ אסתר פילבינסקי, 'ישראל קפלן: מאה פלוס שנות ציונות', ביטאון המורים הגמלאים 21 (טבת תשס"ב, דצמבר 2001), 22.
^ מערי המדינה: אסטראחאן, הזמן, 26 במאי 1908; בממלכה: מאסטרחן, הצפירה, טור 2, 24 בנובמבר 1910.
^ כרוניקה עברית, הזמן, 11 באפריל 1911.
^ תל אביב: בית־הספר לבנות "תחכמוני", דבר, טור 2, 6 בספטמבר 1925 (גרסה נוספת: ביפו ותל־אביב: בית הספר לבנות "תחכמני" יפו–תל־אביב, דואר היום, 8 בספטמבר 1925); ביפו ותל־אביב: בית הספר לבנות "תלפיות" בתל-אביב, דואר היום, טורים 1–2, 12 ביולי 1926; ביפו ותל־אביב: בבית הספר לבנות "תלפיות", דואר היום, טורים 3–4, 29 ביולי 1926; ועדת הבנין, ביה"ס לבנות "תלפיות" בת"א, דואר היום, 14 באפריל 1926; ביפו ותל-אביב: הנחת אבן הפנה של בית-הספר לבנות "תלפיות", דואר היום, 14 באפריל 1926; תל אביב: חנוכת הבית של ביה"ס תלפיות, דבר, טור 2, 9 בדצמבר 1926.
^ ישראל קפלן באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
^ צ. ת., לזכר נעדרים: בלהה קפלן (שנה לפטירתה), דבר, 14 בדצמבר 1964; בלהה קפלן באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
^ דוד ניב, מערכות הארגון הצבאי הלאומי, כרך א, תל אביב: מוסד קלוזנר, 1965, עמ' 127; ברוך הורוויץ, כל העם חזית: השירות הרפואי הצבאי בארץ-ישראל, כרך ב, ירושלים: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2000, עמ' 74.
^ בארץ-ישראל: בין העולים, הצפירה, טור 3, 16 באוגוסט 1921; ש. י., לזכר נעדרים: עוזיאל קפלן, דבר, 20 בינואר 1958; עוזיאל קפלן באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
^ צפורה תירוש באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
^ עדינה ולבה באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
^ עמנואל קפלן באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
^ אסתר פילבינסקי באתר חברה קדישא ת"א–יפו.
^ ראו: דוד תדהר (עורך), "ד"ר יצחק נופך", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 449.
^ דוד תדהר (עורך), "עו"ד חמדה נופך-מוזס", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך י (1959), עמ' 3522.

[1] אסתר פילבינסקי, 'הלשון העברית מזווגת זיווגים', בתוך: דוד כהן (כינס), שלמה אבן שושן (ערך), מינסק עיר ואם, כרך א (תל אביב תשל"ה), עמ' 349 (ספר יזכור לקהילת מינסק, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 353) (הכותבת היא בתו של קפלן). וראו שם גם אנקדוטה על פגישתו של קפלן עם רוזנבאום.

[2] ראו: בית ספר "לתורה ודעת" במינסק, המליץ, 30 בספטמבר 1897; בית הספר "לתורה ודעת" של ישראל קאפלאן במינסק, המליץ, 2 בספטמבר 1898.

[3] אבי-דוד, הכנסיה הגדולה במינסק, הצפירה, טורים 1–2, 5 בספטמבר 1902.

[4] המודיע., בארצנו: מינסק, המליץ, 26 בנובמבר 1900.

[5] מערי המדינה: מינסק, הזמן, טורים 3–4, 21 באוגוסט 1905.

[המליץ,_1901/08/28-6] ¹ ² בארצנו: מינסק, המליץ, 28 באוגוסט 1901.

[7] בשורת ספרים חדשים: תכנית הלמודים העברים בחדרי ישראל, המליץ, 28 בנובמבר 1901.

[8] דניאל פרסקי, 'מינסק העברית', בתוך: דוד כהן (כינס), שלמה אבן שושן (ערך), מינסק עיר ואם, כרך א (תל אביב תשל"ה), עמ' 544 (ספר יזכור לקהילת מינסק, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 548) (פורסם במקור בהדואר כז, יג (כ"ו בשבט תש"ח).

[9] בתפוצות ישראל: בארצנו: ידיעות שונות: ווילייקא פ' ווילנא, הצפירה, 24 במרץ 1903.

[10] ברחבי רוסיה: חדשות בישראל: מינסק, הזמן, טור 2, 5 בפברואר 1904; יהושע מרדכי רוזנבלום, 'קטעי זכרונות', בתוך: דוד כהן (כינס), שלמה אבן שושן (ערך), מינסק עיר ואם, כרך א (תל אביב תשל"ה), עמ' 471–472 (ספר יזכור לקהילת מינסק, בספריית העיר ניו יורק, תמונה 475) (פורסם במקור: י"מ רוזנבלום, 'קטעי זכרונות ורשימות': התלמוד תורה במינסק, העבר יב (תשכ"ה), 158–160).

[פילבינסקי,_ישראל_קפלן-11] ¹ ² ³ ⁴ אסתר פילבינסקי, 'ישראל קפלן: מאה פלוס שנות ציונות', ביטאון המורים הגמלאים 21 (טבת תשס"ב, דצמבר 2001), 22.

[12] מערי המדינה: אסטראחאן, הזמן, 26 במאי 1908; בממלכה: מאסטרחן, הצפירה, טור 2, 24 בנובמבר 1910.

[13] כרוניקה עברית, הזמן, 11 באפריל 1911.

[14] תל אביב: בית־הספר לבנות "תחכמוני", דבר, טור 2, 6 בספטמבר 1925 (גרסה נוספת: ביפו ותל־אביב: בית הספר לבנות "תחכמני" יפו–תל־אביב, דואר היום, 8 בספטמבר 1925); ביפו ותל־אביב: בית הספר לבנות "תלפיות" בתל-אביב, דואר היום, טורים 1–2, 12 ביולי 1926; ביפו ותל־אביב: בבית הספר לבנות "תלפיות", דואר היום, טורים 3–4, 29 ביולי 1926; ועדת הבנין, ביה"ס לבנות "תלפיות" בת"א, דואר היום, 14 באפריל 1926; ביפו ותל-אביב: הנחת אבן הפנה של בית-הספר לבנות "תלפיות", דואר היום, 14 באפריל 1926; תל אביב: חנוכת הבית של ביה"ס תלפיות, דבר, טור 2, 9 בדצמבר 1926.

[15] ישראל קפלן באתר חברה קדישא ת"א–יפו.

[16] צ. ת., לזכר נעדרים: בלהה קפלן (שנה לפטירתה), דבר, 14 בדצמבר 1964; בלהה קפלן באתר חברה קדישא ת"א–יפו.

[17] דוד ניב, מערכות הארגון הצבאי הלאומי, כרך א, תל אביב: מוסד קלוזנר, 1965, עמ' 127; ברוך הורוויץ, כל העם חזית: השירות הרפואי הצבאי בארץ-ישראל, כרך ב, ירושלים: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2000, עמ' 74.

[18] בארץ-ישראל: בין העולים, הצפירה, טור 3, 16 באוגוסט 1921; ש. י., לזכר נעדרים: עוזיאל קפלן, דבר, 20 בינואר 1958; עוזיאל קפלן באתר חברה קדישא ת"א–יפו.

[19] צפורה תירוש באתר חברה קדישא ת"א–יפו.

[20] עדינה ולבה באתר חברה קדישא ת"א–יפו.

[21] עמנואל קפלן באתר חברה קדישא ת"א–יפו.

[22] אסתר פילבינסקי באתר חברה קדישא ת"א–יפו.

[23] ראו: דוד תדהר (עורך), "ד"ר יצחק נופך", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך א (1947), עמ' 449.

[24] דוד תדהר (עורך), "עו"ד חמדה נופך-מוזס", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך י (1959), עמ' 3522.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]