מארי סטופס
 | |
| לידה |
15 באוקטובר 1880 אדינבורו, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד  |
|---|---|
| פטירה |
2 באוקטובר 1958 (בגיל 77) דורקינג, הממלכה המאוחדת |
| מדינה |
הממלכה המאוחדת |
| מקום לימודים |
יוניברסיטי קולג' לונדון, St George's School, אוניברסיטת מינכן, בית הספר נורת' לונדון |
| שפות היצירה |
אנגלית |
| יצירות בולטות |
Married Love |
| בן או בת זוג |
|
| צאצאים |
הארי סטופס-רו |
| פרסים והוקרה |
עמית האגודה הלינאית של לונדון (1909) |
| חתימה |
 |
  | |
מארי שרלוט סטופס (באנגלית: Marie Charlotte Stopes; 15 באוקטובר 1880 – 2 באוקטובר 1958) הייתה סופרת בריטית, פלאו-בוטנאית, לוחמת למען זכויות נשים ותמכה באאוגניקה. היא תרמה תרומה משמעותית לפלאונטולוגיה וסיווג פחם, והייתה האישה הראשונה בסגל האקדמי של אוניברסיטת מנצ'סטר. עם בעלה השני, המפרי ורדון רו (אנ') הקימה את המרפאה הראשונה למניעת היריון בבריטניה. היא ערכה ניוזלטר "פיקוח לידה", אשר נתן עצות מעשיות לנשים במניעת הריון. כמו כן כתבה מדריך למיניות "אהבה בנישואים" (1918), שהיה ספר שנוי במחלוקת, אבל הביא את נושא פיקוח הילודה לשיח ציבורי רחב בתום מלחמת העולם הראשונה. סטופס התנגדה להפלות מלאכותיות, בטענה שמניעת ההריון היא כל מה שנדרש כדי לשנות את החברה.[1]
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראשית חייה והשכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]סטופס נולדה באדינבורו, סקוטלנד. אביה, הנרי סטופס, היה בעל מבשלת בירה, מהנדס, אדריכל ופליאונטולוג מקולצ'סטר. אמה הייתה שרלוט קרמייקל סטופס, מלומדת שייקספירית ולוחמת לזכויות נשים סקוטית. המשפחה עברה ללונדון ב-1880. שני הוריה היו חברים באגודה הבריטית לקידום המדע.[2] מארי נלקחה לפגישות שבהן פגשה את החוקרים המפורסמים לאותם ימים, אלה השפיעו על קורות חייה.
.jpg)
סטופס הלכה ללמוד ביוניברסיטי קולג' בלונדון למדה בוטניקה וגאולוגיה. היא סיימה תואר ראשון במדעים, בשנת 1902 לאחר שנתיים בלבד.[3] בהמשך מארי סטופס קבלה דוקטורט במדעים, מאוניברסיטת קולג' בלונדון, ונהפכה לאדם הצעיר ביותר בבריטניה שקיבל תואר כזה. בשנת 1903 היא פרסמה מחקרים שונים בבוטניקה לאחר מכן יצאה למינכן ללמוד וקבלת דוקטורט בבוטניקה. ב - 1904. התקבלה ללמד באוניברסיטת מנצ׳סטר עד שנת 1910 והייתה האישה הראשונה שהתקבלה ללמד באוניברסיטה זו. סטופס הפכה למרצה בפליאובוטניקה באוניברסיטת קולג', לונדון עד 1920.
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1910, חברה שעסקה בסקר הגאולוגי של קנדה הזמינה את סטופס לקבוע את גילו של מבנה גאולוגי בסנט ג'ון, ניו ברונסוויק. סטופס הגיעה לצפון אמריקה לפני חג המולד כדי להתחיל את המחקר שלה. ב־29 בדצמבר פגשה את הגנטיקאי הקנדי רג'ינלד ראגלס גייטס בסנט לואיס, מיזורי. הם התארסו יומיים לאחר מכן. היא החלה את עבודתה ב-1911, ועבדה בתחום הגאולוגיה וחקרה באוספים גאולוגיים במוזיאונים והעבירה דגימות לאנגליה לחקירה נוספת. בני הזוג נישאו וחזרו לאנגליה ב -1 באפריל באותה שנה. מארי סטופס שמרה על שם משפחתה המקורי מתוך עקרון, מעשה נדיר באותם ימים. נישואיה לגייטס עלו על שרטון, ובשנת 1913, הגישה בקשה לגירושין בטענה כי הנישואים מעולם לא מומשו. גייטס עזב את אנגליה בשנה שלאחר מכן. כישלון הנישואים הראשונים היה גורם מאיץ חשוב בהמשך פעילותה של מארי סטופס בתחומי תכנון משפחה וחינוך מיני.[1]
.jpg)
בשנת 1918 נישאה להמפרי ורדון רו, בנקאי עשיר ופילנתרופ. בנם, הארי סטופס-רו (אנ׳ ) נולד ב-1924 (נפטר 2014) לימים נעשה הארי סטופס-רו פרופ׳ לפילוסופיה והתאהב בבחורה צעירה. סטופס לא אהבה את חברתו של בנה וכאשר הארי הכריז על האירוסין באוקטובר 1947, מארי סטפס ניסתה לחבל בהן.[4] היא הבחינה כי כלתה המיועדת היא קצרת ראייה, וסטופס, שדגלה בעיקור בעלי מוגבלויות בחברה, הייתה חרדה שפגם זה יועבר לנכדיה. סטופס ניסתה להשיג את תמיכתו של בעלה נגד הנישואין של בנם. בנה לא שוכנע לבטל את הנישואין. מארי סטופס האמינה כי בנה בגד בה בנישואין אלה, כתוצאה מכך ניתקה את הקשר איתו וסילקה אותו מירושתה הגדולה.[5]
במהלך השנים, מארי סטופס כתבה גם שירים ומחזות. הצלחתה הגדולה הייתה המחזה - "היענים שלנו", מחזה שעסק בגישה של החברה למעמד הפועלים שנאלצו ל״ייצר״ תינוקות במשך כל חייהם.[6] המחזה הוצג שלושה חודשים בתיאטרון בלונדון. עוד מחזה שסטופס כתבה היה ניסיון אוטוביוגרפי לנתח את כישלון הנישואים הראשונים שלה. המחזה היה נועז מאוד לזמנו ונאסר להצגה על ידי הצנזורה בבריטניה. כמו כן פרסמה כמה כרכים של שירה בשנותיה המאוחרות. ביניהם "שירי אהבה לאוהבים צעירים" ב-1939.
סטופס מתה ב-2 באוקטובר 1958, בגיל 77, מסרטן בביתה. בצוואתה השאירה את רשת המרפאות שלה לאגודת האאוגניקה הבריטית. רוב האחוזה שלה נמסרה לחברה המלכותית לספרות. בנה הארי סטופס-רוי קיבל רק את העותק שלה ממילון אוקספורד הגדול ופריטים קטנים אחרים.[7] אישיותה הייתה במחלוקת בעקבות קשריה עם גרמניה הנאצית. אבל בראשית המאה 21, זכתה להכרה רשמית: בשנת 2008, הנפיק הדואר המלכותי של בריטניה במסגרת סדרת בולים על ״נשים דגולות״, בול לזכרה, בערך של 50 פני, ועליו דמותה המלווה בכתובת ״חלוצת תכנון המשפחה״.
מחקר מדעי
[עריכת קוד מקור | עריכה]במהלך שהותה של סטופס במנצ'סטר, היא התמחתה מרבצי הפחם וחקרה משפחת שרכים מאובנים שנמצאו במרבצים אלה. המחקר שלה ניסה להוכיח, בין השאר, את התאוריה לגבי קיומה של Gondwana או Pangea - יבשות קדומות. פגישה מקרית עם חוקר אנטארקטיקה, רוברט פלקון סקוט, באחת ההרצאות שנתן ב-1904, העלתה את האפשרות כי אפשר להוכיח תאוריה זאת. הרצון של סטופס להוכיח את התאוריה הנזכרת הובילה אותה לדון איתו באפשרות להצטרף למסע הבא לאנטארקטיקה. היא לא הצטרפה למשלחת, אבל סקוט הבטיח להחזיר דוגמאות של מאובנים כדי לספק ראיות לתאוריה. סקוט נפטר במהלך משלחת לטרה נובה ב־1912, אך מאובנים של צמחים שנמצאו ליד גופותיהם של סקוט ושל חבריו סיפקו עדות זו.[8] בשנת 1907, סטופס נסעה ליפן במשימה מדעית. היא בילתה שמונה-עשר חודשים באוניברסיטה הקיסרית, בטוקיו בחקירת צמחים מאובנים במכרות פחם בהוקאידו.
כאמור, בעקבות כישלון נישואיה הראשונים ומלחמת העולם הראשונה, סטופס ניהלה מאבק בנושא מניעת הריון ונישואים. היא כתבה את ספרה החשוב ״אהבה בנישואים״. המאבק הפמיניסטי הציבורי שלה הביאה לצמצם את פעילותה האקדמית, אבל המשיכה לפרסם מאמרים בתחום הפלאונטולוגיה עד שנת 1935 ותרמה תרומה חשובה לתחום מחקר זה.
״אהבה בנישואים״
[עריכת קוד מקור | עריכה]בתחילת הליכי הגירושין בשנת 1913, החלה סטופס לכתוב ספר על האופן שבו היא חושבת שנישואים צריכים ״לעבוד״. כתיבת הספר של סטופס הסתיימה בסוף 1913. היא הציעה אותו להוצאות ספרים לונדוניות, אך הן סירבו להדפיסו מאחר שהנושא היה לדעתם שנוי במחלוקת - השימוש באמצעי מניעה. בשנת 1917 הכירה סטופס את מי שיהיה בעלה השני Humphrey Verdon Roe. המפרי רו היה פילנתרופ שדגל במניעת הריון, הוא שילם להוצאת ספרים בניו-יורק - Fiffield & Co כדי לפרסם את ספרה של סטופס. הספר הפך מיידית לרב-מכר וזכה להצלחה מיידית והופיע בחמש מהדורות בשנה הראשונה.[9]
״אהבה בנישואים״ פורסם ב-1918. באותו יום ביקרה סטופס את המפרי רו, שחזר עם קרסול שבור משירות במלחמת העולם הראשונה, לאחר שמטוסו התרסק.[10] פחות מחודשיים לאחר מכן הם נישאו, ולסטופס הייתה ההזדמנות הראשונה לתרגל את מה שהטיפה בספרה. ההצלחה של ״אהבה בנישואים״ עודדה את סטופס להמשיך לכתוב בנושא, והוציאה חוברת - ״מדריך על אמצעי מניעה״ שפורסם מאוחר יותר באותה שנה.[11] מארי סטופס קיבלה תגובות נלהבות מקוראות ששיתפו אותה בחייהן, והודו לה על מה שכתבה.
בשנה שלאחר מכן, סטופס פרסמה חוברת תקציר של דעותיה ב״מכתב לאמהות עובדות״ גרסה תמציתית על ״הורות חכמה״ שהייתה מכוונת לאוכלוסיית העניים. זה היה קונטרס בן 16 עמודים והיה אמור להיות מופץ ללא תשלום.[12] קהל היעד הרגיל של מארי סטופס היו אנשי המעמד הבינוני. בשלב הקודם בחייה היא לא גילתה עניין רב במעמד הפועלים, ולא כיבדה אותם, החוברת נועדה לתקן את ההטייה שלה.[13]
תכנון משפחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1917, לפני הפגישה עם מארי סטופ, הציע מי שהיה בעלה השני, המפרי רו, לבנות מרפאה למניעת הריון, בבית החולים סנט מרי בעיר מנצ'סטר. הוא הציע שכל המטופלות תהיינה נשואות ושלא יעשו הפלות במרפאה, אך ההצעה נדחתה.[14] נושא תכנון המשפחה היה חשוב מאוד עבורו ולאחר נישואיהם הוא וסטופס תכננו לפתוח מרפאה לאמהות עניות בלונדון.[15]
מארי סטופס התפטרה מיוניברסיטי קולג' בלונדון בסוף 1920 כדי להתרכז בפתיחת המרפאה לתכנון המשפחה. היא ייסדה את האגודה ״לפיקוח על הלידה ובקרה גזעית״, כארגון תמיכה לפתיחת הקליניקה. סטופס הסבירה כי מטרת האגודה היא לנטרל את התופעה של הגדלת מספר הילדים בשכבות החלשות של החברה, המתאפיינת באנשים עניים וחסרי השכלה, ולהקטין בהן את קצב הילודה כדי שהחברה תגיע לרווחה כללית.[16]
בתחילת שנת 1921, פתחו מארי סטפס והמפרי רו את המרפאה הראשונה, שהתנהלה על ידי מיילדות ורופאים. המרפאה הציעה לאמהות לשלוט באמצעי המניעה ונתנו להן הסברה מינית. המרפאה הייתה פתוחה לנשים נשואות ולא דרשה תשלום עבור ההדרכה. סטופס בדקה במרפאה אמצעי מניעה חדשים, ואף חזרה, בדקה והציעה אמצעי מניעה שתועדו במקורות יוונים ורומאיים.
בשנת 1925 עברה מרפאת אמהות למרכז לונדון, שם היא נותרה עד שנת 2015. בהמשך חייה פתחה מארי סטופס מרפאות רבות נוספות בבריטניה ובסקוטלנד.
עם כל פעולתה לתכנון משפחה, מארי סטופס התנגדה מאוד להפלות והפסקת הריון. במהלך חייה לא ביצעו המרפאות שלה הפלות. סטופס חשבה שמניעת הריון היא האמצעי היחיד שמשפחות צריכות להשתמש בו כדי להגביל את מספר צאצאיהן ולא הפלות.
אאוגניקה
[עריכת קוד מקור | עריכה]דרך אביה פגשה מארי סטופס את פרנסיס גולטון ממייסדי האאוגניקה המודרנית.[17] היא הצטרפה לאגודת החינוך של אאוגניקה בשנת 1912. בהתחלה מארי השתמשה בטרמינולוגיה האאוגניקית, כאשר הרגישה שהדבר משרת את מטרותיה, אבל מאוחר יותר הפסיקה להשתמש בטרמינולוגיה זו.
בביוגרפיה של מארי סטופס, טענה רוז, כי מארי סטופס הייתה אליטיסטית, אידיאליסטית, המעוניינת ליצור חברה שבה רק הטוב והיפה צריך לשרוד. התלהבותה של סטופס מתורת ה״אאוגניקה״ ושיפור הגזע עלתה בקנה אחד עם זו של אינטלקטואלים ואנשי ציבור רבים בברטניה ובארצות הברית באותה תקופה כמו ג'ורג' ברנרד שו, עיליתות חברתיות ותרבותיות, פמיניסטיות ופוליטיקאים.[18]
בפרק העשרים של ספרה משנת 1920 “Radiant Motherhood” מארי סטופס הטיפה לרעיונות האאוגניקה וכתבה כי יש בעולם שתי סכנות: הראשונה היא חוסר הידע - הבורות והשנייה היא הכמות הגדולה של אנשים מוגבלים, פושעים או נכים שמביאים להרס החברה. היא דימתה אותם לטפילים התוקפים עץ והורגים אותו מבפנים בסופו של דבר.[19]
רעיונות אלה שאבה מתורה אאוגניקה ששלטה בשיח הציבורי של המעמדות הבינוניים והגבוהים בבריטניה ובארצות הברית מסוף המאה ה-19. רעיונות אלה, שנתמכו במחקרים מדעיים חדשים בגנטיקה, בתורתו של דרארווין לגבי האבולוציה האנושית, ובפרסומים דמוגרפים רשמיים.[20] כל אלה הצביעו על כך כי לאוכלוסיות חלשות ״רפות שכל״ (Feeblemindedness) ועניות ישנם הרבה ילדים, שהם בתורם ממשיכים להיות רפי שכל ועניים - לגדוש את בתי הסוהר ולהיות נטל כלכלי על החברה.[21] הפתרונות על פי האאוגניקה היו לגרום להקטנת מספרם של ״רפי השכל״ והעניים על ידי פעולות כמו בידוד מיני או עיקור וזאת כאמור עוד בראשית המאה העשרים.[22]
אין פלא כי מארי סטופס הסבירה בספרה כי החלטות של השלטון בבריטניה יכולות להביא להקטנת הסכנה לחברה האנגלית, על ידי עיקור של אותם רפי שכל - חסרי תקווה וחסרי תועלת לחברה.[23] סטופס פרסמה את רעיונותיה הנזכרים לפוליטיקאים הבריטים, ושלחה להם עותק של ספרה כולל לראש הממשלה. זמן קצר לפני הבחירות הכלליות, שלחה שאלון למועמדים פרלמנטריים שבו ביקשה כי ייחתמו על הצהרת תמיכה בדעותיה.[24]
בראשית שנות השלושים, היה נראה כי מארי סטופס נסוגה מחלק מדעותיה בתחום האאוגניקה, אבל בשנת 1935 היא השתתפה בקונגרס הבינלאומי ל״מדעי הדמוגרפיה״ בברלין, שיזמה המפלגה הנאצית ועסק בשאלות של ״טוהר הגזע והדרך ליצור חברה בריאה יותר״.[25] דעותיה של סטופס עלו בקנה אחד עם המדיניות הנאצית. היא התנגדה לנישואי תערובת, ואמרה שאם יהיו כאלה - צריך לעקר את הנשים על מנת שלא יביאו לעולם ילדים שיהיו אומללים כל חייהם.[26]
המורשת בעולם השלישי
[עריכת קוד מקור | עריכה]לאחר מלחמת העולם השנייה, והתפרקות האימפריה הבריטית, החלה מארי סטופס וארגונה להקים מרפאות לתכנון משפחה בעולם השלישי, שנקראים על שמה - Marie Stops International. זהו ארגון לא ממשלתי בין-לאומי המספק שירותי מניעה והפלה בטוחה ב-37 מדינות ברחבי העולם. ״מארי סטופס אינטרנשיונל״ כארגון שדולה פועל לטובת שינוי הגישה כלפי הפלות ומספק מגוון רחב של שירותי בריאות מינית כולל ייעוץ, ביצוע הפלות בבריטניה ובארצות אחרות שבהן הפרוצדורות האלה חוקיות.
בשנת 2015 היו כ 21 מיליון נשים ברחבי העולם שהשתמשו באמצעי מניעה שסופקו על ידי ״מארי סטופס אינטרנשיונל״. כתוצאה מפעולת הארגון יש להניח כי קטן גידול האוכלוסייה בכמה מקומות בעולם השלישי. שירותי הליבה של הארגון מקיפים תכנון משפחה; הפלה בטוחה וטיפול לאחר הפלה; בריאות האם והילד, מילדות, אבחון וטיפול בזיהומים המועברים במגע מיני ומניעת איידס.[27]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מארי סטופס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- כתבי מארי סטופס בפרויקט גוטנברג (באנגלית)
- מארי סטופס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
מרי שרלוט קרמיכאל סטופס (1880-1958), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 Maude, Aylmer (1933). Marie Stopes: Her Work and Play. John Bale & Sons and Danielsson. p. 42.
- ^ Hall, Ruth (1977). Passionate Crusader. Harcourt, Brace, Jovanovich. p. 16.
- ^ Fraser, H. E. & C. J. Cleal, "The contribution of British women to Carboniferous palaeobotany during the first half of the 20th century", in p.56.
- ^ Rose, June (1992). Marie Stopes and the Sexual Revolution. Faber and Faber. p. 234.
- ^ ^ Peter Pugh (2005) Barnes Wallis Dambuster. Thriplow: Icon p. 178 ^ Hall, Ruth (1977). Passionate Crusader. Harcourt, Brace, Jovanovich. p. 303.
- ^ Rose, June (1992). Marie Stopes and the Sexual Revolution. Faber and Faber. pp. 180–1.
- ^ ^ Hall, Ruth (1977). Passionate Crusader. Harcourt, Brace, Jovanovich. p. 325.
- ^ Morgan, Nina (6 June 2008). "Cold Comfort". Geological Society. Archived from the originalon 23 November 2008.
- ^ Rose, June (1992). Marie Stopes and the Sexual Revolution. Faber and Faber. pp. 102–103.
- ^ Hall, Ruth (1977). Passionate Crusader. Harcourt, Brace, Jovanovich. pp. 140–141
- ^ Hall, Ruth (1977). Passionate Crusader. Harcourt, Brace, Jovanovich. p. 148.
- ^ Rose, June (1992). Marie Stopes and the Sexual Revolution. Faber and Faber. pp. 125–126.
- ^ Hall, Ruth (1977). Passionate Crusader. Harcourt, Brace, Jovanovich. p. 173.
- ^ ^ Rose, June (1992). Marie Stopes and the Sexual Revolution. Faber and Faber. p. 143.
- ^ Rose, J. (1992). Marie Stopes and the Sexual Revolution. London: Faber and Faber Limited
- ^ Rose, J. (1992). Marie Stopes and the Sexual Revolution. London: Faber and Faber Limited. Page 153.
- ^ Galton, Francis, "Eugenics: Its Definition, Scope and Aims". The American Journal of Sociology, vol. 10, July 1904
- ^ Rose, June (1992). Marie Stopes and the Sexual Revolution. Faber and Faber. p. 134
- ^ Stopes, Marie C. (1921). Radiant Motherhood: A Book for Those Who are Creating the Future. G.P. Putnam's Sons. pp. 228–9.
- ^ גל אמיר, עיקור כפוי להשבחת הגזע: אאוגניקה, ליברליזם והדרך האמריקנית, זמנים 115, קיץ 2011, עמ' 34–45
- ^ מינה גראור, דן גראור, אאוגניקה, הוצאת אוניברסיטה משודרת (1992)
- ^ Pichot Andre, The Pure Society: From Darwin to Hitler (London: Verso, 2009)
- ^ Stopes, Marie C. (1921). Radiant Motherhood: A Book for Those Who are Creating the Future. G.P. Putnam's Sons. p. 233.
- ^ Rose, June (1992). Marie Stopes and the Sexual Revolution. Faber and Faber. p. 161.
- ^ "Diane Paul, Controlling Human Heredity (1995), pp. 84-91", Virginia Tech.: Eugenics in Germany
- ^ Hall, Ruth (1995). Passionate Crusader: The Life of Marie Stopes. Harcourt Brace Jovanovich. p. 182.
- ^ International, Marie Stope. "Global Impact Report 2015"