הערת שוליים (סרט)

שגיאות פרמטריות בתבנית:סרט
פרמטרים ריקים [ קישור, אולפן, שם מקורי ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים [ שם הסרט, מעצב פסקול, עורך, במאי, צלם, מעצב אמנותי, מפיץ, תסריטאי, מפיק, כתובית ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
שימוש בפרמטרים מיושנים ריקים [ הכנסות באתר מוג'ו ]

הערת שוליים

בימוי	יוסף סידר
הופק בידי	דוד מנדיל
תסריט	יוסף סידר
עריכה	עינת גלזר-זרחין
שחקנים ראשיים	ליאור אשכנזי שלמה בראבא עליזה רוזן עלמה זק נבו קמחי
מוזיקה	עמית פוזננסקי
מדינה	ישראל
חברה מפיצה	נטפליקס
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	: 14 במאי 2011 : 2 ביוני 2011
משך הקרנה	103 דק'
שפת הסרט	עברית
סוגה	סרט דרמה, סרט קומדיה
הכנסות באתר מוג'ו	footnote
פרסים	פרס התסריט בפסטיבל קאן 2011
דף הסרט ב־IMDb

הערת שוליים (הופץ בעולם בשם Footnote) הוא סרט דרמה ישראלי בבימויו של יוסף סידר ובכיכובם של ליאור אשכנזי ושלמה בראבא. הסרט עוסק באב ובנו, שניהם פרופסורים בחוג לתלמוד באוניברסיטה העברית בירושלים. האב הוא איש שיטת המחקר הישנה, המתוסכל משום שהמחקר החשוב בחייו, עליו עמל עשרות שנים, הפך למיותר עקב תגלית של חוקר אחר. הבן הוא ידוען וגיבור הממסד - המייצג נאמנה את שיטות המחקר החדשות, שנתפסות כשטחיות בעיני האב.

הסרט זכה בפרס לתסריט הטוב ביותר (Prix du scénario) בפסטיבל קאן 2011, שם הוצג בהקרנת בכורה ב-14 במאי 2011, ומועמד לפרס אופיר בשלוש עשרה קטגוריות (מתוך ארבע עשרה אפשריות) .

עלילה

אליעזר שקולניק (שלמה בראבא) הוא פילולוג, החוקר את נוסחיו של התלמוד הירושלמי. בנו, אוריאל שקולניק (ליאור אשכנזי), אף הוא חוקר תלמוד. שניהם פרופסורים באוניברסיטה העברית בירושלים. הבן זוכה לפופולריות רבה (בתיקון ליל שבועות הוא מרצה בשישה מקומות בזה אחר זה), ואף להוקרה אקדמית - הוא נבחר כחבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. האב אינו זוכה להוקרה, והוא מתאכזב מדי שנה כאשר אינו מקבל את פרס ישראל. שקולניק האב חש תסכול רב על המחקר החשוב בחייו שירד לטמיון בשל תגלית של פרופ' יהודה גרוסמן (מיכה לבינסון) ובשל השתנות האופנות המחקריות, שהפכו את המחקר העכשוי לשטחי בעיניו והותירו את סגנון מחקרו ועבודותיו שלו מיושנות ובלתי מבוקשות. הוא חש ריחוק כמעט מכל סובביו ובכלל זה אשתו ובעיקר בנו אוריאל, המייצג נאמנה את שיטות המחקר החדשות.

בעת הליכתו השגרתית של אליעזר מהספרייה הלאומית לביתו ברחביה, הוא מקבל שיחת טלפון משרת החינוך, המודיעה לו שהשנה הוא הזוכה בפרס ישראל, ומברכת אותו על זכייתו. למחרת מתפרסמת בעיתון ידיעה קצרה על כך. באותו בוקר מוזמן אוריאל שקולניק לפגישה בהולה עם ועדת פרס ישראל. שם מספרים לו שנפלה טעות, ולמעשה הוא שנבחר על ידי הוועדה לקבל את הפרס. הוועדה מבקשת לדון כיצד לתקן את הטעות, אך אוריאל מתנגד לכך בתוקף. הוא מנסה לשכנע את הוועדה שאביו ראוי לפרס, ושתיקון הטעות יפגע פגיעה אנושה באביו. יו"ר הוועדה, פרופ' יהודה גרוסמן (מיכה לבינסון), מתנגד בתוקף לגישה זו, המנוגדת לאמת, והעימות המילולי החריף בינו לבין אוריאל הופך לפגיעה פיזית של אוריאל בו. אוריאל מתנצל על כך, ואומר לוועדה שהוא יודיע את הבשורה המרה לאביו.

אוריאל ניגש לספרייה הלאומית, כדי לדבר עם אביו, אך שם הוא רואה את אביו ועמיתיו מרימים כוסית לכבוד הזכייה, ואינו מסוגל להשבית את השמחה. הוא חוזר אל פרופ' גרוסמן, ומצליח לשכנע אותו שהפרס יינתן לאביו, אך גרוסמן מתנה שני תנאים: שאוריאל יכתוב את הנימוקים למתן הפרס (גרוסמן יחתום עליהם), ושאוריאל לעולם לא יהיה מועמד לפרס.

אוריאל כותב את הנימוקים למתן הפרס לאביו, בסצנה שבה רואים כיצד הוא מתלבט בבחירת המילים תוך כדי הפעלת מעבד התמלילים. במקביל מתראיין האב לכתבת "הארץ", נועה (יובל שרף), ובראיון הוא מותח ביקורת חריפה על עבודתו המחקרית של הבן. כאשר הראיון מתפרסם, אוריאל חש פגיעה עזה, אך ממשיך לשמור את סוד הפרס. כאשר כאבו גובר, הוא מגלה סוד זה רק לאמו, יהודית שקולניק (עליזה רוזן).

אליעזר שקולניק מוזמן לראיון טלוויזיה, ובמהלך ההכנות לראיון עם המנחה (ג'קי לוי) הוא שם לב למילה בנימוקי השופטים שהסעירה אותו. הוא יוצא בחיפזון מהאולפן ואץ לחדר עבודתו. כפילולוג הוא בוחן מילה זו, ומבין שאת הנימוקים לפרס כתב בנו, אוריאל, ולא פרופ' גרוסמן. הוא משחזר בזכרונו את שיחת הטלפון שבו בישרה לו שרת החינוך על זכייתו בפרס, ומבין שהשרה חשבה שהיא משוחחת עם אוריאל, ולא איתו.

אליעזר ויהודית שקולניק מגיעים לבנייני האומה, לטקס הענקת הפרס. כל אחד מהם יודע בנפרד שמתן הפרס לאליעזר בטעות יסודו, אך הם אינם משתפים זה את זה בידיעה. הסרט מסתיים מעט לאחר תחילתו של טקס הענקת הפרס, רגע לפני שחתני הפרס נקראים לעלות על הבמה, עם שירת "התקווה".

הפקה

הסרט הופק על ידי סרטי יונייטד קינג ו"מובי פלוס". הוא קיבל תמיכה מקרן הקולנוע הישראלי, המיזם לקולנוע ולטלוויזיה בירושלים וקרן אבי חי. חברת סוני רכשה את זכויות הפצת הסרט בצפון ודרום אמריקה.

הבמאי יוסף סידר הסביר מדוע בחר לעשות סרט על אודות המחלקה לתלמוד של האוניברסיטה העברית בירושלים:

זו המחלקה הקטנה ביותר באוניברסיטה, אך היא מפורסמת ברחבי העולם בשיטות הבלתי מתפשרות שלה, ובחוסר הסלחנות שלה כלפי המושג 'טעות'. גם אם הנושא הוא אזוטרי לחלוטין, ברגע שהתחלתי לשמוע סיפורים מתוך המחלקה הזו, על היריבות המיתולוגית בין חוקרים, עקשנות בקנה מידה אפי, פרופסורים אקסצנטריים שחיים עם שליחות אקדמית שהוא גדול יותר מאשר החיים עצמם, אני התאהבתי בכולם, והם נהפכו למרכז של הסיפור הזה.

בסרט זה הקומיקאי שלמה בראבא חזר לקולנוע לאחר 20 שנות היעדרות מהמסך. סידר ציין כי חשש ללהק את בראבא לדמות האבא המופנם, בגלל אופיו האנרגטי של בראבא, שלאחר מכן ערך חזרות לעיצוב הדמות במשך שישה חודשים. ליאור אשכנזי, שגדל בבית חילוני, התכונן לתפקיד על ידי השתתפות בשיעורי תלמוד באוניברסיטה העברית, וגידל את זקנו במשך שמונה חודשים.

שחקנים

• שלמה בראבא - האב, חוקר התלמוד אליעזר שקולניק
• ליאור אשכנזי - הבן, חוקר התלמוד אוריאל שקולניק
• עליזה רוזן - יהודית שקולניק, אשתו של אליעזר ואמו של אוריאל
• עלמה זק - דיקלה שקולניק, אשתו של אוריאל
• מיכה לבינסון - פרופסור יהודה גרוסמן, יריבו הרעיוני של אליעזר שקולניק ויו"ר הוועדה להענקת פרס ישראל
• דניאל מרקוביץ' - יוש שקולניק, בנו של אוריאל
• נינה טראוב - יונת שקולניק
• יובל שרף - כתבת עיתון "הארץ" נועה, שמראיינת את אליעזר שקולניק
• נבו קמחי - יאיר פינגרהוט
• אלברט אילוז - דביר עודד, היועץ המשפטי של משרד החינוך
• ג'קי לוי - עצמו, מנחה טלוויזיה
• שמואל שילוח: הרמן
• נלי תגר - אשת ביטחון
• עידית טפרסון - שרה פודור
• מיכאל קורש - יונה סולומון
• דנה גלוזמן - סילית
• נטליה פאוסט
• ג'וני שאולי
• איתי פולישוק
• דריה רביצ'ק - דבורה
• דאלי שכנאי - אוריאל הצעיר
• נתן דטנר - עצמו, שחקן במחזמר "כנר על הגג", שבו צופה המשפחה

פסקול

פסקול הסרט כולל מוזיקה מקורית שהלחין עמית פוזננסקי, שנוגנה על ידי התזמורת הסימפונית ירושלים והוקלטה בתיאטרון ירושלים. כן כולל הפסקול מוזיקה אתנית שמנגנים תום כהן ורביעייתו בטקס באקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, שבפתיחת הסרט, וקטע בביצוע להקת "מיומנה" בטקס הענקת פרס ישראל, שבסיום הסרט.

פוזננסקי תיאר את הפסקול:

הבמאי שאף מלכתחילה לפסקול גדול, לא שגרתי, בעל אופי נאו-קלאסי, עם נגיעות מודרניות. הסכמנו שהמוזיקה לא צריכה להיות סנטימנטלית, אך עם זאת דרמתית וייצרית. בחלקים מסוימים דיברנו על סגנון כתיבה המזכיר סרטי אנימציה, ובחלק שלקראת סוף הסרט דובר רבות על מוזיקה בעלת אופי מחוספס ואכזרי, שמבטאת טרגדיה נוסח סיפור אדיפוס.

ביקורות

הסרט זכה בעיקר לביקורות חיוביות בקרב מבקרי הקולנוע הישראלים. המבקר של אתר וואלה!, אבנר שביט, הכתיר את הסרט כ"חוויה מבדרת ומעשירה" וכתב כי "מבחינה תסריטאית, סידר מגיש כאן את מה שהוא אולי הסרט דובר העברית המבריק והמעמיק אי פעם על חשיבותן של המילים. מבחינה חזותית, הבמאי מגבה את כל זה בסגנון קולנועי שנון ורב-המצאות שגורם ל'הערת שוליים' להיראות כמו התשובה הישראלית ל'יהודי טוב' של האחים כהן." לפי מאיר שניצר, הסרט "סובל מתסריט רפה במקצת ושינויים תכופים בסגנונות הבימוי." המבקר גידי אורשר ציין כי על אף הנושא האיזוטרי שבו עוסק הסרט, סידר הצליח להעמיד "סרט אנושי מאוד [...] יש כאן כמה רגעים מבריקים של פרודיה אנושית וסאטירה חברתית לצד כמה החלטות תמוהות, אולם גם אלה לא פוגעות ממש בהנאה מן הסרט. אם תחליטו שהנושא הזה, אכן מעניין אתכם."

בקרב מבקרי הקולנוע הבינלאומיים הסרט קיבל ביקורות מעורבות, כשחלקם מציינים לשלילה את השפה התלמודית, שאינה מובנת לצופים בתרגום. המבקר של "לה טריבון" אהד את ההיבטים הקומיים בסרט, אך הוסיף כי "חבל שהבמאי הציף את הסרט במשפטים למדניים שאנשים רגילים מתקשים להבין. שלא לדבר על המוזיקה הנוכחת בכל מקום, היא כה חזקה עד שהיא מעקמת את מוח הצופים." העיתון "לה מונד", לעומת זאת, הגדיר את הסרט כ"חכם, סוחף וייחודי".

פרשנות

שם הסרט

שם הסרט, "הערת שוליים", מרמז למקור גאוותו של אליעזר שקולניק: אזכורו בהערת שוליים בספרו החשוב של מורהו, י. נ. פיינשטיין (שם המרמז ליעקב נחום אפשטיין, מייסד המכון למדעי היהדות באוניברסיטה העברית, פילולוג וחוקר ספרות חז"ל, הנחשב ל"אבי המדע התלמודי המדויק").

המבקר שמוליק דובדבני רואה בשם רמז למעמדו של אליעזר שקולניק בצלו של בנו: "מבלי שיכיר בכך, הוא הפך להיות "אביו של". הערת שוליים בקריירה האקדמית המזהירה של בנו, כשם שהיה במחקרו המהולל של אביו הרוחני."

המבקר מאיר שניצר רואה בשם רמז למבנהו של דף תלמוד, מושא מחקרם של האב והבן: "הסרט קרוי 'הערת שוליים', כלומר סוג של מבנה סיפורי המעתיק אל הבד דף תלמוד, המורכב כידוע מטקסט מרכזי, שאותו אופפות מכל עבר הערות שוליים".

יחסי אבות ובנים

נושא מרכזי בסרט הוא יחסי אבות ובנים.

טיב יחסו של אליעזר שקולניק לבנו ניכר כבר "בסצנת הפתיחה של הסרט, שבה המצלמה (של ירון שרף) מתעכבת בשוט אחד ארוך על פניו החתומות של האב המשתתף בטקס הנערך לכבוד בנו. צרות עין, קנאה, חוסר הערכה, התפרצות שאו-טו-טו תבוא (או שלא) וכאב נורא מפעפעים אז מתחת לכלום-מבע הנסוך על פניו". הבן, אוריאל שקולניק, מקריב את זכותו לפרס ישראל למען שלומו של אביו. האב, לעומתו, מותח, בראיון עיתונאי, ביקורת חריפה על טיב מחקריו של הבן. אמו של אוריאל מצפה שבעלה יתנצל על פגיעה זו בבנם, אך הבן סבור שהתנצלות כזו לא תגיע, והיא אכן אינה מגיעה.

מבקר הקולנוע אורי קליין התייחס למרכיב זה של הסרט:

"הערת שוליים", דרך סיפורו, מבקש להיות אלגוריה על היחסים בין אבות לבנים, ודרכם בין הדורות, במציאות הישראלית העכשווית. הוא כולל יסודות ממקורות אלגוריים נוספים, התנ"ך, למשל. יעדיו של הסרט היו יכולים להפוך אותו ליצירה יוצאת מן הכלל, ליצירה חשובה בנוף התרבותי המקומי העכשווי; אולם, האם נובעת ממנו אמירה משמעותית באמת על הנושא שבו הוא מבקש לעסוק? האם דמותו של האב, בנחישותה המקצועית ובהתנהגותה האקסצנטרית, אומרת משהו בעל עומק על דור ההורים? והאם דמותו של הבן, שאינו נרתע מלהיות מוכר ופופולרי ולנצל את הפופולריות הזאת, אומרת משהו על דור הבנים שהוא שטחי יותר ומכור יותר להצלחה פומבית?

הסרט עוסק במידה מצומצמת גם ביחסים שבין אוריאל שקולניק לבנו - צעיר שאינו מוצא את מקומו בחיים. אוריאל מבקר בחריפות חידלון זה של הבן, ובכך מעניק לבנו יחס דומה לזה שהוא מקבל מאביו וכה סובל ממנו.

עמד על כך אורון שמיר:

אוריאל תוהה כל הזמן על הקשר בינו ובין אביו, מנסה לפענח את האיש כאילו היה סוגיה תלמודית. הוא מוכן להקריב מעצמו למענו, אבל רק אם אין מדובר בסיכון אמיתי. מאידך, את התנהגותו שלו כלפיי בנו הוא לא מנסה לנתח ועושה את אותן הטעויות שעשה אביו איתו, אם לא חמורות מהן.

רעיות

בסרט מופיעות שתי רעיות: יהודית, אשתו של אליעזר, ודיקלה, אשתו של אוריאל. הסרט עוסק באופן מובהק בעולמם של הגברים, ולרעיות תפקיד זניח למדי - כל אחת מהן מתפקדת רק כ"עזר כנגדו". מבקר הקולנוע אורי קליין רואה בעיצוב דמותן של הנשים את אחת מחולשותיו של הסרט: "דמויותיהן מעוצבות כעוד נתונים במשוואה ולא כדמויות בעלות קיום עצמאי; והרי שום דרמה או קומדיה על היחסים בין אבות לבנים לא תצלח בלי שיינתן בה המקום הסימבולי הנכון לנשים שמשקיפות עליה".

מאבקי כוח באקדמיה

נושא מרכזי נוסף בסרט הוא מאבקי הכוח באקדמיה. האם חוסר ההערכה של פרופ' יהודה גרוסמן לפרופ' אליעזר שקולניק נובע ממניעים אישיים (כפי שסבור אוריאל) או משיקולים אקדמיים (כפי שמציג זאת גרוסמן)? וביקורתו של האב על אופי מחקריו של בנו, אותה הוא מביע בראיון לעיתונאית, האם היא נובעת מקנאה, או משקפת הבדלי גישות ביחס לדרך הנכונה למחקר?

על מאבקי כוח אלה העיר עודד זהבי:

גם זמן רב אחרי הצפייה בסרט מהדהד בי בעוצמה הדימוי המורכב והחזק של שומרי הסף, המאבטחים, הסלקטורים, הקובעים מי ייכנס ל"אזור הסטרילי", ומי יישאר מושפל בחוץ. דמותם של אותם מאבטחים מנומסים, מעונבים, שאינם שונים מ"שומרי הסף" של הממסד האקדמי, הקובעים מי יזכה בקידום ומי יעוכב, מי יזכה בחסדי הקרנות, המלגות, ההכרה, ומי יידחק לשוליים, מהדהדת בסרט בצורה אמיצה ומרשימה.

סיום הסרט

במהלך הסרט הולך ונבנה מתח סביב השאלה: האם יקבל אליעזר שקולניק את הפרס? סיום הסרט מותיר שאלה זו פתוחה. הסרט מגיע עד לשלב של דקות מעטות קודם תחילתו של טקס הענקת הפרס. אף שאליעזר שקולניק יודע שהפרס לא נועד לו, הוא ממשיך בהכנות לקבלת הפרס. באולם נמצאים עוד שלושה אנשים היודעים שהפרס לא נועד לאליעזר שקולניק אלא לבנו אוריאל: אוריאל עצמו, אמו, יהודית, (אשתו של אליעזר), ויו"ר ועדת הפרס, יהודה גרוסמן.

המבקר מרט פרחומובסקי כתב על כך:

הצופים מגיעים לסצנה האחרונה כשהם טעונים ברגשות עזים כלפי הדמויות ומצפים לפרוק אותם במעמד רגשי עוצמתי. אלא שסידר מונע מאתנו את הקתרזיס המיוחל וקוטע את העלילה בטרם מיצתה את המהלך הטבעי שלה. הצופים נשארים תקועים בכיסאות שלהם, נועצים את עיניהם בכותרות המעוצבות היטב, בתקווה שהבמאי לא באמת מתכוון לזה. אז לצערנו, הוא כן מתכוון לזה.

גם המבקר דורון פישלר התייחס לסופו של הסרט:

שיהיה ברור, אני לא חושב שליוסף סידר נגמרו הרעיונות, הפילם או התקציב באמצע הסרט. אני בטוח שמבחינתו יש סיבה טובה לכך שהסרט נגמר בדיוק במקום שבו הוא נגמר. אבל בשבילי, ואני מאמין שבכך אני מייצג את רוב הצופים המצויים, הסוף היה מתסכל. נראה כאילו הסרט נבנה לקראת איזה שיא – טוויסט, רגע גדול, משהו – ואז הוא פשוט מפסיק. ובניסיון לחשוב ולהבין מה הייתה הכוונה אתה פתאום מגלה שיש הרבה קווים בעלילת הסרט שבעצם נשארו פרומים, ושבעצם עדיין לא למדנו מי צדק, מי טעה, מי אמר למי ובאיזה הקשר ומי בעצם הייתה האישה ההיא. העצה החשובה ביותר של רוברט מקי הבדיוני ב"אדפטיישן" הייתה "תהמם אותם בסוף". אני לא חושב שהוא היה מעריך סרט שמעדיף להיפטר מהסוף לגמרי, ובמקום זה לסיים את הסרט באמצע. "הערת שוליים" הוא סרט מעולה, עד שהוא נגמר.

ז'אנר

שני נושאיו המרכזיים של הסרט, יחסי אבות ובנים ומאבקי הכוח באקדמיה, מטופלים בשני ז'אנרים שונים: העיסוק ביחסי אבות ובנים הופך את הסרט לדרמה משפחתית, ואילו העיסוק במאבקי הכוח באקדמיה נושא אופי סאטירי. עמד על כך המבקר שמוליק דובדבני:

"הערת שוליים" נע בין סצינות המאופיינות בהומור אפרים קישוני של לעג לבירוקרטיה, כמו במקרה בו נדחקים חברי ועדת הפרס המכובדים בחדר צפוף אחד, כדי לדון בתסבוכת אישית ופרוצדורלית שנוצרת בעקבות פרסום ההודעה על הזכייה, לבין סצינות קודרות ורציניות שבמרכזן המתח הדרמטי המתעצם בין האב לבנו.

קישורים חיצוניים

מידע וכתבות:

• תבנית:Imdb title
• *) הערת שוליים, במיזם "אישים" לתיעוד היצירה הישראלית
• תבנית:אידיבי כותר
• עמוד הסרט באתר YouTube
• מסיבת עיתונאים, באתר פסטיבל קאן (באנגלית)
• אורון שמיר, "הערת שוליים" בקאן: כיבוש המצודה האחרונה של פסטיבלי הקולנוע, באתר עכבר העיר, 23 במאי 2011
• ורד קלנר, ‏קאן דרך העיניים שלה: אשתו של יוסף סידר מספרת על החוויה, באתר גלובס, 22 במאי 2011
• ‫
  שגיאות פרמטריות בתבנית:Xnet
  פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית ערד שאואט, הערת שוליים: מעצב התפאורה של הסרט מציג, באתר Xnet‏, 21 ביוני 2011‬

ביקורות:

• צבי דובוש / נעלולה, ביקורת על הסרט, באתר "אישים"
• אורון שמיר, "הערת שוליים": עוצמה מטלטלת ומבלבלת, באתר עכבר העיר, 2 ביוני 2011
• דני סגל, דברי אלוהים • מה חשבנו על "הערת שוליים", באתר nana10‏, 3 ביוני 2011
• שמוליק דובדבני, התככים שמאחורי הספרים: על "הערת שוליים", באתר ynet, 3 ביוני 2011
• מרט פרחומובסקי‏, יוסף המספר: "הערת שוליים" הוא סרט מצוין למרות כמה בעיות, באתר וואלה‏, 3 ביוני 2011
• איתן גפני, "הערה? כותרת!": ביקורת על "הערת שוליים", באתר רוזבאד, 3 ביוני 2011
• יאיר רוה, "הערת שוליים", ביקורת, בבלוג הקולנוע "סינמסקופ", 3 ביוני 2011
• ‫
  שגיאות פרמטריות בתבנית:Xnet
  פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית יאיר רוה, הערת שוליים: שיא של תחכום קולנועי, באתר Xnet‏, 5 ביוני 2011‬
• "הערת שוליים", ביקורת על הסרט באתר "עין הדג", 6 ביוני 2011
• ינון ירוס, ‏הערת שוליים: עוד להיט מסידר, באתר ‏מאקו‏, 7 ביוני 2011
• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:Nrg
  פרמטרים [ 7 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית מאיר שניצר, ירד לשוליים: על "הערת שוליים", באתר nrg‏, 9 ביוני 2011
• עודד זהבי, הנה, קם יוצר קולנועי ישראלי המכוון גם אלינו, באתר הארץ, 10 ביוני 2011