פאנהארד AML – הבדלי גרסאות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: \1תת-
EmausBot (שיחה | תרומות)
מ r2.7.2+) (בוט מוסיף: hr:Panhard AML
שורה 128: שורה 128:
[[es:Panhard AML]]
[[es:Panhard AML]]
[[fr:Panhard AML 60]]
[[fr:Panhard AML 60]]
[[hr:Panhard AML]]
[[it:Panhard AML]]
[[it:Panhard AML]]
[[ja:AML装甲車]]
[[ja:AML装甲車]]

גרסה מ־23:52, 1 בדצמבר 2012

פאנהארד AML (צרפתית: Panhard L’automitrailleuse légère, שיריונית קלה) הוא שמה של שיריונית קלה מתוצרת חברת פאנהארד. השיריונית יכולה לשאת חימוש עיקרי מסוגים שונים - תותח בקוטר 90 מ"מ מהיר ירי, מרגמה נטענת לוע בקוטר 60 מ"מ, או תותח קל בקוטר 20 מ"מ. לרכב הנעה 4X4 קבועה, המשפרת את עבירותו.

פיתוח ומאפיינים

במהלך שנות ה-50 של המאה ה-20 השתמש צבא צרפת בשיריונית מדגם דיימלר פֶרֶט (אנגלית: Daimler Ferret) מתוצרת בריטניה. עם יציאתן של שיריוניות אלה מן השירות החליט הצבא הצרפתי להזמין את השיריוניות הבאות מיצרן צרפתי, וחברת פאנהארד נבחרה למשימה. בסך הכל נבנו מאז כ-4,000 שיריוניות AML בגרסאות שונות, שיוצאו ליותר מ-30 מדינות. כ-1,3000 שיריוניות יוצרו ברישיון בדרום אפריקה, בשם אֵלנד 60 או 90.

בנוסף לדגמי השיריוניות פותח גם נגמ"ש המבוסס על השיריונית, שכינויו פאנהארד M3. מערכות ההפעלה של דגם M3 ודגמי AML כמעט זהות, וכך ניתן להפעיל את הרכבים השונים תוך חיסכון רב בעלויות ההפעלה.

לשיריוניות AML מתלה קפיצי ובלמי תוף. לשיריונית אין היגוי או בלמים הידראוליים, ורק שני הגלגלים הקדמיים הם בעלי יכולת היגוי. הצמיגים הם בעלי פנימית ממולאת בחנקן, המאפשרת המשך נסיעה גם במקרה של תקר. מנוע השיריונית הוא מנוע בנזין, אם כי השיריוניות של צבא אירלנד שודרגו למנועי דיזל.

תת דגמים

לAML כמה תת-דכמים, אך לכולם אותה תצורה: נהג היושב בתובת השיריונית, וצריח ובו שני אנשי צוות. בכל צד של השיריונית יש דלת, והמנוע נמצא מאחור.

שירות מבצעי

לפחות 52 שיריוניות AML 90 סופקו לצבא לבנון בין השנים 1970 - 1972. שיריוניות אלו היו בשימוש נרחב במהלך מלחמת האזרחים בלבנון.

במהלך מלחמת פוקלנד ב1982 הפעיל צבא ארגנטינה 12 שיריוניות AML 90 של אסקדרון הסיור ה-181 של חיל הפרשים המשוריין, ומספר לא ידוע של שיריוניות דומות של האסקדרון ה-10. השיריוניות הופעלו ליד פורט סטנלי, והשתתפו בקרב היחיד בין רכבים קרביים משוריינים (רק"ם) במהלך המלחמה, מול רק"ם סיור קל של הצבא הבריטי מדגמי FV101 סקורפיון וFV101 סימיטר מתוצרת בריטניה.

צבא אל סלוודור עשה שימוש בשיריוניות AML 90 נגד מורדים קומוניסטים בשנות ה-80 ושנות ה-90 של המאה ה-20.

שירות בצה"ל

בשנת 1966 רכשה ישראל 20 שיריוניות מדגם AML 90. השיריוניות נועדו להיות חלק מחטיבה 35, חטיבת הצנחנים הסדירה; המטרה הייתה לחזק את יכולת הנ"ט של הצנחנים, על ידי ציודים ברק"ם שניתן להטיסו בקלות לאתר הצניחה שלהם. על פי המידע שנמסר על ידי יצרנית השיריונית ניתן להטיס AML 90 במסוק סופר פרלון ("צרעה"), שהיה אז בשירות חיל האוויר הישראלי וכך להביאו במהירות לשדה הקרב, במקביל להנחתת הצנחנים במסוקים או הצנחתם. הכלים שנרכשו אורגנו כסיירת דוכיפת, שהייתה למעשה פלוגת נ"ט שכללה גם ג'יפים נושאי תול"ר (תותחים ללא רתע). מפקד היחידה היה סרן אהוד שני.

לאחר שהשיריוניות הגיעו לארץ הסתבר כי הייעוד שניתן להן אינו מעשי; בניגוד לתיאור היצרנים, משקלה היה גדול יותר וניתן היה להטיסה רק כשהיא ריקה, ללא דלק, תחמושת וזיווד. עובדה זו הפכה את ההטסה הקרבית ללא מעשית. הניסיון הקרבי שהצטבר בהמשך הראה שגם יכולתן של השיריוניות להתמודד עם טנקים של האויב מוגבלת מאד.

במלחמת ששת הימים צורפה סיירת דוכיפת לחטיבת הראל, והשתתפה בקרב על ירושלים. השיריוניות סבלו אבדות כבדות בקרב מול טנקים ירדניים בתל אל פול, ומפקד היחידה נהרג בקרב.

לאחר המלחמה הוחזרה היחידה לחטיבת הצנחנים. מפקדה החדש היה סרן אמנון ליפקין-שחק, לימים הרמטכ"ל ה-15. היחידה השתתפה עם שאר חטיבת הצנחנים במבצעי מלחמת ההתשה. במבצע תופת, הפשיטה על כראמה, בו היו השיריוניות חלק מניסיונות חילוץ הכוחות הישראליים שנלכדו בשטח הירדני. גם בפעולה זו סבלו השיריוניות מאבדות, ולאחר מכן הוחלט להוציאן משירות[1].

מפעילות ומפעילות בעבר

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ על פי המידע בפורום פרש צבא וביטחון, במיוחד הערות 34 ו-39.