בית לאהיא – הבדלי גרסאות
אין תקציר עריכה |
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: מדויק |
||
שורה 20: | שורה 20: | ||
|מחוז= |
|מחוז= |
||
}} |
}} |
||
'''בית להיה''' (ב[[ערבית]]: '''بيت لاهيا''', בתעתיק |
'''בית להיה''' (ב[[ערבית]]: '''بيت لاهيا''', בתעתיק מדויק: '''בית לאהיא''') היא [[עיירה]] השוכנת ב[[צפון]] [[רצועת עזה]], צפונית ל[[מחנה הפליטים ג'בליה]] וממערב ל[[בית חאנון]]. בהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה [[הרשות הפלסטינית|הפלסטינית]], מנתה [[אוכלוסייה|אוכלוסיית]] בית להיה, נכון למחצית שנת [[2006]], 59,540 נפש. ה[[רשות מקומית|רשות המקומית]] מנוהלת על ידי תנועת ה[[חמאס]] (השולטת כיום בכל הרצועה), מאז ה[[בחירות]] המוניציפליות שהתקיימו בשנת [[2005]]. |
||
== ארכאולוגיה == |
== ארכאולוגיה == |
גרסה מ־04:47, 5 באוגוסט 2014
שגיאות פרמטריות בתבנית:עיר
פרמטרים [ נפה, שנת אוכלוסייה ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
פרמטרים ריקים [ מחוז, כתובית ] לא מופיעים בהגדרת התבנית
סמל בית לאהיא | |
מדינה / טריטוריה | הרשות הפלסטינית |
---|---|
ראש העיר | עיז אלדין אלדחנון |
גובה | 0 מטרים |
אוכלוסייה | |
‑ בעיר | 59,540 (2017) |
קואורדינטות | 31°33′08″N 34°30′03″E / 31.55234°N 34.500828°E |
אזור זמן | UTC+2 |
בית להיה (בערבית: بيت لاهيا, בתעתיק מדויק: בית לאהיא) היא עיירה השוכנת בצפון רצועת עזה, צפונית למחנה הפליטים ג'בליה וממערב לבית חאנון. בהתאם לנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה הפלסטינית, מנתה אוכלוסיית בית להיה, נכון למחצית שנת 2006, 59,540 נפש. הרשות המקומית מנוהלת על ידי תנועת החמאס (השולטת כיום בכל הרצועה), מאז הבחירות המוניציפליות שהתקיימו בשנת 2005.
ארכאולוגיה
בחפירת יסודות לבניית בית, שהתקיימו בשנת 2012 בעיירה, נמצאו שרידי בית עם רצפת פסיפס, כנראה מהתקופה הביזנטית.[1] ממערב לעיירה, ליד הכפר אלעטטרה, נמצאים שרידי כפר מהתקופה העות'מאנית.
בצידה המערבי של העיירה נמצאת גבעה עתיקה ובקרבתה הריסות של כפר נטוש. בכפר מסגד עתיק ובו שרד חדר תפילה עם גומחה (מחראב) המסמנת את כיוון התפילה. המסגד מתוארך לסוף תקופת השושלת הפאטמית ותחילת ההשושלת האיובית ושלטונו של צלאח א-דין. במקום נמצאים גם שני מסגדים נוספים כפי הנראה מהתקופה העות'מאנית.
רמת חיים
בעבר בא פרסומה של העיירה תודות למאגר המים המתוקים שנמצא תחתיה, ממנו שאבו תושבי המקום, לצרכיהם ולצורכי בעלי החיים שלהם. כן השקו את עצי התאנים, השקמים ופרדסי ההדרים שגדלו במקום, והיו ידועים בפירותיהם המשובחים. לאחר מלחמת ששת הימים, אימצו החקלאים המקומיים, את שיטות הגידול הישראליות והחלו לגדל תות שדה, קישואים, עגבניות מלפפונים ועוד תוצרת חקלאית ששווקה בשווקים הישראליים ואף יוצאה לחו"ל על ידי חברת אגרקסקו.
קישורים חיצוניים
- לורנצו קרמונזי, עזה, זה לא אתם, זה אנחנו, באתר הארץ, 17 בספטמבר 2007
הערות שוליים
- ^ The discovery of an archaeological site in the town of Beit Lahiya, Palestinian, news.travelerpedia