ריכרד שטראוס – הבדלי גרסאות

**ריכרד שטראוס**
**Richard Strauss**
לידה	11 ביוני 1864; מינכן, ממלכת בוואריה
פטירה	8 בספטמבר 1949 (בגיל 85); גרמיש-פרטנקירכן, בוואריה
שם לידה	Richard Georg Strauss
מקום קבורה	גרמיש-פרטנקירכן
מוקד פעילות	גרמניה
סוגה	אופרה, מוזיקה קלאסית, סימפוניה, sardana
שפה מועדפת	גרמנית
כלי נגינה	פסנתר
בן או בת זוג	Pauline de Ahna
פרסים והוקרה	מדליית הזהב של החברה הפילהרמונית המלכותית (1936); מגן הנשר של הרייך הגרמני (11 ביוני 1934); אות המסדר מקסימיליאן של בוואריה למדעים ואמנויות (1910); אזרחות כבוד של וינה (1924); מסדר קרלוס השלישי; אות מסדר ההצטיינות במדעים ואמנויות של גרמניה; אביר בלגיון הכבוד; מסדר העיט האדום; מפקד של מסדר הכתר הבלגי; מסדר הבז הלבן; קצין בלגיון הכבוד; מסדר שארל הקדוש; מסדר אורנז'-נסאו; מסדר בית סקסוניה-ארנשטיין; אזרח כבוד של מינכן; מסדר כתר האלון; מסדר המושיע; מסדר דנבורג; מסדר כתר הברזל; מסדר אלברט ;
	פרופיל ב-IMDb

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־02:42, 18 במאי 2020

ערך זה עוסק במלחין גרמני. אם התכוונתם למייסד חברת שטראוס, ראו ערך שטראוס גרופ.

שגיאות פרמטריות בתבנית:מוזיקאי
פרמטרים ריקים [ שנות פעילות ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

ריכרד שטראוס (בגרמנית: Richard Strauss; ‏11 ביוני 1864 - 8 בספטמבר 1949) היה מלחין גרמני.

חייו

ריכרד שטראוס נולד ב-1864 במינכן, לנגן קרן יער בתזמורת החצר המלכותית של בוואריה, ופרופסור למוזיקה. את התפקיד החשוב שממלאת קרן היער, בה היטיב שטראוס להשתמש ביצירותיו המוזיקליות, ניתן לראות כהוקרה והערכה לאביו.

שטראוס החל את חינוכו המוזיקלי בגיל 4, ובגיל 20 כבר ניצח על תזמורת. בגיל 21 התמנה למנהל המוזיקלי של תזמורת הדוכס של מיינינגן, אשר מנהלה הנס פון בילוב הפך את שטראוס לבן טיפוחיו. היה זה פון-בילוב שחשף את שטראוס ל"מוזיקת העתיד" פרי עטם של מלחינים כמו הקטור ברליוז, פרנץ ליסט וריכרד וגנר. שטראוס היה עד אותה העת מעריץ מושבע של וולפגנג אמדאוס מוצארט ושל הזרם הקלאסי במוזיקה המשתקף ביצירותיו. בסופו של תהליך זה ראה עצמו כממשיכו של ריכרד וגנר בהלחנת יצירות סיפוריות ועלילתיות, תוך נטייה לרומנטיקה ושבירת מסגרות קלאסיות.

שטראוס התמחה ביצירת פואמות סימפוניות, דהיינו מעין אופרות בלי מילים שנכתבו סביב נושא או נרטיב מסוים ובו כלי הנגינה "מתארים" סיפור או נושא.

"משוט מאיטליה" (Aus Italien) הייתה למעשה יצירתו הראשונה שנכתבה לפי "הסגנון החדש". אחריה הגיעה הפואמה הסימפונית "דון חואן" שפורסמה בסוף 1889 בשנה זו התמנה למשרת המנהל המוזיקלי באופרה המלכותית בברלין. בפואמה "חיי גיבור" (1898) תיאר למעשה שטראוס את דיוקנו האישי כאומן גיבור. ביצירה זו הוא מקדיש פרק מיוחד למבקריו ופרק לקרב שהוא מנהל כנגדם.

ריכרד שטראוס נישא ב-1894 לזמרת הסופרן, פאולין דה אהנה. שטראוס התאהב בה בעת שלמדה באקדמיה למוסיקה במינכן. שטראוס סייע לה להשתלב ולזכות בתפקידים במסגרת אופרות שהיה מעורב בהפקתן. חיי נישואיהם ידעו עליות ומורדות ושטראוס נאלץ לא אחת להבליג על עלבונות פומביים שספג מרעייתו, אשר הייתה דומיננטית מאוד בניהול ביתם המשותף.

בפרק הראשון של הקריירה המוזיקלית שלו התפרנס שטראוס בעיקר מעבודתו כמנצח ורק בזמנו הפנוי עסק בהלחנה. בשנים הראשונות של המאה ה-20 הוא החל לראות רווחים נאים מיצירותיו.

שתי האופרות הנודעות שלו "סאלומה" (על בסיס המחזה "שלומית" של המחזאי האירי אוסקר ויילד) ו"אלקטרה" (על בסיס המחזה של המחזאי האוסטרי הוגו פון הופמנסטל.

לאחר "סאלומה" ו"אלקטרה" חש שטראוס שהצליח במשימתו לכבוש בסגנון המוזיקלי המתקדם שהפגין פסגות מוזקליות חדשות שמעבר להן יתקשה להגיע. וכך גמלה בלבו החלטה לכתוב את האופרה הבאה שלו, אביר הוורד (Der Rosenkavalier) בסגנון הקלאסי, בהשראת וולפגנג אמדאוס מוצארט, המלחין שהעריץ בצעירותו. הופעת הבכורה נערכה בדרזדן ב-1911.

בשנת 1911 נבחר שטראוס במשאל של עיתון בדרזדן כאחד האנשים הנערצים בעולם, יחד עם גרהרט האופטמן וג'ורג' ברנרד שו^[1]. פרק הזמן שבין שתי מלחמות העולם נחשב לתקופת שפל מבחינת אהדת הקהל ליצירותיו של שטראוס ומסמלת דעיכה מסוימת מבחינה אומנותית.

בשנים הראשונות לשלטון המפלגה הנאצית בגרמניה, 1933-1935, שימש כ"נשיא לשכת המוזיקה של הרייך", ובכך תרם את שמו ואת המוניטין שלו כאחד מגדולי המלחינים והיוצרים החיים באותה תקופה לטובת השלטון ההיטלראי. הנאצים מינו אותו לתפקיד בלי לבקש את רשותו מראש, אך הוא לא דחה אותו. ייתכן שרצה גם לגונן באופן זה על כלתו היהודיה, ונכדיו היהודים. בקיץ 1935 הוא התפטר מתפקידו, בנימוק הרשמי של גיל, אולם בעיתונות פורסם שהסיבה הייתה השימוש ביצירה של חברו הקרוב שטפן צווייג היהודי באופרה שכתב^[2]. שטראוס אף הוזמן לגסטפו לחקירה.

מידת מעורבותו הרגשית והאידאולוגית בממשל הנאצי היא עדיין נושא הנתון במחלוקת. ב-1934 הוא ספג ביקורת בדר שטירמר על שכתב אופרה על פי יצירה של שטפן צווייג היהודי^[3]. ב-1944 שמו נכלל ברשימת המבורכים על ידי משרד הרייך לתעמולה ולהשכלת העם, אולם הוא הוצג במהלך המלחמה כאנטי נאצי. לאחר המלחמה הוא צוטט כאומר^[4]: "אין לי כל סיבה לגנות את הנאצים. הם הרבו לנגן את יצירותיי..."

שטראוס מת בגרמיש-פרטנקירכן ב-1949. עד היום, יש המחרימים את יצירותיו עקב העובדה שהסכים לשמש בתפקיד הניהול המוזיקלי בזמן השלטון הנאצי^[5]^[6]. אחרים מניחים כי קיבל את המינוי גם מתוך דאגה לגורל המוזיקה תחת השלטון החדש, ולמעשה, פוטר על ידי הנאצים, משום שלא פעל על פי האידאולוגיה שלהם. כאשר רדיו ירושלים השמיע מיצירותיו בשנת 1947 נתקבלו בתחנה תלונות רבות מהציבור^[7]. במהלך מלחמת העולם השנייה ועד שנת 1952 נמנעה התזמורת הפילהרמונית הישראלית מלנגן את יצירותיו. בסוף 1952 היא בחרה לנגן את אחת מיצירותיו, דבר שעורר דיון ציבורי בנושא^[8].

בשנת 1990 דעך הוויכוח בהדרגה בעקבות קונצרט מיוחד מיצירות המלחין שהתקיים במוזיאון תל אביב לאמנות ובהשתתפות התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון בניצוחו של נעם שריף. בעקבות הצלחת הקונצרט יצירותיו של שטראוס מנוגנות ללא הגבלה באולמות הקונצרטים בישראל.

יצירתו

בשיריו מתמקד שטראוס בפיתוח ושכלול ההרמוניה והתזמור, המגיעים לשיאים של חושניות והתעלות נפש. הבסיס ההרמוני של יצירתו נובע ישירות מוואגנר. משיריו המפורסמים: "הקדשה", "הלילה", "נוחי, נשמתי", "צציליה", "מחר", "שיר ערש" וכמובן, יצירתו האחרונה, המחזור "ארבעה שירים אחרונים" (למלים מאת הרמן הסה ויוזף פון אייכנדורף) לסופרן ולתזמורת. במחזור זה מעביר אותנו שטראוס את כל שלבי החיים, במבט על חלקי היום ועונות השנה כמשל לחיים, עד לשלוות הנצח של המוות. תזמוּרוֹ של שטראוס בשירים נחשב אחד מהטובים ביותר בכל תולדות המוזיקה.

מיצירותיו:

"דון קישוט"
"טיל אוילנשפיגל"
"דון ז'ואן"
"חיי גיבור"
"מטמורפוזות"
"הסימפוניה הביתית"
"סלומה"
"אלקטרה"
"כה אמר זרתוסטרא"
"גם הוא באצילים", סוויטה אופוס 60
סימפוניית האלפים

הפואמה הסימפונית "כה אמר זרתוסטרא" אשר נכתבה בהשראת הספר של פרידריך ניטשה היא כיום המפורסמת ביצירותיו, בעיקר בשל השימוש שעשה בה הבמאי סטנלי קובריק בסרטו 2001: אודיסיאה בחלל.

לקריאה נוספת

עיינו גם בפורטל

פורטל גרמניה הוא שער לכל הנושאים הקשורים למדינת גרמניה. בפורטל ניתן למצוא קישורים שימושיים לשלל הערכים העוסקים באומה הגרמנית על כל רבדיה: היסטוריה, גאוגרפיה, תרבות, כלכלה ועוד.

ברברה טוכמן, המגדל הגאה, הוצאת דביר 1998.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ריכרד שטראוס בוויקישיתוף

תבנית:פרופילי מוזיקאים

הערות שוליים

^ מי הוא האיש היותר נערץ בזמנינו, דואר היום, 24 ביולי 1928
^ השימוש ביצירת סטפן צווייג, דואר היום, 14 ביולי 1935
^ איום לשטרוס, דואר היום, 30 ביולי 1934
^ פרט - ריכארד שטראוס - חסיד הנאצים, דבר, 27 בינואר 1946
^ אוליה זילברמן, רשימות מוזיקליות, על המשמר, 4 במרץ 1949
^ הפולמוס סביב ואגנר ושטראוס, דבר, 22 ביוני 1966; המשך
^ ריכרד שטראוס ברדיו ירושלים, דבר, 27 בינואר 1946
^ אוליה זילברמן, אל ינגנו את ריכארד שטראוס בתזמורת הפילהארמונית, על המשמר, 3 בדצמבר 1952

[1] מי הוא האיש היותר נערץ בזמנינו, דואר היום, 24 ביולי 1928

[2] השימוש ביצירת סטפן צווייג, דואר היום, 14 ביולי 1935

[3] איום לשטרוס, דואר היום, 30 ביולי 1934

[4] פרט - ריכארד שטראוס - חסיד הנאצים, דבר, 27 בינואר 1946

[5] אוליה זילברמן, רשימות מוזיקליות, על המשמר, 4 במרץ 1949

[6] הפולמוס סביב ואגנר ושטראוס, דבר, 22 ביוני 1966; המשך

[7] ריכרד שטראוס ברדיו ירושלים, דבר, 27 בינואר 1946

[8] אוליה זילברמן, אל ינגנו את ריכארד שטראוס בתזמורת הפילהארמונית, על המשמר, 3 בדצמבר 1952

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

@@ שורה 62: / שורה 62: @@
 שטראוס מת ב[[גרמיש-פרטנקירכן]] ב-[[1949]]. עד היום, יש המחרימים את יצירותיו עקב העובדה שהסכים לשמש בתפקיד הניהול המוזיקלי בזמן השלטון הנאצי{{הערה|{{על המשמר|אוליה זילברמן|רשימות מוזיקליות|1949/03/04|00302}}}}{{הערה|{{דבר||הפולמוס סביב ואגנר ושטראוס|1966/06/22|00303}}; {{דבר||המשך|1966/06/22|00621}}}}. אחרים מניחים כי קיבל את המינוי גם מתוך דאגה לגורל המוזיקה תחת השלטון החדש, ולמעשה, פוטר על ידי הנאצים, משום שלא פעל על פי האידאולוגיה שלהם. כאשר רדיו ירושלים השמיע מיצירותיו בשנת 1947 נתקבלו בתחנה תלונות רבות מהציבור{{הערה|{{דבר||ריכרד שטראוס ברדיו ירושלים|1946/01/27|00209}}}}. במהלך [[מלחמת העולם השנייה]] ועד שנת 1952 נמנעה [[התזמורת הפילהרמונית הישראלית]] מלנגן את יצירותיו. בסוף 1952 היא בחרה לנגן את אחת מיצירותיו, דבר שעורר דיון ציבורי בנושא{{הערה|{{על המשמר|אוליה זילברמן|אל ינגנו את ריכארד שטראוס בתזמורת הפילהארמונית|1952/12/03|00204}}}}.
-בשנת [[1993]] דעך הוויכוח בהדרגה בעקבות קונצרט מיוחד מיצירות המלחין שהתקיים ב[[מוזיאון תל אביב לאמנות]] ובהשתתפות [[התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון]] בניצוחו של [[נעם שריף]] {{מקור}}. בעקבות הצלחת הקונצרט{{מקור}} יצירותיו של שטראוס מנוגנות ללא הגבלה באולמות הקונצרטים בישראל.
+בשנת [[1990]] דעך הוויכוח בהדרגה בעקבות קונצרט מיוחד מיצירות המלחין שהתקיים ב[[מוזיאון תל אביב לאמנות]] ובהשתתפות [[התזמורת הסימפונית הישראלית ראשון לציון]] בניצוחו של [[נעם שריף]]. בעקבות הצלחת הקונצרט יצירותיו של שטראוס מנוגנות ללא הגבלה באולמות הקונצרטים בישראל.
 ==יצירתו==

	יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
	הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.	עריכה

יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.