קאלוש
| |||
 | |||
| בניין העירייה הישן | |||
| מדינה |
 אוקראינה | ||
|---|---|---|---|
| אובלסט |
 איוואנו-פרנקיבסק | ||
| ראש העיר | איגור נסליק | ||
| תאריך ייסוד | 1437 | ||
| שטח | 6,453 קמ"ר | ||
| גובה | 290 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 65,088 (2022) | ||
| קואורדינטות | 49°02′39″N 24°21′35″E / 49.044166666667°N 24.359722222222°E | ||
| אזור זמן | UTC +2 | ||
| https://kalushcity.gov.ua/ | |||
קאלוש (באוקראינית: Калуш; בפולנית: Kałusz; ביידיש: קאליש) היא עיר במחוז איוואנו-פרנקיבסק, אוקראינה, בה התקיימה עד השואה קהילה יהודית גדולה.
תולדות היישוב
[עריכת קוד מקור | עריכה]האזכור הראשון של העיר הוא משנת 1437, אז הייתה חלק מממלכת פולין. בשנת 1549 קיבל היישוב זכויות עיר. כבר אז העיר הפכה למרכז לתעשייה כימית, כאשר אחד המוצרים העיקריים שיוצרו בה היה חנקה.
בשנת 1595, כשהיו בעיר מ-55 בתים, היא נבזזה בידי טטרים מחצי האי קרים. בשנת 1672 נערך בעיר קרב בין צבאו של יאן סובייסקי לטטרים, ושלוש שנים מאוחר יותר נערך בה קרב נוסף, בין הפולנים לטורקים. בשנת 1772, בזמן חלוקת פולין הראשונה, עברה קאלוש לידיה של האימפריה האוסטרו-הונגרית, ונשארה בשליטתה עד 1918, אז עברה לידיה של הרפובליקה הפולנית השנייה.
בשנת 1939 העיר נכבשה על ידי הצבא האדום, ועברה לידיה של ברית המועצות. בין 1941–1944 הייתה העיר תחת כיבוש גרמני, ולאחר מכן חזרה לידיה של ברית המועצות. לאחר התפרקות ברית המועצות, העיר נכללה בשטח אוקראינה.
יהודי קאלוש
[עריכת קוד מקור | עריכה]יהודים נזכרים בקאלוש מאמצע המאה ה-16. אחד מרבני העיר הבולטים היה רבי יעקב לורברבוים, המפורסם בשם ספרו "נתיבות המשפט". גם רעו רבי אריה לייב הלר, המפורסם בשם ספרו "קצות החושן", נולד בעיר. כמו כן, בעיר נוסדה חסידות קאליש ממשפחת שושלת פרמישלאן.
בין מלחמות העולם נמנו בעיר כ-4,000 יהודים, מתוך כ-6,600 תושבים, והתקיימו בה פעילות ציונית ענפה, ומוסדות דת, חינוך ותרבות יהודיים. פעילות זו נאסרה עם כיבוש האזור בידי הסובייטים בספטמבר 1939.
בשואה
[עריכת קוד מקור | עריכה]עם כיבוש העיר בידי הגרמנים, ב-2 ביולי 1941, הוטלו על יהודיה גזירות שונות, ובהן חובת ענידת סרט זרוע וחובת ביצוע עבודות כפייה, במסגרתן התעללו השוטרים האוקראינים ביהודים, ואף ביצעו בהם מעשי רצח.
באוגוסט 1941 נרצחו כ-380 יהודים משכילים מהעיר. בחודש שלאחר מכן רוכזו בעיר יהודים מיישובי הסביבה, תוך שרבים מהם נרצחו בדרך בידי איכרים אוקראינים. באוקטובר 1941 נרצחו כמה מאות יהודים מהעיר ביער סמוך, ובמרץ-אפריל 1942 נרצחו יהודים נוספים רבים מהעיר בשטח בית העלמין היהודי המקומי וביערות הסביבה.
באביב 1942 רוכזו יהודי העיר ויישובי סביבתה בגטו שהוקם בה, אשר מספר יושביו הגיע לכ-5,600 איש. רבים מהם מתו כתוצאה מרעב וממגפות.
בין ה-15 ל-17 בספטמבר 1942 נערכה בגטו שבעיר אקציה גדולה, בה שולחו רוב יושביו לסטניסלבוב, ונרצחו שם. עד תחילת נובמבר 1942 חוסל סופית גטו קאלוש.
מכ-4,000 יהודי קאלוש שרדו את השואה מספר מצומצם של יהודים, ואלו לא שבו להשתקע בה.
ערים תאומות
[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ספר יזכור לקהילת קאלוש, בספריית העיר ניו יורק
אתר האינטרנט הרשמי של קאלוש (באוקראינית)- קאלוש באתר מרכז מורשת יהדות פולין
- קלוש (Kałusz), באנציקלופדיה של הגטאות, באתר יד ושם
- "קאלוש", באתר השטעטל הווירטואלי
- אלכסנדר קרוגלוב (רו') וסמואל פישמן, קאלוש, אנציקלופדיה של המחנות והגטאות (כרך II, חלק A, עמ' 788–789), מוזיאון ארצות הברית לזכר השואה והוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, בלומינגטון ואינדיאנפוליס (באנגלית)
- קאלוש, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
קלוש (אוקראינה), דף שער בספרייה הלאומית
