יעקב לורברבוים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

רבי יעקב בן יעקב משה לורברבוים מליסא נודע גם בכנוי: הגאון מליסא או הרב מליסא או הנתיבות על שם ספרו "נתיבות המשפט" על טור חושן משפט שבשולחן ערוך (ה'תק"ל, 1770[1] - כ"ה באייר ה'תקצ"ב, 25 במאי 1832). רב אורתודוקסי, פוסק הלכה, ורבהּ של העיר ליסה (לשנו) שבפולין. הוא בין הבולטים בין האחרונים, וספריו נלמדים הן במסגרת לימוד עיוני ישיבתי והן במסגרת לימודי הלכה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי יעקב היה בן הרב יעקב משה[2] (- כ"ד שבט התק"ל), צאצא למשפחת רבנים מיוחסת, ונינו של רבי צבי הירש אשכנזי מחבר הספר "חכם צבי". אביו, ר' יעקב משה לוברבוים (בן ר' נתן, בנו של בעל "חכם צבי"[3]), נפטר בטרם נולד, והוא גדל בבית רבי יוסף תאומים אב בית דין בורשטיין. בהמשך הוא למד אצל רבי משולם איגרא מטיסמניץ.

בתחילה כיהן כרב במנוסטריץ', ובשנת 1791 התמנה לרב בקאלוש שבמזרח גליציה[4], בה כתב רבים מספריו. היה אב בית הדין של קאלוש ובשנת 1809 התמנה לרבה של ליסא. בתקופת כהונתו גדלה הישיבה בעיר במאות תלמידים.

בשנת 1821 עזב בפתאומיות את ליסא, ונסע לגליציה. השערות רבות נאמרו בעניין, החל מבעיות עם פרנסי העיר, ועד המלחמה ברפורמה. אך מתברר כי נסע על מנת לגרש את אשתו, ומאחר ומכר את נכסיו לא יכול היה לשוב לליסא מכיוון והיה נחשב נתין זר, בשל כך חזר שוב לקאלוש, משם נסע ללבוב.[5] בשנת 1828 התקבל לרב בסטרי (Stryi) שבגליציה (כיום אוקראינה), שם נפטר בכ"ה באייר תקצ"ב (25 במאי 1832).

רבי יעקב נודע במלחמתו חסרת הפשרות נגד היהדות הרפורמית. במלחמתו שיתף פעולה עם רבי עקיבא איגר מפוזנא, ורבי משה סופר ה"חת"ם סופר" מפרשבורג, עמם היה בקשרים חמים. תלמידיו המפורסמים היו רבי צבי קלישר ורבי אליהו גוטמכר - שניהם ממבשרי הציונות.

פרסומו לדורות בא מספריו ההלכתיים, ובעיקר מספריו "חוות דעת" ו"נתיבות המשפט". לאחר שפרסם את "נתיבות המשפט" בו הוא משיג על דברי הספר קצות החושן, פרסם רבי אריה לייב הלר - בעל ה"קצות החושן", קונטרס בשם "משובב נתיבות", בו הוא משיב על השגותיו של רבי יעקב. רבי יעקב לא טמן ידו, וכתב מהדורה חדשה בה הוא משיב על השגותיו של בעל "קצות החושן" על ספרו. מהדורה זו נקראה לאחר פטירתו "יאיר נתיב"[6]. ספרים אלו, ובעיקר שני הראשונים, התקבלו כספרי יסוד בעולם התורני כולו.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי המסופר, היו לרבי יעקב שלש נשים, ומשלשתן התגרש. אשת נעוריו הייתה בתו של הגביר ר' נפתלי הירץ מסטאניסלב. אשתו השנייה [או השלישית] הייתה מרת שיינדל בתו של ר' יעקיל מרימנוב. היא נפטרה בבראדי ח' ניסן תקצ"ח. מאשתו זו, ידוע כי נולדו לפחות שנים מילדיו.

ילדיו:

  • הרב מרדכי יהודה [לייב] לורברבוים - גר בקאליש, לאחר מכן, בשנת ת"ר בערך, עלה לארץ ישראל והתיישב בצפת. נפטר תמוז תרל"ד.
  • הרב יוסף משה לורברבוים

מלבדם היו לו עוד שלוש בנות.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרבית חיבוריו נערכו על פי סגנונו של רבי יהונתן אייבשיץ.

  • חוות דעת - על שלחן ערוך חלק יורה דעה (1799).
  • מקור חיים - על שלחן ערוך אורח חיים ועל הט"ז ומגן אברהם (1807).
  • תורת גיטין - הערות על שולחן ערוך אבן העזר ועל סדר נשים (1813).
  • בית יעקב - הערות על שולחן ערוך אבן העזר ועל מסכת כתובות (1823).
  • נתיבות המשפט - על שולחן ערוך חושן משפט והשגות הספר קצות החושן של רבי אריה לייב הלר, (1809).
  • יאיר נתיב - תשובות להשגותיו של בעל "קצות החושן" על "נתיבות המשפט".
  • סידור דרך החיים, עם הלכות יומיומיות (1828).
  • מעשה ניסים - על הגדה של פסח (1801).
  • נחלת יעקב - חדושים על אגדות הש"ס (1849).
  • קהילת יעקב - על הלכות קידושין והלכות יום טוב (1831).
  • אמת ליעקב - על אגדות הש"ס (1855).
  • אמרי יושר - על מגילת רות (1805)
  • תעלומות חכמה - על מגילת קהלת (1804)
  • צרור המור על שיר השירים (1805).
  • פלגי מים - על מגילת איכה (1805).
  • מגילת סתרים - על מגילת אסתר (1808).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יש המקדימים את שנת לידתו לה'תק"ח, ראו אנציקלופדיה לחכמי גליציה, ג, עמ' 431
  2. ^ שם אביו היה משה, הוא חלה והוסיף לעצמו את השם יעקב כשם בנו.
  3. ^ שער ספרו "מעשה נסים", ורשה, 1894 [1]
  4. ^ אין להחליפה בקאליש הפולנית כפי שעשו כמה מכותבי תולדותיו.
  5. ^ וונדר, אנציקלופדיה לחכמי גליציה, חלק ג', עמ' 432-433.
  6. ^ הרב דוד מצגר (עורך), ‏משובב נתיבות עם יאיר נתיב... לבעל נתיבות המשפט, ירושלים תשנ"ז, באתר אוצר החכמה.