חסידות קאליש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חסידות קאליש הייתה חסידות שפעלה במאה ה-19, ענף מחסידות פרמישלאן. החסידות נוסדה בעיירה קאלוש בגליציה המזרחית (כיום אוקראינה) שכונתה בפי היהודים קאליש.

תולדות החסידות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי מאיר (הגדול) מפרמישלאן היה מראשוני תלמידי הבעל שם טוב ולאחר פטירתו בשנת תק"כ החל לכהן באדמו"רות, נפטר בשנת תקל"ג.

לאחר פטירתו בניו החלו לכהן באדמו"רות. בנו הבכור רבי אהרן אריה לייב בפרמישלאן ובנו השני רבי דוד האדמו"ר הראשון בקאלוש.

לאחר פטירת רבי דוד נקרא בן אחיו רבי אהרן לייב מפרמישלאן, רבי יצחק למלא את מקומו.

לאחר פטירתו רבי ישראל לייפר מילא את מקומו. נפטר בכ"ה באדר תר"מ.

ממלא מקומו רבי יצחק לייפר מקאליש (השני), אחיו רבי יהודה התגורר אף הוא בקאליש.

החסידות לאחר השואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבי יוסף רוזנבוים (נפטר בכ"ג באב תשע"ט) בן רבי ישכר בער מסטרוז'ניץ הקים חצר בשם קאליש בארצות הברית וכיום יש לו בית כנסת בשדרה R בפלטבוש שבברוקלין ובויליאמסבורג, ותלמוד תורה לילדים וישיבה לבחורים בבורו פארק. בשנת תשע"ז קנה 'קונטרי' לחסידות בהרי הקטסקילס שבניו יורק.

מספר צאצאים של רבי יצחק מקאליש מכנים את עצמם בשם קאליש, ביניהם רבי מרדכי יצחק מנדבורנה-קאלוש (המתגורר בשכונת רמת בית שמש ג' בבית שמש), בנו של רבי אהרן יחיאל מבאניה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]