קאת (צמח)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןקאת
מצב שימור
conservation status: least concernנכחדנכחד בטבעסכנת הכחדה חמורהסכנת הכחדהפגיעקרוב לסיכוןללא חשש
conservation status: least concern
ללא חשש (LC)‏[1]
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: קלסטראים
משפחה: קלסטריים
סוג: Catha
מין: קאת נאכלת
שם מדעי
Catha edulis
אנדליכר, 1841

קאת נאכלת (שם עממי: גת. שם מדעי: Catha edulis) הוא צמח ממשפחת הקלסטריים שאזור תפוצתו הטבעי הוא מזרח ודרום-מזרח אפריקה. חקלאים מגדלים את הצמח ומוכרים את עליו בשוק. העלים משמשים ללעיסה, לשם מיצוי החומרים הפעילים בעלים, קאתין (אנ') וקאתינון (אנ'), המשפיעים על מצב הרוח. יצואנית הגת הגדולה ביותר היא אתיופיה.

בישראל הצמח מוכר יותר בשם גת[2], בהשפעת הערבית התימנית, שבחלק מהניבים שלה האות קאף נהגית כ-/ɡ/ (כמו גימ"ל).

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור השם הוא בערביתالقاتאל-קאת. בחלק מהדיאלקטים של הערבית המדוברת, בעיקר במרכז וצפון תימן כמו באזור צנעא, סעדה וד'מאר נהגית הקו"ף כגימ"ל סותמת, ומכאן ההגייה הרווחת גת[דרוש מקור].

שם החומר הפעיל בצמח וכן שמו המדעי, מקורם בשם הערבי "קאת".

בקרן אפריקה באתיופיה ובסומליה הוא נקרא צ'את[דרוש מקור], במזרח אפריקה – מירה, באוגנדה – מוסיטאט ובסוואהילית – מלונגה. שמות נוספים באפריקה ובאסיה: Tohat, Catha, Gat, Ciad, Tschat, Mustsawari.

לדעת הרב יצחק רצאבי, השם "קאת" מצוי בתרגום המיוחס ליונתן בן עוזיאל בבראשית כ"ב ג' ("ויבקע עצי עולה"): ”וקטע קיסין דקיתא ותאנתא ודקלא דחזיין לעלתא”. לדעת אחד מחכמי תימן שכתב את פירוש המרגלית על מדרש הגדול בשנת 1580, הקאת הוא ה"קניא" שנזכר בתלמוד הבבלי (מסכת ברכות, דף נ"ו, עמוד ב').

מאפייני הצמח[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם שני זנים עיקריים של קאת: האדום והלבן. שיח הקאת הוא ירוק-עד ועשוי להגיע לגובה של 3 מטר. הצמח דורש השקיה מרובה וכמעט שאינו פגיע למזיקים ולמחלות, למעט קימחון, אקריות ותריפס. תפוצתו המקורית של הצמח היא במזרח אפריקה (אתיופיה) ובחצי האי ערב (בעיקר בתימן ועומאן).

לעיסת הקאת[עריכת קוד מקור | עריכה]

תימני לועס קאת בצנעא, 2009

לעיסת עלי הצמח נחשבת במדינות רבות כפעילות חברתית ונלווית לרוב למסיבות רעים או למפגשי אחר הצהרים או ערב. נהוג ללעוס את העלים הצעירים בזה אחר זה, וכל עלה המוכנס לפה יוצר אט אט בליטה בצד הפה שבו נלעס הקאת, בליטה ההולכת ותופחת על פי אורך זמן הישיבה. המיץ המר ממוצה אט אט תוך כדי הלעיסה, שיכולה להימשך עד מספר שעות. בדומה ללעיסת עלי טבק או קוקה, גם עלי הקאת מוצאים דרכם אל מחוץ לפה ולא נבלעים. פעולה זאת אף זכתה לכינוי: "לכזן" ("לאחסן", מכיוון שלא בולעים את העלים), ומסיבה בה נעשית לעיסה בחברותא מכונה "תכזינה" (אחסנה)[3].

עלי הקאת הצעירים מכילים את החומרים הפעילים קאתין (Cathine) וקאתינון (Cathinone), אלקלואידים הקרובים למשפחת האמפטמינים ונחשבים לסמים פסיכואקטיביים בדרגה בינונית-קלה. השפעת החומרים הפעילים משתנה על פי הכמות, אורך זמן צריכת הקאת, והיא גם משתנה מלועס ללועס. יש מי שחשים בשעת הלעיסה תחושה של עליזות ושמחה, ויש מי שצריכת הקאת גורמת לו לתחושת אופוריה קלה, התרגשות, ערנות מוגברת, כושר ריכוז, ביטחון עצמי, ידידותיות, שביעות רצון, השראה מוגברת ועידוד הדיבור.

צמח הקאת מכיל חומרים רבים ולכן אינו קל למחקר. ממה שידוע הצמח בטוח ללעיסה וללא נזקים בריאותיים, למי שאינו לועס באופן יומיומי כמויות משמעותיות. מי שכן לועס עשרות שנים באופן יומיומי – מומלץ לבדוק את בריאות הפה והלב. כמו כן התגלו מקרים של תלות פסיכולוגית. לא נמצאה התמכרות פיזיולוגית. ככלל, השפעת הקאת אינדיבידואלית. אנשים שונים ילעסו את אותה הכמות באותו זמן וירגישו דברים שונים. נמצא כי הלעיסה משפיעה לרעה על הנהיגה אצל חלק מהנהגים ואצל אחרים – כלל לא.

מחקר השוואתי בנושא נזקי סמים פסיכואקטיביים שפורסם בירחון המדעי-רפואי Lancet, דירג את צמח הקאת במקום האחרון אחרי אלכוהול סיגריות וקפה.

ערך תזונתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקאת משופע ברזל (פי 18 מברוקולי), ויטמין סי, סידן (פי 6 מברוקולי), בטא קרוטן (פי 9 מברוקולי) ועוד בדומה לירקות העליים.

מסורות רפואיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקאת נודעו סגולות רפואיות ויש משתמשים בו לדיכוי תיאבון במקרי השמנת יתר, המרצת מחזור הדם, הורדת רמת הסוכר והשומנים בדם (לא לסכרתיים), סיוע לדרכי הנשימה ("מייבש", במקרים של שפעות וקצרת), שיפור איכות תאי הזרע ועירור החשק המיני. מחקר שנעשה ב-2004 הזריק קאתינון (חומר הממריץ המצוי בקאת) לזרעונים של חולדות ושל בני אדם ומצא שהחומר הממריץ את הזרעונים ומשפר את יכולת ההפריה בשלב האחרון. אפקט דומה הושג על ידי הזרקת אדרנלין.

מסחר והגבלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשל נוכחות הקאתינון בצמח הקאת, הוא אסור למסחר בארצות הברית, בגרמניה, בבריטניה[4] בחלק ממדינות אירופה ובמצרים. הוא מותר לשימוש ברוב מדינות האיחוד האירופי ובחלק ממדינות ערב.

בישראל לא הייתה שום הגבלה על צמח הקאת עד שבפיצוציות החלו להימכר גלולות סינתטיות בשם "חגיגת". ה"חגיגת" הכיל גם כמויות גדולות של קאתינון שפגע במשתמשיו. בעקבות כך התקיים דיון בכנסת ולפי המלצת משרד הבריאות, הותר הצמח לשימוש ולמסחר בצורתו הטבעית בלבד. נכון ל-2011, מגודל צמח הקאת בישראל, לשימוש מסחרי, בשטח בהיקף כולל של כ-1,000 דונם, המשווקים לירקנים ולפיצוציות[5].

לאור העובדה כי הצמח מותר לשימוש ברוב מדינות העולם, מחירו נמוך יחסית, ופחות גורמים עבריינים מעורבים בסחר. שמועות שהסחר בקאת תומך בטרור הופרכו. נמצא שהדבר נכון לשתי מדינות בלבד: אפגניסטן וקולומביה. יש המניחים כי גם בתימן הקאת משמש למימון ארגוני טרור כמו אל-קאעידה.

קיימת הערכה שמחצית מאוכלוסיית תימן נוהגת לשבת בצוותא, בדרך כלל בשעות אחר הצהרים, ללעיסת קאת. בעבר נעשו ניסיונות מטעם גורמים בממשל להניא את האזרחים מהמשך קיומו של הרגל זה[6].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קאת באתר הרשימה האדומה של IUCN
  2. ^ אבשלום מזרחי, מור ולבונה אורחות חיים, בריאות ורפואה במשכנות יהודי תימן, הוצאת פוקוס, ר"ג 2007, עמ' 442: "על צמח הקאת, שמו בלטינית Catha edulis. בתימן הוא נקרא קאת (יש הכותבים גאת או גת ואין זה מדויק)"
  3. ^ מקור המילה "תכזינה" במילה הערבית שפרושה "מחסן", שכן בזמן לעיסת הקאת "מאחסנים" אותו בצידי הפה
  4. ^ חדשות 2, ‏בריטניה הוציאה את הגת אל מחוץ לחוק, באתר ‏מאקו‏, 24 ביוני 2014
  5. ^ שדה וירק - עיתון ארגון מגדלי ירקות, גיליון 230, מרץ 2011
  6. ^ אפרים יעקב, תימנה מבוא לארץ החוגריה, הוצאת "חדרי תימן", ישראל 1995, עמ' 115