קומיטאס

**קומיטאס**
**Կոմիտաս**
לידה	26 בספטמבר 1869 (יוליאני); קוטאהיא, האימפריה העות'מאנית
פטירה	22 באוקטובר 1935 (בגיל 66); פריז, צרפת
שם לידה	Սողոմոն Գեւորգի Սողոմոնեան
שם במה	Կոմիտաս
מוקד פעילות	האימפריה העות'מאנית, האימפריה הרוסית, צרפת
תקופת הפעילות	1891–1915 (כ־24 שנים)
מקום לימודים	הסמינר התאולוגי גבורקיאן
סוגה	מוזיקת עם ארמנית
סוג קול	בריטון
שפה מועדפת	ארמנית, טורקית, צרפתית
	komitasmuseum.am
	פרופיל ב-IMDb

מוזיקה מאת קומיטאס

סולומון (שלמה) סולומוניאן (בארמנית: Սողոմոն Սողոմոնեան) הידוע בשם הכמורה שלו קומיטאס ורדאפט (בארמנית: Կոմիտաս;‏ 26 בספטמבר (הלוח היוליאני; 8 באוקטובר לפי הלוח הגרגוריאני ‏1869- 22 באוקטובר 1935; מתועתק Komitas ולעיתים Gomidas) "אבי המוזיקה הארמנית הקלאסית", היה כומר, מוזיקאי, מלחין, זמר, מעבד מוזיקלי ואתנומוזיגולוג ארמני. קומיטאס שילב את כהונתו ככומר עם שירה דתית, חקירה מוזיקולוגית תאורטית, הלחנה והובלת מקהלה עתירת מוניטין שהופיעה ברחבי העולם. הוא אסף, רשם, הקליט וחקר למעלה מ-3,000 שירי עם ומנגינות עממיות ארמניות, כמו גם אוסף של שירי עם כורדים. לאחר שגורש מביתו באיסטנבול בליל ה-24 באפריל 1915 יחד עם עוד למעלה מ-200 אינטלקטואלים, שהה במחנה ריכוז ליד אנקרה. על אף ששוחרר, בהתערבותו של שגריר ארצות הברית הנרי מורגנטאו, לא שב ליצור ואושפז לסירוגין במוסדות לבריאות הנפש עד מותו 20 שנה לאחר השחרור.

שנותיו הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בעיירה בוילאייט בורסה באימפריה העות'מאנית כבן יחיד למשפחה בעלת קשרים הדוקים עם השלטונות, שכתוצאה מכך שפתה הייתה טורקית ולא ארמנית. אמו נפטרה פחות מחצי שנה לאחר לידתו, כבת שבע-עשרה במותה. את מרבית זמנו כילד בילה עם משפחתה של אמו בעיר בורסה. אביו נפטר כשהיה בן עשר ובאופן מעשי חי כחסר בית. בהיותו בן 11 נשלח על ידי הבישוף המקומי ללימודים בסמינר לכמרים גוברגיאן שבעיר ואראשאפאט (בארמניה של ימינו). הקתוליקוס (ראש הכנסייה) במקום גינה את חוסר שליטתו של הנער בארמנית, אך התרשם מיכולתו המוזיקלית ויפי שירתו. בסמינר לכמרים מצא קומיטאס לראשונה בית, רגשי, רוחני ואינטלקטואלי. בנוסף לשפה הארמנית למד קומיטאס את האדפטציה הארמנית לתיווי הנוימה הנקרא חאז (אנ') ואימץ אותה לצורכי הלחנה. בין היתר חיבר לחנים לשירי חצ'אטור אבוביאן. ב-1893 מונה למנצח המקהלה של קתדרלת אתצ'מיאדין בוואראשאפאט, הכנסייה החשובה ביותר בעולם הארמני ומקום מושבו של הקתוליקוס העליון. ב-1895 הוכתר ככומר בדרגת ורדאפט בשם קומיטאס (על שם קתוליקוס-מוזיקאי בשם זה שחי במאה השביעית). באותה שנה ראה אור האוסף הראשון של שירי עם אותם רשם ותיעד לראשונה. האוסף כולל שירי אהבה, חתונה ושירי ערש.

הקריירה המוזיקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המינהל הדתי השמרני של ואראשאפאט לא ראה בעין יפה את "הכומר המזמר שירי אהבה" וקומיטאס עזב לטביליסי על מנת ללמוד הרמוניה אצל המלחין מקר יקמליאן. קומיטאס זכה למלגה בסך 1,800 רובל מאת טייקון הנפט והפילנתרופ הארמני אלכסנדר מנטאשב (Alexander Mantashev), שאיפשרה לו לעבור לברלין ללימודי מוזיקולוגיה והלחנה באוניברסיטת פרידריך וילהלם ובקונסרבטוריון ריכרד-שמיט (Richard-Schmidt; שם למד פיתוח קול וניצוח מקהלות).^[1] בשנת 1899 סיים קומיטאס את לימודיו באוניברסיטה ואף הוזמן להרצות על מוזיקה ארמנית ומוזיקה נוצרית וקדם-נוצרית עתיקה בחברת המוזיקה הבינלאומית בברלין (Internationalen Musikgesellschaft).

עם סיום לימודיו שב קומיטאס לוואראשאפאט ולתפקידו כמנצח מקהלות הקתדרלה והסמינר לכמרים, שהתמחו בשירה פוליפונית של מוזיקה ארמנית עממית ולחנים מקוריים שלו לשירים ארמניים קדומים וחדשים. במקביל, פרסם קומיטאס מחקרים מוזיקולוגיים על המוזיקה העממית הארמנית והיה בכך לאחד מחלוצי האתנומוזיקולוגיה. בימי הקיץ נדד בכפרים ורשם לחנים מקומיים.

ב-1910 עבר קומיטאס לעיר הבירה האימפריאלית, קונסטנטינופול (איסטנבול), על מנת להגיע לקהל רחב יותר. הוא עסק בהלחנה, מחקר והוראה ויסד את מקהלת "גוסאן" (Gusan) המקצועית שכללה 300 זמרים ומוזיקאים. המקהלה הופיעה עם חומר ארמני עממי ומקורי בקהילות ארמניות ברחבי העולם ובפני קהל אירופאי. לאחר הופעה בפריז זכה קומיטאס לשבחים מפי המלחין קלוד דביסי.^[1]

הגירוש ושנים של דעיכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בליל ה-24 באפריל 1915 פקד שר הפנים טלעת פאשה על גירוש שכבת העילית הארמנית מאיסטנבול למחנות ריכוז ליד אנקרה. קומיטאס נכלל בקבוצה שנשלחה ברכבת מיוחדת לצ'אנירי (Çankırı). בהתערבות ידידיו, המשורר הטורקי מהמט אמין יורדקול (Mehmet Emin Yurdakul) והסופרת האלידה אדיב אדיוואר (Halide Edib Adıvar), פנה שגריר ארצות הברית, הנרי מורגנטאו לממשלה הטורקית, שגרמה לטלעת פאשה להוציא צו לשחרורו המיידי של קומיטאס (ו-14 איש נוספים). על אף שהותו הקצרה של קומיטאס ברכבת הגירוש ובמחנה הריכוז, הוא סבל מהתעללות קשה שגרמה לו נזקים נפשיים חמורים ולחרדות קשות בהמשך חייו.

ב-1916 אושפז קומיטאס בבית חולים פסיכיאטרי באיסטנבול, הידיעות על רצח העם הארמני רק החמירו את מצבו. ב-1919 הועבר לפריז, שם מת לבסוף, לאחר אשפוזים לסירוגין במוסדות לבריאות הנפש, בבית החולים הפסיכיאטרי בווילז'ואיף (Villejuif). אפרו הועבר לירוואן ונקבר בפנתאון היוצרים שם, שנקרא על שמו.

מורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר רצח העם התברר כי אלמלא מפעלו של קומיטאס הייתה יורדת לטמיון כל המורשת המוזיקלית של ארמניה המערבית. חלק מכתביו התפרסמו כבר ב-1933 בפריז. בשנות החמישים הועברו הכתבים לירוואן והתפרסמו בארמניה ובגרמניה. כמו כן זכו שיריו, לחניו ועיבודיו למקהלה לביצועים והוקלטו החל מ-1970 (אז ראה אור לציון מאה שנים להולדתו האלבום הכפול The music of Komitas)‏^[2]. ב-1988 ראה אור סרט קולנוע המגולל את סיפורו של קומיטאס מאת הבמאי האמריקאי-ארמני דון אסקריאן (Don Askarian).‏^[3] האלבום Gomidas Songs שהקליטה ב-2008 זמרת הסופרן הקנדית ממוצא ארמני איזבל ביירקדריאן (Isabel Bayrakdarian) היה מועמד לפרס גראמי.^[4]

בעיר ירוואן קרויים על שמו מספר אתרים בהם פנתאון היוצרים, הקונסרבטוריון הלאומי, שדרה מרכזית בעיר ומוזיאון ומכון שנחנכו ב-2014. כן קרויה על שמו הכיכר המרכזית של ואראשאפאט. פסלים של קומיטאס מוצבים בין היתר בפריז, בדטרויט וליד בניין האספה המחוקקת של קוויבק במונטריאול.

דמותו מוטבעת על מטבע של 10,000 דראם ארמני.