שולמית בת-דורי

שולמית בת-דורי

שולמית בת-דורי, 1930
לידה	7 בדצמבר 1905 ורשה, האימפריה הרוסית
פטירה	15 בפברואר 1985 (בגיל 79) תל אביב-יפו, ישראל
מדינה	ישראל
מקום קבורה	משמר העמק
השכלה	אוניברסיטת תל אביב
תקופת הפעילות	מ-1934
מעסיק	אוניברסיטת תל אביב

שולמית ("מיתָה") בת-דורי (גוּטגֶלד) (7 בדצמבר 1905 – 15 בפברואר 1985) הייתה במאית, מחזאית ושחקנית ומייסדת תיאטרון הקיבוץ. ממייסדות משמר העמק וחברה בו עד מותה.

ביוגרפיה

בת-דורי נולדה בוורשה שבפולין הרוסית (לימים בירת פולין) במשפחה יהודית המתבוללת, בתם של הלנה ויוסף גוטגֶלד. בילדותה למדה בגימנסיה פולנית, שם נחשפה למוזיקה קלאסית, תיאטרון ומחול וכן למדה גרמנית ואנגלית עם מורים פרטיים.

בעקבות פעילותו של אחיה בשומר הצעיר, הצטרפה לתנועה והפכה לאחת ממנהיגי הקבוצה בוורשה, והכן החלה לביים הצגות תיאטרון בהשתתפותם של החניכים בעת שלמדה פסיכולוגיה ופילוסופיה באוניברסיטת ורשה.

בשנת 1923 עלתה לישראל עם קבוצה מהשומר הצעיר, הצטרפה לקיבוץ ב' שישב בנהלל, ולאחר מכן הועבר לעפולה והייתה שותפה להקמת קיבוץ משמר העמק, שם התיישבה. תחילה עבדה כטייחית בבניין וטרקטוריסטית וכן עבדה עם החוג הדרמטי של הקיבוץ. עבור אירוע 1 במאי שנערך בשנת 1925 כתבה וביימה את המחזה הראשון שלה בארץ, "לחם", שעסק בבעיותיהם של הפועלים. בהפקה הופיעו כמחצית מחברי הקיבוץ.

בשנת 1925 יצאה יחד עם בו זוגה, יעקב חזן, לשליחות מטעם התנועה באירופה, ובוורשה פרסמה את החוברת "לשאלת הבחורה בארץ ישראל", בו האשימה את החלוצים בארץ ביחס מזלזל כלפי נשים. וכן סברה כי על הנשים לעבוד במקצועות שנחשבו לגבריים כדי להגיע למעמד שווה, עברה קורס בטיחות.

בשנת 1930 נסעה ללמוד תיאטרון ומחול בברלין: תחילה השתלמה במחול אצל רודולף לאבאן, ובתיאטרון אצל מקס ריינהרט וארווין פיסקטור והתוודעה ל"תיאטרון ההמונים" ובהמשך יישמה את מסריו הפוליטיים במחזותיה.

בשנת 1934 חזרה לארץ, עִברתה את שם משפחתה מגוטגלד לבת-דורי והחלה לשחק בתיאטרון המטאטא. לאחר זמן-מה חזרה לקיבוץ ובשנת 1935 הקימה את להקת התיאטרון של הקיבוץ הארצי. בשנותיו הראשונות של התיאטרון כתבה יחד עם המשורר משה ליפשיץ את המחזה "כשיצאת איש פשוט" שתיאר את המציאות הקשה בארץ, ולאחר מכן את "המשפט" שקרא לשלום בין היהודים לערבים וביקר את שלטון המנדט הבריטי.

בשנת 1947 הוקרן בארץ הסרט דמעת הנחמה הגדולה בבימויו של יוסף לייטס שהיא כתבה בו חלק מהתסריט המתאר ילדה ניצולת שואה וקשייה בקליטה בחברת ילדי הקיבוץ.

בשנת 1951 העלתה במסגרת חגיגות חצי היובל לקיבוץ שריד את המחזה "אחי גיבורי התהילה", עיבוד לתיאטרון של ספרו של הווארד פאסט, העוסק בתיאור מאבקו של העם היהודי בתקופת החשמונאים. ההפקה נעשתה בשיתוף של כל חברי הקיבוץ ובאמפיתיאטרון הוצגה שמונה פעמים בפני כ-40,000 צופים. הצלחת ההצגה הביאה להעלאתה שוב בשנים הבאות, כשגם הפקות אלו היו פרוטוקלים גדולים ומרובי משתתפים, בהם חברי הקיבוץ ממלאים את כל התפקידים, ב-1953 בחצי היובל של קיבוץ גבעת ברנר, ובהמשך בקיבוצים נוספים.

בשנת 1955 הפיקה במשמר העמק את "טיל אוילנשפיגל", ולאחר מכן הפיקה, ביימה והמחיזה הצגות רבות ואירועים מיוחדים, בהם: חג המחולות בדליה (1958), פסטיבל התנועות הקיבוציות (אמפיתיאטרון חיפה, 1958), 'שלושה שחלמו' (חג העשור לכיבוש אילת, 1959), 'אֳניה סוערה' (1942), 'טרקטור, צריפים וירח' (האהל, 1952), 'ים ובית' (הקאמרי, 1953), 'בארות כאלה' (1959), 'שתי וערב' (1965), 'בת יפתח' (1956), 'בן האחרת' (1956) ועוד.

בשנת 1960 השתלמה בת-דורי בסטודיו השחקנים בניו יורק בהדרכת לי שטרסברג, וב-1961 בברלינר אנסמבל של ברטולט ברכט, וסיימה תואר ראשון בחוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב.

עם סיום לימודיה עסקה בהוראה לבמאים במרכז לתרבות ובקורסים לשחקנים מטעם בימת הקיבוץ, הרצתה בין השנים 1965–1974 בחוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב, ועם פרישתה מהוראה עסקה במחקר תיאטרון ההמונים. בין השנים 1960–1979 הייתה חברת המועצה הציבורית לתרבות ואמנות, ובין השנים 1965–1980 הייתה חברת הוועד ללהקות פולקלור וחילופי תרבות מטעם משרד החוץ. כמו כן, ייצגה את ישראל בכנסים בינלאומיים בתחום התיאטרון ובקונגרסים של האיגוד הבינלאומי לתיאטרון ואונסקו.

משפחתה

הייתה אחותו הצעירה של מרדכי בנטוב, לימים שר בממשלת ישראל.

בשנת 1939 נישאה בת-דורי לראובן זיו (1917–2004), לזוג נולדו בן, יורי (1943–1949) ובת, אורנה ספיר-קם (1945), אשת אמנויות הבימה אף היא. מותו של יורי בגיל 6 השפיע רבות על חייה ויצירתה של בת-דורי.

פרסומיה

• לשאלת הבחורה בארץ ישראל, ורשה: הקואופרטיב השומרי המרכזי, 1926.
• אחי גיבורי התהילה: המחזה (תקציר) ב-3 מערכות (7 תמונות) על פי ספרו של הווארד פאסט; יחד עם מרדכי אמיתי, תל אביב: ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל – הוועד הפועל – מרכז לתרבות ולחינוך – המחלקה לאמנות ולספרות – המדור לבמאות, תשי"-.
• המשפט: מבחר בשתי מערכות מימי מאורעות 1936 בארץ-ישראל, ורשה: הקואופרטיב השומרי המרכזי, 1939.
• אניה סוערה: מחזה, שלש מערכות, שש תמונות. מרחביה: הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, 1942.
• בסימן הזמן: מערכון מחיי הקבוץ, תל אביב: מועדים, 1950.
• בארות כאלה: מחזה בשלוש מערכות (חמש תמונות) מחיי קיבוץ בדרום, תל אביב: מרכז לתרבות ולחינוך, איגוד בימות החובבים בישראל, תשי"ט.
• בן-האחרת: פרשת יפתח הגלעדי: בארבע מערכות, חיפה: [חמו"ל], -197.
• ים ובית: סניון דרמטי ב-3 מערכות מחיי קבוצת דייגים: בעקבות ספוריו של אהרן מגד "רוח ימים", תל אביב: [חמו"ל], תשכ"-.
• צריפים וירח: קומדיה מחיי קבוץ בשלוש מערכות, תל אביב: מועדים, 1970.
• כזאת לא תפרח עוד לעולם: סיפורים, תל אביב: ספרית פועלים, תש"מ 1980.

לקריאה נוספת

• רויטל איתן, התיאטרון של שולמית בת דורי, הוצאת ספרא ואסף מחקרים אוניברסיטת תל אביב, 2013
• גיורא מנור, חזיונות גנרל מיתה (על הבמאית שולמית בת-דורי), הדים 10, 120 (1985), 56–58
• חיים נגיד, 'שולמית בת-דורי – סוללת ובונה: על חלוצת היוצרים התיעודיים, סוללת הדרכים ופורצת המרחבים לתיאטרון הישראלי', גג (כתב-עת לספרות, ביטאון איגוד כללי של סופרים בישראל) 17 (2008), 56–67
• אסתר כרמל-חכים, 'תיאטרון משלה', פנים (כתב-עת לתרבות, חברה וחינוך) 49 (2010), 19–30. המאמר באתר הסתדרות המורים)

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא שולמית בת-דורי בוויקישיתוף

• פרטים על שולמית בת-דורי בארכיון קיבוץ משמר העמק, חומרי תיעוד בתחום המחול, בספרייה הלאומית
• מידע על שולמית בת-דורי בקטלוג הספרייה הלאומית
• שולמית בת-דורי, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• אסתר כרמל-חכים, שולמית בת-דורי, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
• שולמית בת-דורי(הקישור אינו פעיל), משמר העמק, פורטל ההנצחה של התנועה הקיבוצית
• שולמית בת-דורי, באתר תנועת העבודה הישראלית
• בת-דורי (גוטגולד, זיו) שולמית, באתר מערכת לחיפוש אנשי במה
• ת. אביבי, אני קיבוץ - כמות שהם, מעריב, 18 בינואר 1952
• "ים ובית" ב"קאמרי", חרות, 24 בנובמבר 1953
• י. מ. ניימן, ים ובית, דבר, 18 בדצמבר 1953
• פ. יוסף, נשמת העמק בנשמתה של פלאנדריה, על המשמר, 30 באוגוסט 1955
• שלמה וילקומירסקי, "בן האחרת", דבר, 27 באוגוסט 1956
• מ. ס., ריקוד-העם והופעת-ראוה (שיחה עם שולמית בת-דורי), דבר, 28 במרץ 1958
• מיזוג גלויות אמנותי, מעריב, 20 ביולי 1961
• פ. דור, אמנית המופעים הגדולים, דבר, 6 ביוני 1963
• תמר אבידר, שולמית בת-דורי: הפולקלור - ילדותו של עם, מעריב, 3 ביוני 1968
• חוה נובק, באהלה של ציפורה המדיינית, דבר, 4 ביוני 1969