תיאטרון אל-חכוואתי
 | |
| סמל התיאטרון | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
ארגון  |
| כתובת |
מזרח ירושלים |
| מיקום |
אל-קודס |
| מדינה | ישראל |
| הקמה ובנייה | |
| תקופת הבנייה | ?–1984 |
| תאריך פתיחה רשמי |
1984 |
| קואורדינטות | 31°47′19″N 35°13′47″E / 31.788618055556°N 35.229811944444°E |
|
el-hakawati | |
|
(למפת ירושלים רגילה)   תיאטרון אל-חכוואתי  | |
  | |
תיאטרון אל-חכוואתי (בערבית: مسرح الحكواتي; מילולית: 'מסַפֵּר הסיפורים'), המכונה "התיאטרון הלאומי הפלסטיני", הוא תיאטרון שמרכזו בשכונת באב א-זהרה במזרח ירושלים, סמוך למלון אמריקן קולוני.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]הלהקה הוקמה בשנת 1977 על ידי פרנסואה אבו סאלם (1951–2011)[1]. ביתו של התיאטרון מאז 1984 הוא אולם הקולנוע לשעבר "נוזהה", לאחר שחברי הלהקה שיפצו את האולם, שהיה נטוש לאחר שרפה שפקדה אותו מספר שנים קודם[2]. הלהקה הציגה ומציגה גם במסגרות ישראליות כפסטיבל עכו, החאן הירושלמי והזירה הבין-תחומית. התיאטרון, שהחל כיוזמה תרבותית אמנותית, מהווה גם סמל לאומי פלסטיני. הוא סבל מצנזורה וכן נסגר פעמים רבות בצו מנהלי על ידי צה"ל בטענה כי נערכים בו מפגשים הקשורים לארגון החזית העממית לשחרור פלסטין[3]. כך לדוגמה, בנובמבר 1985, הוציא אלוף פיקוד המרכז אמנון ליפקין-שחק צו סגירה ל-24 שעות, בעת שהתיאטרון היה אמור לעשות חזרה גנרלית לקראת הופעה[4].
בשנת 1987 הוזמן התיאטרון להשתתף בפסטיבל עכו, פעילי ליכוד הפגינו נגד השתתפות הלהקה ובמהלך ההופעה שלה, קבוצה של פעילי כך עלתה על הבמה והפריעה להצגה[5].
שנות האינתיפאדה הראשונה פגעו קשה בתיאטרון. לא זו בלבד שהעניין באמנות פחת באופן טבעי, אלא שגם חופש התנועה הוגבל מאוד וקהל פלסטיני מחוץ לירושלים לא היה יכול להגיע בשל מחסומים וסגרים. כוחות הביטחון הישראלים אף סגרו את התיאטרון מספר פעמים. קבוצה של אנשי תיאטרון ישראלים, ביניהם גילה אלמגור, דן אלמגור, חנוך לוין, עומרי ניצן, עודד קוטלר ודניאל הורוביץ[6], ארגנו פעילות מחאה למען אל-חכוואתי.
בעשור השני של המאה ה-21 ירדה קרנו של אל-חכוואתי ומרכז הכובד עבר לתיאטרון אל-קאסבה בראמאללה, לאחר שרשויות מדינת ישראל הוציאו למקום צווי סגירה מספר פעמים ונמנע קיום אירועים במקום[7][8][9][10]. בנוסף על כך, מצוי התיאטרון בקשיים כלכליים. ב-2015 הוא כמעט נסגר, לאחר שהוצא לו צו עיקול על ידי ההוצאה לפועל.[11]
אל־חכוואתי הוא גוף עצמאי שאינו נתמך על ידי הרשות הפלסטינית אלא ממומן בידי גופים לא ממשלתיים שונים[12].
הפקות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- "תחנות בחייו של מרטין לותר קינג" – מחזה משנת 2008 שעובד לגרסה פלסטינית, ובוצע לראשונה במזרח התיכון בערבית, בשיתוף המכון לחקר ולימוד מרטין לותר קינג. את המחזה הנודע כתב ד"ר קלייבורן קרסון, מייסד המכון ומרצה להיסטוריה באוניברסיטת סטנפורד בקליפורניה. הבמאי כאמל אל-באשה עיבד אותו כדי שיתאים לתפיסתו למציאות המקומית[13].
- "לה בוהם" – הפקה של האופרה של פוצ'יני בשנת 2009, בה היה התיאטרון שותף יחד עם "מקהלת לונדון" ומקהלת ילדים מרמאללה[14].
- "הוורד והיסמין" – הפקה משנת 2015 של הצגה המספרת את סיפור אהבתם של מרים, מהגרת היהודיה הבורחת מגרמניה הנאצית לפלסטין, וג'ון, קצין אנגלי שמשרת בפלסטין בתקופת המנדט. השניים נישאים ומביאים לעולם את לאה, אשר גדלה ומתחתנת עם מוחסן הפלסטיני. ללאה ולמוחסן נולדות שתי בנות, שמוצאות את עצמן כעבור עשרים שנה בשני מחנות ניצים. ההצגה מספרת על טרגדיה הקורעת שלושה דורות של אותה המשפחה המעורבת[15].
- פסטיבל תיאטרון בובות בינלאומי – אירוע שנתי שנערך במשך כ-10 שנים עד שנת 2013[16][17].
- "גילגמש 3" – הצגה המספרת את סיפורם של שני חברים המנסים להעלות הצגה אודות עלילות גילגמש. כשהבמאי מתעקש לספר שוב, בכל מחיר, אודות הידידות המעיקה בין הגיבורים האכאדיים גילגמש ואנקידו ולהעלות שוב על הבמה את כל האפוס על כל 25 דמויותיו. הבמאי מאבד בהדרגה כל שליטה על ההפקה, והעלאת המחזה הופכת למטפורה למשמעויות של עשיית תיאטרון בפלסטין בימנו[18].
- "מתים ללא קבורה", מאת: ז'אן פול סארטר, בימוי: מאזן גטאס, מנהל אמנותי: ג'ורג' איברהים[19].
- האופסימיסט – עיבוד של הספר שהומחז על ידי רמי ליבנה ומוחמד בכרי, כהצגת יחיד בכיכובו של בכרי, הוצג בתיאטרון בינואר 1987[20].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של תיאטרון אל-חכוואתי (באנגלית)- שוש אביגל, האין לערבי עיניים?, כותרת ראשית, 6 ביולי 1983, (המשך), כותרת ראשית, 6 ביולי 1983
- אילנה באום, צו סגירה ל-24 שעות לתיאטרון אל־חכוואתי, מעריב, 8 בנובמבר 1985
- אילנה באום, רק ערבים מעטים באו לראות את "קרמבו" בחקוואתי, מעריב, 8 ביוני 1986
- יהונתן ליס, המשטרה סגרה פסטיבל ספרות פלסטיני במזרח י-ם, באתר הארץ, 25 במאי 2009
- ראובן שניר, תיאטרון אל-חכואתי, ב"אתר התיאטרון הישראלי", החוג לאמנות התיאטרון, הפקולטה לאמנויות, אוניברסיטת תל אביב
- יובל שרף, עוז זהבי ועוד במחאה על סגירת התיאטרון במזרח ירושלים, באתר וואלה, 3 ביולי 2013
משה גלעד, מוסדות התרבות של מזרח ירושלים שכמעט אף יהודי לא מכיר, באתר הארץ, 22 באוגוסט 2017- תחסין יקין, לאט לאט, התיאטרון הפלסטיני חוזר לקדמת הבמה, באתר "שיחה מקומית", 28 באוקטובר 2018
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ עידו בלאס, מת מייסד התיאטרון הפלסטיני "אל-חקוואתי", באתר הארץ, 4 באוקטובר 2011
- ^ סיפור המבנה באתר התיאטרון (באנגלית)
- ^ חנוך מרמרי, כוח התרבות, תרבות הכוח, באתר העין השביעית, 28 במאי 2009
- ^ אילנה באום, צו סגירה 24 שעות לתיאטרון אל־חכוואתי, מעריב, 20 בספטמבר 1989
- ^ דב אלפון, דיווח מהחזית, כותרת ראשית, 14 באוקטובר 1987
- ^ עידית שור, מחאה למען חכוואתי, מעריב, 20 בספטמבר 1989
- ^ תמר רותם, יותר מ-800 חתמו על עצומה נגד השר אהרונוביץ: בטל את סגירת תיאטרון אל חכוואתי, באתר הארץ, 25 ביוני 2013
- ^ עמירה הס, אהרונוביץ אסר על קיום פסטיבל תיאטרון לילדים במזרח ירושלים, באתר הארץ, 24 ביוני 2013
- ^ ערב48, המשטרה סגרה אירוע תרבות בתיאטרון אל-חכוואתי בירושלים, באתר "שיחה מקומית", 15 בדצמבר 2016
- ^ ניר חסון, ארדן אסר על קיום אירוע תרבות במזרח ירושלים בטענה שהרשות עומדת מאחוריו, באתר הארץ, 17 בינואר 2016
- ^ יאיר אשכנזי, תיאטרון אל־חכוואתי ניצל לפי שעה מסגירה, באתר הארץ, 29 בנובמבר 2015
- ^ יאיר אשכנזי, התיאטרון הפלסטיני אל־חכוואתי בסכנת סגירה עקב חוב כספי, באתר הארץ, 28 בנובמבר 2015
- ^ מאיה הורודנצ'יאנו, "יש לי חלום": מרטין לותר קינג, הגרסה הפלסטינית, באתר nrg, 18 במאי 2011
- ^ נעם בן זאב, פוצ'יני וברהמס באים לפלסטין, באתר הארץ, 22 ביוני 2009
- ^ מה עושה השואה בהצגה פלסטינית?, באתר "שיחה מקומית", 17 באוגוסט 2015
- ^ מחאת הבובות
- ^ מיכאל הנדלזלץ, מי מפחד מתיאטרון בובות לילדים פלסטינים, באתר הארץ, 24 ביולי 2013
- ^ גילגמש 3 – תיאטרון אלחכוואתי, באתר הארץ
- ^ תיאטרון ואבסורד, "העולם הזה", גיליון 2728 מ-13 בדצמבר 1989, עמוד 30
- ^ לוח הצגות, מעריב, 2 בינואר 1987
| בקרת זהויות |
|
|---|