לפרוסקופיה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־21:09, 15 באוגוסט 2020

מבוא

לפרוסקופיה או שקיפות בטן היא טכניקת ניתוח זעיר פולשנית ממשפחת ניתוחי האנדוסקופיה (הכוללת את Colonoscopy,Thoracoscopy, gastroscopy, bronchoscopy וכו'). מקור המילה לפרוסקופיה הוא מהשפה היוונית- λαπάρα (לפרו- חלל הבטן) ו- σκοπέω (סקופיה- הסתכלות).

בלפרוסקופיה מוחדרת מצלמה דרך חתך זעיר בדופן הבטן- בדר"כ בטבור, ודרך עוד 2-3 חתכים זעירים בשיפולי הבטן מוכנסים כלים ניתוחיים ובאמצעותם מבוצע הניתוח הנדרש. המצלמה מעבירה לצוות הרפואי שידור וידאו של מקום הניתוח באמצעות סיב אופטי המחבר בין המצלמה לצג.

ניתוחי בטן ואגן וכן, הליכים פולשניים אבחנתיים רבים נעשים בטכניקה הלפרוסקופית, כאשר המגבלה הינה בדרך כלל שילוב של גודל הממצא ומיומנות המנתח.

כמו בכל פרוצדורה פולשנית, גם ללפרוסקופיה יש פוטנציאל סיבוכים, חלקם כלליים לכל לפרוסקופיה וחלקם ספציפיים לניתוח המבוצע.

לעומת זאת, ללפרוסקופיה יתרונות משמעותיים שעיקרם החלמה מהירה יותר, פחות כאבים, צלקות אסתטיות וקטנות יותר ושחרור מהיר.

היסטוריה

המכשיר הלפרוסקופי הראשון היה מורכב מצינור צפייה, נר וסדרה של מראות ומטרתו הייתה להדגים את השופכה מבפנים. המכשיר פותח על ידי Philip Buzzini, באוסטריה בשנת 1805.

המנתחים באותה התקופה לא אהדו את המכשיר וטענו כי הוא אינו פרקטי, אך ממציאים רבים שאבו ממנו השראה. כמספר שנים לאחר מכן, פותחו עיצובים אחרים וחדשים של המכשיר שהתבססו על סוגים מגוונים של מנורות.

המכשיר הראשון שהשתמש במקור אור אלקטרוני הומצא בשנת 1867 על ידי Julius Bruck, רופא שיניים מורוצלב.

העיצוב של Bruck השתמש בנורת הלהט - נורה חשמלית שעושה שימוש בתיל מתכתי שמחומם לטמפרטורה גבוהה מאוד כאשר עובר דרכו זרם וכתוצאה מכך מתלהט ומפיץ אור. בדומה לדגמים דומים שנוצרו והתבססו על נורות להט, החיסרון העיקרי בכולם היה החום שנפלט מהנורה. החום הרב שנפלט, עבר באופן חופשי בצינורות המתכת של המכשיר עד לקצהו, דבר שסיכן באופן משמעותי הן את המנתח והן את המטופל בכוויות רבות.

בשנת 1901, Georg Kelling, מגרמניה, ביצע ניתוח ראשון באמצעות לפרוסקופ בכלבים ובשנת 1910, Jacobaeus משוויץ ביצע את הניתוח הלפרוסקופי הראשון בבני אדם והוא טבע את המונח "לפרוסקופיה".

לאורך העשורים הבאים, מדענים רבים ומנתחים רבים גילו את הלפרוסקופ ומצאו אותו כמאוד פופולרי ויעיל.

הגילוי של מצלמות טלוויזיה מבוססות צ'יפ של מחשב היה אירוע משמעותי בתחום הלפרוסקופיה. הטכנולוגיה המפותחת הזו אפשרה לפתח תמונה מוגדלת שתוצג על גביי מוניטור ותאפשר לידיו של המנתח להיות חופשיות ופנויות ובכך לבצע הליכים מורכבים יותר.

בתחילת דרכה של הלפרוסקופיה היא נחשבה מוגבלת ביכולותיה ושימשה בעיקר לאבחון ולביצוע של הליכים מאד ספציפיים, בעיקר בתחום הגניקולוגיה.

בשנת 1985, Erich Muhe ביצע את הניתוח הלפרוסקופי הראשון של כריתת כיס המרה ומאז השימוש בלפרוסקופיה קיבל הכרה גם בתחומים אחרים מגניקולוגיה. ניתוחים בשלט רחוק וניתוחים רובוטיים הפכו פופולריים מאד ובמרכזם עומדת טכנולוגיית הלפרוסקופיה.

השימוש בלפרוסקופיה החל להיות נפוץ בשנות ה-90 של המאה ה-20.

ביצוע הניתוח

ניתוח לפרוסקופי מאפשר לבצע את מרבית הפרוצדורות דרך כמה חתכים קטנים מאוד באזור הטבור, ללא צורך בחתך ניתוחי ארוך לפתיחת הבטן.

הן בלפרוסקופיה טיפולית והן בלפרוסקופיה אבחנתית, לאחר שהמטופל עובר הרדמה כללית, נעשים לו כחמישה חתכים בגודל של כ- 5-10 מ"מ באזור הטבור, ודרכם מוחדר צינור שבקצהו מצלמה (עדשות,סיבים אופטיים) , כדי שניתן יהיה לצפות בשדה הניתוח על גבי מסך. נוסף על כך, מוכנסים גם המכשור הניתוחי ומעין שרוולים שקוטרם כ-5-12 מ"מ.

כחלק מהמכשור הרפואי, מחדירים דרך דופן הבטן טרוקר (=מחט חלולה מיוחדת עם איטום, על מנת למנוע בריחה של CO₂ מחלל הבטן). כאשר המחט מפסיקה לחוש התנגדות, כיפת מתכת קפיצית מזנקת ומגנה על חוד המחט; כך נמנעת פגיעה באיברים פנימיים. דרך המחט מוזרם גז דו תחמוצת הפחמן (CO₂) לחלל הבטן- הגז מנפח את הבטן ויוצר חלל עבודה בין דופן הבטן לאיברים הפנימיים.

בהמשך, מוחדרות מחטים נוספות, עבות יותר, דרך דופן הבטן. מחטים אלו מהוות צינורות, אשר דרכן יועברו כל מכשירי הניתוח. למכשירים אלו מבנה ארוך במיוחד, המותאם לניתוח. אחד המכשירים המוכנסים לבטן הוא כבל סיב אופטי שבקצהו המוחדר לאזור הניתוח יש עדשה ובקצהו השני מצלמה המעבירה את התמונה למסך טלוויזיה. דבר זה מאפשר למנתחים לראות את מקום הניתוח ולכוון את פעולותיהם. בניתוחים מסובכים ניתן להשתמש בשני מסכים אחד מול השני, כדי לאפשר למנתחים לעמוד משני צדי המנותח. בסיום הפעולה, הגז נשאב החוצה, והחתכים נתפרים ונחבשים.

בפרוצדורות לפרוסקופיות מתקדמות, בהן יש צורך בהסרת דגימה גדולה מכדי להישלף דרך אתר טרוקר, יש לבצע חתך גדול מ- 10 מ"מ. הנפוצים מבין ההליכים הללו הם הסרת המעי הגס כולו או חלקו (כריתת המעי הגס) או כריתת כליה. כריתת האיבר, במידת הצורך, מתבצעת תוך ריסוס תמיסת סליין בחלל הבטן, משום שהאיבר הכרות נצרב באמצעות זרם גבוה המועבר דרכו.

מנתחים רבים מבצעים חתך גדול יותר מלכתחילה, מכיוון שהם בכל מקרה יצטרכו לבצע חתך גדול להסרת הדגימה. בנוסף, הם משתמשים בחתך גדול זה כדי שידם תהיה בשדה הניתוח במהלך ההליך כדי לסייע בתמרון הניתוח. כמו כן, השימוש בחתך גדול זה נעשה כדי שהמנתחים יוכלו להרגיש את צפיפות הרקמות השונה באמצעות מישוש, כפי שנהוג לעשות בניתוח פתוח- טכניקה זו נקראת לפרוסקופיה בעזרה ידנית. המנתחים עדיין עובדים עם סקופים ומכשירים לפרוסקופיים אחרים, ולכן עדיין יהיה צורך לשמור על CO₂ בבטנו של המטופל. לפיכך, יש להשתמש במכשיר המכונה "יציאת גישה ידנית" (שרוול עם חותם המאפשר מעבר של היד, תוך מניעת יציאת CO₂). מנתחים שבוחרים בטכניקה זו של סיוע ביד מרגישים שהיא מקטינה את זמן הניתוח באופן משמעותי לעומת הגישה הלפרוסקופית הישירה. יתר על כן, הגישה הידנית מאפשרת להתמודד עם אירועי לוואי בלתי צפויים (למשל, דימום בלתי מבוקר) שעלול לחייב יצירת חתך גדול בהרבה בדופן הבטן ומעבר להליך כירורגי פתוח לחלוטין.

בשנים האחרונות פותחו כלים אלקטרוניים לסיוע בניתוחים אלה. אחת הדוגמאות היא רובוט דה וינצ'י, המאפשר לרופא טווח פעולה גדול יותר, מאחר שהוא אינו מוגבל בתנועה (לרופא עצמו מגבלות תנועה טבעיות, בהתאם לטווח התנועה של מפרקי ידיו). בנוסף, הוא מציג לעיני המנתח תמונה מוגדלת עד פי 12 (=הגדלה חזותית), בתלת ממד ובזמן אמת, מה שמאפשר לרופא לבצע את הניתוח בדיוק מרבי.

הרובוט מאפשר לבצע מניפולציות לפעולות שונות ומספק יכולת תמרון גבוהה. כך מובטחת עבודה מדויקת יותר, ללא רעד של הידיים (=דעיכה אלקטרומכנית של תנודות), התמקדות טובה במיוחד באזור המטופל, ומספר חתכים מופחת. לרופא המנתח יש חופש פעולה מרבי בעזרת הרובוט. כל התנועות נעשות בעזרת שני ג'ויסטיקים (=מוטות היגוי) מיוחדים המופעלים על ידי המנתח, בתנאים אופטימליים וברמה מדויקת מאוד. על ידי ארבעת זרועותיו של הרובוט, בהן הג'ויסטיקים (=מוטות היגוי) שולטים, מוחזקים כל כלי הניתוח. כיום במדינת ישראל קיימים רק רובוטים מסוג "דה וינצי" למטרות הפורטו לעיל.

מבחינת המנותח ההבדל המשמעותי ביותר בין ניתוח לפרוסקופי קונבנציונלי לניתוח לפרוסקופי רובוטי הוא מיקום החתכים. בעוד שבניתוח הלפרוסקופי הקונבנציונלי מיקום החתכים הוא בגובה הטבור ובשיפולי הבטן התחתונה, מיקום החתכים בניתוח הרובוטי הוא גבוה יותר ופולש לבטן העליונה.

לסיכום, השלבים השונים בביצוע הניתוח הלפרוסקופי הם:

ניפוח הבטן – השלב הראשון בניתוח הוא החדרת מחט לדופן הבטן, שדרכה מזרימים גז (בדרך כלל CO₂) המנפח את אזור הניתוח ומאפשר גישה טובה יותר אליו.

הכנסת סיב אופטי – ביצוע חתך, לרוב באזור הטבור, שדרכו מכניסים סיב אופטי זעיר. בקצה הסיב ממוקמת מצלמה, שמעבירה תמונה של חלל הבטן למסך טלוויזיה משוכלל, דרכו יכול המנתח לראות במדויק את האזור שאותו הוא מנתח, בלי לפתוח אותו.

הכנסת כלי הניתוח –כלי הניתוח מועברים על ידי צינורות, שאורכם מותאם לסוג הניתוח. הם מאפשרים למנתח המבצע את הניתוח לכוון במדויק את הפעולות הכירורגיות המתבצעות.

ביצוע הניתוח – לאחר סיום הכנת האיזור, ניתן לבצע את הניתוח. המנתח שולט בכלי הניתוח ונעזר במסך הטלוויזיה כדי לראות את המתרחש . כיום קיימות גם שיטות חדשות, המערבות רובוטים רפואיים המקלים על עבודת המנתח.

מכשור

^[1]מצלמות זעירות

^[2]גודלה של המצלמה הוא חלק אינטגרלי ביותר בניתוח לפרוסקופי. קיימים דגמים רבים של מצלמות, אך הנפוץ ביותר הוא דגם המצלמה המפורט מטה. גודלה של המצלמה המזערית הוא כ- 10.5 מ"מ * 55 מ"מ, והיא מורכבת משני מגנטים מקובעים למשטח שגודלם כ-7 מ"מ * 8 מ"מ מסוג NdFeB N50, מודל ראייה, מקור אור ואום משושה ממתכת. אורך המוקד (focal) של עדשת המצלמה הוא 6-8 ס"מ. האום המשושה ממתכת מקובע על המשטח הרוחבי של מודל הראייה. האום משמש להשגת הזווית של 30 מעלות כלפי מטה של מודל הראייה. מקור האור הוא דיודה פולטת אור ב-3 וולט (LED)- זה מספק טמפרטורת צבע גבוהה (6000-6500 K) ושטף זוהר (200-220 LM) שווה לזה של נורות Xenon המשמשות בלפרוסקופיה קונבנציונלית. מצלמות יכולות להשתמש בסוגי עדשות שונים, הכוללים זום או פוקוס קבוע להחלפה, וכן, יכולות להיות מעוצבות עם שבב יחיד או משולש. מצלמות שבב יחיד מכילות חיישנים לאור אדום, ירוק וכחול המוטמע בשבב CCD יחיד. עיצובים של שבבים משולשים משתמשים בפריזמה הממוקמת ביחידת ראש המצלמה ותפקידה לפצל את התמונה הנכנסת לרכיבים אדומים, ירוקים וכחולים, ולהפנות את קרני האור לשלושה שבבי CCD נפרדים. התמונה המתקבלת יכולה להציע איכות מעולה מבחינת הגדרת הצבעים והבהירות, אך מצלמות השבבים המשולשות יקרות יותר וכבדות יותר מגרסאות שבב יחיד. משקל הוא גורם משמעותי מכיוון שהמצלמה מותקנת בדרך כלל ישירות על גבי ההיקף, ומצלמה כבדה יותר יכולה להקשות על הכלי לבצע תמרונים. ראש המצלמה מכיל עדשת מטרה, אליה מגיע איסוף הפריזמה ושלושה גלאים אשר באמצעותם ניתן לקלוט את שלושת צבעי היסוד. חלק מהמצלמות כוללות גם זום אופטי, באמצעותו ניתן להשיג הגדלה של התמונה. יתרון הזום האופטי (לעומת קירוב רגיל של התמונה על הצג) הוא שאין לו אפקט שלילי על הרזולוציה של התמונה המתקבלת, מאחר והוא נעשה על ידי שינוי מיקום העדשות. במצלמות מתקדמות, חלק מעיבוד התמונה נעשה גם הוא בראש המצלמה.

ישנו הבדל בין ראש מצלמה מסוג SD (איכות סטנדרטית) לבין ראש מצלמה מסוג HD (איכות גבוהה). ההבדל העיקרי בין SD ו-HD הוא ביחס בין כמות הקווים האנכיים לכמות הקווים האופקיים שנוצרים על המסך. מצלמת SD טיפוסית מציגה יחס של 4:3 בין הקווים האנכיים לקווים האופקיים, בעוד שמצלמת HD מציגה יחס גבוה יותר של 16:9. היחס הגבוה מוביל לצפיפות גבוהה יותר של הפיקסלים המתקבלים ובכך לתמונה ברורה ואיכותית יותר.

כיום מקובל להשתמש בלפרוסקופיה במלצמות HD שמציגות יחס קווים של 16:9 ומפיקות 60 פריימים בשנייה אחת. מעבר לאפשרות להפיק תמונות סטילס, קצב זה מסייע לצילום וידאו ברור של עצמים נעים בתוך הגוף. מצלמות אלו מספקות למנתח תמונה איכותית וברורה מתוך הגוף. מבנים אנטומיים רבים אשר לא נראים בבירור באיכות SD, הופכים ברורים עם צילום HD.

^[3]^[4]סיבים אופטיים

סיב אופטי הוא סיב מחומר שקוף המאפשר העברת מידע על גבי אור בין קצותיו. העברת האור מתבססת על העקרון הפיזיקלי של החזרת אור מלאה. יתרון השיטה הוא ניחות נמוך מאוד ביחס לשיטות העברת מידע אחרות, כגון כבלי נחושת, כלומר איבוד האות הינו מינימלי. עובדה זו נובעת מהנפיצה הנמוכה של הזכוכית ומאפשרת העברת מידע למרחקים גדולים ללא צורך בהגברת האות.

הסיב מורכב ממספר שכבות. שכבות הליבה (core) והמעטפת (cladding) הינן שקופות, אך מקדם השבירה של הליבה גבוה מזה של המעטפת. לכן, כאשר אור נכנס לסיב ופוגע בדופן הליבה, הוא יישבר על ידי המעטה בזווית שתחזיר אותו החזרה מלאה ללא איבוד (כל עוד זווית הכניסה קטנה מהזווית הקריטית, על פי חוק סנל). באופן זה קרני האור נכלאות בליבה ונעות ביחד עם הסיב על כל פיתוליו. זווית האור המקסימלית לשידור אור לתוך הסיב ללא איבוד נקראת המפתח הנומרי.

שתי השכבות החיצוניות הינן שכבות מגן אשר אליהן האור לא חודר. מטרתן להגן על הסיב מפני שריטות ופגיעות נוספות ולשמור על האור בתוך הליבה.

הסיב מוצב בין משדר למקלט. תפקיד המשדר הוא לתרגם אות חשמלי לאות אופטי שיועבר בסיב, ואילו תפקיד המקלט הינו לתרגם את האות האופטי לאות חשמלי בחזרה (מאחר ולא ניתן להציג ישירות את האות האופטי והוא משמש לנשיאת המידע בלבד). בלפרוסקופיה, המשדר נמצא בצד של המצלמה הזעירה ואילו המקלט בצד השני של הסיב.

השימוש בסיבים אופטיים בלפרוסקופיה נועד להפקת תמונה או וידאו מתוך גוף האדם. הרופא יכול להכניס דרך אחד החורים צרור סיבים, אשר חלקם נושאים אור לתוך האזור אותו נרצה לראות בבירור וחלקם נושאים אור שמוחזר מפני האיברים הפנימיים. באופן זה הרופא יכול לראות תמונות ברורות וחדות מתוך הגוף, אשר ינחו אותו בעת ביצוע ניתוח או יאפשרו לו לאבחן מחלות.

^[5]מקור האור

כיום מקור האור במצלמה האנדוסקופית, מסופק ע"י שימוש בנורת LED ידידותיות לסביבה, אשר חוסכות באנרגיה. בעבר נעשה שימוש בנורות להט, הצורכות אנרגיה רבה ומייצרת פסולת סביבתית מסוכנת. יתרון נוסף בנורות אלה, הוא שהן מכילות טכנולוגיית Safelight המסייעת להפחית את הסיכון לפציעת המטופל והצוות המנתח. במידה ובמהלך הניתוח המתקן שעליו נמצאת הנורה ניתק מהכבל, הנורה מפסיקה להאיר בעזרת טכנולוגיית Safelight, כך שהצג בו צופה המנתח הופך שחור.

הגדרות פלט האור ניתנות לשליטה על ידי הצוות, עלות ההפעלה נמוכה ומתאפשרת הגברת בטיחות הפרוצדורה עבור המנותח ועבור הצוות המנתח.

מקור האור מהווה חלק מהותי בהדמיה האנדוסקופית, וזו נקודת המוצא של שרשרת ההדמיה. איכות מצלמות ה-HD תלויה במאפייני הביצועים של מקור האור. לפיכך, נעשה שימוש במקור אור בעל ביצועים גבוהים עם עוצמה רבה בכדי להבטיח תאורה נאותה במהלך הפרוצדורה. על התאורה להבטיח תכונות צבעוניות מציאותיות והצגת תמונה מבריקה.

מקור האור צריך לשלב בהירות וניגודיות מספקות על מנת לאפשר למנתחים להבדיל רקמות בריאות מרקמות חשודות הדורשות טיפול. יתר על כן, במהלך ההליך הטיפולי, על מקור האור להאיר כראוי את שדה הניתוח כדי לאפשר למנתח לצפות בבירור מבנים אנטומיים דרך הצג ולשלוט במכשירים כירורגיים בעדינות רבה.

אנדוסקופיה מסוג HD בדרך כלל מציבה דרישות גבוהות יותר למקורות אור כירורגיים, לעומת אנדוסקופיה סטנדרטית (SD). כדי לקבל תמונות אנדוסקופיות מסוג HD חדות וברורות ברזולוציה מעולה, יש לספק תאורה אופטימלית. מצלמות HD הן בעלות רגישות נמוכה יותר בשל גודל פיקסל קטן יותר, מומלץ לעתים קרובות להשתמש במקור אור חזק של 300W (וולט) Xenon.

^[6]דוגמאות לשימושים- סוגי ניתוחים

כיום משתמשים בסוג ניתוח זה כדי לכרות כיס מרה, לתקן בקעים מסוגים שונים כגון בקע סרעפתי, בקע טבורי ואף בכירורגיה אונקולוגית. היתרונות של ניתוח לפרוסקופי הם גדולים, שכן יש צלקות זעירות המונעות התפתחות של בקעים בצלקות בעתיד, זמן ההתאוששות מהיר יחסית לניתוח בטן פתוח, ונוסף על כך חלל הבטן לא נחשף לאוויר והסיכון לזיהום פוחת.

לפרוסקופיה משמשת לזיהוי ואבחון כאבים באיזור הבטן והאגן. במקרים רבים, בעיות בבטן ובאגן יכולות להיות מאובחנות על ידי טכניקות דימות כגון אולטרסאונד, CT וסריקת MRI.

לפרוסקופיה מתבצעת כאשר בדיקות לא פולשניות אלה לא מספקות מספיק מידע או תובנות לגביי האבחנה. בנוסף, לעיתים יבצעו שימוש בלפרוסקופיה על מנת לקחת ביופסיה או דגימה מרקמה מאיבר מסוים בחלל הבטן או האגן.

הרופא יכול להמליץ על לפרוסקופיה על מנת לבחון את האיברים הבאים:

- כבד

- אגן ואיברי הרבייה: PID-pelvic inflammatory disease, אנדומטריוזיס, הריונות אקטופיים, ציסטות בשחלה, אי פוריות באישה, אשך טמיר וכו'.

באמצעות צפייה באיברים אלו במכשיר הלפרוסקופ יוכל הרופא לאבחן- גוש או גידול, נוזלים בחלל, מחלות כבד, יעילות של טיפול ושלבי התקדמות של סרטן.

סוגי סרטן שניתן לאבחן באמצעות לפרוסקופיה:

- סרטן כבד

- סרטן לבלב

- סרטן השחלות

- סרטן בכיס המרה וצינורות המרה.

יתרון נוסף הוא שהרופא יוכל לבצע התערבות באופן מיידי לאחר האבחון על מנת לסייע במהרה בטיפול.

הערות שוליים

https://www.laparoscopyhospital.com/HD-Endoscopic-Camera.html

https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC3000858/

^ Dr R. K. Mishra, An Ideal High Definition Endoscopic Camera System, www.laparoscopyhospital.com (באנגלית)
^ Olaf Dössel, Wolfgang C. Schlegel, World Congress on Medical Physics and Biomedical Engineering September 7 - 12, 2009 Munich, Germany: Vol. 25/VI Surgery, Mimimal Invasive Interventions, Endoscopy and Image Guided Therapy, Springer Science & Business Media, 2010-01-06, ISBN 978-3-642-03906-5. (באנגלית)
^ Daniel S. Gareau, Frederic Truffer, Kyle A. Perry, Kyle Perry, Optical fiber probe spectroscopy for laparoscopic monitoring of tissue oxygenation during esophagectomies, Journal of Biomedical Optics 15, 2010-11, עמ' 061712 doi: 10.1117/1.3512149
^ The Laparoscope as a Surgical Instrument | Laparoscopic.MD, www.laparoscopic.md
^ Dr R. K. Mishra, An Ideal High Definition Endoscopic Camera System, www.laparoscopyhospital.com (באנגלית)
^ ניתוחים בשיטה לפרוסקופית > כירורגיית סרטן השד, המעי הגס והדק, סרטן הכבד- סרגי'קר, באתר כירורגיית סרטן השד, המעי הגס והדק, סרטן הכבד- סרגי'קר

קישורים חיצוניים

https://www.youtube.com/watch?v=d5pqie3usQI

https://www.e-med.co.il/emed/new/usersite/content.asp?CatID=35&ContentID=74398

https://surgicare.co.il/%D7%A0%D7%99%D7%AA%D7%95%D7%97%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%A9%D7%99%D7%98%D7%94-%D7%9C%D7%A4%D7%A8%D7%95%D7%A1%D7%A7%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%AA/

https://www-uptodate-com.ezproxy.bgu.ac.il/contents/instruments-and-devices-used-in-laparoscopic-surgery?search=camera%20laproscopy&source=search_result&selectedTitle=2~150&usage_type=default&display_rank=2

[1] Dr R. K. Mishra, An Ideal High Definition Endoscopic Camera System, www.laparoscopyhospital.com (באנגלית)

[2] Olaf Dössel, Wolfgang C. Schlegel, World Congress on Medical Physics and Biomedical Engineering September 7 - 12, 2009 Munich, Germany: Vol. 25/VI Surgery, Mimimal Invasive Interventions, Endoscopy and Image Guided Therapy, Springer Science & Business Media, 2010-01-06, ISBN 978-3-642-03906-5. (באנגלית)

[3] Daniel S. Gareau, Frederic Truffer, Kyle A. Perry, Kyle Perry, Optical fiber probe spectroscopy for laparoscopic monitoring of tissue oxygenation during esophagectomies, Journal of Biomedical Optics 15, 2010-11, עמ' 061712 doi: 10.1117/1.3512149

[4] The Laparoscope as a Surgical Instrument | Laparoscopic.MD, www.laparoscopic.md

[5] Dr R. K. Mishra, An Ideal High Definition Endoscopic Camera System, www.laparoscopyhospital.com (באנגלית)

[6] ניתוחים בשיטה לפרוסקופית > כירורגיית סרטן השד, המעי הגס והדק, סרטן הכבד- סרגי'קר, באתר כירורגיית סרטן השד, המעי הגס והדק, סרטן הכבד- סרגי'קר

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

@@ שורה 64: / שורה 64: @@
 === <ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.laparoscopyhospital.com/HD-Endoscopic-Camera.html|הכותב=Dr R. K. Mishra|כותרת=An Ideal High Definition Endoscopic Camera System|אתר=www.laparoscopyhospital.com|שפה=en|תאריך_וידוא=2020-08-15}}</ref>מצלמות זעירות ===
-גודלה של המצלמה הוא חלק אינטגרלי ביותר בניתוח לפרוסקופי. קיימים דגמים רבים של מצלמות, אך הנפוץ ביותר הוא דגם המצלמה המפורט מטה. גודלה של המצלמה המזערית הוא כ- 10.5 מ"מ * 55 מ"מ, והיא מורכבת משני מגנטים מקובעים למשטח שגודלם כ-7 מ"מ * 8 מ"מ מסוג NdFeB N50, מודל ראייה, מקור אור ואום משושה ממתכת. אורך [[מוקד (אופטיקה)|המוקד]] (focal) של עדשת המצלמה הוא 6-8 ס"מ. האום המשושה ממתכת מקובע על המשטח הרוחבי של מודל הראייה. האום משמש להשגת הזווית של 30 מעלות כלפי מטה של מודל הראייה. מקור האור הוא [[LED|דיודה פולטת אור]] ב-3 וולט (LED)- זה מספק טמפרטורת צבע גבוהה (6000-6500 K) ושטף זוהר (200-220 LM) שווה לזה של נורות [[Xeon|Xenon]] המשמשות בלפרוסקופיה קונבנציונלית. מצלמות יכולות להשתמש בסוגי עדשות שונים, הכוללים זום או פוקוס קבוע להחלפה, וכן, יכולות להיות מעוצבות עם [[מעגל משולב|שבב]] יחיד או משולש. מצלמות שבב יחיד מכילות חיישנים לאור אדום, ירוק וכחול המוטמע בשבב [[CCD]] יחיד. עיצובים של שבבים משולשים משתמשים בפריזמה הממוקמת ביחידת ראש המצלמה ותפקידה לפצל את התמונה הנכנסת לרכיבים אדומים, ירוקים וכחולים, ולהפנות את קרני האור לשלושה שבבי CCD נפרדים. התמונה המתקבלת יכולה להציע איכות מעולה מבחינת הגדרת הצבעים והבהירות, אך מצלמות השבבים המשולשות יקרות יותר וכבדות יותר מגרסאות שבב יחיד. משקל הוא גורם משמעותי מכיוון שהמצלמה מותקנת בדרך כלל ישירות על גבי ההיקף, ומצלמה כבדה יותר יכולה להקשות על הכלי לבצע תמרונים. ראש המצלמה מכיל עדשת מטרה, אליה מגיע איסוף הפריזמה ושלושה גלאים אשר באמצעותם ניתן לקלוט את שלושת צבעי היסוד. חלק מהמצלמות כוללות גם זום אופטי, באמצעותו ניתן להשיג הגדלה של התמונה. יתרון הזום האופטי (לעומת קירוב רגיל של התמונה על הצג) הוא שאין לו אפקט שלילי על הרזולוציה של התמונה המתקבלת, מאחר והוא נעשה על ידי שינוי מיקום העדשות. במצלמות מתקדמות, חלק מעיבוד התמונה נעשה גם הוא בראש המצלמה.
+<ref>{{צ-ספר|שם=World Congress on Medical Physics and Biomedical Engineering September 7 - 12, 2009 Munich, Germany: Vol. 25/VI Surgery, Mimimal Invasive Interventions, Endoscopy and Image Guided Therapy|קישור=https://books.google.co.il/books?id=X54d5HKUe4gC&pg=PA124&lpg=PA124&dq=miniature+camera+laparoscopy+physics&source=bl&ots=iV0Y-4p-4H&sig=ACfU3U1NU8XVB8FsFB3mipAwoqwAYsYbYA&hl=iw&sa=X&ved=2ahUKEwitwPDi0b3qAhUSGewKHeHTA38Q6AEwAHoECAIQAQ#v=onepage&q=miniature%20camera%20laparoscopy%20physics&f=false|מו"ל=Springer Science & Business Media|שנת הוצאה=2010-01-06|ISBN=978-3-642-03906-5|מחבר=Olaf Dössel, Wolfgang C. Schlegel|שפה=en}}</ref>גודלה של המצלמה הוא חלק אינטגרלי ביותר בניתוח לפרוסקופי. קיימים דגמים רבים של מצלמות, אך הנפוץ ביותר הוא דגם המצלמה המפורט מטה. גודלה של המצלמה המזערית הוא כ- 10.5 מ"מ * 55 מ"מ, והיא מורכבת משני מגנטים מקובעים למשטח שגודלם כ-7 מ"מ * 8 מ"מ מסוג NdFeB N50, מודל ראייה, מקור אור ואום משושה ממתכת. אורך [[מוקד (אופטיקה)|המוקד]] (focal) של עדשת המצלמה הוא 6-8 ס"מ. האום המשושה ממתכת מקובע על המשטח הרוחבי של מודל הראייה. האום משמש להשגת הזווית של 30 מעלות כלפי מטה של מודל הראייה. מקור האור הוא [[LED|דיודה פולטת אור]] ב-3 וולט (LED)- זה מספק טמפרטורת צבע גבוהה (6000-6500 K) ושטף זוהר (200-220 LM) שווה לזה של נורות [[Xeon|Xenon]] המשמשות בלפרוסקופיה קונבנציונלית. מצלמות יכולות להשתמש בסוגי עדשות שונים, הכוללים זום או פוקוס קבוע להחלפה, וכן, יכולות להיות מעוצבות עם [[מעגל משולב|שבב]] יחיד או משולש. מצלמות שבב יחיד מכילות חיישנים לאור אדום, ירוק וכחול המוטמע בשבב [[CCD]] יחיד. עיצובים של שבבים משולשים משתמשים בפריזמה הממוקמת ביחידת ראש המצלמה ותפקידה לפצל את התמונה הנכנסת לרכיבים אדומים, ירוקים וכחולים, ולהפנות את קרני האור לשלושה שבבי CCD נפרדים. התמונה המתקבלת יכולה להציע איכות מעולה מבחינת הגדרת הצבעים והבהירות, אך מצלמות השבבים המשולשות יקרות יותר וכבדות יותר מגרסאות שבב יחיד. משקל הוא גורם משמעותי מכיוון שהמצלמה מותקנת בדרך כלל ישירות על גבי ההיקף, ומצלמה כבדה יותר יכולה להקשות על הכלי לבצע תמרונים. ראש המצלמה מכיל עדשת מטרה, אליה מגיע איסוף הפריזמה ושלושה גלאים אשר באמצעותם ניתן לקלוט את שלושת צבעי היסוד. חלק מהמצלמות כוללות גם זום אופטי, באמצעותו ניתן להשיג הגדלה של התמונה. יתרון הזום האופטי (לעומת קירוב רגיל של התמונה על הצג) הוא שאין לו אפקט שלילי על הרזולוציה של התמונה המתקבלת, מאחר והוא נעשה על ידי שינוי מיקום העדשות. במצלמות מתקדמות, חלק מעיבוד התמונה נעשה גם הוא בראש המצלמה.
 ישנו הבדל בין ראש מצלמה מסוג SD (איכות סטנדרטית) לבין ראש מצלמה מסוג HD (איכות גבוהה). ההבדל העיקרי בין SD ו-HD הוא ביחס בין כמות הקווים האנכיים לכמות הקווים האופקיים שנוצרים על המסך. מצלמת SD טיפוסית מציגה יחס של 4:3 בין הקווים האנכיים לקווים האופקיים, בעוד שמצלמת HD מציגה יחס גבוה יותר של 16:9. היחס הגבוה מוביל לצפיפות גבוהה יותר של הפיקסלים המתקבלים ובכך לתמונה ברורה ואיכותית יותר.
@@ שורה 138: / שורה 138: @@
 https://www.ncbi.nlm.nih.gov/pmc/articles/PMC3000858/
-https://books.google.co.il/books?id=X54d5HKUe4gC&pg=PA124&lpg=PA124&dq=miniature+camera+laparoscopy+physics&source=bl&ots=iV0Y-4p-4H&sig=ACfU3U1NU8XVB8FsFB3mipAwoqwAYsYbYA&hl=iw&sa=X&ved=2ahUKEwitwPDi0b3qAhUSGewKHeHTA38Q6AEwAHoECAIQAQ#v=onepage&q=miniature%20camera%20laparoscopy%20physics&f=false
-https://pubmed.ncbi.nlm.nih.gov/21198160/
-https://www.laparoscopic.md/surgery/instruments/laparoscope
 <references />