אבו בכר

מלחמות אבו בכר

עבד אללה בן אבי קחאפה עֻת'מאן בן כעב אלתימי אלקֻרשי (בערבית: عبد الله بن أبي قحافة عثمان بن كعب التيمي القُرَشِيّ), הידוע יותר בכוניה אבו בַּכְּר ابو بكر (בערך 634-573), הח'ליפה הראשון אחרי מות מוחמד, כיהן שנתיים (634-632) עד מותו. אביה של עאישה, אחת מנשי מוחמד. היה בן דודו של טלחה אבן עבדאללה, מחברי מועצת השורא.

הוא היה מראשוני המוסלמים, עוד בימי מכה. אבו בכר היה סוחר מצליח והיה ידוע בבקיאותו בחוקים ובמסורת של בני עמו בראשית האסלאם המתהווה. הוא נלווה אל מוחמד כאשר ברח ממכה למדינה ("ההג'רה"), ובשנים אלו, לטענת הסונים היה לחסידו הנאמן ביותר, יועצו הקרוב, השני להתאסלם אחרי ח'דיג'ה ומכנים אותו גם ה"צדיק" (الصديق). לעומתם השיעים רואים בו כאופורטוניסט פוליטי.

אבן אסחאק כותב עליו שהוא היה אדם שאנשים חיפשו את קרבתו, בעל מידות טובות ואדם אהוד. היה ידוע כאחד שיודע את תולדות שבט קריש יותר מכל אדם. אנשים רבים היו דנים איתו ולהתייעץ עמו זאת משום שהיה בעל ידע רב וניסיון בענייני מסחר. אבו בכר הזמין את מי שנתן בו אמון להתעטף בכנפי האסלאם. אבו בכר שקירב את צעירי מכה לאסלאם, ובתוכם גם מהמשפחות המשפיעות, נודע כפותר חלומות.

הוא ירש את מוחמד כמנהיג פוליטי ודתי, והיה לח'ליפה הראשון מבין ארבעת הח'ליפים ישרי הדרך (א-ראשידון). תקופת שלטונו ארכה כשנתיים בלבד.

תרומותיו היו:

• תרומה מדינית - שמר על המשך קיומה המדיני של המדינה הקטנה שיצר מוחמד, פתח את מסעות הכיבוש האסלאמיים בשליחת צבאות לסוריה ולעיראק.
• תרומה דתית - במלחמות רִדה (פירוש: מלחמות הכפירה) השיב אבו בכר אל חיק האסלאם את עשרות השבטים המורדים של חצי האי ערב שחזרו בהם מן האסלאם ולא חשו מחויבים לביעה (שבועת אמונים לנביא מוחמד ולאסלאם).

מעבר להישגיו המדיניים וחיזוק מעמד האסלאם בשעתו הקשה ביותר, הוא נחשב, על ידי הסונים, למנהיג רוחני צנוע ונערץ.

בתקופת שלטונו הוא ביסס את שלטון האסלאם בחצי האי ערב.

אבו בכר נפטר ב-634 באל-מדינה, כנראה מזקנה, זאת לעומת שאר הראשידון שנרצחו. זמן קצר לפני מותו הוא קרא לקהילה המוסלמית לקבל את עומר בן אל-ח'טאב כיורשו לח'ליפות. מרבית הקהילה אימצה את עומר, תומכי עלי בן אבו טאלב (שמאוחר יותר יתגבשו לשיעה) סברו כי עלי הוא שצריך היה לרשת את אבו בכר (לאחר שאבו בכר "גזל", בראייתם, מעלי את ירושת הנשיא מוחמד).

אבו בכר נקבר במסגד הנביא במדינה, יחד עם הנביא מוחמד (ומאוחר יותר נקבר שם גם עומר בן אל-ח'טאב).

לקריאה נוספת

• קארן ארמסטרונג, מוחמד - ביוגרפיה של הנביא, הוצאת כתר, 2004.
• ברנרד לואיס, הערבים בהיסטוריה, הוצאת דביר, 1995.

ערך זה הוא קצרמר בנושא אישים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.