תדמור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "פלמירה" מפנה לכאן. לערך העוסק באטול באוקיינוס השקט, ראו אטול פאלמירה.
אתר תדמור
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
Palmyre Vue Generale.jpg
עתיקות תדמור
מדינה Flag of Syria.svg סוריה
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1980, לפי קריטריונים 1, 2, 4
הערות בסיכון מאז 2013
קואורדינטות 34°33′36″N 38°16′02″E / 34.56°N 38.267222°E / 34.56; 38.267222 
ערי הסהר הפורה באלף השני לפנה"ס
אלי תדמור. אל הירח, האל הנעלה ואל השמש. מוצג בלובר.

תַּדְמוֹר‎אנגלית: Palmyra; בערבית: تدمر‎) היא עיר קדומה השוכנת כיום בשטחה של סוריה. העיר הוקמה בנווה מדבר ושימשה תחנה חשובה לשיירות סוחרים בנתיבות המסחר הבינלאומי דוגמת דרך המשי, ובעיקר בין האימפריה הפרתית לבין האימפריה הרומית. שרידי ארכיטקטורה מרהיבים של העיר מהתקופה הקלאסית נשתמרו עד התקופה המודרנית, על אף שהעיר המשיכה להיות מאוכלסת. בשנת 1980 הכריז ארגון אונסק"ו על תדמור באתר מורשת עולמית.

בעקבות מלחמת האזרחים בסוריה הוכרזה תדמור בשנת 2013 כאתר הנתון בסיכון, ואכן במאי 2015 נכבשה העיר תדמור על ידי ארגון הטרור המדינה האסלאמית[1], ומאות תושבים ומתנגדים הוצאו להורג, בעיקר תוך עריפת ראשם. לפני כניסתם של אנשי דעא"ש אל מתחם המוזיאון והאתר ,הצליחו כוחותיו של נשיא סוריה ,אסד ,להעביר חלק מהממצאים למקום בטוח כדי להצילם מההרס.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר תדמור מוזכרת בטקסטים קדומים כנקודת ציון במדבר. המלך תגלת פלאסר הראשון האשורי ציין בכתובת ניצחון כי ניצח את הארמים בעיר תדמור בשנת 1110 לפנה"ס. אולם, רק במאה הראשונה לפנה"ס החלה התפתחות משמעותית בעיר, והחל בתקופה זו נתגלו ממצאים ארכאולוגים שונים, לרבות כתובות.

בתנ"ך מסופר על העיר תדמור כי נבנתה על ידי שלמה המלך,‏[2] כך עולה גם מכתביו של יוסף בן מתתיהו. בספרות חז"ל הובא כי התיישבו בעיר קבוצת בני עבדי שלמה. כיום מקובל על החוקרים[דרוש מקור] כי הכוונה המקורית בספר מלכים הייתה לעיר תמר שבמדבר יהודה, ובשל טעות עריכה שהשתרשה, נוצרה האגדה לגבי הקשר בין שלמה המלך לעיר תדמור. בהקשר זה, נראה כי עורכי המקרא הכירו את שמה הלטיני של העיר תדמור - Palmyra, המקושר לעץ התמר, ויצאו מנקודת ההנחה השגויה שהטקסט המקורי על שלמה המלך התייחס לעיר תדמור.

המערב נחשף לעיר תדמור בשנת 41 לפנה"ס, כאשר מרקוס אנטוניוס פשט על העיר בניסיון לבזוז את אוצרותיה. זמן קצר לאחר מכן נכנסה העיר רשמית לאזור ההשפעה הרומי, לאחר דחיקת האימפריה הפרתית מהאזור. נראה כי בשלב זה לא נפגעה העצמאות של העיר והיא נותרה עצמאית עוד כמאה שנים. במאה הראשונה לספירה התחזקה השפעת רומא בעיר תדמור והתבטאה, בין היתר, בהקמת סנאט והצבת כוחות צבא לסיוע בהגנה על שיירות הסוחרים שעברו בעיר.

הקיסר אדריאנוס זכה לתהילת עולם במקורות התדמוריים והוכרז ע"י התושבים כמייסדה השני של העיר. אדריאנוס ביטל את מדיניותו של הקיסר טריאנוס במזרח וכונן שוב יחסי שלום עם האימפריה הפרתית, מה שאיפשר לעיר תדמור ליהנות שוב משיירות הסוחרים שעברו בשטחה.

היחלשותה של האימפריה הרומית בראשית המאה השלישית, הביאה לכך שהאימפריה הסאסאנית התפשטה מערבה ואיימה על הפרובינקיות הרומיות במזרח. אחד ממנהיגי תדמור, ספטימיוס אודינטוס, המליך עצמו למלכה ומונה כנציב עליון לפרובינקיה הרומית סוריה-פיניקיה. ספטימיוס אודינטוס השיג עם צבאו נצחונות רבים על האימפריה הסאסאנית, עד לתבוסתו של המלך הסאסאני שבור הראשון. כתוצאה מכך זכה הלה לתהילה רבה באימפריה הרומית ואף קיבל תואר "מתקן כל המזרח", שנשמר לקיסרים עד אז.

בשנת 267 נהרג ספטימיוס אודינטוס במהלך ריב משפחתי. בנו ירש להלכה את אביו, אך למעשה, בתו הבגירה זנוביה היא זו ששלטה בעיר ובצבא. המלכה זנוביה וצבאה ניצלו את הכוח הרב שהיה בידיהם ואת חולשת האימפריה הרומית והאימפריה הסאסאנית, הכריעו בתוך שנתיים את הפרובינקיות הרומיות במזרח והכפיפו אותן לשלטון העיר תדמור.

הקיסר הרומי אורליאנוס, שהצליח לייצב את השלטון המרכזי ברומא, התפנה גם לחסל את האיום ממזרח. לאחר מספר נצחונות צבאיים הוא כבש את תדמור והמלכה זנוביה, שניסתה להימלט, נתפסה. אורליאנוס שב לרומא כמנצח, לאחר שהשאיר חיל מצב בעיר תדמור. בדרכו חזרה, נודע לאורליאנוס כי תושבי תדמור התקוממו וחיסלו את חיל המצב. אורליאנוס שב על עקבותיו, כבש שוב את העיר והפעם הורה לחייליו להחריבה. על סופה של המלכה זנוביה לא ידוע בוודאות, אם כי לפי אחת הסברות, אורליאנוס חס על חייה בטענה שהיא יפה מכדי להיות מוצאת להורג והיא זכתה לסיים את חייה בשלווה בווילה בטיבולי.

המקורות לחקר העיר תדמור[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקורות ההיסטוריים על אודות העיר תדמור מצומצמים, ונכתבו על ידי סופרים רומים, בדרך כלל תוך התייחסות למעשיהם של קיסרים רומים במזרח. לא נתגלו עד כה טקסטים ספרותיים של תושבי העיר תדמור. מקורות ארכאולוגים על אודות העיר מצויים בשפע יחסי, בעיקר בכתובות. הכתובת המפורסמת ביותר תוארכה לשנת 137 לספירה, ובה נרשמו בארמית בניב התדמורי ובתרגום ליוונית סעיפי החוק הקובעים את שיעור המס שייגבה מסחורות שונות שמועברות בעיר ואת המחירים לשירותים שונים שהוענקו בעיר לשיירות הסוחרים.

מיתולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במיתולוגיה הקדם-מוסלמית של תדמור יש שני אלים תאומים בשם ארסו ואזיז. אזיז הוא האל של כוכב השחר וארסו הוא האל של כוכב הערב. שני האלים מתוארים כרוכבים על גמל.

הסכנות לתדמור[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת מלחמת האזרחים בסוריה נפגע האתר כתוצאה ממעשי ביזה ומהקרבות שהתחוללו בין שני הצדדים. מקדש האל בעל נפגע מירי פגזים.‏[3]

במאי 2015 כבש ארגון המדינה האסלאמית חלקים גדולים ממחוז חומס סביב תדמור והחל להפגיז את העיר; כתוצאה, הוכרזה סכנה לעתיקות מצד הקבוצה האיקונוקלאסטית שהרסה את כלח.‏[4] בלילה שבין 20 ל-21 במאי 2015 נכבשה כליל העיר תדמור על ידי ארגון המדינה האסלאמית הג'יהאדיסטי, בתום קרב בן מספר ימים ‏[1] שבו נהרגו כ-350 איש.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבוקר עולה על תדמור
Magnify-clip.png
הבוקר עולה על תדמור


דגל סוריה
סמל אונסק"ו
אתרי מורשת עולמית בסוריה

העיר העתיקה בדמשקאתר תדמורהעיר העתיקה בחאלבהעיר העתיקה בבוסרהקראק דה שבלייה ומצודת צלאח א-דיןהכפרים העתיקים בצפון סוריה

קואורדינטות: 34°33′00″N 38°16′17″E / 34.55000°N 38.27139°E / 34.55000; 38.27139