אוטווה סנטורס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אוטווה סנטורס
 OttawaSenators.gif
לוגו
 Heb-OTT.PNG
מדים (בית, חוץ, אלטרנטיבי)
אולם ביתי
 Canadian Tire Centre Ottawa.jpg
קנדיאן טייר סנטר
אוטווה, אונטריו, קנדה
חטיבה מזרחית
בית אטלנטי
היסטוריה אוטווה סנטורס (1992 - ההווה)
בעלים Flag of Canada.svg יוג'ין מלניק
מאמן Flag of Canada.svg פול מקלין
אליפויות 0
אתר אינטרנט http://senators.nhl.com

אוטווה סנטורסאנגלית: Ottawa Senators, בצרפתית: Sénateurs d'Ottawa) היא קבוצת הוקי קרח מקצוענית מאוטווה, אונטריו, קנדה, המשחקת בליגת ה-NHL בה היא חברה בבית האטלנטי שבחטיבה המזרחית.

הקבוצה החלה לפעול ב-1992 ולקחה לעצמה את שמה של קבוצה שהייתה קיימת בין 1883 ו-1934 והייתה ממייסדות ה-NHL ב-1917, אך אין כל קשר בין הקבוצה המקורית לקבוצה החדשה לבד מהשם.

אוטווה סנטורס המודרנית לא זכתה מעולם בגביע סטנלי.

אוטווה סנטורס המקורית (1883 - 1934)[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועדון הוקי אוטווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוטווה סנטורס המקורית עם גביע סטנלי בתקופת "שביעיית הכסף", 1905

הקבוצה המקורית שנקראה אוטווה סנטורס החלה את דרכה ב-1883 כקבוצת הוקי קרח חובבנית תחת השם "מועדון הוקי אוטווה" (Ottawa HC). היא עברה למקצוענות ואימצה את הכינוי "אוטווה סנטורס", שהפך מאוחר יותר לשמה הרשמי, בתחילת המאה ה-20.

הקבוצה הייתה אחד מעמודי התווך של ההוקי קרח בתחילת דרכו והייתה בין הקבוצות המייסדות של מספר ליגות בהוקי קרח החובבני ולאחר מכן בהוקי קרח המקצועני. בסוף שנות ה-80 של המאה ה-19 ייסדה את "איגוד ההוקי החובבני" (AHA) ואת "איגוד ההוקי של אונטריו" (OHA), ושיחקה בשתי הליגות לסירוגין. "מועדון ההוקי אוטווה" היה בין הקבוצות שהתחרו על גביע סטנלי ב-1893 כשהגביע נתרם על ידי המושל הכללי של קנדה באותם ימים, הלורד סטנלי מפרסטון.

ב-1898 ייסד "מועדון הוקי אוטווה" ליגה חדשה, "ליגת ההוקי החובבנית הקנדית" (CAHL).

הסנטורס והמעבר למקצוענות[עריכת קוד מקור | עריכה]

השוער קלינט בנדיקט היה אחד מכוכבי אוטווה סנטורס המקורית בתחילת ימי ה-NHL

הקבוצה הפכה לאוטווה סנטורס ב-1902 (אם כי עדיין לא באופן רשמי), וכונתה באותם ימים "שביעיית הכסף" (Silver Seven) - זאת כיוון שבאותם ימים הוקי קרח שוחק כשבכל קבוצה היו שבעה שחקנים על הקרח, ובעלי הסנטורס נהגו לשלם לשחקנים בגרגרי כסף (על אף שהם היו אמורים להיות חובבנים).

"שביעיית הכסף" זכתה בגביע סטנלי ברציפות בין 1903 ו-1906.

הקבוצה של 1906 הייתה כבר מקצוענית באופן רשמי, והיא הייתה הקבוצה המקצוענית הראשונה שזכתה בגביע סטנלי. היא זכתה בגביע סטנלי מטעם ליגה אחרת שהייתה בין מייסדיה, "איגוד ההוקי החובבני של מזרח קנדה" (ECAHA), ליגה שאיחדה את מיטב הקבוצות של התקופה לליגה אחת.

ה-ECAHA כולה הפכה למקצוענית ב-1909, ובמסגרתה זכו הסנטורס בגביע סטנלי נוסף. אולם ה-ECAHA לא האריכה ימים - היא התפצלה לקראת עונת 1909/10 לשתי ליגות, "איגוד ההוקי הקנדי" (CHA) ו"איגוד ההוקי הלאומי (NHA). ה-NHA הייתה הליגה ששרדה בעקבות תמיכתו של אמברוז או'בראיין, איש עסקים ממונטריאול שנחשב למייסדה של הליגה וייסד במקביל גם את מונטריאול קנדיאנס. הסנטורס, שהלכו בתחילה ל-CHA, הבינו מהר את טעותם ועברו ל-NHA.

הסנטורס זכו בשני גביעי סטנלי במסגרת ה-NHA, ב-1910 וב-1911. ב-1915 זכו שוב באליפות ה-NHA, אולם הפסידו את גביע סטנלי לאלופה של ליגה מתחרה.

ב-1917, בעקבות סכסוך עם בעלי קבוצת ה-NHA טורונטו בלושירטס, החליטו הסנטורס יחד עם מונטריאול קנדיאנס, יריבתם העיקרית מונטריאול וונדררס, וקוויבק בולדוגס, לעזוב את ה-NHA ובעצם להביא לסגירתה. ארבע הפורשות, יחד עם קבוצה חדשה שהוקמה בטורונטו (לימים טורונטו מייפל ליפס) הקימו ליגה חדשה - ה-NHL.

אוטווה סנטורס המקורית ב-NHL[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכיכובם של השוער קלינט בנדיקט והחלוץ פאנץ' ברודבנט היו הסנטורס בין הקבוצות החזקות בתחילת ימי ה-NHL וזכו בארבעה גביעי סטנלי ב-1920, 1921, 1923 ו-1927. הסנטורס כונו אז Super Six ונחשבים לשושלת הראשונה בתולדות ה-NHL.

למרות ההצלחה, השפל הגדול פגע קשות בקבוצה בשנות ה-30. הקהל החל לנטוש את הקבוצה שהלכה והידרדרה כלכלית, נאלצה למכור את כל כוכביה, והפסיקה את פעילותה בעונת 1931/32 כדי לנסות להתאושש.

בעונת 1932/33 חזרה הקבוצה לפעול, אך לא החזיקה מעמד זמן רב. לאחר עונת 1933/34 נמכרה הקבוצה למשקיעים מסנט לואיס, והפכה לסנט לואיס איגלס. זה היה סוף דרכה של ה-NHL באוטווה למשך כמעט 60 שנה.

גם בסנט לואיס לא החזיקה הקבוצה מעמד, והתפרקה כעבור עונה אחת בלבד.

היסטוריה של אוטווה סנטורס המודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

היציאה לדרך[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שבסוף שנות ה-80 פרסמה ה-NHL את תוכניותיה להתרחב בשנים הקרובות, החליט איש עסקים מאוטווה, ברוס פיירסטון, להחיות את שמם של הסנטורס. הוא הודיע על כוונותיו ב-1989 והשיג את רשותם של יורשי הבעלים של הקבוצה המקורית להשתמש בשם.

קבוצת המשקיעים שגייס פיירסטון יצאה במסע פרסום שנועד לרתום את הקהל באוטווה לרעיון של החיאת שם הקבוצה הישנה. בין השאר גויס למטרה פרנק פיניגן, שזכה עם הקבוצה המקורית בגביע סטנלי האחרון שלה ב-1927 והיה השחקן האחרון שזכה בגביע סטנלי עם הסנטורס המקוריים שנותר בחיים. בין השאר חשף פיירסטון את תוכניתו לבנות עבור הקבוצה אולם חדש בן 22500 מקומות, ה"פלדיום". מסע הפרסום הסתיים בהצלחה, כאשר למרות חוסר הוודאות בדבר קבלת הזיכיון מה-NHL שלחו כ-11000 אוהדים מקדמה של 25 דולר קנדי, ללא החזר, לרכישת מנויים עונתיים. ב-1990 החליטה ה-NHL להיענות לבקשת המשקיעים ולהעניק להם זיכיון להפעלת הקבוצה ב-1992 מתוך כוונה לצרפה לליגה בעונת 1992/93.

1992 - 1996: התחלה קשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרויקט בניית ה"פלדיום" נתקל בקשיים גדולים. האדמה עליה היה מיועד להיבנות הייתה אדמה חקלאית, ושינוי ייעוד הקרקע נתקל בקשיים ועלה ממון רב. בנוסף, הוטלו על הפרויקט מגבלות קשות שהורידו את תכולת האולם ל-18000 צופים והקטינו מאד את ערכו. בניית האולם התעכבה עד 1996.

עד סיום בניית האולם שיחקו הסנטורס ב"אוטווה סיוויק ארינה", אולם קטן בן כ-10000 מקומות בלבד. משחק הפתיחה של הסנטורס החדשים היה ב-8 באוקטובר 1992 מול מונטריאול קנדיאנס, כשלפניו טקס פתיחה מרשים. נשיא ה-NHL, גיל סטיין, העניק לברוס פיירסטון ולשחקן הסנטורס המקורית, ריי קינסלה, תעודה מיוחדת לרגל חזרת ה-NHL לאוטווה אחרי 58 שנים. דגלי הזכיות של הסנטורס המקוריים בגביע סטנלי הורמו לתקרת האולם. פרנק פיניגן מת בינתיים ב-1991, ואת הטלת הדיסקית החגיגית של פתיחת המשחק ביצע בנו. אלניס מוריסט שרה את ההמנון הקנדי.

זו הייתה נקודת האור הכמעט יחידה בעונת בכורה קשה מאד לקבוצה החדשה. הסנטורס סיימו את העונה עם מאזן גרוע של 10 ניצחונות בלבד לעומת 70 הפסדים ו-4 תיקו, ובכל העונה השיגו רק ניצחון חוץ אחד - שיא שלילי של ה-NHL המחזיק מעמד עד היום. למעשה, לקראת סיום העונה הצהיר פיירסטון בגלוי שהקבוצה הפסידה משחקים בכוונה כדי לסיים אחרונה בליגה ולזכות בבחירת הדראפט הראשונה. הקבוצה נקנסה בסכום גבוה על ידי ה-NHL בעקבות דבריו של פיירסטון, שהיוו גם זרז לקביעת חוק הגרלת הדראפט כדי למנוע מקבוצות להפסיד בכוונה ולהרוויח אוטומטית את בחירת הדראפט הראשונה.

לקראת עונת 1993/94 הצטרף לקבוצה אלכסיי יאשין, שנבחר בדראפט על ידיה עוד ב-1992 אך העדיף להישאר עונה נוספת ברוסיה. בחירת הדראפט הראשונה לקראת אותה עונה הייתה אלכסנדר דייל, חלוץ שקבוצות הליגה חשקו בו ושהיה הסיבה העיקרית לנסיון של פיירסטון לזכות בבחירה הראשונה בדראפט בכל מחיר. דייל הוחתם על חוזה עתק של 12.25 מיליון דולר קנדי לעונה - סכום חסר תקדים לרוקי, וזכה להגנה מהנהלת הקבוצה. כשהתברר שיכולתו לא עונה על הציפיות והמאמן פייר ויניו הוריד מדקות המשחק שלו, פיטרה ההנהלה את ויניו. למרות כל ההגנות והנסיונות, דייל המשיך לאכזב לאורך כל שנותיו בקבוצה. הקבוצה המשיכה לסיים בתחתית הליגה גם ב-1994 ו-1995 עם מאזנים שליליים באופן קיצוני.

עונת 1995/96 הייתה רבת מהפכים בקבוצה. אלכסיי יאשין, שזעם על היחס המועדף שקיבל אלכסנדר דייל, דרש לעבור לקבוצה אחרת והחרים את המשחקים. כשהמאמן ריק באונס ניסה שוב לצמצם את משקלו של דייל בקבוצה התערבה שוב ההנהלה ופיטרה את באונס. המאמן החדש, לארי אליסון, מילא אחר צו ההנהלה בעניינו של דייל, אולם הקבוצה המשיכה לקרטע.

בעלי הקבוצה, שציפו לפתיחתו של ה"פלדיום" ושסיכנו כסף רב, שמו סוף לפרשה כאשר החליפו את צוות הניהול של הקבוצה. פייר גוטייה, שהגיע ממייטי דאקס אוף אנהיים, מונה למנהל. גוטייה ניגש מיד לעבודה, יישר את ההדורים עם יאשין והחתים אותו על חוזה ארוך טווח. הוא גם מינה את ז'ק מרטן למאמן.

תחת מרטן, עם יכולת טובה של המגן הוותיק סטיב דושיין שהגיע לקבוצה, ושל הרוקי השבדי דניאל אלפרדסון, ועם המעבר ל"פלדיום" - שבעקבות עסקה עם חברת התוכנה "קורל" נקרא "קורל סנטר" (וכיום קנדיאן טייר סנטר) - שיפרו הסנטורס את משחקם. הם עדיין סיימו אחרונים בליגה עונה רביעית ברציפות, אולם המאזן שלהם השתפר בצורה מרשימה לעומת העונות הקודמות. אלפרדסון נבחר לרוקי העונה ב-NHL וזכה בגביע קאלדר.

1997 - 1998: תחילת שינוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונת 1996/97 סימנה את תחילתו של השינוי בקבוצה, כאשר שער של דושיין לקראת סיום המשחק האחרון של העונה, מול באפלו סייברס, העלה את הקבוצה באופן דרמטי לפלייאוף בפעם הראשונה. סדרת הפלייאוף הראשונה שלה, מול אותה באפלו סייברס, הסתיימה באופן דרמטי אף היא כאשר הסייברס ניצחו במשחק השביעי והמכריע בהארכה.

השיפור נמשך בעונת 1997/98 כאשר הסנטורס סיימו לראשונה את העונה הרגילה במאזן חיובי, בעזרת רכש מוצלח - החלוץ הסלובקי מריאן הוסה ובחירת הדראפט שון מקקרן. עם זאת, המאזן הספיק רק למקום השמיני בחטיבה המזרחית וסידר לסנטורס מפגש פלייאוף קשה מול המדורגת ראשונה ניו ג'רזי דווילס. הסנטורס הפתיעו את הדווילס במשחק הראשון בהארכה, ולקחו את יתרון הביתיות במצב של 1:1 לשני משחקים באוטווה. במשחק השלישי הצטיין השוער דמיאן רודס שהגיע לקבוצה בעונה הקודמת, ויאשין כבש את שער הניצחון בהארכה כדי לתת לסנטורס יתרון בסדרה, יתרון שגדל כאשר שלושה שערים של אלפרדסון הובילו לניצחון גם במשחק הרביעי. הסנטורס השלימו את ההפתעה במשחק השישי והדיחו את הדווילס, ובכך השיגו ניצחון ראשון לקבוצה המודרנית בסדרת פלייאוף.

בסיבוב השני הובסו הסנטורס על ידי וושינגטון קפיטלס.

1999 - 2006: קבוצת צמרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונת 1998/99 הציגה את הסנטורס כקבוצה תחרותית מן המניין בליגה. אלכסיי יאשין בעונת שיא תרם 44 שערים ו-50 אסיסטים, והסנטורס סיימו עם מאזן מצוין של 103 נקודות בטבלה - הפעם הראשונה שבה עברו את 100 הנקודות. המאזן הספיק לאליפות הבית הצפון-מזרחי בפעם הראשונה, אולם בפלייאוף הופתעו הסנטורס על ידי באפלו סייברס שהביסה אותם בארבעה משחקים.

יאשין שבת מפעילות בעונת 1999/2000 בשל סכסוך חוזי עם הקבוצה, וחבריו להתקפה - אלפרדסון, הוסה, מקקרן, והחלוצים הצ'כים ואצלב פרוספל וראדק בונק - הציגו תפוקה התקפית נאה וכיסו היטב על חסרונו. למרות עוד מאזן טוב בעונה הרגילה שוב נכשלו הסנטורס בפלייאוף, הפעם מול יריביהם לפרובינציית אונטריו, טורונטו מייפל ליפס.

יאשין חזר לקבוצה לעונת 2000/01 והתקבל בעוינות מצד אוהדי הקבוצה. למרות זאת הובילו יאשין, אלפרדסון, הוסה ומקקרן את הסנטורס לעוד אליפות של הבית הצפון-מזרחי, אולם שוב איכזבו הסנטורס כשהובסו בסיבוב הראשון, שוב מול המייפל ליפס.

יאשין עזב סופית את הקבוצה לקראת עונת 2001/02, אולם גם בלעדיו המשיכו הסנטורס לשמור על תפוקה התקפית מצוינת מכמות גדולה של חלוצים. אלפרדסון, בונק, הוסה, טוד ווייט ומרטין האוולט הפיקו כל אחד כמות נכבדה של שערים ואסיסטים, והסנטורס עלו לפלייאוף שוב. במחווה מרגשת, איפשר המאמן ז'ק מרטן לעוזרו, רוג'ר נילסון, לאמן את שני המשחקים האחרונים של העונה הרגילה. נילסון, מאמן וותיק שאימן 998 משחקי NHL עד אז ושבאותו זמן היה חולה בסרטן סופני, זכה לפיכך להגיע ל-1000 משחקי NHL כמאמן ראשי לפני שמת ממחלתו ביוני 2003.

הפעם לא אכזבה הקבוצה בסיבוב הראשון בפלייאוף. למרות הפסד במשחק הראשון מול פילדלפיה פליירס, ניצחו הסנטורס את ארבעת המשחקים הבאים כאשר השוער פטריק ללים ספג רק שער אחד בכל ארבעת המשחקים. האכזבה הגיעה בסיבוב השני כאשר הסנטורס הודחו מול יריביהם המושבעים, המייפל ליפס, בפעם השלישית ברציפות. ההדחה הייתה כואבת במיוחד לאחר שהסנטורס שמטו יתרון 3:2 בסדרה ונוצחו בשבעה משחקים.

גם בעונת 2002/03, מאחורי עונה טובה של פטריק ללים בשער, הפגינו הסנטורס משחק התקפה מגוון מלא בחלוצים מסוכנים, עם חמישה שחקנים שצברו 50 נקודות ויותר. הסנטורס סיימו עם מאזן מצוין של 52 ניצחונות, 21 הפסדים, 8 תיקו והפסד אחד בהארכה, ובסך הכל 113 נקודות - מאזן שיא שהביא להם את גביע הנשיאים כבעלי המאזן הטוב ביותר בעונה הרגילה בפעם הראשונה. בסיבוב הראשון הדיחו הסנטורס את ניו יורק איילנדרס ואת כוכבם לשעבר אלכסיי יאשין בחמישה משחקים, והמשיכו בהדחתה של פילדלפיה פליירס בשישה משחקים כדי לעלות לגמר החטיבה המזרחית בפעם הראשונה בתולדותיהם.

בגמר החטיבתי מול ניו ג'רזי דווילס נקלעו הסנטורס לפיגור 3:1 בסדרה, והחליטו לתת הזדמנות לצעיר המבטיח ג'ייסון ספזה. ספזה, שנבחר שני בדראפט על ידי הסנטורס ב-2001, טרם זכה לשחק בקבוצה. כבר במשחקו הראשון כבש שער ומסר אסיסט, והסנטורס ניצחו במשחק ולאחר מכן ניצחו גם במשחק השישי והחזירו את הסדרה למשחק שביעי ומכריע באוטווה. למרות יתרון מוקדם במשחק, הסנטורס נכנעו לשער הפסד סמוך לסיום ולא הצליחו לעלות לסדרת גמר גביע סטנלי.

ההצלחה על הקרח לוותה בצרות מחוצה לו. לאחר היסטוריה ארוכה של חובות נאלצה הקבוצה להכריז על פשיטת רגל במהלך העונה, והמשיכה את העונה רק בזכות מימון חירום מה-NHL. עם סיום העונה נקנתה הקבוצה על ידי יוג'ין מלניק, מנהל בכיר בחברת תרופות גדולה.

עונת 2003/04 הסתיימה גם היא במאזן מצוין של 102 נקודות, ומפגש פלייאוף רביעי מול היריבה המושבעת, טורונטו מייפל ליפס. הסדרה נמשכה לשבעה משחקים, אולם גם הפעם נכשלו הסנטורס מול יריביהם והודחו. המאמן ז'ק מרטן והשוער פטריק ללים שילמו את המחיר ועזבו את הקבוצה, כאשר במקום ללים הגיע לקבוצה אחד השוערים הגדולים בכל הזמנים, דומיניק האשק שהגיע מדטרויט רד וינגס.

את עונת 2005/06, לאחר העונה שבוטלה בשל סכסוך עבודה בליגה, החלו הסנטורס עם ציפיות גבוהות לנוכח הגעתו של האשק, ועוד יותר מכך כאשר הגיע לקבוצה אחד החלוצים הצעירים הטובים בליגה, דני היטלי שהגיע מאטלנטה ת'ראשרס בעסקת ענק. הסנטורס עמדו בציפיות בתחילת העונה כאשר ניצחו 21 מ-25 משחקיהם הראשונים, והגיעו אל חודש פברואר ואל הפגרה בליגה בשל אולימפיאדת החורף בטורינו עם המאזן הטוב ביותר בליגה. התוכניות החלו להשתבש כאשר בטורניר האולימפי נפצע האשק במפשעה במדי נבחרת צ'כיה ולא שב עוד לשחק באותה עונה. למרות היעדרו, עם עונה מצוינת של היטלי שצבר 103 נקודות, צברו הסנטורס 113 נקודות בטבלה, השוו את המאזן הטוב בתולדותיהם וזכו באליפות הבית הצפון-מזרחי.

הסיבוב הראשון זימן לסנטורס מפגש עם האלופה היוצאת, טמפה ביי לייטנינג. הסנטורס חזרו להפגין רמה גבוהה והביסו את הלייטנינג בחמישה משחקים, אולם בסיבוב השני נחלה הקבוצה שוב אכזבה קשה כאשר בעקבות שני הפסדי בית במשחקים הראשונים הובסו בחמישה משחקים על ידי באפלו סייברס.

ריצת הפלייאוף של 2007[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוהדי הסנטורס מול בניין עיריית אוטווה כשעליו דגל הסנטורס במהלך סדרת הגמר של 2007

ללא האשק והמגן הוותיק זדנו כארה שעזבו, המחצית הראשונה של עונת 2006/07 של הסנטורס הייתה פושרת, אולם במחצית השנייה הפגינה הקבוצה יכולת גבוהה והגיעה לפלייאוף בכושר מצוין, אף על פי ש-105 הנקודות שלה בטבלה לא הצליחו להדביק את הפער ולא הביאו לה את אליפות הבית הצפון-מזרחי. כוכב ההתקפה מרטין הבלט עזב גם הוא במהלך העונה, אולם דני היטלי הפגין עונה מצוינת עם 105 נקודות - 50 שערים ו-55 אסיסטים, ג'ייסון ספזה והקפטן דניאל אלפרדסון הוסיפו 87 נקודות כל אחד. ריי אמרי, מחליפו של דומיניק האשק עד פציעתו, מיצב את עצמו כשוער הראשון, כאשר שוער הרכש השווייצרי מרטין גרבר נדחק לעמדת השוער המחליף.

בסיבוב הראשון פגשו הסנטורס את פיטסבורג פינגווינס, קבוצה שהייתה בתהליך בנייה עם מספר כוכבים צעירים בעלי יכולת גבוהה, אך חסרי נסיון. הסנטורס הביסו את הפינגווינס בחמישה משחקים, והביסו בצורה דומה גם את ניו ג'רזי דווילס בסיבוב השני.

בגמר החטיבתי פגשו הסנטורס את יריבתם בבית הצפון-מזרחי, באפלו סייברס. הסנטורס לא הותירו סיכוי לסייברס, ניצחו אותם פעמיים בבאפלו וסיימו את הסדרה גם הפעם בחמישה משחקים. בכך עלו הסנטורס בפעם הראשונה בתולדות הקבוצה המודרנית לסדרת גמר גביע סטנלי, 80 שנה אחרי הגמר האחרון של הקבוצה המקורית. דניאל אלפרדסון היה לקפטן האירופי הראשון שמוביל קבוצה לסדרת גמר גביע סטנלי.

בסדרת הגמר הובסו הסנטורס בחמישה משחקים על ידי אנהיים דאקס.

2008 - ההווה: סוף עידן אלפרדסון[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסנטורס חוו שנים של ירידה ביכולתם לאחר עונת 2006/07. בעונת 2007/08 הגיעו לפלייאוף בקושי רב והובסו על ידי פיטסבורג פינגווינס, וב-2008/09 החמיצו את הפלייאוף לאחר 12 עונות פלייאוף רצופות. הקבוצה ידעה באותן שנים חילופים רבים בהנהלתה ובצוות המקצועי שלה, ובנוסף, בעקבות ריב עם המאמן קורי קלוסטון שמונה במהלך עונת 2008/09, עזב דני היטלי את הקבוצה. עוד לפניו שוחרר מהקבוצה השוער ריי אמרי שהסתבך בשורה של שערוריות מחוץ למגרש.

בעונת 2009/10, עם קלוסטון שהמשיך בעמדת המאמן, השתפרה יכולת הקבוצה שרצה בצמרת הבית הצפון-מזרחי וסיימה אותו שנייה (חמישית בחטיבה המזרחית). בפלייאוף שוב נוצחו הסנטורס על ידי פיטסבורג פינגווינס.

עונת 2010/11 הייתה רעה עבור הסנטורס כמעט מתחילתה. בכל חודש ינואר ניצחה הקבוצה רק משחק אחד. הקבוצה הגיבה בסדרת עסקות כדי לבנות את עתידה, בהן שוחררו שחקנים ותיקים תמורת בחירות דראפט ושחקנים צעירים. הסנטורס סיימו אחרונים בבית הצפון-מזרחי, והמאמן קלוסטון פוטר בסיום העונה.

בעונת 2011/12, עם קבוצה עמוסה בשחקנים צעירים ולא מנוסים, הצליחו הסנטורס לעלות בקושי לפלייאוף במקום השמיני בחטיבה המזרחית. במפגש הפלייאוף מול המדורגת ראשונה, ניו יורק ריינג'רס, הצליחו הסנטורס לגרור את הריינג'רס העדיפים למשחק שביעי ומכריע בטרם הודחו. עונה אחת לאחר מכן הפתיעו הסנטורס בניצחון בסיבוב הראשון בפלייאוף על מונטריאול קנדיאנס נגד יתרון הביתיות, אך הודחו בסיבוב השני על ידי פיטסבורג פינגווינס.

לקראת עונת 2013/14 תם עידן בקבוצה, כאשר הקפטן השבדי הוותיק דניאל אלפרדסון עזב במפתיע לאחר 17 עונות בקבוצה וחתם בדטרויט רד וינגס. ג'ייסון ספזה מונה לקפטן במקומו.

ההתייחסות לקבוצה המקורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההתייחסות של הקבוצה המודרנית למורשת של הקבוצה המקורית היא אמביוולנטית.

המורשת של הקבוצה המקורית הייתה חלק מהותי במסע ההקמה של הקבוצה המודרנית באותו שם, ושחקנים שנותרו בחיים מהקבוצה המקורית השתתפו בו. דגלי האליפות של הקבוצה המקורית מונפים בתקרת ה"סקוטיה-בנק פלייס". עם זאת, הקבוצה המודרנית נתפסת - גם בעיני מנהליה, אוהדיה, והנהלת ה-NHL - כגוף נפרד מהקבוצה המקורית. היא לא מנכסת לעצמה את הישגי הקבוצה המקורית, וסטטיסטיקת ההצלחות והכשלונות של הקבוצה המודרנית נספרת בנפרד מהקבוצה המקורית.

היריבות עם טורונטו מייפל ליפס[עריכת קוד מקור | עריכה]

היריבה העיקרית של הסנטורס היא טורונטו מייפל ליפס, יריבות שנחשבת לאחת החריפות בליגה ומכונה "הקרב על אונטריו". היריבות התעצמה מאז 1999 כאשר ארגון מחדש בליגה שיבץ את שתי הקבוצות לבית הצפון-מזרחי של הליגה, ובכך הגדיל משמעותית את כמות המפגשים ביניהן במהלך העונה. משחקים רבים בין הקבוצות היו מרובים בקטטות ועבירות.

הקבוצות נפגשו גם ארבע פעמים בפלייאוף, ובכל הפעמים ניצחו המייפל ליפס את הסדרות.

סגל שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ייסון ספזה, קפטן הסנטורס

נכון ל-25 במרץ 2013

מס' עמדה שם
2 Flag of Canada.svg מגן ג'ארד קאוון
3 Flag of Canada.svg מגן מרק מתו
4 Flag of Canada.svg מגן כריס פיליפס (קפטן חלופי)
5 Flag of Canada.svg מגן קודי צ'צ'י
6 Flag of the United States.svg חלוץ ימני בובי ראיין
7 Flag of Canada.svg חלוץ מרכזי קייל טוריס
9 Flag of the Czech Republic.svg חלוץ שמאלי מילאן מיכלק
14 Flag of Canada.svg חלוץ שמאלי קולין גרינינג
15 Flag of Canada.svg חלוץ מרכזי זאק סמית
16 Flag of Canada.svg חלוץ שמאלי קלארק מקארתור
19 Flag of Canada.svg חלוץ מרכזי ג'ייסון ספזה (קפטן)
מס' עמדה שם
22 Flag of the United States.svg חלוץ ימני אריק קונדרה
25 Flag of Canada.svg חלוץ ימני כריס ניל
28 Flag of Canada.svg חלוץ שמאלי מאט קסיאן
40 Flag of Sweden.svg שוער רובין להנר
41 Flag of the United States.svg שוער קרייג אנדרסון
46 Flag of Canada.svg מגן פטריק ווירקוש
61 Flag of Canada.svg חלוץ ימני מרק סטון
62 Flag of Canada.svg מגן אריק גריבה
65 Flag of Sweden.svg מגן אריק קרלסון
68 Flag of Canada.svg חלוץ מרכזי מייק הופמן
83 Flag of the Czech Republic.svg חלוץ ימני אלש המסקי
92 Flag of Sweden.svg חלוץ מרכזי מיקה זיבניאד

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]