דאלאס סטארס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דאלאס סטארס
 New Dallas Stars.png
לוגו
 Heb-DAL.PNG
מדים (בית, חוץ)
אולם ביתי
 AACfacade.jpg
אמריקן איירליינס סנטר
דאלאס, טקסס, ארצות הברית
חטיבה מערבית
בית מרכזי
היסטוריה מינסוטה נורת'סטארס (1967 - 1993)
דאלאס סטארס (1993 - ההווה)
בעלים Flag of Canada.svg טום גליארדי
מאמן Flag of Canada.svg לינדי ראף
אליפויות 1
1999
אתר אינטרנט http://stars.nhl.com

דאלאס סטארס (באנגלית: Dallas Stars) היא קבוצת הוקי קרח מקצוענית מדאלאס, טקסס, ארצות הברית, המשחקת בליגת ה-NHL בה היא חברה בבית המרכזי שבחטיבה המערבית.

הקבוצה נוסדה ב-1967 בבלומינגטון, מינסוטה, כחלק מההתרחבות הגדולה של ה-NHL שהכפילה את גודל הליגה מ-6 ל-12 קבוצות. שם שיחקה הקבוצה תחת השם מינסוטה נורת'סטארס עד המעבר לדאלאס ב-1993.

הסטארס זכו פעם אחת בגביע סטנלי ב-1999.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

1967 - 1990: ימי מינסוטה נורת'סטארס[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלוגו המקורי של הנורת'טארס

ב-1966 החליטה ה-NHL לסיים את 25 השנים של עידן "שש המקוריות", שבו שיחקו בליגה שש קבוצות קבועות, ולהכפיל את גודלה ל-12 קבוצות כאשר המטרה העיקרית היא התפשטות מערבה. בין הפונים לקבלת זכיון לקבוצת התרחבות הייתה שותפות של תשעה אנשי עסקים מאזור מיניאפוליס - סיינט פול, ה"ערים התאומות" במינסוטה. במשאל דעת קהל נבחר שם הקבוצה - "נורת'סטארס" (Northstars - "כוכבי הצפון", על שם המוטו של מדינת מינסוטה).

אולם ביתי נבנה בעיר בלומינגטון הצמודה לערים התאומות, ו"מטרופוליטן סנטר" (ובכינויו המקוצר "מט סנטר") היה מוכן לאחר שנה בלבד, בזמן לעונת הבכורה של הנורת'סטארס, עונת 1968, למרות שעבודות אחרונות - בעיקר ביציעים - עדיין התבצעו כשהעונה נפתחה.

ב-11 באוקטובר 1967 פתחו הנורת'סטארס את דרכם בליגה במשחק חוץ מול קבוצת התרחבות אחרת, סנט לואיס בלוז, שהסתיים בתיקו 2:2. עשרה ימים לאחר מכן חנכו הנורת'סטארס את אולמם החדש במשחק בית ראשון, שוב מול קבוצת התרחבות, קליפורניה סילס, וניצחו 3:1.

כבר בעונה הראשונה ניחתה טרגדיה על הקבוצה, כששחקנה, ביל מאסטרטון, מת בינואר 1968 כתוצאה מתיקול שספג במשחק, שגרם לו ליפול בצורה קשה ולראשו להיחבט על הקרח. באותם ימים השחקנים לא חבשו קסדות, ומאסטרטון איבד את הכרתו ומת יומיים לאחר מכן. עד היום זהו המקרה היחיד של מוות שנגרם מתיקול במהלך משחק ב-NHL. איגוד כתבי ההוקי קרח תרם לזכרו את גביע ביל מאסטרטון, הניתן מדי שנה לשחקן שהוכיח נחישות ודבקות במשחק תוך התגברות על קשיים גדולים.

בתחילת דרכה שובצה הקבוצה בבית המערבי עם שאר קבוצות ההתרחבות, לעומת הבית המזרחי שהורכב מהקבוצות הוותיקות והיה חזק הרבה יותר. הנורת'סטארס עלו לפלייאוף מהמקום הרביעי, ניצחו בסיבוב הראשון את לוס אנג'לס קינגס ועלו לגמר הבית המערבי מול סנט לואיס בלוז, בו נוצחו במשחק המכריע שהגיע לשתי הארכות.

השחקנים הבולטים באותה תקופה היו השוערים, לורן וורסלי וצ'זארה מניאנו, המגינים טד האריס וז'אן-פול פאריזה, והחלוץ ביל גולדוורת'י.

לוגו הנורת'סטארס בין 1975 ל-1991

בשנות ה-70, לאחר ההתלהבות הראשונית, החלה התלהבות הקהל מהקבוצה לדעוך. כמות האוהדים במשחקי הבית הלכה וירדה, וב-1978, לאחר שהקבוצה החמיצה את הפלייאוף ב-5 מתוך 6 העונות האחרונות, היה חשש שהקבוצה תפסיק לפעול. הקבוצה נמכרה לזוג אחים, גורדון וג'ורג' גאנד, שהיו בעליה של קבוצת התרחבות אחרת שנקלעה לקשיים ועמדה על סף סגירה, קליבלנד בארונס (קליפורניה סילס לשעבר). בצעד חסר תקדים, ומתוך חשש לאבד את שתי הקבוצות, אישרה הנהלת הליגה את העסקה ואיפשרה לשתי הקבוצות להתמזג. הנורת'סטארס זכו במספר שחקנים איכותיים של הבארונס, ובנוסף בחרו בדראפט שני חלוצים מצוינים - בובי סמית, שזכה בעונתו הראשונה בגביע קאלדר - רוקי השנה ב-NHL, וסטיב פיין.

עם הסגל המחוזק שלהם, פגשו הנורת'סטארס למשחק מכונן בהיסטוריה שלהם את פילדלפיה פליירס בינואר 1980, כאשר הפליירס מגיעים למשחק עם רצף של 35 משחקים ללא הפסד, מתוכם 25 ניצחונות. 15962 צופים, שיא קהל חדש ב"מט סנטר" שלא נשבר עד המעבר לדאלאס, ראו את הנורת'סטארס מסיימים את הרצף של הפליירס בצורה משכנעת עם ניצחון 7:1. בסיום אותה עונה נקמו הפליירס בנורת'סטארס כשהדיחו אותם בחצי גמר הפלייאוף, ומנעו מהם הגעה היסטורית לסדרת גמר גביע סטנלי.

לקראת עונת 1981 המשיכו הנורת'סטארס להתחזק. החלוץ ניל ברוטן, מגיבורי נבחרת ארצות הברית באולימפיאדת לייק פלאסיד (1980) שחוללה את ה"נס על הקרח", הגיע לקבוצה יחד עם חלוץ מצוין נוסף, דינו סיסרלי. הנורת'סטארס הגיעו בסיום העונה בפעם הראשונה לסדרת גמר גביע סטנלי, שם נוצחו על ידי אלופת 1980 שהגנה על תוארה, ניו יורק איילנדרס.

הנורת'סטארס המשיכו להצליח במחצית הראשונה של שנות ה-80. ב-1982, עם עונה מצוינת של דינו סיסרלי, זכו הנורת'סטארס בפעם הראשונה באליפות הבית שלהם, אך בפלייאוף כשלו מול שיקגו בלאקהוקס בסיבוב הראשון. עונה לאחר מכן, לאחר שבחרו בדראפט את החלוץ המבוקש בראיין בלואוז, סיימו הנורת'סטארס את העונה הרגילה הטובה ביותר שלהם בכל שנותיהם טרם המעבר לדאלאס - אולם בסיבוב השני של הפלייאוף שוב המתינו להם הבלאקהוקס, והנורת'סטארס סיימו את דרכם.

לפני עונת 1984 מינתה הקבוצה למאמן את ביל מהוני. מהוני, שהיה מאמן בעל אוריינטציה הגנתית, יזם עסקה שהתקבלה בזעזוע אצל האוהדים - כוכב הקבוצה, בובי סמית, הועבר למונטריאול קנדיאנס תמורת חלוצים בעלי יכולות הגנה טובות יותר. בסופו של דבר השתלם ההימור בעונה הראשונה, כאשר הנורת'סטארס הגיעו לפלייאוף אחרי עונה רגילה מצוינת, הדיחו את שיקגו בלאקהוקס אחרי שני הכשלונות בעונות הקודמות, אולם בסיבוב השני נתקלו בשושלת בהתהוות - אדמונטון אוילרס של וויין גרצקי ושלל כוכביה האחרים, שהביסו את הנורת'סטארס בדרך לגביע סטנלי ראשון מבין חמישה.

המחצית השנייה של שנות ה-80 הייתה קשה הרבה יותר. שנתיים ללא עלייה לפלייאוף הספיקו כדי לדלדל שוב את הקהל במשחקים הביתיים ב"מט סנטר" הביאו את האחים גאנד לבקש להעביר את הקבוצה לאזור מפרץ סן פרנסיסקו, ולהיכנס לשם כך לעימות עם הנהלת הליגה. ב-1989, עם זאת, פגעו הנורת'סטארס במטרה בבחירת הדראפט הראשונה שלהם כשבחרו את מי שיהפוך לגדול כוכבי הקבוצה בכל הזמנים, מייק מודנו.

1990 - 1993: סוף ימי מינסוטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העימות בין האחים גאנד להנהלת ה-NHL הסתיים בפשרה. ה-NHL, שרצתה להשאיר קבוצה במינסוטה, העניקה לאחים גאנד זיכיון לקבוצה חדשה באוזר מפרץ סן פרנסיסקו - סן חוזה שארקס. את הנורת'סטארס מכרו האחים לאיש העסקים נורמן גרין, שוויתר למען העסקה על אחזקות מיעוט שהיו לו בקלגרי פליימס.

באותה עונה, עונת 1991, ביצעה הקבוצה ריצת פלייאוף מרשימה מעמדה נחותה. לאחר עונה רגילה שהסתיימה במאזן שלילי, אם כי מאזן שהספיק לעלייה לפלייאוף, הדיחו הנורת'סטארס בשני הסיבובים הראשונים את שתי הקבוצות שסיימו את העונה הרגילה בראשות הליגה - שיקגו בלאקהוקס וסנט לואיס בלוז. בגמר החטיבתי הדיחו הנורת'סטארס את האלופה היוצאת, אדמונטון אוילרס של מרק מסיה, והגיעו בפעם השנייה בתולדות הקבוצה לסדרת גמר גביע סטנלי. כאן נגמר סיפור הסינדרלה, כאשר פיטסבורג פינגווינס של מריו למיה ניצחה את הנורת'סטארס בשישה משחקים, עם תבוסה של 8:0 במשחק השישי והאחרון.

ב-1992, העונה האחרונה במינסוטה, ויתרה הקבוצה על הלוגו שלה, ועברה לשחק עם לוגו חדש - כוכב ירוק מוקף בזהב ועטוף מלמעלה על ידי המילה "STARS", לוגו שנשמר לבסוף עם המעבר לדאלאס. המעבר נראה בפתח, כאשר הקבוצה הגיעה לפלייאוף האחרון שלה במינסוטה והודחה בסדרה של שבעה משחקים על ידי דטרויט רד וינגס.

1993 - ההווה: ימי דאלאס[עריכת קוד מקור | עריכה]

משחק של דאלאס סטארס באמריקן איירליינס סנטר
לוגו הסטארס מאז המעבר לדאלאס ועד 2013

לאור דלות הקהל ומצבה הכספי של הקבוצה, בנוסף לבעיות עסקיות ואישיות של הבעלים נורמן גרין, התירה ה-NHL לגרין להעביר את הקבוצה לדאלאס, תוך הבטחה לאוהדים במינסוטה שהליגה תשוב למינסוטה בהקדם (כפי שאכן קרה, כאשר מינסוטה ויילד צורפה לליגה ב-2001). הסטארס השמיטו רשמית את הקידומת "נורת'" משמם ועברו ל"ריוניון ארינה", האולם הביתי של קבוצת ה-NBA דאלאס מאבריקס.

למרות חששות ה-NHL, הקבוצה צברה במהירות פופולריות בדאלאס, הן עקב המגמה של התפשטות הפופולריות של הענף דרומה והן עקב ההצלחה המיידית של הקבוצה ועונה מצוינת שרשם מייק מודנו. כבר בעונת 1994, הראשונה בדאלאס, רשמה הקבוצה שיאי מועדון של 42 ניצחונות ו-97 נקודות בטבלה ועברה סיבוב פלייאוף מול סנט לואיס בלוז. בסיבוב השני נוצחה על ידי ונקובר קנאקס.

עונת 1995 החלה באיחור בשל סכסוך עבודה בליגה שהוביל להשבתת מגן מצד בעלי הקבוצות. בזמן ההשבתה מכר נורמן גרין את הקבוצה לאיש העסקים המקומי טום היקס. העונה החלה עם שתי עסקאות גדולות בהן הועברו מהקבוצה הקפטן שלה, מייק טינורדי, והחלוץ הוותיק ניל ברוטן. בעסקת טינורדי קיבלו הסטארס את החלוץ קווין האצ'ר, שהצטרף בקבוצה לאחיו, דריאן, מגן שהגיע שנה קודם לכן. דריאן האצ'ר מונה לקפטן במקומו של טינורדי. העונה המקוצרת הייתה רעה לסטארס, שעלו בקושי לפלייאוף עם מאזן שלילי ונוצחו בסיבוב הראשון.

בעונת 1996 החמיצו הסטארס את הפלייאוף לראשונה מאז המעבר לדאלאס, אולם יצאו מהעונה עם רכש משמעותי - החלוץ המרכזי ג'ו ניוונדייק שהגיע מקלגרי פליימס. תמורתו ויתרו הסטארס על שחקן צעיר שלא נחשב לכוכב בהתהוות, אולם בסופו של דבר התברר ככזה, ג'רום איגינלה.

החיזוק נמשך בעונת 1997 עם רכש של שני מגינים מהטובים בליגה - סרגיי זובוב ודריל סידור. עם מאמן חדש, קן היצ'קוק בעונתו הראשונה ב-NHL, סיימו הסטארס ראשונים בבית המרכזי ועלו לפלייאוף כמדורגים 2 במערב. בפלייאוף הופתעה הקבוצה על ידי אדמונטון אוילרס כבר בסיבוב הראשון.

לקראת עונת 1998 המשיכה הקבוצה להתחזק, והפעם בעמדת השוער - אד בלפור, שכבר נחשב לכוכב בליגה, הגיע כשחקן חופשי. הסטארס סיימו את העונה הרגילה במאזן הטוב ביותר בליגה בפעם הראשונה בתולדות הקבוצה, אולם בסיבוב השני של הפלייאוף - ללא ג'ו ניוונדייק הפצוע - כשלו מול האלופה, דטרויט רד וינגס.

עונה לאחר מכן זכו הסטארס לעוד חיזוק משמעותי בדמות החלוץ ברט האל. האל, בנו של כוכב שנות ה-60 בובי האל, היה חלוץ פורה ביותר שסיים שלוש עונות רצופות עם למעלה מ-70 שערים בסנט לואיס בלוז. הסטארס שלטו בליגה מתחילתה ועד סופה, סיימו את העונה הרגילה עם 51 ניצחונות ו-114 נקודות - שני שיאי מועדון - ועלו לפלייאוף בקלות. בפלייאוף הדיחו את אדמונטון אוילרס ואת סנט לואיס בלוז, ועלו לגמר החטיבתי מול קולורדו אוולאנש. הסטארס הפכו פיגור של 3:2 בסדרה וניצחו אותה ב-7 משחקים, ובכך עלו לסדרת גמר גביע סטנלי לראשונה מאז המעבר לדאלאס, שם פגשו את אלופת המזרח באפלו סייברס. עם ניצחון 4:2 בסדרה, זכו הסטארס בגביע סטנלי בפעם הראשונה, כולל תקופת מינסוטה.

בעונת 2000 המשיכו הסטארס להרשים והיו קרובים להגן על תוארם כשהגיעו בפעם השנייה ברציפות לסדרת גמר גביע סטנלי, אולם הפעם נוצחו על ידי ניו ג'רזי דווילס.

ב-2001 עזבו הסטארס את אולמם הישן, "ריוניון ארינה", ועברו לאולם חדש, אמריקן איירליינס סנטר.

בארבע העונות שלפני עונת 2005 שבוטלה בשל סכסוך עבודה ב-NHL הגיעו הסטארס לפלייאוף עוד שלוש פעמים, אולם נוצחו בסיבובים המוקדמים. אחרי העונה המבוטלת, עונת השיא של הסטארס בעשור הראשון של המאה ה-21 הייתה עונת 2008, בה הגיעו לגמר החטיבה המערבית כאשר הם מדיחים בדרך את האלופה היוצאת, אנהיים דאקס. בגמר החטיבתי נוצחו הסטארס על ידי דטרויט רד וינגס.

ב-2009 ו-2010 לא הצליחו הסטארס להגיע לפלייאוף. בסיום העונה שוחרר מהקבוצה הכוכב הוותיק מייק מודנו, שעבר לדטרויט רד וינגס, והשוער מרטי טרקו שעבר לשיקגו בלאקהוקס.

בעונת 2011 נאבקו הסטארס על המקום בפלייאוף, כאשר לקראת סיום העונה התמקד המאבק על הכרטיס האחרון לפלייאוף מהחטיבה המערבית בינם לבין האלופה היוצאת שיקגו בלאקהוקס. הפסד מול מינסוטה ויילד במשחק האחרון של העונה, משחק שניצחון בו היה מעלה את הסטארס לפלייאוף, עלה להם בהחמצת הפלייאוף זו עונה שלישית ברציפות.

בתחילת עונת 2012 הוכרזה הקבוצה כפושטת רגל, וה-NHL נטלה את הניהול בה. במכרז שיצא למכירתה של הקבוצה לבעלים חדשים הוגשה הצעה אחת בלבד, של איש העסקים הקנדי טום גליארדי, בעל רשת ענפה של מסעדות ומלונות. הרכישה אושרה על ידי ה-NHL ועל ידי בית המשפט שטיפל בתיק פשיטת הרגל של הקבוצה. עם זאת, גם בעונת 2012 המשיכה הקבוצה לצבור הפסדים כבדים.

מבחינה מקצועית חזר על עצמו סיפור העונה הקודמת כמעט במדויק - הסטארס היו במירוץ הפלייאוף עד השלבים הסופיים של העונה, והחמיצו אותו במשחקים האחרונים.

לעונה המקוצרת של 2012/13 התייצבה הקבוצה עם רכש נוצץ - החלוץ הצ'כי הוותיק יארומיר יאגר, אחד המבקיעים הגדולים בתולדות הליגה. הקבוצה גילתה חוסר יציבות, ונאבקה כדי לשרוד במאבק הפלייאוף. במהלך העונה, בסדרה של מהלכים תמוהים, ויתרה הקבוצה על כמה משחקניה המרכזיים - הקפטן ברנדן מורו, החלוץ המצטיין מייקל ריידר, ולבסוף הועבר מהקבוצה גם יארומיר יאגר, למרות שהצטיין במהלך העונה. למרות זאת, הקבוצה המשיכה להיאבק על מקום בפלייאוף עד המשחקים האחרונים של העונה, אולם לבסוף נכשלה שוב וסיימה עשירית בלבד בחטיבה המערבית. חמש העונות הרצופות בהן החמיצה הקבוצה את הפלייאוף הן שיא שלילי של המועדון, כולל ימי מינסוטה.

סגל שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-5 באפריל 2014

ג'יימי בן, קפטן הסטארס
מס' עמדה שם
4 Flag of Canada.svg מגן ברנדן דילון
6 Flag of Canada.svg מגן טרבור דיילי
10 Flag of Canada.svg חלוץ מרכזי שון הורקוף (קפטן חלופי)
11 Flag of Canada.svg חלוץ מרכזי דסטין ג'פרי
12 Flag of Canada.svg חלוץ ימני אלכס שייסון
13 Flag of Canada.svg חלוץ שמאלי ריי ויטני (קפטן חלופי)
14 Flag of Canada.svg חלוץ מרכזי ג'יימי בן (קפטן)
16 Flag of Canada.svg חלוץ שמאלי ראיין גרבט
17 Flag of Canada.svg חלוץ מרכזי ריץ' פוורלי
18 Flag of the United States.svg חלוץ מרכזי כריס מולר
20 Flag of Canada.svg חלוץ מרכזי קודי איקין
מס' עמדה שם
21 Flag of France.svg חלוץ שמאלי אנטואן רוסל
22 Flag of Canada.svg חלוץ מרכזי קולטון סוויור
23 Flag of Canada.svg מגן קווין קונוטון
24 Flag of Canada.svg מגן ג'ורדי בן
30 Flag of the United States.svg שוער טים תומס
32 Flag of Finland.svg שוער קרי להטונן
33 Flag of the United States.svg מגן אלכס גוליגוסקי
37 Flag of Sweden.svg מגן פטריק נמת
38 Flag of Canada.svg חלוץ שמאלי ורנון פידלר
43 Flag of Russia.svg חלוץ ימני ולרי ניצ'ושקין
55 Flag of Russia.svg מגן סרגיי גונצ'אר
72 Flag of the United States.svg חלוץ שמאלי אריק קול
91 Flag of Canada.svg חלוץ מרכזי טיילר סגין

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]