דטרויט רד וינגס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דטרויט רד וינגס
DetroitRedWings.png
Heb-DET.PNG

מדים (בית, חוץ)
מידע כללי
אולם ביתי
Joe Louis Arena exterior in 2007.jpg
ג'ו לואיס ארינה
(20,066 מושבים)
Flag of the United States.svg דטרויט, מישיגן, ארצות הברית
שנת ייסוד 1926
ליגה NHL
חטיבה מזרחית
בית אטלנטי
היסטוריה דטרויט קוגרס (1926 - 1930)
דטרויט פאלקונס (1930 - 1932)
דטרויט רד וינגס (1932 - ההווה)
בעלים Flag of the United States.svg מייק איליץ'
מאמן Flag of Canada.svg מייק בבקוק
תארים
אליפויות NHL‏ (11)
1936, 1937, 1943, 1950, 1952, 1954, 1955, 1997, 1998, 2002, 2008
אליפויות חטיבתיות (6)
1995, 1997, 1998, 2002, 2008, 2009
http://redwings.nhl.com

דטרויט רד וינגס (באנגלית: Detroit Red Wings) היא קבוצת הוקי קרח מקצוענית מדטרויט, מישיגן, ארצות הברית, המשחקת בליגת ה-NHL בה היא חברה בבית האטלנטי שבחטיבה המזרחית.

הקבוצה נוסדה ב-1926, והיא אחת מהקבוצות המכונות שש המקוריות (The Original Six), שש הקבוצות הקבועות שהרכיבו את הליגה בין 1942 ו-1967 והיוו את הבסיס ל-NHL המודרנית.

הרד וינגס זכו ב-11 גביעי סטנלי, האחרון בהם בעונת 2008.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

1926 - 1946: שנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דטרויט אולימפיה בדטרויט ששירת את הרד וינגס 51 שנה

באפריל 1926, תחת גל שמועות שליגה מתחרה - Western Hockey League - עומדת להיסגר (כפי שאכן קרה), החליט ה-NHL להתרחב ולהעניק זכיונות לקבוצות בניו יורק, שיקגו ודטרויט. וכך, יחד עם ניו יורק ריינג'רס ושיקגו בלאקהוקס, נוסדה גם קבוצה בדטרויט. מאחר ששחקניה באו מקבוצת ויקטוריה קוגרס מהליגה המתחרה שנסגרה, אימצה לעצמה הקבוצה החדשה את השם ונקראה דטרויט קוגרס.

הקוגרס הצטרפו לליגה בעונת 1926/27, וכיוון שבדטרויט עדיין לא היה אולם ראוי למשחק שיחקה הקבוצה את משחקיה הביתיים בעיר הסמוכה, וינדזור שבקנדה. עונה לאחר מכן עברה הקבוצה לאולם דטרויט אולימפיה בדטרויט, ומינתה למאמן את ג'ק אדמס.

ב-1929 הגיעו הקוגרס לראשונה לפלייאוף, אך נוצחו על ידי טורונטו מייפל ליפס בסיבוב הראשון. העלייה הבאה שלהם לפלייאוף ב-1932 נעשתה כבר תחת שם חדש, דטרויט פאלקונס, אותו אימצו שנתיים קודם לכן.

באותה שנה קנה את הקבוצה סוחר הדגנים ג'יימס נוריס. נוריס שיחק בצעירותו בקבוצת "מועדון ההוקי מונטריאול", שנחשבה לאחת הקבוצות הטובות בקנדה בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 שכינוייה היה "הגלגלים המכונפים". נוריס שינה את שם הקבוצה לדטרויט רד וינגס, ויצר גרסה ראשונה של לוגו הגלגל המכונף המלווה את הרד וינגס עד היום.

נוריס דרש מאדמס הצלחה מיידית, וכך אכן היה - כבר בעונה הראשונה תחת השם החדש ניצחו הרד וינגס בפעם הראשונה סדרת פלייאוף כשגברו על מונטריאול מארונס. בחצי הגמר נוצחה הקבוצה על ידי ניו יורק ריינג'רס. עונה אחת לאחר מכן כבר הגיעה הקבוצה בפעם הראשונה עד סדרת הגמר על גביע סטנלי, שם נוצחה על ידי שיקגו בלאקהוקס.

בעונת 1935/36 סיימה דטרויט ראשונה בבית האמריקאי של הליגה, ניצחה את מונטריאול מארונס בחצי הגמר ואת טורונטו מייפל ליפס בסדרת הגמר, וזכתה לראשונה בתולדותיה בגביע סטנלי. היא הגנה על תוארה בעונת 1936/37 עם ניצחון בגמר על ניו יורק ריינג'רס.

ההצלחה נמשכה עם שלוש שנים רצופות בהן הגיעה הקבוצה לסדרת הגמר על גביע סטנלי בראשית שנות ה-40. לאחר שני הפסדים ב-1941 ו-1942 - השני שבהם לאחר יתרון 3:0 בסדרת הגמר מול טורונטו מייפל ליפס - זכו הרד וינגס בגביע השלישי שלהם ב-1943 עם ניצחון 4:0 בסדרה על בוסטון ברואינס.

1946 - 1966: עידן גורדי האו[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – גורדי האו

ב-1946 הגיע לקבוצה מי שיהפוך לאחד השחקנים הגדולים בכל הזמנים, גורדי האו. האו היה מבקיע מחונן ומוסר מעולה, וכוחו הפיזי הרב ואופיו החם גרם לכך שגם לא נרתע מקטטות. יחד עם טד לינדזי וסיד אייבל נוצר בקבוצה קו התקפי קטלני שהוביל את הרד וינגס שוב לשלוש סדרות גמר רצופות וזכייה בגביע ב-1950. ההצלחה נמשכה כאשר הקבוצה שלטה בליגה בעונה הרגילה במשך השנים הבאות, ולמרות שב-1951 הופתעה על ידי מונטריאול בחצי הגמר, שבה וזכתה בגביע ב-1952 כאשר בשער עומד השוער הרוקי טרי סוצ'ק.

ב-1952 מת ג'יימס נוריס, והקבוצה עברה לידיה של בתו, מרגריט, ולאחר מכן לידיו של בנו ברוס. סיד אייבל עבר מהקבוצה, אך במקומו הגיע חלוץ מוכשר לא פחות - אלכס דלווקיו, והתפוקה ההתקפית של הקבוצה לא נפגעה. הרד וינגס זכו בעוד שני גביעי סטנלי רצופים ב-1954 ו-1955, כאשר ב-1955 הם משלימים גם שמונה עונות רצופות עם המאזן הטוב בליגה בעונה הרגילה - שיא NHL שמחזיק מעמד עד היום.

המחצית השנייה של שנות ה-50 לא האירה פנים לקבוצה. טד לינדזי והשוער הצעיר גלן הול, שהיו פעילים בנסיונות התאגדות מקצועית של שחקני ה-NHL, סולקו מהקבוצה. גם השוער טרי סוצ'ק הועבר מהקבוצה על ידי ג'ק אדמס לבוסטון, וכשאדמס התחרט וביקש להחזירו הוא נאלץ לוותר לשם כך על החלוץ הצעיר ג'ון ביוסיק, שלאחר מכן הצטיין במשך 21 עונות בבוסטון.

בשנות ה-60 חזר סיד אייבל למועדון כמאמן, והוביל את הרד וינגס לארבע סדרות גמר בין 1961 ו-1966. אך למרות סגל חזק מאד עם האו, דלווקיו, לינדזי שחזר ב-1965, סוצ'ק ולאחר מכן רוג'ר קרוזייר בשער, נוצחו הרד וינגס בכל ארבע הסדרות. ג'ק אדמס פוטר ממשרת המנכ"ל ובכך סיים 36 שנות שירות במועדון.

1967 - 1982: שנות השפל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין 1967 ו-1982 ידעה הקבוצה תקופת שפל ארוכה. בכל התקופה הזו הגיעו הרד וינגס לפלייאוף רק פעמיים, והחליפו 14 מאמנים שונים שאיש מהם לא החזיק מעמד יותר משלוש עונות. החלוץ פרנק מהובליץ' שהגיע ב-1968 ברעש גדול הועבר למונטריאול כבר ב-1970. ב-1971 פרש גורדי האו ממשחק, לאחר ששבר את שיאי ההבקעה של הליגה - שיאים שנשברו רק על ידי וויין גרצקי.

ב-15 בדצמבר 1979 שיחקו הרד וינגס את משחקם האחרון באולמם המיתולוגי, דטרויט אולימפיה. המשחק, מול קוויבק נורדיקס, הסתיים בתיקו 4:4. מה"אולימפיה" עברו הרד וינגס לאולמם הנוכחי, ג'ו לואיס ארינה.

1983 - 1993: תחילת עידן סטיב אייזרמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1983 בחרו הרד וינגס בדראפט חלוץ מרכזי קנדי צעיר, סטיב אייזרמן. אייזרמן הפך מיד לחלוץ המוביל של הקבוצה והוביל אותה כבר בעונתו הראשונה לפלייאוף, לראשונה מזה שש עונות.

ב-1987, כאשר אייזרמן היה כבר לקפטן הקבוצה ומאחורי הקווים עמד המאמן ז'ק דמר, הגיעה דטרויט לגמר החטיבתי. זו הייתה הפעם הראשונה מאז 1966 שהקבוצה הייתה בין 4 הקבוצות האחרונות בפלייאוף. בגמר החטיבתי נוצחו הרד וינגס על ידי אדמונטון אוילרס על שלל כוכביה, בהם וויין גרצקי ומרק מסיה.

בסוף שנות ה-80 ותחילת שנות ה-90 לא הצליחה הקבוצה להמשיך מעבר לסיבובי הפלייאוף המוקדמים, אולם הוכיחה בחירות נבונות ברכש השחקנים ובבחירת שחקנים צעירים בדראפט. החלוץ הסובייטי המצטיין סרגיי פיודורוב ערק לארצות הברית בחסותה של הקבוצה והצטרף אליה. המגן פול קופי, מכוכבי אדמונטון אוילרס ששלטה בליגה בשנות ה-80, הגיע לדטרויט ב-1993. בדראפט נבחרו צעירים שהוכחו ככוכבים גדולים - ויאצ'סלב קוזלוב, דארן מקארתי, ולדימיר קונסטנטינוב, ומעל כולם - כפי שהתברר מאוחר יותר - המגן השבדי ניקלאס לידסטרם.

1994 - 2004: ימי סקוטי באומן ו"החמישייה הרוסית"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות הכשלונות במחצית הראשונה של שנות ה-90 פםוטר המאמן ז'אק דמר, ובמקומו הגיע סקוטי באומן, מאמן מצליח שזכה בחמישה גביעי סטנלי עם מונטריאול בשנות ה-70 ובעוד אחד עם פיטסבורג פינגווינס ב-1992. ב-1995 הוביל באומן את הרד וינגס לסדרת גמר גביע סטנלי, לראשונה מזה 29 שנים. הרד וינגס נוצחו על ידי ניו ג'רזי דווילס.

בעונת 1995/96 קיבל הסגל המצוין שבנתה הקבוצה עוד חיזוק משמעותי. שני הכוכבים הרוסים הוותיקים שכיכבו בנבחרת ברית המועצות בשנות ה-80, החלוץ איגור לריונוב והמגן ויאצ'סלב פטיסוב, הגיעו לקבוצה. יחד עם פיודורוב, קונסטנטינוב וקוזלוב השלימו השניים את מה שכונה "החמישייה הרוסית" (The Russian Five). איתם הגיע גם השוער מייק ורנון שזכה בגביע סטנלי ב-1989 כששיחק בקלגרי פליימס. דטרויט דהרה למאזן הטוב ביותר בעונה הרגילה עם שיא NHL של 62 ניצחונות, אך נוצחה בגמר החטיבה המערבית על ידי קולורדו אוולאנש.

בעונת 1996/97 הסגל עטור הכוכבים קצר את הפירות. אחרי ניצחונות בפלייאוף על סנט לואיס בלוז, מייטי דאקס אוף אנהיים וקולורדו אוולאנש, הגיעו הרד וינגס לסדרת הגמר על גביע סטנלי בפעם השנייה בשלוש עונות. היריבה בגמר, פילדלפיה פליירס, הובסה בארבעה משחקים, והרד וינגס זכו בגביע סטנלי לראשונה מזה 42 שנה וסיימו את הבצורת הפעילה הארוכה ביותר ב-NHL באותו זמן. סקוטי באומן הפך למאמן הראשון בארבע הליגות המקצועניות העיקריות בצפון אמריקה - והיחיד עד כה - שזוכה באליפות עם שלוש קבוצות שונות.

שישה ימים אחרי הזכייה נפצע קשה המגן ולדימיר קונסטנטינוב, אחד מ"החמישייה הרוסית", בתאונת דרכים. קונסטנטינוב ספג פגיעה במוחו ונותר נכה. הרד וינגס הגנו על תוארם וזכו שוב בגביע ב-1998, כשקונסטנטינוב מורד אל הקרח בכסא גלגלים כדי להשתתף בטקס. השינוי העיקרי באותה עונה הייתה החלפתו של השוער הוותיק מייק ורנון, שהיה ה-MVP של הפלייאוף בזכייה בעונה הקודמת, בשוער המחליף הצעיר כריס אוזגוד. אוזגוד הגן על שער הרד וינגס בחלק המסיים של העונה הרגילה ובכל הפלייאוף. הקפטן, סטיב אייזרמן, נבחר ל-MVP של הפלייאוף וזכה בגביע קון סמיית'.

דטרויט הגיעה לעונת 1998/99 כמועמדת ברורה לזכות בגביע שלישי ברציפות אחרי ששימרה כמעט את כל הסגל עטור הכוכבים שלה, וצירפה במהלך העונה את המגן המצטיין כריס צ'ליוס, אולם הופתעה בסיבוב השני של הפלייאוף על ידי קולורדו אוולאנש.

הרד וינגס המשיכו להרשים בפתיחת המאה ה-21, כאשר לפני עונת 2001/02 הגיע לקבוצה השוער הטוב ב-NHL באותו זמן ואחד השוערים הגדולים בכל הזמנים, דומיניק האשק. האשק זכה במספר גביעי וזינה כשוער הטוב של העונה לאורך מספר עונות בבאפלו סייברס, ובחר להגיע לדטרויט במטרה לזכות לראשונה בגביע סטנלי. איתו הגיעו לקבוצה שלושה חלוצים מצטיינים - לוק רוביטאי, ברט האל ופאבל דציוק. הרכש הצליח, ודטרויט זכתה שוב בגביע סטנלי עם ניצחון בסדרת הגמר על קרוליינה הוריקנס. בתום העונה הודיע דומיניק האשק על פרישתו. גם המאמן סקוטי באומן הודיע על פרישה כאשר במאזנו תשעה גביעי סטנלי עם שלוש קבוצות שונות, וכמות הניצחונות הגדולה ביותר כמאמן בהיסטוריה של ה-NHL (שיא בו הוא מחזיק עד היום).

הרד וינגס המשיכו להצליח בעונה הרגילה גם בשנים הבאות, כאשר עוזר המאמן דייב לואיס קודם לעמדת המאמן עם פרישתו של באומן, והשוער הוותיק קרטיס ג'וזף הוחתם על חוזה עתק כדי למלא את מקומו של דומיניק האשק. גם הכשרון השבדי המבטיח, הנריק זטרברג, הוחתם. לעומת ההצלחות בעונה הרגילה, נוצחו הרד וינגס בסיבובים הראשונים בפלייאוף. האשק אמנם חזר במפתיע מפרישתו לקראת עונת 2003/04, אולם נפצע בשלב מוקדם וסיים את דרכו ברד וינגס.

2005 - 2012: סוף עידן ניקלאס לידסטרם[עריכת קוד מקור | עריכה]

דטרויט רד וינגס זוכה בגביע סטנלי 2008
ניקלאס לידסטרם, קפטן הרד וינגס מעונת 2006/07 עד עונת 2011/12

עונת 2004/05 בוטלה כולה בשל סכסוך עבודה בליגה. לקראת עונת 2005/06 הגיע לעמדת המאמן מייק בבקוק, שאימן קודם לכן את אנהיים. במהלך העונה אירע מקרה טראגי נוסף בקבוצה, כאשר המגן ייז'י פישר סבל מדום לב בעודו יושב על הספסל תוך כדי משחק. פישר ניצל ממוות, אולם נאלץ לפרוש ממשחק. הקבוצה סיימה את העונה במאזן בטוב בליגה, אולם שוב נכשלה בסיבוב השני של הפלייאוף.

לקראת עונת 2006/07 שב דומיניק האשק לשער הקבוצה, ולעומת זאת הקפטן הוותיק סטיב אייזרמן הודיע על פרישה ממשחק בגיל 41 לאחר 23 עונות, כולן ברד וינגס. ניקלאס לידסטרם, שכבר ביסס את עצמו כאחד המגינים הטובים בליגה, נבחר לקפטן במקומו. הקבוצה המשיכה להצליח בעונה הרגילה, הגיעה לפלייאוף כמדורגת ראשונה במערב, אולם נוצחה בגמר החטיבה המערבית על ידי אנהיים דאקס.

בעונת 2007/08 הגיעה שוב הקבוצה בקלות לפלייאוף. לאור יכולת חלשה של דומיניק האשק, נקרא שוב אל השער כריס אוזגוד, שעזב את הקבוצה בתחילת העשור וחזר אליה ב-2005. כמו ב-1998, קם אוזגוד מהספסל, השתלט על עמדת השוער הראשון, והוביל את הרד וינגס לזכייה בגביע סטנלי עם ניצחון בגמר על פיטסבורג פינגווינס. ניקלאס לידסטרם הפך לקפטן האירופי הראשון שמניף את גביע סטנלי.

הרד וינגס נראו כמועמדים לשמור על התואר ב-2008/09 כשעלו לגמר גביע סטנלי עם יתרון ביתיות, שוב מול פיטסבורג פינגווינס וכוכבה הצעיר סידני קרוסבי, אולם הפינגווינס ניצחו בדטרויט במשחק השביעי והמכריע וזכו בגביע.

הרד וינגס עלו לפלייאוף גם בעונות שלאחר מכן. הם הודחו בסיבובים הראשונים, אך שמרו על הרצף המרשים של עונות רצופות בפלייאוף.

עם סיום עונת 2011/12 תם עידן בקבוצה, כאשר ניקלאס לידסטרם הודיע על פרישתו ממשחק פעיל. הנריק זטרברג מונה לקפטן במקומו.

2012 - ההווה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעונת 2012/13 הצליחה הקבוצה בקושי רב להמשיך את רצף העליות לפלייאוף ולהעמידו על 22 שנות פלייאוף רצופות. זהו הרצף הפעיל הארוך ביותר של עליות לפלייאוף בכל ארבע הליגות העיקריות בצפון אמריקה.

בפלייאוף עצמו הודחה הקבוצה בסיבוב השני בסדרה ארוכה מול שיקגו בלאקהוקס, שהוכרעה בהארכה במשחק השביעי והמכריע.

עם סיום העונה, לאחר נסיונות רבים לעבור לחטיבה המזרחית בשל מיקומה הגאוגרפי של הקבוצה, הועברה הקבוצה לחטיבה המזרחית אל הבית האטלנטי בתצורתו החדשה במסגרת ארגון מחדש של בתי הליגה.

גם בעונת 2013/14 התקשתה הקבוצה, אך לבסוף הצליחה להעפיל פלייאוף ולהעלות בעוד שנה את רצף ההגעות לפלייאוף. בפלייאוף לא היוו הרד וינגס יריבה לבוסטון ברואינס העדיפה, והודחו בחמישה משחקים.

מסורת אוהדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקרב אוהדי הרד וינגס קיימת מסורת לפיה לפני משחקי פלייאוף בג'ו לואיס ארינה מושלכים תמנונים אל זירת הקרח.

המסורת החלה ב-1952, כאשר בעל שוק דגים מקומי השליך תמנון אל זירת הקרח בדטרויט אולימפיה. שמונת הזרועות של התמנון אמורות היו לסמל את מספר הניצחונות שנדרשו בפלייאוף באותה תקופה כדי לזכות בגביע סטנלי. הרד וינגס אכן זכו בגביע כשהם מנצחים את שמונת המשחקים הדרושים בשתי הסדרות, ולא מפסידים ולו משחק אחד.

מאז ניסתה ה-NHL להפסיק את המנהג בהזדמנויות שונות, ללא הועיל.

יריבויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאחת משש הקבוצות הוותיקות בליגה, המכונות "שש המקוריות", יש לדטרויט יריבות מסורתית עם חמש "המקוריות" האחרות. בשנים הרבות בהן היו הרד וינגס שייכים לחטיבה המערבית, היחידה מבין החמש שנמצאה יחד איתם בחטיבה המערבית הייתה שיקגו בלאקהוקס. כתוצאה מכך דטרויט נפגשה עם שיקגו יותר פעמים בשנה מאשר עם ארבע האחרות במהלך השנים, וגם פגשה אותה לעתים תכופות יותר בפלייאוף. לכן היריבות עם שיקגו הפכה למשמעותית ביותר מבין היריבויות המסורתיות.

בשנות ה-90 פיתחה דטרויט יריבות עזה עם קולורדו אוולאנש. השתיים נפגשו מספר פעמים בפלייאוף מאז שהאוולאנש עברו לדנבר מקוויבק. ב-1996 ניצחה קולורדו את דטרויט בגמר המערב בדרך לזכייה בגביע סטנלי. שנה לאחר מכן גמלה לה דטרויט באותה מטבע בדרך לזכייה בגביע סטנלי משלה, כאשר במשחק בין שתי הקבוצות באותה עונה אירע אירוע נדיר של קטטה בין שני השוערים - מייק ורנון מזה ופטריק רואה, שוער קולורדו, מזה. דטרויט ניצחה את קולורדו בפלייאוף גם ב-1998, ב-2002 וב-2008, ואילו קולורדו ניצחה בסדרה ב-2001.

סגל שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנריק זטרברג, קפטן הרד וינגס

נכון ל-29 במרץ 2014

מס' עמדה שם
2 Flag of Canada.svg מגן ברנדן סמית
4 Flag of the Czech Republic.svg מגן יקוב קינדל
8 Flag of the United States.svg חלוץ מרכזי ג'סטין עבדלקאדר
11 Flag of Sweden.svg חלוץ ימני דניאל אלפרדסון
13 Flag of Russia.svg חלוץ מרכזי פאבל דציוק (קפטן חלופי)
14 Flag of Sweden.svg חלוץ ימני גוסטב ניקוויסט
15 Flag of Canada.svg חלוץ מרכזי ריילי שייהאן
17 Flag of the United States.svg חלוץ מרכזי דייויד לגואנד
18 Flag of Sweden.svg חלוץ מרכזי יואקים אנדרסון
20 Flag of the United States.svg חלוץ שמאלי דרו מילר
21 Flag of Slovakia.svg חלוץ שמאלי תומש טטאר
22 Flag of Canada.svg חלוץ ימני ג'ורדין טוטו
23 Flag of the United States.svg מגן בראיין לשוף
מס' עמדה שם
26 Flag of Slovakia.svg חלוץ ימני תומש יורקו
27 Flag of Canada.svg מגן קייל קווינסי
35 Flag of the United States.svg שוער ג'ימי האוורד
37 Flag of Sweden.svg חלוץ ימני מיקאל סמואלסון
40 Flag of Sweden.svg חלוץ שמאלי הנריק זטרברג (קפטן)
41 Flag of the United States.svg חלוץ מרכזי לוק גלנדנינג
43 Flag of Canada.svg חלוץ מרכזי דארן הלם
44 Flag of Canada.svg חלוץ ימני טוד ברטוזי
50 Flag of Sweden.svg שוער יונאס גוסטפסון
52 Flag of Sweden.svg מגן יונתן אריקסון
55 Flag of Sweden.svg מגן ניקלאס קרונוואל (קפטן חלופי)
65 Flag of the United States.svg מגן דני דקייזר
71 Flag of Canada.svg חלוץ ימני דניאל קלירי
90 Flag of Canada.svg חלוץ מרכזי סטיבן וייס
93 Flag of Sweden.svg חלוץ שמאלי יוהאן פרנזן

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]