תומאס אקווינס
| תומאס אקווינס | |
|---|---|
 |
|
| תאריך לידה | 1225 |
| תאריך פטירה | 7 במרץ 1274 |
| זרם | סכולסטיקה |
| תחומי עניין | תאולוגיה, לוגיקה, מטאפיזיקה, תורת ההכרה, אתיקה, מדע המדינה |
| הושפע מ | אריסטו, בואתיוס, אנסלם מקנטרברי, אבן רושד, הרמב"ם |
| השפיע על | ג'ון דנס סקוטוס, דנטה אליגיירי, גוטפריד וילהלם לייבניץ, ק.ס.לואיס, איין ראנד, ג'יימס ג'ויס |
| התאולוגיה הנוצרית | |
|
|
|
| פורטל נצרות | |
| מושגים בנצרות | |
|
האלוהות
השילוש הקדוש · האל האב · ישו · רוח הקודש האדם והאל
החטא הקדמון · כפרה · פלאגיאניזם תאולוגים חשובים
טרטוליאנוס · אוריגנס · פוליקרפוס |
|
תומאס אקווינס (באיטלקית: Tommaso d'Aquino, בלטינית Thomas Aquinas) (נולד באיטליה בשנת 1225 ומת שם ב-7 במרץ 1274), נחשב כפילוסוף הנוצרי החשוב ביותר בסוף תקופת פילוסופית ימי הביניים. עבודותיו המפורסמות ביותר הן שני חיבורים גדולים שנכתבו עבור תלמידים: מכלול נגד הגויים (Summa Contra Gentiles) ומכלול התאולוגיה (Summa Thelogiae).
נולד ליד מונטה קאסינו שבאיטליה, בנו של הרוזן מאקווינו. את לימודיו עשה בבית הספר של המנזר הבנדיקטיני במונטה קאסינו ועבר ללמוד באוניברסיטה של נאפולי, שם גילה את כתבי אריסטו. בשנים 1259 - 1268, למד באוניברסיטת פאפל קוריה שבאיטליה, אז החל לכתוב את פירושיו לספריו של אריסטו: פיזיקה, מטפיזיקה, אתיקה ופוליטיקה, ולעבוד על יצירה משל עצמו, "מכלול התאולוגיה" (1242). מאיטליה עבר לפריז, שם לימד ועבד על חיבורו "אחדות האינטלקט", אשר צידד בזכות האינדווידואליזם של החשיבה והאישיות. אחר כך חזר לאוניברסיטה של נאפולי וחי בה עד יום מותו.
בילה פרק זמן ניכר גם בפירנצה, שם השפיע מאוד על המשורר האיטלקי דאנטה.
התמקד בהגדרות הפילוסופיות של אריסטו. הוא מיתן אותן ויצק לתוכן מידות של אמונה, תקווה וצדקה. מבחינה פילוסופית, תמך אקווינס בגישה של שילוב הרמוני בין אמונה לשכל. כממשיך דרכו הפילוסופית של אריסטו, באמונתו לפיה "הצורה" נותנת לחומר את "ישותו", הוא אף הרחיק לכת וסבר שאלוהים הוא התמצית הקיימת במדרג הצורות כולן. הוא התייחס לרצון חופשי כאל שורש האתיקה, כשהוא מציין שבני האדם הם חופשיים ביחס לאמצעים אבל לא ביחס למטרה ולכן רצון חופשי הוא רק אמצעי להשגת המטרה. אקווינס האמין כי כוחות שמימיים וכוחות טבע אינם סותרים אלה את אלה, כי אם פועלים בצורה הרמונית זה לצד זה. בספרו "שמות שמימיים", כתב כי "אלוהים מוכר באמצעות כל הדברים, ועם זאת הוא אינו חלק מכל הדברים. אלוהים נודע דרך הידע, ודרך הבערות היא העדר החכמה."
אחת מתרומות היותר משמעותיות לדרך החשיבה המערבית, הייתה אמונתו כי להתפתחות הציוויליזציה האנושית יש משמעות אמיתית, וכי לחיים רוחניים ואינטלקטואליים יש ערך רב, במיוחד בהקשר הזה. דברי הוקרה ושבח, להם זכה אקווינס, נאמרו במאה השבע עשרה על ידי הפילוסוף הצרפתי המהולל רנה דקארט, אשר ערך בחינה מדוקדקת של חשיבה תאולוגית וגילה כי אקווינס חזה ואף נתן מענה לחלק מן הטיעונים של רעיונותיו.
אקווינס היה בין הפילוסופים התאולוגיים המקובלים ביותר בזמנו ונחשב מהגדולים שבמסדר הדומיניקנים. אקווינס היה מורה באוניברסיטה וחי את חייו בקהילות של נזירים.
בתקופתו אקווינס היה הוגה פורה במיוחד וכתב תוצרת של כ-8 מיליון מילים (לשם השוואה, אריסטו כתב כמיליון מילים). ייחוד הכתיבה של אקווינס נובע מהצורה שבה הוא מוכיח את טענותיו. בפתח כל דוקטרינה, אקווינס פותח בהצגת שלושה טיעונים חזקים במיוחד נגד מה שהוא עתיד לגרוס. אקווינס מפרק כל אחד מהטיעונים למשפטי משנה ומפריך אותם זה אחר זה. שיטה זו מחמירה ביותר עם הפילוסוף ונותנת להגותו תיקוף חזק ביותר. משמעת מסוג זה מלמדת את הקוראים שלא לקבל דברים כמובנים מאליהם - דבר שהיה משמעותי ביותר בעיני אקווינס.
עבודתו של אקווינס הייתה בעיקר תאולוגית. מטרתו כפילוסוף הייתה להגיע להבנה טובה ככל האפשר של טבעו האמיתי של העולם ושל המחשבה על ידי טיעוני היגיון בלבד וללא תלות בדת ולבסוף להוכיח שההיגיון מסתדר עם האמונה הנוצרית.
בחיבורו מכלול נגד הגויים פונה אקווינס למתנגדי הנצרות. הוא נותן נימוקים לוגיים רבים ומגוונים לקיום האלוהים ולצדקת הדת הנוצרית. הטיעונים שאקווינס מעלה כאן נקראים טיעונים קוסמולוגיים משום שמקורם בהלך הקוסמוס והטבע. נימוקים אלה מתבססים על תופעות מדעיות ביום-יום כמו תנועת הירח או חוק שימור המהירות (דבר שלימים תוקן לחוק שימור האנרגיה). טיעונים אלו מסתמכים על כך שהטבע פועל בצורה מסוימת משום שחלים עליו חוקים מסוימים, ואלו, נקבעו מלכתכילה ואף נאכפים בימינו על ידי הבורא.
לעומת זאת, בעבודתו מכלול התאולוגיה, פונה אקווינס למאמינים בנצרות בשני מישורים. בראשון הוא מוכיח להם צידקת הכתוב במקורות הנוצרים על ידי אמיתות מהטבע. בשני הוא מפרש את המקרא הנוצרי ומפיח בכתוב משמעויות עמוקות בקשר לנושאים מגוונים ביותר בחיינו כמו מהו צדק, מהי הבחירה החופשית והאם יש מלחמות צודקות.
מלבד היותו פילוסוף ותאולוג, תומאס אקווינס נחשב לקדוש באמונה הקתולית. לקראת סוף המאה ה-19, האפיפיור לאו השלושה עשר קרא קול קורא להוקירו כקדוש כדי לנסות וליישב את האמונה הקתולית עם הגילויים המדעיים החדשים. אקווינס הפך להיות מבין הפילוסופים הקתולים החשובים ביותר אי-פעם אם לא החשוב שבהם.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- איתן גוטמן, אוגוסטינוס מול תומאס אקווינס
