תומאס אקווינס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תומאס אקווינס
Carlo Crivelli 007.jpg
תאריך לידה 1225
תאריך פטירה 7 במרץ 1274 (בגיל 48 בערך)
זרם סכולסטיקה
תחומי עניין תאולוגיה, לוגיקה, מטאפיזיקה, תורת ההכרה, אתיקה, מדע המדינה
הושפע מ אריסטו, בואתיוס, אנסלם מקנטרברי, אבן רושד, הרמב"ם
השפיע על ג'ון דנס סקוטוס, דנטה אליגיירי, גוטפריד וילהלם לייבניץ, ק.ס.לואיס, איין ראנד, ג'יימס ג'ויס
תאולוגיה נוצרית
תומאס מאקווינס, מחשובי התאולוגים הנוצריים
פורטל נצרות
מושגים בנצרות

תומאס אקווינסאיטלקית: Tommaso d'Aquino'; בלטינית Thomas Aquinas) (נולד באיטליה בשנת 1225 ומת שם ב-7 במרץ 1274), תאולוג ונזיר דומיניקני הנחשב כפילוסוף הנוצרי החשוב ביותר בסוף תקופת פילוסופית ימי הביניים. אקווינס היה בין הפילוסופים התאולוגיים המקובלים ביותר בזמנו ונחשב מהגדולים שבמסדר הדומיניקנים. היה מורה באוניברסיטה וחי את חייו בקהילות של נזירים. עבודותיו המפורסמות ביותר הן שני חיבורים גדולים שנכתבו עבור תלמידים: מכלול נגד הגויים (Summa Contra Gentiles) ומכלול התאולוגיה (Summa Thelogiae).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד ליד מונטה קאסינו שבאיטליה, בנו של הרוזן מאקווינו. את לימודיו עשה בבית הספר של המנזר הבנדיקטיני במונטה קאסינו ועבר ללמוד באוניברסיטה של נאפולי, שם גילה את כתבי אריסטו. בשנים 1259 - 1268, למד באוניברסיטת פאפל קוריה שבאיטליה, אז החל לכתוב את פירושיו לספריו של אריסטו: פיזיקה, מטפיזיקה, אתיקה ופוליטיקה, ולעבוד על יצירה משל עצמו, "מכלול התאולוגיה" (1242). מאיטליה עבר לפריז, שם לימד ועבד על חיבורו "אחדות האינטלקט", אשר צידד בזכות האינדווידואליזם של החשיבה והאישיות. בילה פרק זמן ניכר גם בפירנצה, שם השפיע מאוד על המשורר האיטלקי דאנטה. לקראת סוף ימיו, חזר לאוניברסיטה של נאפולי וחי בה עד יום מותו.

הגותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

התמקד בהגדרות הפילוסופיות של אריסטו. הוא מיתן אותן ויצק לתוכן מידות של אמונה, תקווה וצדקה. מבחינה פילוסופית, תמך אקווינס בגישה של שילוב הרמוני בין אמונה לשכל. כממשיך דרכו הפילוסופית של אריסטו, באמונתו לפיה "הצורה" נותנת לחומר את "ישותו", הוא אף הרחיק לכת וסבר שאלוהים הוא התמצית הקיימת במדרג הצורות כולן. הוא התייחס לרצון חופשי כאל שורש האתיקה, כשהוא מציין שבני האדם הם חופשיים ביחס לאמצעים אבל לא ביחס למטרה ולכן רצון חופשי הוא רק אמצעי להשגת המטרה. אקווינס האמין כי כוחות שמימיים וכוחות טבע אינם סותרים אלה את אלה, כי אם פועלים בצורה הרמונית זה לצד זה. בספרו "שמות שמימיים", כתב כי "אלוהים מוכר באמצעות כל הדברים, ועם זאת הוא אינו חלק מכל הדברים. אלוהים נודע דרך הידע, ודרך הבערות היא העדר החכמה."

אחת מתרומותיו היותר משמעותיות לדרך החשיבה המערבית, הייתה אמונתו כי להתפתחות הציוויליזציה האנושית יש משמעות אמיתית, וכי לחיים רוחניים ואינטלקטואליים יש ערך רב, במיוחד בהקשר הזה.

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אקווינס נחשב בתקופתו להוגה פורה במיוחד ופרסם במהלך חייו כ-8 מיליון מילים (לשם השוואה, אריסטו כתב כמיליון מילים). ייחוד הכתיבה של אקווינס נובע מהצורה שבה הוא מוכיח את טענותיו. בפתח כל דוקטרינה, אקווינס פותח בהצגת שלושה טיעונים חזקים במיוחד נגד מה שהוא עתיד לגרוס. אקווינס מפרק כל אחד מהטיעונים למשפטי משנה ומפריך אותם זה אחר זה. שיטה זו מחמירה ביותר עם הפילוסוף ונותנת להגותו תיקוף חזק ביותר. משמעת מסוג זה מלמדת את הקוראים שלא לקבל דברים כמובנים מאליהם - דבר שהיה משמעותי ביותר בעיני אקווינס.

עבודתו של אקווינס הייתה בעיקר תאולוגית. מטרתו כפילוסוף הייתה להגיע להבנה טובה ככל האפשר של טבעו האמיתי של העולם ושל המחשבה על ידי טיעוני היגיון בלבד וללא תלות בדת ולבסוף להוכיח שההיגיון מסתדר עם האמונה הנוצרית.

בחיבורו מכלול נגד הגויים פונה אקווינס למתנגדי הנצרות. הוא נותן נימוקים לוגיים רבים ומגוונים לקיום האלוהים ולצדקת הדת הנוצרית. הטיעונים שאקווינס מעלה כאן נקראים טיעונים קוסמולוגיים משום שמקורם בהלך הקוסמוס והטבע. נימוקים אלה מתבססים על תופעות מדעיות ביום-יום כמו תנועת הירח או חוק שימור המהירות (דבר שלימים תוקן לחוק שימור האנרגיה). טיעונים אלו מסתמכים על כך שהטבע פועל בצורה מסוימת משום שחלים עליו חוקים מסוימים, ואלו, נקבעו מלכתחילה ואף נאכפים בימינו על ידי הבורא.

לעומת זאת, בעבודתו מכלול התאולוגיה, פונה אקווינס למאמינים בנצרות בשני מישורים. בראשון הוא מוכיח להם צדקת הכתוב במקורות הנוצריים על ידי אמיתות מהטבע. בשני הוא מפרש את התנ"ך ואת הברית החדשה ומפיח בכתוב משמעויות עמוקות בקשר לשלל נושאים, כגון- צדק, בחירה חופשית והאם יש מלחמות צודקות.

דמותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מלבד היותו פילוסוף ותאולוג, נחשב תומאס אקווינס ל"קדוש" באמונה הקתולית. לקראת סוף המאה ה-19, האפיפיור לאו השלושה עשר הוציא קול קורא להוקירו כקדוש כדי לנסות וליישב את האמונה הקתולית עם הגילויים המדעיים החדשים. אקווינס נחשב כיום לאחד הפילוסופים הקתולים החשובים ביותר אי-פעם אם לא החשוב שבהם.

דברי הוקרה ושבח, להם זכה אקווינס, נאמרו במאה השבע עשרה על ידי הפילוסוף הצרפתי רנה דקארט, אשר ערך בחינה מדוקדקת של חשיבה תאולוגית וגילה כי אקווינס חזה ואף נתן מענה לחלק מן הטיעונים של רעיונותיו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אביטל וולמן, אהבת אלוהים: אהבה נוצרית, תאולוגיה ופילוסופיה במשנתו של תומאס אקווינס, רסלינג
  • שלמה אבינרי, רשות הרבים: שיחות על מחשבה מדינית, הוצאת ספרית הפועלים, 1966

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרו בעברית


פילוסופיה
P philosophy1.png
אישים בולטים
פילוסופים של העת העתיקה לאו דזהקונפוציוסתאלספיתגורסהרקליטוסמו דזהבודההפרמנידספרוטגורסדמוקריטוססוקרטסאפלטוןאריסטוזנון מקיטיוןטימון מפליוספירון מאליספלוטינוסשון דזהקונדה-קונדה
פילוסופים של ימי הביניים אוגוסטינוסג'ון דנס סקוטוסאבן סינאג'ו שירמב"םתומאס אקווינסויליאם איש אוקאםניקולו מקיאווליתומאס הובספרנסיס בייקון
פילוסופים מודרניים רנה דקארטברוך שפינוזהגוטפריד לייבניץג'ון לוקג'ורג' ברקלידייוויד יוםז'אן-ז'אק רוסועמנואל קאנטג'רמי בנת'םגיאורג הגלג'ון סטיוארט מילארתור שופנהאוארסרן קירקגורקרל מרקספרידריך ניטשה
פילוסופים בני זמננו גוטלוב פרגהג'ון דיואיאדמונד הוסרלמרטין היידגרברטראנד ראסלרודולף קרנפלודוויג ויטגנשטייןקרל המפלז'אן-פול סארטרוילארד ואן אורמאן קווייןג'ון רולסיורגן האברמאסמישל פוקוגסטון בשלארד
פורטל פילוסופיה