האימפריה הקולוניאלית הגרמנית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
האימפריה הקולוניאלית הגרמנית

האימפריה הקולוניאלית הגרמנית הייתה אימפריה קולוניאלית שנוצרה בשלהי המאה ה-19 בעת כינונה של האימפריה הגרמנית. היו ניסיונות קולוניאלים קודמים של נסיכויות גרמניה, אך המאמצים הקולוניאלים של גרמניה האימפריאלית החלו רק ב-1883. סופה של האימפריה הקולוניאלית הגרמנית היה בחתימת חוזה ורסאי בשנת 1919, שסיים את מלחמת העולם הראשונה.


היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאה ה-16 עד המאה ה-18[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוד בתקופת האימפריה הרומית הקדושה היו ניסיונות קולוניאליים בודדים, למשל, משפחות מאאוגסבורג ניסו בין השנים 1528 ל-1556 להקים קולוניה באזור ונצואלה של ימינו.

לאחר החתימה על שלום וסטפליה ב-1648 הוקמו קולוניות בידי מספר מדינות גרמניות. אך אף אחת מהמדינות הגרמניות לא יכלה להתחרות במעצמות הקולוניאליות האחרות, והקולוניות הגרמניות המוקדמות היו קצרות בשנים.

חברת אפריקה הברנדנבורגית (גרמנית: Brandenburgisch-Afrikanische Kompanie) שהייתה בבעלותה של מרקיזות ברנדנבורג, ומאוחר יותר בבעלותה של ממלכת פרוסיה, הקימה קולוניה על האי ארגן שמול חופיה האטלנטיים של מאוריטניה ב-5 באוקטובר 1685. הקולוניה עברה לשלטון צרפתי ב-7 במרץ 1721. גם לברנדנבורג-פרוסיה היו קולוניות לאורך חוף הזהב הפרוסי, שמאוחר יותר מוזג עם חוף הזהב ההולנדי, באזור גאנה המודרנית, ועל האי סנט תומאס. דוכסות קורלנד וסמיגליה הקימה קולוניות על האי טובגו ועל האי סנט אנדרו.

האימפריה הגרמנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצד אחד, גרמניה ערב איחודה בהנהגתה של פרוסיה ב-1871 הצטרפה באיחור למירוץ האימפריאלי להשגת קולוניות מעבר לים - תהליך שנקרא "מקום בשמש" (גרמנית: Platz an der Sonne). לפני 1870 היו המדינות הגרמניות נפרדות מבחינה פוליטית ובעלות מטרות שונות. משטר החוץ הגרמני עד לתקופתו של אוטו פון ביסמרק התמקד בפתרון "השאלה הגרמנית" באירופה ובהגנה על האינטרסים הגרמנים ביבשת.

מצד שני, לגרמנים הייתה מסורת של סחר חוץ ימי עוד מתקופתה של ברית ערי הנזה וכן התקיימה הגירה גרמנית (מזרחה לכיוון רוסיה ורומניה, הגירה מסוימת הייתה גם מערבה לכיוון צפון אמריקה); המסיונרים והסוחרים מצפון גרמניה הראו עניין באדמות ובשוכנים בהם מעבר לים. האימפריאליזם הגרמני כלל בתוכו גם את "המרוץ לאפריקה", שבמהלכו התחרתה גרמניה בשאר המעצמות האירופאיות בכיבוש שאר הטריטוריות ביבשת.

לאחר איחוד גרמניה במאה ה-19, גרמנים רבים ראו בקניין קולוניאלי סממן אמיתי להשגת עצמאותם, והדרישה לקולוניות יוקרתיות הלכה והתגברה.

העולם שמחוץ לאירופה היה כבר מחולק באותו זמן בין שאר המעצמות האירופאיות; היו אף אזורים בהם הנטייה הפכה לדה-קולוניאליסטית, במיוחד ביבשת אמריקה, דבר שעודד את המהפכה האמריקאית, המהפכה הצרפתית, והמלחמות הנפולאוניות.

כשאנשי ההררו של דרום-מערב אפריקה הגרמנית (כיום נמיביה) פתחו במרד ב-1904, הם הובסו בידי הכוחות הגרמנים; עשרות אלפי ילידים נהרגו ברצח העם של ההררו והנאמה שבוצע בהם לאחר המהפכה.

ההצלחה המוגבלת של הקולוניאליזם הגרמני הובילה להתרכזותה של גרמניה במרכז ומזרח אירופה עם תוכנית מרכז-אירופה.

ניצחונן של מדינות ההסכמה במלחמת העולם הראשונה גרם להתמוטטה של האימפריה הקולוניאלית הגרמנית ולחלוקתה בין המנצחות.

יפן קיבלה את איי קרוליין ואת איי מריאנה, צרפת קיבלה את קמרון, בלגיה קיבלה חלק קטן של מזרח אפריקה הגרמנית, והממלכה המאוחדת את שאר האימפריה, גינאה החדשה הגרמנית, נמיביה, טנגניקה וסמואה, טוגולנד חולקה בין צרפת ובריטניה.

רשימת הקולוניות הגרמניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקולוניות הגרמניות באפריקה בשחור
שטחים בשליטת גרמני באוקיינוס השקט: גינאה החדשה הגרמנית (חום), המאחזים הגרמניים באוקיינוס השקט (ורוד), סמואה הגרמנית (אדום)

אפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האוקיינוס השקט[עריכת קוד מקור | עריכה]

סין[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


אימפריות קולוניאליות
Flag of Italy (1861-1946).svg האימפריה האיטלקית Flag of the United States.svg האימפריה האמריקנית אתיופיה (1897) האימפריה האתיופית Flag of Belgium (civil).svg האימפריה הבלגית
Flag of the United Kingdom.svg האימפריה הבריטית Flag of the German Empire.svg האימפריה הגרמנית Flag of Denmark.svg האימפריה הדנית Prinsenvlag.svg האימפריה ההולנדית
Flag of Japan.svg האימפריה היפנית Flag of Cross of Burgundy.svg האימפריה הספרדית Flag Portugal (1707).svg האימפריה הפורטוגזית Flag of France.svg האימפריה הצרפתית
Romanov Flag.svg האימפריה הרוסית Flag of Sweden.svg האימפריה השבדית