בורסקאות

עבודות בורסקאות בפס, מרוקו

בורסקאות הוא מקצוע בענף עיבוד העור. עיבוד עור ובורסקאות הם מן העיסוקים העתיקים ביותר שידועים בתולדות האנושות.

הבורסקאים מעבדים עור של חיה כך שלא ירקב, בדרך כלל תוך שימוש בטאנין, תרכובת חומצתית אשר מונעת הירקבות העור (ואף מעניקה צבע לעור). למעשה, המילה לחומר טאנין נובעת משם הפעולה בלטינית של ימי הביניים (ובצרפתית עתיקה): שימוש בקליפת עץ האלון (שבו יש טאנין). מקור המילה בעברית הוא מארמית; והצמח אוג הבורסקאים (המכיל טאנין) מעיד כי גם בעברית קיים הקשר בין המקצוע והחומרים בהם מעשה שימוש.

תהליך הבורסקאות משנה את מבנה החלבון של העור, כך שהוא לעולם לא ישוב להיות עור גולמי (שהוא בהיר יותר). במקרה של עיבוד עור לעור-גולמי אין צורך בטאנין (אלא רק בהסרת הבשר והשיער; וייבושו). תוך כדי הסרת השיער/פרווה, מנוקה גם סיבית העור ובכך ניתן בקלות רבה יותר להחדיר טאנין. הבורסקאות מונעת גם התנפחות בשל חשיפה למים ומגדילה את יכולת העור לשרוד חשיפה לחום או רטיבות.

בשל הריחות הלא-נעימים הכרוכים בעבודת הבורסקאי, היא נחשבה לעבודה של בני המעמדות הנמוכים; ולעבודת כפיים קשה. בשל מעמדם הנחות של היהודים במדינות רבות בגולה, הייתה הבורסקאות מקצוע "יהודי" טיפוסי באזורים רבים. בהלכה נפסק כי אישה מורשית לתבוע גט מבעלה בשל ריח הבורסקאות: "אלו שכופין אותן להוציא - מוכה שחין, ובעל פוליפוס, והמקמץ, והצורף נחושת, והבורסי". כמו כן, פסקו התנאים שיש להרחיק את מקום הבורסקאות מהעיר מרחק חמישים אמה, ובכיוון שממנו לא תנשוב הרוח ותביא עמה את הריח הרע. כיום, מדינת ישראל אוסרת בחוקיה העסקת ילדים ובני נוער בענף הבורסקאות, בשל החשיפה לחומרים מסוכנים (ראו חוק עבודת הנוער: "תקנות עבודת הנוער").

עיבוד צמחי

עיבוד צמחי (Vegetable tanning) הוא שיטת העיבוד הקדומה ביותר לעור.

העור מעובד בתערובת קומפוסט על בסיס צמחי (מכילה בעיקר טאנין), למשך 6 חודשים. העור הצמחי הוא היקר ביותר והפחות נפוץ מכולם. העיבוד הצמחי משמר את תכונותיו ה"נושמות" של העור גם לאחר העיבוד. בזכות זה ניתן לעצבו על ידי ריכוכו בתמהיל דבק על בסיס מים, שתפקידו לייצב את העור ולמנוע את ריכוכו אם יירטב לאחר מכן. טכניקה זו משמשת לייצור מסיכות ונציאניות מסורתיות.

העור המעובד באופן צמחי גם סופג שומן, ומסוגל "להשתזף" כאשר אינו מוגן מפני אור.

כשאינו משומן, העור המעובד באופן צמחי הוא בעל מרקם קשה יחסית ולא גמיש ואין מרבים להשתמש בו עבור גפת הנעל. לעומת זאת, עבור סוליות הוא אידאלי בשל היכולת שלו לשנות את צורתו לפי כף הרגל. כמו כן הוא נפוץ בשימוש להכנת נעליים אורטופדיות בהתאמה אישית.

כמו כן, עור המעובד באופן צמחי משמש למוצרים אתניים מסורתיים, למוצרים בעבודת יד ולמוצרים הדורשים חוזק של החומר מפני שחיקה.