תעודת בגרות

המונח "בחינת בגרות" מפנה לכאן. לערך העוסק בסרט קולנוע ישראלי, ראו: "בחינת בגרות (סרט)".

תעודת בגרות מ־1983

בחינת בגרות בגאוגרפיה

תעודת בגרות היא תעודה מטעם משרד החינוך של ישראל המעידה על הצלחה בבחינות הבגרות בהיקף מינימלי של 21 יחידות לימוד. תעודת הבגרות מהווה מדד עיקרי להשכלתו התיכונית של אדם במדינת ישראל. תעודת הבגרות וציון הפסיכומטרי מרכיבים ברוב המוסדות להשכלה גבוהה את ציון הקבלה, וברובם לא ניתן להתקבל ללימודים כלל ללא תעודת בגרות.

רמות הלימוד בתעודה מוגדרות ביחידות לימוד המאפיינות הן את מידת ההעמקה במקצוע, רמת קושי הבחינה והן את מספר שעות הלימוד באותו המקצוע. טווח הרמות למקצועות השונים הוא בין ‏1 יחידת לימוד ל־‏5 יחידות לימוד, בדרך כלל היקף הלימודים ליחידת לימוד אחת מוערך בכ־90 שעות לימוד בכיתה.

פעמים רבות מעסיקים בשוק העבודה דורשים כחלק מתנאי הקבלה לעבודה תעודה בגרות.

היסטוריה של תעודת הבגרות בישראל

ד"ר יוסף לוריא בתפקידו כמנהל מחלקת החינוך של ההסתדרות הציונית הקים ועמד בראש צוות שקבע את מבנה בחינות הבגרות בחינוך היהודי בארץ ישראל. צוות זה אימץ את המקובל במרכז אירופה וקבע שני מסלולים לבגרות:

• מגמה הומנית (ספרותית) בה נקבעו שש בחינות חובה ובנוסף, מקצוע בחירה אחד:

1. ספרות או תלמוד ברמה מורחבת
2. תנ"ך
3. לשון (דקדוק)
4. היסטוריה כללית
5. אנגלית
6. מתמטיקה מצומצמת

• מגמה ריאלית בה נקבעו שש בחינות חובה ובנוסף, מקצוע בחירה אחד:

1. מתמטיקה מוגברת
2. פיזיקה
3. אנגלית
4. תנ"ך
5. לשון (חיבור)
6. היסטוריה של העת החדשה או תלמוד

במהלך השנים נוספו מגמה חברתית/כלכלית, מגמה ביולוגית ומגמות נוספות. אחרי קום המדינה נוספה בחינת חובה באזרחות.

בשנת 1966 שונתה צורת התעודה והיא הודפסה לראשונה במדפסת, על נייר משובח הנושא את סמל המדינה‏. בשנת 1977 פורסם חוזר מיוחד א' (תשל"ז) "החטיבה העליונה: עקרונות, לימודים בחינות" אשר שינה את מבנה הבחינות, וקבע יחידות לימוד במקום מגמות.

לפי דו"ח התוכנית הלאומית לחינוך (הידוע כדו"ח ועדת דוברת), "תעודת הבגרות מהווה מטרה מרכזית של בית־הספר העל־יסודי, ואולי של כלל מערכת החינוך". כנגד מרכזיותן של בחינות הבגרות מושמעת לעתים ביקורת ‏‏. יש זרמים קטנים יותר בחינוך (כגון החינוך הדמוקרטי או החינוך הפתוח) שבהם בחינות הבגרות אינן מרכזיות ונתונות להחלטת התלמיד.

זכאות לתעודת הבגרות

דרישת המינימום לקבלת תעודה היא בחינה על 7 מקצועות שונים אותם מרכיבות 16 יחידות לימוד קבועות שאין אפשרות לשנותן. בנוסף חובה ללמוד מקצוע אחד המוגדר "תרבות עולם", מקצוע אחד ברמה מוגברת (4 יחידות ומעלה, חובה או בחירה אך לא אנגלית) ולפחות 21 יחידות לימוד בסך הכל. בפועל, לרוב מספיק למילוי דרישות אלה מקצוע בחירה אחד ברמה של 5 יחידות, שכן כמה מהן יכולות להתמלא בעזרת אותו מקצוע. בחירת המקצוע הזה היא חופשית ונעשית מתוך מגוון רחב של מקצועות. חשוב לציין שניתן להגביר גם מקצועות חובה.

מקצועות הבחירה משתנים מנבחנים אקסטרנים לאינטרנים. מובן שניתן להיבחן על עוד מקצועות לימוד מעבר ל־8 מקצועות החובה.

להלן מקצועות החובה:

• מתמטיקה – 3 יח"ל.
• אנגלית – 3 יח"ל.
• הבעה עברית (למרות שמו, כולל גם נושאים של לשון והבנת הנקרא) – 2 יח"ל.
• היסטוריה – 2 יח"ל.
• ספרות – 2 יח"ל.
• תנ"ך – 2 יח"ל.
• אזרחות – 2 יח"ל.

תלמידי כיתה י' החל משנת הלימודים ה'תשע"ב יידרשו להיבחן בנוסף במקצוע מדעי בהיקף של יחידת לימוד אחת, כך שיידרשו ל־22 יחידות לימוד לפחות כדי להיות זכאים לתעודת הבגרות.

זכאות חריגה לבגרות

תלמיד יכול להיות זכאי לתעודת בגרות גם אם קיבל במקצוע אחד מבין המקצועות בהם עליו להיבחן ציון בטווח 45 – 54, כל עוד זהו הנכשל היחיד ולא בהבעה עברית.
תלמיד יכול להיות זכאי לתעודת בגרות גם אם קיבל במקצוע אחד מבין המקצועות בהם עליו להיבחן ציון בין 5 – 44 בשלושת התנאים הבאים (תקנות הקומפנסציה):

• אין זה ציון בהבעה עברית (ליהודים) או בערבית (לערבים או לדרוזים).
• כל שאר הציונים הסופיים הם 55 לפחות.
• בשני מקצועות אחרים שמהווים כל אחד לפחות 3 יח"ל, סכום הציונים הוא 150 לפחות.

אחוזי הצלחה

בשנת הלימודים תשי"ז הגיע אחוז ההצלחה בבחינות הבגרות ל־66%. בבתי ספר תיכון מוכרים הגיע אחוז ההצלחה ל־79%, כאשר בשנת הלימודים תשט"ז הצליחו 77%. לעומת זאת בתיכוני ערב רוב הנבחנים נכשלו. משרד החינוך טען על כן שאין מקום להוריד את רמת הבחינות ובמקום זאת יש לכוון בוגרי בתי ספר יסודיים שאינם מתאימים ללימודים עיוניים למסלולי לימוד שאינם כוללים בחינות בגרות‏.

על פי דוח מרכז אדוה, בישראל ב־1980 רק 20% מקבוצת הגיל היו זכאים לתעודת בגרות, ב־1990 אחוז הזכאות קפץ ל־30%, ב־2000 ל־40%, ובשנת 2008 התייצב האחוז על 44.4% מכלל בני/ות ה 17, לאחר שכבר הגיע ב־2004 ל־49.2%. בתשס"ח על פי נתוני משרד החינוך שיעור הזכאים לבגרות מכלל הניגשים (83,866 תלמידים) עמד על 62%‏.

בשנת 2009, 44% מבין תלמידי י"ב היו זכאים לבגרות. בפילוח למגזרים – בזרם הממלכתי דתי היו 66% זכאות, בזרם הממלכתי 64.5%, בקרב העולים החדשים 53%, במגזר הדרוזי 48%, במגזר הערבי 35%, במגזר הבדואי בנגב 29%, ובמגזר החרדי 22%.‏

בשנת 2005 היישובים שהובילו בזכאות מכלל קבוצת הגיל היו שוהם (84.65%), משגב (84.19%), ומכבים־רעות (80.92%), והיישובים בתחתית טבלת הזכאות הם עראבה (18.95%), ביתר עילית (26.98%), ורהט (30%).

בשיעור תעודות הבגרות שאינן עומדות בדרישות הסף של המוסדות להשכלה גבוהה, במשך העשור הראשון של המאה ה־21 הייתה ירידה עקבית החל מ־15.6% בשנים 2000–2002 ועד ל־13.2% בשנת 2008 (מרכז אדווה, שם).

מסלולי לימוד לבגרות

מסלול לימוד אינטרני

מסגרת הלימודים העיקרית לשם קבלת תעודת בגרות בישראל היא בית הספר התיכון. מסגרת לימודים זו קרויה אינטרנית מלשון Internal – פנימי. במהלך הלימודים בבית הספר התיכון רוכש התלמיד את השכלתו החל מכיתה י'. במשך כל שנות הלימודים בתיכון, מגיש בית הספר את תלמידיו בהדרגה לבחינות הבגרות. הנבחן נחשב תלמיד תיכון עד וכולל מועד ב' בכיתה י"ב (יולי בשנת הלימודים בה סיים לימודיו).
במסגרת זו, חלק משקלול הציון הסופי בכל שאלון בחינה הוא ציון הניתן על ידי בית־הספר, ונקרא ציון בית ספרי ומכונה ציון מגן, או בקיצור מגן בסלנג. המונח המקובל כיום במשרד החינוך הוא ציון הגשה (כיוון שזהו ציון איתו ניגשים לבחינת הבגרות עצמה). המגן נקבע על־פי דרישות המורה ודרישות בית־הספר מהתלמיד במקצוע הבגרות. ציון המגן וציון הבגרות מרכיבים יחד את הממוצע של הציון הסופי.

תלמיד שנבחן לפחות ביחידת לימוד אחת במהלך לימודיו בבית הספר, ורוצה להיבחן לאחר סיום כיתה י"ב, על מנת להיות זכאי לתעודה או בשביל לשפר ציונים או הרחבת מקצועות או הוספת מקצועות חדשים, נקרא "נבחן משנה אינטרני" ועליו לשלם תשלום כספי לכל שאלון שעליו הוא רוצה להיבחן. תלמידי תיכון רגילים לא משלמים עבור הבגרויות לאחר שבג"ץ קבע שאסור למשרד החינוך לגבות מהם תשלומים על מבחני הבגרות.

במידה ותלמיד נבחן מספר פעמים באותו מבחן, הציון הגבוה מהם נחשב ויכנס לתעודת הבגרות. כלל זה תקף עבור תלמידי בית ספר בלבד.

יחידת לימוד (יח"ל) – פירושה תוכנית לימודים שלפי משרד החינוך הזמן הדרוש ללמוד אותה הינו כ־90 שיעורים בכיתה, כ־3 שיעורים שבועיים במשך שנת לימודים אחת.

זכאי לתעודת בגרות תלמיד בבית הספר הממלא תנאים אלו:

• נבחן בכל בחינות החובה: תנ"ך, לשון והבעה, ספרות, היסטוריה, אזרחות, אנגלית ומתמטיקה.
• נבחן ברמה גבוהה (5 יח"ל) במקצוע התמחות אחד לפחות. בחינות באנגלית ו/או במתמטיקה ברמת 5 יח"ל אינן יכולות להחליף מקצוע התמחות זה. התלמיד יכול להיבחן ביותר מאשר במקצוע התמחות אחד ברמה גבוהה.
• נבחן בבחינות בגרות בהיקף של 21 יח"ל (לפחות). אם בהרכב מסוים נדרש התלמיד להיבחן ביותר מ־21 יח"ל, יהיה על התלמיד להיבחן בכל יחידות הלימוד שנקבעו בהרכב זה.
• השיג ציונים חיוביים (55 ומעלה), בכל המקצועות בהם היה עליו להיבחן בבחינות הבגרות ע"פ ההרכב שבו הוא לומד (אך קיימת אפשרות לזכאות חריגה לבגרות גם אם לא מתקיים תנאי זה, כמפורט בהמשך).
• השיג ציונים חיוביים (55 ומעלה), בכל יחידות החובה שנלמדו בכיתות י', י"א, י"ב והסתיימו בציון פנימי.
• השיג ציון פנימי חיובי בחינוך גופני והשתתף במבחנים ב"כושר גופני" על פי הנחיות משרד החינוך.
• בחלק מבתי הספר: השתתף בפרויקט מחויבות אישית.

בנוסף יש אפשרות לבחינה במקצועות חלופיים ובהם:

• אפשרות להחליף את אחת או שתי יחידות הספרות ביחידה או שתיים של מחשבת ישראל.
• בבתי ספר דתיים, חובה ללמוד את המקצוע תנ"ך ברמה מוגברת (3 יח"ל לפחות).
• בבתי ספר נוצריים, מוסלמים או דרוזים, התלמידים נבחנים במקצועות חלופיים במקום תנ"ך: דת הנצרות, דת האסלאם או מורשת הדרוזים.
• בבתי ספר ערביים לומדים ערבית מוגברת במקום הבעה עברית.

מבנה תעודת הבגרות משקף את כל היחידות שלמד התלמיד בחטיבה העליונה:

• בדף השמאלי – מודפסים הציונים שהשיג התלמיד בביה"ס, במקצועות שלא הסתיימו בבחינות בגרות ("ציונים פנימיים") וכן החובות שמילא בשירות לזולת (מחויבות אישית).
• בדף הימני – מודפסים הציונים הסופיים והמשוקללים במקצועות בהם נבחן התלמיד בבחינות בגרות חיצוניות.

מסלול לימוד אקסטרני

נבחנים שאינם לומדים בבית הספר, יכולים להיבחן בבחינות הבגרות במסלול הנקרא אקסטרני (מלשון External – חיצוני בלעז, כלומר חיצונית למערכת בתי הספר הציבוריים). המסלול האקסטרני שונה מהותית מהמסלול האינטרני, אך שניהם מובילים לקבלת אותה תעודת בגרות. כיום ישנה בישראל תעשייה ענפה של בתי ספר שנועדו לשפר בגרויות:

• בתי ספר לשיפור ציוני הבגרות. נועדו בעיקר למעוניינים להתקבל למוסדות השכלה גבוהה אולם ציוניהם לא גבוהים מספיק.
• בתי ספר פרטיים. מסגרת הלימודים בהם דומה לזו של בתי הספר הציבוריים. מסלול זה נועד לתלמידים שטרם מלאו להם 18 שנה.
• בתי ספר פרטיים המעניקים הכנה ממוקדת לבחינה מסוימת. מסלול זה נועד בעיקר למבוגרים, ולכן פעמים רבות הלימודים בו נערכים בשעות הערב, לאחר תום יום העבודה.
• היערכות עצמאית של הנבחן לבחינת הבגרות, באמצעות ספרים או באמצעות לימוד דרך האינטרנט.

נבחן אקסטרני נדרש לפתוח "תיק נבחן חיצון" בשלוחת בחינות של משרד החינוך. לאחר צעד מנהלתי זה יכול הנבחן לגשת באופן עצמאי לבחינות בגרות, ללא תלות בבית ספר. בנוסף, לנבחנים אקסטרנים אין ציון מגן, והציון הסופי נקבע על ידי תוצאות הבחינה בלבד.

משנת 2006 כמעט כל חומר הלימוד ובחינת הבגרות לאינטרנים ולאקסטרנים זהה לחלוטין מלבד סמלי השאלונים. בבחינת הבגרות במתמטיקה נכנסה לתוקפה בקיץ 2005 תוכנית לימודים חדשה ("שיטת הצבירה"), אולם גם היא מוחלפת בהדרגה בימים אלה, והשינוי יושלם בקיץ 2013.

ציוני בגרות, מיקוד ויחידות לימוד

ציון שנתי לבגרות

נושא זה תקף רק לנבחנים מטעם בית הספר – אינטרניים.

ציון שנתי או ציון הגשה (ידוע בטעות גם כמגן) הוא ציון בית־ספרי שאיתו ניגש תלמיד התיכון לבחינת הבגרות, ומהווה 50% מציונו הסופי. הציון השנתי נועד לשקף את רמת ידיעותיו של התלמיד במקצוע לימוד מסוים, ולמנוע ציון מקרי בבחינת הבגרות. ציון שנתי מקסימלי הוא 100. לרוב, קשה מאוד לשנות ציון הגשה בית ספרי, וגם אם מוחלט לתת לתלמיד ציון בית ספרי חדש (גבוה יותר), הציון הישן מקבל 25%.

כחלק מהציון השנתי משוקלל הציון בבחינת המתכונת, שהיא בחינה פנימית של בית הספר במבנה בחינות הבגרות. לציון השנתי 3 מטרות:

• להראות את רמת התלמיד בלימודיו בבית הספר.
• להפחית סיכוי לכישלון בבחינה במידה עקב מתח והתרגשות התלמיד.
• להכין את התלמיד לבחינת הבגרות על ידי בחינה דומה.

משקלו של הציון השנתי בקביעת ציון הבגרות הסופי הוא ברוב המקרים 50%, ועל כן חשיבותו רבה. כלומר, ציון בגרות סופי ייחשב לממוצע של הציון השנתי וציון הבחינה עצמה. ציון שנתי מוענק לכל תלמיד תיכון, ולא ניתן לגשת לבחינת בגרות כלשהי בלעדי ציון שנתי. לאחר סיום הלימודים התיכוניים, לעומת זאת, לא ניתן לגשת לבחינת בגרות עם ציון שנתי, והציון שיושג בבחינה עצמה יהיה למעשה הציון הסופי.

ציון סופי בבגרות מעוגל כלפי מעלה. לדוגמה, אם הציון השנתי הוא 90, וציון הבחינה בפועל הוא 85, ציונו הסופי של התלמיד יהיה 88 ולא 87.5. לכאורה, לבית־הספר יש אינטרס ברור להעלות את הציונים השנתיים של תלמידיו שלא בצדק, ובכך להביא לרמת לימוד גבוהה יותר. לכן, משרד החינוך נוקט בשיטות שונות למנוע זאת. למשל, במקרה של הפרש גדול מ־20 נקודות בין הציון השנתי וציון הבחינה, משרד החינוך עשוי לתת משקל רב יותר לבחינה עצמה, ולא רק 50%. עם זאת, יש לציין כי אף פעם לא מבוטל לגמרי משקלו של הציון השנתי, ולעולם לא מדובר במקרה של תלמיד בודד, אלא במקרה של הפרש או פער בית ספרי בין הציון השנתי לבין ציון בחינת הבגרות עצמה.

מיקוד לבגרות

בכל שנה, בתקופה של בין חודש לחודש וחצי לפני תחילת עונת בחינות הבגרות, מפורסם באתר משרד החינוך מיקוד על פי נושא הבחינות. המיקוד, המחולק על פי נושאי הבחינות, פורש את החומר שיכלל במבחן מתוך תוכנית הלימודים, חלק מהחומר הנמצא בתוכנית הלימודים ואמור היה להימצא במבחן, אינו נמצא במיקוד ולכן לא יופיע במבחן ("יורד במיקוד" כפי שהדבר מכונה בסלנג).

לפרסום המיקוד שתי מטרות: האחת היא כדי לגרום לתלמידים ללמוד את כל החומר ולקבל ידיעה כללית של המקצוע (פרסומו רק כחודש לפני מועד בחינת הבגרות, מונע כביכול את האפשרות ללמוד במהלך כל השנה רק את הפרקים הרלוונטיים); המטרה השנייה היא להעלות את אחוזי ההצלחה בבחינה (כגורם המקל על הבחינה).

החל ממועד הבגרויות קיץ 2011, הוחלט לא לפרסם מיקוד במקצוע מתמטיקה וכן בשאלון המכניקה במקצוע פיזיקה, אך לאור אילוצי שעות הלימוד הוחלט להפחית חומר מתוכניות הלימודים.

יחידות לימוד

כל יחידת לימוד מורכבת ממספר שאלונים, חלקם חופפים.

המקצועות המרכזיים בהם יש חלוקה ליחידות לימוד לפי רמות הם מתמטיקה ואנגלית.

להלן חלוקת השאלונים במקצועות אלה:

מתמטיקה (לפי התוכנית החדשה)

• 3 יחידות לימוד – שאלונים 801, 802 ו־803.
• 4 יחידות לימוד – שאלונים 804 ו־805.
• 5 יחידות לימוד – שאלונים 806 ו־807.

מתמטיקה (לפי התוכנית הישנה)

• 3 יחידות לימוד – שאלונים 001, 002 ו־003.
• 4 יחידות לימוד – שאלונים 003, 004 ו־005.
• 5 יחידות לימוד – שאלונים 005, 006 ו־007.

אנגלית (לפי התוכנית הישנה)

• 3 יחידות לימוד – שאלונים B, A ו־C.
• 4 יחידות לימוד – שאלונים D, C ו־E.
• 5 יחידות לימוד – שאלונים F, E ו־G.

אנגלית (לפי התוכנית החדשה) ‏

• 3 יחידות לימוד – שאלונים B, A ו־C.
• 4 יחידות לימוד – שאלונים E, C ושאלון ספרות.
• 5 יחידות לימוד – שאלונים G, E ושאלון ספרות.

ממוצע הבגרות

רוב המוסדות להשכלה גבוהה נותנים בונוס (מוסיפים נקודות לציון) על בחינה בהיקף של 4 או 5 יח"ל. הבונוס הגבוה ביותר (מלבד בטכניון) הינו 25 נקודות לציון הכולל של 5 יחידות לימוד. כלומר, הציון הגבוה ביותר שיכול להיחשב הוא 125. לא כל מקצוע של 4 – 5 יח"ל מזכה בבונוס. התוספת לציון ניתנת רק על ידי כל מוסד להשכלה גבוהה לפי מדיניות הקבלה שלו ואינה נכתבת בתעודת הבגרות. הטכניון נותן בונוס של 30% ב־5 יח"ל במתמטיקה ובפיזיקה, כך שהציון הגבוה ביותר שיכול להיחשב שם הוא 130.

יש מוסדות בהם התוספת למקצועות במתמטיקה ואנגלית היא של 12.5 נק' לציון עבור בחינה ברמת 4 יח"ל ושל 25 נק' לציון עבור בחינה ברמת 5 יח"ל. ביתר המקצועות, שנקבעו על ידי המוסד יש תוספת של 10 נק' לציון עבור בחינה ברמה 4 יח"ל ושל 20 נק' עבור בחינה ברמת 5 יח"ל. בדרך כלל הבונוסים הללו ניתנים בתנאי שהנבחן השיג ציון 60 ומעלה.

במדריך לנרשם ובאתרי האינטרנט של המוסדות השונים קיימות הוראות מפורטות כיצד לחשב את ממוצע הבגרות. כמו כן, בפקולטות ובחוגים מסוימים ישנן דרישות נוספות.

מסלולים מיוחדים לבגרות

• מב"ר (מסלול בגרות רגיל). מסלול זה מיועד לתלמידים מתקשים בעלי מוטיבציה גבוהה ללמידה. במסלול זה בית הספר מתחייב, תוך הבטחת התלמיד על התנהגות ורצון ללמוד, להוביל אותו לבגרות מלאה. מקצוע מוגבר ברמת 5 יח"ל נבחר על ידי בית הספר, מתמטיקה נלמדת ברמת 3 יח"ל ואנגלית ברמת 3/4 יח"ל.

בחינת הבגרות

בחינת בגרות אינטרנית (כולל לבוגרי בית־ספר) מתקיימת באחת הכיתות בבית־הספר. הנבחנים שהם תלמידים מקבלים בדרך כלל עד יומיים חופש לפני הבגרות, וביום הבגרות הם לא לומדים, אלא מגיעים לבית־הספר רק כדי לענות על בחינת הבגרות. בחינת בגרות אורכת מספר שעות (נקבע ע"י משרד החינוך בהתאם למשתנים כמו: מקצוע, רמה, כמות החומר, כמות השאלות וכד'). במהלך חצי השעה הראשונה של הבחינה נאסרת יציאה של נבחנים מחוץ לחדר הבחינה. כמו כן, המורים המגישים לבגרות באותו מקצוע גם הם מקבלים את שאלון הבגרות בתחילת הבחינה, כדי שיוכלו למצוא בעיות בבחינה (בניסוח, ברמה, שגיאות בפתרון השאלה וכו').

ההתנהלות בבחינת בגרות

קיימים שני סוגים של בחינות בגרות: בחינה תיאורטית (בכתב) ובחינה מעשית. כאן תתואר ההתנהלות בבחינה תיאורטית.

כל נבחן מקבל מחברת בחינה. על הכריכה כתובים החוקים להתנהגות בזמן בחינת בגרות, כגון טוהר הבחינות, ועליה מדביקים שתי מדבקות (יפורט בהמשך). החל משנת 2012 שונה עיצוב המחברות, כחלק מהחלטת משרד החינוך לבצע סריקה של המחברות ע"י מחשב בטרם תיבדקנה, לדפי המחברת נוספו שוליים אפורים מודגשים לזיהוי ע"י המחשב. בנוסף, כל נבחן מקבל את שאלון המבחן עצמו. הדף החיצוני כולל מידע על השאלון ואת הוראות הבחינה: סוג הבחינה, מועד הבחינה, מספר השאלון, מקצוע, רמה (יחידות לימוד), משך הבחינה, מבנה השאלון ומפתח ההערכה, חומר עזר מותר בשימוש, הוראות מיוחדות והערות (אם יש). השאלון נשאר בדרך כלל אצל הנבחנים בסוף הבחינה, למעט בבחינות בהן השאלון ומחברת הבגרות משולבים (למשל, באנגלית, לשון ובחלק מהשאלונים במתמטיקה). בבחינות במקצועות שבהן יש צורך בנוסחאות (כגון מתמטיקה ופיזיקה) מקבלים נוסחאון, חוברת המכילה את הנוסחאות של המקצוע. הנוסחאון אינו מכיל את כל הנוסחאות של המקצוע שנדרשות לשימוש על ידי הנבחנים בבחינה. בין הסיבות לכך: הנוסחאון עשוי לכלול נוסחה כללית או דומה לנוסחה המבוקשת, או שהנבחן נדרש לזכור נוסחאות מסוימות בעל פה (לדוגמה, נוסחאות לחישוב אינטגרל של פונקציה). קיימים הבדלים בנוסחאון בהתאם למספר יחידות הלימוד (במתמטיקה יש נוסחאון אחד לכל אחת מהרמות – 3, 4 ו־5 יחידות), ובמקצועות מסוימים יש דף נוסחאות מורחב שניתן כהקלה לתלמידים בעלי לקויות למידה, וכולל נוסחאות נוספות שלא נכללו בדף הנוסחאות הרגיל.

בתחילה, הנבחנים מתבקשים לקחת מדבקות עם השם שלהם. קיימים 2 סוגי מדבקות: "מד. 1" שאינה מכילה את שם הנבחן, ו־"מד. 2" שמכילה את שם הנבחן. "מד. 2" משמשת גם לאיתור המדבקות המתאימות לנבחן. "מד. 1" מודבקת על גבי מחברת הבחינה, ו־"מד. 2" מודבקת בדו"ח של המשגיח לפי הסדר בו יושבים הנבחנים (משמש, בין היתר, לאיתור העתקות). על 2 המדבקות מופיע ברקוד עם מספר תעודת הזהות של הנבחן, מתחתיו מופיעים, משמאל לימין: מספר תעודת זהות, סמל המוסד, כיתה בגימטריה (לדוג': כיתה יב' 1 תסומן כך: 12/01), ומועד הבחינה בפורמט MM/YY (לדוג': ינואר 2011 יסומן כך: 01/11). מתחת לפרטים אלו יופיע ב"מד. 2" מספר הנבחן ברשימה, שמו, וסוג המדבקה ("מד. 2"). ב"מד. 1" יופיע רק סוג המדבקה. מדבקת השאלון כוללת למעלה את מספר השאלון ולעיתים פרטים נוספים. באמצע מופיע ברקוד, ולמטה מופיעים שם השאלון ומספר יחידות הלימוד (מקוצר: יח"ל).

בכיתה הנבחנת מוצב משגיח שאיננו מורה של מקצוע הבחינה. ליד כל שולחן יושב נבחן יחיד (לכן יש רק נוסח אחד לבחינה, למעט הבחינה באנגלית, שלה שתי גרסאות), ובתחילת הבחינה הנבחנים מתבקשים להניח כל ציוד שאינו מותר בשימוש (כמופיע ב"חומר עזר מותר בשימוש" בדף הראשי של השאלון) ליד המשגיח.

נבחנים בעלי לקויות למידה יכולים לקבל הקלה של תוספת זמן, המוסיפה 25% לזמן הבחינה. עתירה לבג"ץ כנגד הבדלים בזמן שהוקצב למבחן בהיסטוריה של בתי הספר הממלכתיים לעומת בתי הספר הממלכתיים דתיים נדחתה לאור ההבדלים בין טפסי המבחן‏.

בדיקת הבחינות וערעור

הבחינות נבדקות על ידי מורים שאינם מלמדים בבית־הספר המסוים שבו נערכה הבחינה. מורים שבודקים בחינות בגרות מקבלים תשלום על כל בחינה שהם בודקים. ברוב המקצועות כל בחינת בגרות נבדקת פעמיים, על ידי שני אנשים שונים, וכל בדיקה נקראת "הערכה". על המחברת כתובות "הערכה ראשונה" (שהיא הבדיקה הראשונה), "הערכה שנייה" (הבדיקה השנייה) ו"הערכה שלישית". הממוצע בין ההערכות הוא הציון הסופי. אם הפער בין שני הציונים גדול מהרגיל (מספר שנקבע מראש בכללי משרד החינוך), מועברת הבחינה לבוחן שלישי מומחה בתחום (המכונה "מעריך בכיר"), אשר בודק אותה פעם שלישית והציון הסופי נקבע על פי בדיקתו. המחברת נבדקת ע"י המורה באמצעות מחוון המפרט את הדרישה מהנבחן בכל שאלה ואת הניקוד על כל חלק בשאלה, כולל הורדת ניקוד על טעויות מסוימות או פרטים שלא צוינו. הנבחן יכול לערער על ציון הבחינה עד 60 יום מתאריך קבלת הציון.

משרד החינוך מעביר את המחברות לבתי הספר וכך אפשר לערער על ציון הבגרות. הנבחן והמורה המקצועי עוברים על המבחן ומערערים במידת הצורך.

באמצעות הטופס שממלא המשגיח בו מוצב הסידור של הנבחנים, נבדקת אפשרות להעתקה. במקרים בהם יש חשד להעתקה או עבירה על "טוהר הבחינות" הנבחן יהיה עלול לקבל "חשד" (במקרים מסוימים כל הנבחנים באותו חדר מקבלים "חשד"). במקרה כזה, אין אפשרות לגשת לבחינה נוספת לתקופה של עד 3 שנים ^{[דרוש מקור]}, אלא אם יוסר ה"חשד" על ידי ערעור בכתב. במערכת הציונים הממוחשבת של משרד החינוך חשד בהעתקה מסומן כציון "777" ופסילת בחינה כ"999".

נבחן הרוצה לשפר את ציונו בשאלון שכבר ניגש אליו (בין אם דווח לו הציון בבחינה או לא) רשאי להירשם לבחינה נוספת, בה בד"כ ייגש עם אותו ציון בית־ספרי, אך ייתכן שיוכל לקבל ציון בית־ספרי חדש (בד"כ ניתן לקבל ציון חדש רק בלמידה בקבוצה, כמו תגבורים). הציון הסופי שיילקח לתעודת הבגרות יהיה הגבוה מבין הציונים שקיבל בכל הפעמים שניגש לבחינה באותו שאלון, אלא אם כן קיבל "חשד בהעתקה" (שלא הוסר או הוגדר לבסוף כ"פסילה") באחת הפעמים שנבחן ואז יבוטלו כל הציונים הקודמים. במקרה זה, כל הציונים הקודמים מבוטלים והציונים החל מהבחינה הבאה בה ייבחן באותו שאלון ייחשבו.

מניעת זיופים והדלפות

הסמליל של בית־הדפוס "המדפיס הממשלתי"

במשרד החינוך נוקטים במספר צעדים למניעת זיופים והדלפות:

• שאלוני הבגרות ומחברות הבחינה מודפסים בבית־הדפוס "המדפיס הממשלתי" שבבעלות מדינת ישראל.
• הדפים שמהם עשוי השאלון מסומנים בסימנים אדומים וכחולים (כפי שמופיע בטפסים נוספים של המדינה).
• מידות הדפים שבהם נעשה שימוש הן מידות מיוחדות, אך נראות כמידות מוכרות (השאלון נראה לכאורה בנוי מדפי A5 כאשר מקופל או A4 כאשר פרוש, אך מידתו גדולה יותר – מידת הנייר המדוייקת היא 249 × 352 mm בצורתו הפרוסה; מחברת הבחינה כרוכה בבריסטול, דפי הכתיבה הם שורות/משבצות, דפי משבצות שמסומנים עליהם גם שורות במרווח של 2 משבצות, וגודל הנייר הנראה לכאורה עשוי מדפי A4 כאשר מקופל או A3 כאשר פרוש, בנוי ממידה קטנה יותר – מידת הנייר המדוייקת היא 289 × 386 mm בצורתו הפרוסה).
• בניית הבחינה נעשית בפיקוח ושמירה על סודיות, במהלך כתיבת הבחינה נערכת בקרת איכות. בחלק מן המקצועות נעשה שימוש במאגר שאלות קיימות בבחינות. כתיבת הבחינה והקלדתה נעשית ע"י אנשים שונים, כאשר ישנם בעלי תפקיד להקליד את הבחינה לפי המבנה, תוך הקפדה על כתיב, פיסוק (כולל שימוש בתווים תקניים בהתאם לשפת הטקסט, בעיקר בקו מפריד ומקף, שמירה על הזחות וריווח ומבנה מסמך קריא), שימוש בשרטוטים, גרפים, או קטעי קוד בהתאם לבחינה.

למרות אמצעי שמירת הסודיות, בחינות בגרות הודלפו מספר פעמים לאורך השנים, במקרים בהם זה התגלה נערכה חקירה משטרתית על גנבת השאלות ועבירה על "טוהר הבחינות".

תהליך כתיבת השאלון

תהליך ההכנה וההפקה של שאלון הבחינה מתבצע בד"כ ע"י קבוצה של 3 מורים העוסקים במקצוע זה (בד"כ אחד הוא ראש צוות, כאשר לו יש ידע ברוב הנושאים במקצוע זה והשאר מתמחים בנושאים ספציפיים במקצוע). מתחילים בקביעת חומר "המיקוד", שבד"כ מתבצע ע"י הגרלה. לאחר מכן, מתבצעת הכנת טיוטת שאלון ודגם תשובות בישיבות "ועדת השאלון" – כל אחד מחברי הצוות מגיש שאלות שהכין, ובפגישות הם פותרים אותן, על מנת לבדוק את הזמן הנדרש לפתרון, רמת השאלה ואינדיקציה לטעויות. במידה והשאלה איננה ברמה המתאימה (קלה מידי לרמה הנבחנת או קשה מידי) נערכים בה שינויים כדי להתאים אותה לרמה. לאחר סיום בניית השאלות והפרקים בשאלון, נערכים בדיקה של המבנה הלשוני והמבנה של השאלות. לאחר מכן, לאחר עריכה ראשונה, עוברת הטיוטה מספר אישורים, בין השאר על ידי מורים ותיקים והמפמ"ר, עד לאישור הסופי, אז השאלון מוקלד ומודפס בבית דפוס ונשמר בכספות עד למועד הבחינה.

מערך בחינות הבגרות מקיף כ־87 מקצועות וכ־2 מיליון מחברות בחינה. את הבחינות בודקים כ־4,000 מורים שקיבלו הדרכה מיוחדת, וכן כ־6,000 מעריכים, המתמקדים בבחינות בעל פה, בחינות מעבדה וכד'. ‏

בחינות בגרות מתוקשבות

בחינות בגרות מתוקשבות הופעלו לראשונה בישראל בשנת 1999. בתחילה רק במקצועות אדריכלות, בהם התנהלה הלמידה באמצעות תוכנות שרטוט. בשנת תשע"א, התקיימו בחינות בגרות מתוקשבות במקצועות ביולוגיה, ביוטכנולוגיה, גאוגרפיה, תנ"ך, כימיה, פיזיקה, אנגלית וערבית. בסה"כ, כ־4,500 תלמידים מכ־200 בתי־ספר נבחנו בקיץ 2011 בבחינות בגרות מתוקשבות. הבחינות המתוקשבות מאפשרות שימושים שונים ביכולות של סביבה מתוקשבת כמו צפייה בסרטונים, הדמיות, שימוש במפות אינטראקטיביות, ועוד. אחד היתרונות של בחינה מתוקשבת הוא האפשרות להוסיף כלים שמסייעים לתלמידים עם לקויות למידה, כגון: הגדלת הגופנים של הטקסטים, האזנה לקריינות מקצועית של השאלות והטקסטים והקלטת התשובות.

צמצום מספר בחינות הבגרות

במהלך שנת הלימודים תשע"ב, התעוררה ביקורת שלילית כנגד מספר בחינות הבגרות במערכת החינוך הישראלית המכניס את תלמידי התיכון ללחץ גדול ומיותר. בעקבות הביקורת השלילית, מינה גדעון סער ועדה לבחינת מערך בחינות הבגרות במערכת החינוך הישראלית. הועדה תדרש להגיש המלצותיה עד חודש דצמבר, עד אז תדון בין השאר בחלופות לבחינות הבגרות ובהן עבודות גמר, בחינות פנימיות בית-ספריות וצמצום מספר שאלוני הבגרות.

הצטיינות בבגרות

למשרד החינוך יש תנאים אשר אם ממלאים אותם נחשבים כ"תלמיד מצטיין", וזאת רק לתלמידים אינטרניים שעמדו בהם בעת שסיימו תיכון:

1. השגת ממוצע של 95 ב־25 יח"ל.
2. השגת ממוצע של 90 ב־30 יח"ל.

אלה אינם התנאים היחידים, ויש צורך לעמוד גם בדרישות נוספות, למשל – בגרות מוגברת במתמטיקה ובאנגלית.

בדרך כלל תלמידים אלו מקבלים מכתב ממנכ"ל משרד החינוך שמציין זאת.

תעודת גמר תיכון

תלמיד שלמד פחות מהדרוש לקבלת תעודת בגרות ויש לו 12 שנות לימוד זכאי לתעודה ממשרד החינוך הנקראת "תעודת גמר תיכון".

ראו גם

• בחינה
• בית ספר
• מיצ"ב
• הבחינה הפסיכומטרית

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ספר לימוד בוויקיספר: חומר לבגרות

• אתר אגף הבחינות במשרד החינוך.
• תקנות זכויות התלמיד (תנאים לבחינות הבגרות), התשס"ב–2002 – מאתר משרד החינוך.
• מקצועות הבחירה לבגרות – מסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, מאי 2011.
• השינויים בבחינות הבגרות, באתר הכנסת 2003
• ועדת משנה לבחינות הגמר בבתי הספר, אתר משרד החינוך
• אור קשתי, אחד מכל חמישה תלמידים בישראל לא סיים את כיתה י"ב, באתר הארץ, 10/07/09
• שיעור הזכאים בתעודת בגרות מתוך קבוצת הגיל המלאה בין השנים תשס"ג–תשס"ז (2003–2007), אתר משרד החינוך
• בלוג בחינות הבגרות המתוקשבות של המרכז לטכנולוגיה חינוכית.
• ערן נבון, ‏בגרות אחרת, באתר ישראל היום, 2 בספטמבר 2011
• הטכנולוגיה בשירות תלמידים עם לקויות למידה: המקרה של בחינת הבגרות המתוקשבת בתנ"ך