דב יוסף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דב יוסף
דב יוסף
תאריך לידה 27 במאי 1899
תאריך פטירה 7 בינואר 1980 (בגיל 80)
ממשלות 1, 2, 3, 4, 5, 6, 10, 11, 12
כנסות 1 - 3
סיעה מפלגת פועלי ארץ ישראל
תפקידים בולטים
ביתו של דב יוסף בשכונת רחביה בירושלים

ד"ר דב (ברנרד) יוסף (27 במאי 1899[1]7 בינואר 1980) היה שר בממשלות ישראל, ולפני כן מעורכי הדין היהודים הבולטים בארץ ישראל בתקופת המנדט והמושל הצבאי של ירושלים בעת מלחמת העצמאות. נודע בתפקידו כשר האספקה והקיצוב בתקופת הצנע, וכונה "שר הצנע".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דב יוסף (ברנרד ג'וזף) נולד במונטריאול שבקנדה בשנת 1899. למד באוניברסיטת מקגיל, באוניברסיטת לאוול ובאוניברסיטת לונדון. בעל תואר דוקטור לפילוסופיה ומוסמך במשפטים.

בעת מלחמת העולם הראשונה היה ממארגני ההתנדבות לגדודים העבריים בקנדה, והגיע לארץ ישראל בשנת 1918 יחד עם הגדוד האמריקני (גדוד קלעי המלך ה-39). ב-1921, לאחר שסיים את לימודי המשפטים, שב לארץ כדי להשתקע בה.

היה מעורכי הדין היהודים הבולטים בארץ ישראל בתקופת המנדט.

יוסף היה פעיל בתנועת העבודה. הצטרף למפא"י בשנת 1933. שימש כיועץ משפטי של הנהלת הסוכנות היהודית וכממלא מקום ראש המחלקה המדינית שלה. בעת מלחמת העולם השנייה היה אחראי על גיוס מתנדבי היישוב לצבא הבריטי. היה חבר הנהלת הסוכנות משנת 1945. היה בין מנהיגי היישוב שנשלחו בשבת השחורה למעצר במחנה המעצר בלטרון.

בעת מלחמת העצמאות והמצור על ירושלים היה דב יוסף המושל הצבאי של העיר. בתפקידו זה היה למעשה המושל האזרחי של העיר, כשהתואר "צבאי" ניתן כדי להראות על מקור סמכותו, שנבע מכך שירושלים, שטרם סופחה אז למדינת ישראל, הייתה בשליטה צבאית ישראלית. בתפקידו זה היה אחראי על כך שאספקת המזון, שהיה בעיר בצמצום רב, תהיה מאורגנת ושוויונית. תוך כדי המלחמה, באוקטובר 1948, נפלה בתו לֵילה בקרבות הנגב (לזכרה ולזכר חבריה הקדיש את ספרו "קריה נאמנה").

המפקד הצבאי של ירושלים, שהיה אחראי על ניהול המערכה הצבאית, היה מפקד חטיבת עציוני דוד שאלתיאל (שלאחר מלחמת העצמאות זכה לדרגת אלוף). דב יוסף חלק על החלטותיו של שאלתיאל ומהלכיו. בספרו "קריה נאמנה" (1960), שבו תיאר את אירועי מלחמת העצמאות בירושלים, ביקר בחריפות את התנהלותו הצבאית של שאלתיאל ועל כך שלא דיווח לו על המצב האמיתי בעיר העתיקה ערב נפילתה. הוא טען שלו היה עושה כן, היה פונה לדוד בן-גוריון בדרישה להזעקת כוחות תגבורת. פרסום הספר עורר סערה ציבורית עזה ואף הגיע לדיון בכנסת, כשסיעת חרות הגישה הצעה למינוי ועדת חקירה ממלכתית לבדיקת נסיבות נפילתה של העיר העתיקה. ההצעה נפלה בהצבעה.

לאחר תום מלחמת העצמאות הייתה המדינה מותשת מהמלחמה הקשה והארוכה ומהדם הרב שהוקז, ועם פתיחת שערי הארץ לעלייה המונית גדלה אוכלוסיית המדינה במאות אלפי עולים תוך חודשים ספורים. במצב זה נפגעה הכלכלה קשות, והיה צורך בנקיטת צעדי חירום. בחודש אפריל 1949 הכריזה הממשלה על מדיניות של קיצוב במוצרי המזון הבסיסיים, אשר כונתה בשם "צנע". כל אזרח הוצמד לחנות מכולת קבועה שבה היה עליו לקבל את מוצרי המזון הבסיסיים על פי הקצבה קבועה וכנגד נקודות שהוקצבו לכל אזרח בפנקס אישי. על דב יוסף הוטלה המשימה להיות שר האספקה והקיצוב. התפקיד ניתן לו לאור הצלחתו, כמושל הצבאי של ירושלים בזמן המצור, להנהיג בה סדר בחלוקת מצרכי המזון חרף המחסור החמור. תפקיד זה לא הוסיף על אהדתו של הציבור ליוסף, והוא זכה לכינוי "שר הצנע".

באוגוסט 1950 נוספו על הקיצוב במזון גם קיצוב על מוצרי הלבשה והנעלה, והוקם מנגנון של מפקחים למניעת הברחת מצרכים שבפיקוח ולמלחמה ב"שוק השחור".

בלחץ דעת הקהל בוטל בשנת 1951 משרד האספקה והקיצוב, ויוסף נתמנה לשר התחבורה.

דב יוסף כיהן בכנסת מהכנסת הראשונה ועד לכנסת השלישית, וכן כשר שאינו חבר כנסת בתקופת כהונת הכנסת החמישית. יוסף כיהן בתפקידים מיניסטריאלים שונים: שר החקלאות, שר התחבורה, שר המשפטים, שר המסחר והתעשייה, שר הבריאות ושר בלי תיק.

בשנת 1952, בהיותו שר המסחר והתעשייה, שימש כדובר המשרד ד"ר ישראל קסטנר. כאשר הואשם קסטנר בעלונו של מלכיאל גרינוולד בשיתוף פעולה עם הנאצים בהשמדת יהודי הונגריה בעת השואה, אילץ אותו דב יוסף להגיש תלונה, שבעקבותיה הוגש על ידי המדינה כתב אישום נגד גרינוולד (במשפט זה נערך בירור מקיף על שואת יהודי הונגריה ועל תפקידו של קסטנר בשואה, עד כי המשפט הפך להיות ידוע כ"משפט קסטנר").

דב יוסף היה מתומכיו הנאמנים של דוד בן-גוריון. בעת משבר "הפרשה", בראשית שנות ה-60, צידד בעמדת בן-גוריון כי בשאלה "מי נתן את ההוראה" תכריע ועדת חקירה משפטית ולא ועדת שרים, שאינה נקייה מנטיות פוליטיות. בעת פילוג מפא"י והקמת רפ"י על ידי בן-גוריון בשנת 1965, לא הצטרף לרפ"י ונשאר במפא"י, אך הורחק בידי ראש הממשלה לוי אשכול מרשימת מועמדי המערך לכנסת השישית ולא נכלל בממשלת אשכול שקמה לאחר הבחירות.

בשנת 1975 יצא לאור ספרו האוטוביוגרפי, "יונה וחרב".

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Bernard Joseph, Nationality: Its Nature and Problems, George Allen & Unwin (London), 1929.
  • דב יוסף, השלטון הבריטי בארץ ישראל: פרשת כשלונו של משטר, ירושלים: מוסד ביאליק, 1948.
  • דב יוסף, קריה נאמנה: מצור ירושלים 1948, ירושלים: שוקן, תש"ך-1960.
  • דב יוסף, יונה וחרב, גבעתיים; רמת גן: מסדה, 1975.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ תאריך הולדתו של דב יוסף אינו נכון. הוא נולד ב- 21 באפריל. ראו פירוט בדף השיחה.


שרי המשפטים בממשלת ישראל

פנחס רוזןדב יוסףחיים כהןפנחס רוזןדוד בן-גוריוןפנחס רוזןדב יוסףיעקב שמשון שפיראגולדה מאיריעקב שמשון שפיראגולדה מאירחיים יוסף צדוקמנחם בגיןשמואל תמירמשה נסיםיצחק מודעיאברהם שרירדן מרידורדוד ליבאייעקב נאמןבנימין נתניהוצחי הנגבייוסי בייליןמאיר שטריתיוסף לפידציפי לבניחיים רמוןמאיר שטריתציפי לבנידניאל פרידמןיעקב נאמןציפי לבניבנימין נתניהו

שרי הבריאות בממשלות ישראל

חיים משה שפיראיוסף בורגיוסף ספיריוסף סרליןדב יוסףישראל ברזיליחיים משה שפיראישראל ברזיליחיים גבתיויקטור שם-טובאליעזר שוסטקמרדכי גורשושנה ארבלי-אלמוזלינויעקב צוראהוד אולמרטחיים רמוןיצחק רביןאפרים סנהצחי הנגבייהושע מצאשלמה בניזרירוני מילואנסים דהןדני נוהיעקב אדרייעקב בן יזריבנימין נתניהויעל גרמןבנימין נתניהו

שרי התחבורה בממשלות ישראל

דוד רמזדב יוסףדוד צבי פנקסדוד בן-גוריוןיוסף סרליןיוסף ספירזלמן ארןמשה כרמליצחק בן-אהרןישראל בר-יהודהמשה כרמלעזר ויצמןשמעון פרסאהרן יריבגד יעקבימנחם בגיןמאיר עמיתחיים לנדאוחיים קורפומשה קצבישראל קיסריצחק לוישאול יהלוםיצחק מרדכיאמנון ליפקין-שחקאפרים סנהאריאל שרוןצחי הנגביאביגדור ליברמןמאיר שטריתשאול מופזישראל כ"ץ

שרי החקלאות בממשלות ישראל

אהרון ציזלינגדב יוסףפנחס לבוןלוי אשכולפרץ נפתליקדיש לוזמשה דייןחיים גבתיאהרן אוזןאריאל שרוןשמחה ארליךמנחם בגיןפסח גרופראריה נחמקיןאברהם כ"ץ-עוזיצחק שמיררפאל איתןיצחק שמיריעקב צוררפאל איתןאהוד ברקחיים אורוןאהוד ברקשלום שמחוןציפי לבניישראל כ"ץזאב בויםשלום שמחוןאורית נוקדיאיר שמיר

שרי הפיתוח בממשלות ישראל

דב יוסףמרדכי בנטובגיורא יוספטליוסף אלמוגיחיים יוסף צדוקמשה קולחיים לנדאוחיים גבתיחיים בר-לב