בתי דין דתיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

בתי דין דתיים הם מוסדות שקיבלו סמכות שפיטה מטעם המדינה לדון בענייני מעמדם האישי של האזרחים, כדוגמת נישואים, גירושים, ירושה, אפוטרופסות, אימוץ ועוד. בשיטת המשפט בישראל, לכל עדה דתית המוכרת על ידי המדינה: יהדות, אסלאם, נצרות והדת הדרוזית בית דין משלה, הדן על-פי דיני הדת.

בתי דין רבניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בית דין רבני

בתי הדין הרבניים עוסקים במעמדם האישי של בני הדת היהודית, ובכלל כך גם בגיור. השופטים בבתי דין רבניים נקראים דיינים, הממונים לתפקידם על ידי ועדת מינויים בראשות שר הדתות. לרוב יושבים הדיינים בהרכב של שלושה, אך במקרים דחופים ובהסכמתם של שני הצדדים ניתן לשפוט גם בהרכב של דיין אחד. בתי הדין הרבניים פוסקים על פי ההלכה היהודית האורתודוקסית. בישראל קיימים תריסר בתי דין רבניים אזוריים וכן בית דין מיוחד לענייני גיור. בית הדין הרבני הגדול לערעורים יושב בירושלים, ונשיאו משמש כאחראי על מערכת השיפוט הרבנית בישראל (למעשה, תפקידו מקביל לזה של נשיא בית הדין הארצי לעבודה). על הצד הלוגיסטי של בתי הדין אמונה הנהלת בתי הדין הרבניים, כיום (2008) בראשות הרב אליהו בן דהן.

בתי דין פרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצד המערכת הממסדית, קיימת מערכת של בתי דין פרטיים, הדנים בסכסוכים אזרחיים על פי ההלכה היהודית (דין תורה). המסגרת החוקית היא חוק הבוררות, המקנה תוקף חוקי להכרעת הדין, זאת בכפוף לחתימה על הסכם בוררות.

בתי דין שרעיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – בית דין שרעי

בית הדין הדתי המוסלמי נקרא בית דין שרעי (מהמילה "שריעה" כלומר ההלכה המוסלמית) והוא מהווה מוסד מרכזי בחיי האוכלוסייה המוסלמית בישראל. במדינת ישראל פועלים שמונה בתי דין שרעיים אזוריים בערים באקה אל-גרבייה, עכו, חיפה, נצרת, טייבה, יפו, באר שבע וירושלים. בנוסף להם פועלים בית הדין לערעורים והנהלת בתי הדין השרעיים, אשר ממוקמים בירושלים.

בית הדין האזורי דן בהרכב של דן יחיד (המכונה קאדי) ובית הדין השרעי לערעורים דן בהרכב של שלושה.

בראש מערכת בתי הדין השרעיים עומד נשיא בית הדין השרעי לערעורים. החל משנת 1994 משמש בתפקיד זה הקאדי אחמד נאטור. מנהל מערכת בתי הדין השרעיים הוא איאד זחאלקה.

בתי הדין הדתיים הדרוזיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתי הדין הדתיים של העדה הדרוזית ממוקמים בעכו ובמסעדה שברמת הגולן, ודנים בהם בענייני המעמד האישי של בני העדה. חבר בית הדין נקרא קאדי-מד'הב.

בתי הדין פועלים מכוח חוק בתי הדין הדרוזיים, התשכ"ג-1962, והחלו פעולתם ביום 30 בדצמבר 1963. ב-2 בנובמבר 1961 אומץ על ידי העדה חוק המעמד האישי של העדה הדרוזית בלבנון כדין האישי של הדרוזים בישראל, ובתי הדין הדתיים הדרוזיים דנים על-פי חוק זה.

בראש בית הדין הדתי הדרוזי לערעורים עמד עד מותו בשנת 1993 השיח' אמין טריף. מאז מותו לא אוישה משרת ראש בית הדין הדתי הדרוזי לערעורים.

כיום מכהנים בבתי הדין שלושה קאדים-מד'הב: שיח' מוואפק טריף ושיח' נעים כאמל הנו בבית הדין לערעורים, ושיח' חאתם חלבי בבית הדין הדתי הדרוזי של ערכאה ראשונה.

בתי דין נוצריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכנסיות של כל עדה נוצרית מוכרת בישראל (מזרחית (יוונית), לטינית, גרגוריאנית ארמנית, ארמנית קתולית, סורית קתולית, כשדית קתולית (אוניאטית), מלכיתית יוונית-קתולית, מארונית, סורית אורתודוקסית, ואוונגלית אפיסקופלית) מספקות לבני עדותיהן שירותי דת שונים, ובכללם גם בתי דין נוצריים. פסיקות אלה מוכרות על ידי המדינה.

חוקים המקנים סמכויות עזר לבתי הדין הדתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתי הדין נהנים מסמכות שיפוט המוכרת על ידי המדינה בחוק יסוד: השפיטה. על מנת לאפשר לבתי הדין הדתיים לבצע תפקידם נחקקו במהלך השנים חוקים שונים בעניין סמכויות הנתונות לבתי הדין. בין אלה ניתן למנות את חוק בתי דין דתיים (כפיית ציות ודרכי דיון), התשט"ז-1956 ואת חוק בתי דין דתיים (מניעת הפרעה), התשכ"ה-1965.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]