בית דין (הלכה)

בהלכה, בית דין הוא מוסד בעל סמכות שיפוט, בדומה לבית משפט במשפט החילוני. בידי בית הדין הסמכות להעניש, לעשות צדק ממוני, ואפילו לפסוק עונש מוות.

ישנם שלושה סוגים של בתי דין:

• בית דין של שלושה דיינים, המוסמך לשפוט בדיני ממונות;
• בית דין של עשרים ושלושה, המוסמך לדון בדיני נפשות;
• בית דין של שבעים ואחד, המוסמך לדון בדינים הנוגעים לכללותו של העם.

שני הסוגים האחרונים, מכונים גם סנהדרין קטנה וגדולה בהתאמה.

בזמן בית המקדש בית הדין הגדול היה יושב בלשכת הגזית שבבית המקדש. בתלמוד הבבלי, במסכת תענית, אף מצוין מקור השם הר המוריה - "הר שממנו תצא הוראה לישראל". בתי דין של עשרים ושלשה היו פזורים במחוזות ובערים.

על פי היהדות, בכל סכסוך יש לפנות לבית דין בלבד, וקיים איסור לפנות לבתי משפט הקרויים ערכאות של גויים (כמצוין ברש"י בפרשת משפטים) ואף נפסק הלכה בספר שולחן ערוך על איסורו. הפניה לבית משפט חילוני מותרת רק במקרה שמדובר במציאות בה אי אפשר להביא את האדם השני אל בית הדין הרבני ולאחר שבית הדין יתן הסכמה לכך. משפט המלך הנזכר בזמן מלכות שלמה המלך הינה באופן שהמלך מכהן כאב בית הדין ועמו שני דיינים נוספים לכל הפחות, למעט במקרה שבית דין מאשר אחרת.

סופרי הדיינים

סופרי הדיינים היו בעלי תפקידים בבית הדין שאינם חבריו, ותפקידם הוא כתיבת הפרוטוקול של הדיינים המזכים ושל המחייבים. הצורך בהם עולה מכך שהדיונים נמשכו לאחר ליל התייעצויות והיה צורך בתזכורת עבור הדיינים לגבי עמדותיהם יום קודם, שכן המזכה לא יכול לחזור בו והמחייב יכול, ולמטרת תיקון במקרה של טעות בדברי המזכים.

בתי הדין בימינו

ערך מורחב – בית דין רבני

בית הדין של שבעים ואחד (ה"סנהדרין") בטל, ולפיכך עונשים כגון מלקות ומוות לא חלים בימינו.

סמכותו של בית הדין בימינו מוגבלת לדיני גיטין, קידושין. במדינת ישראל, דיני גיטין וקידושין מעוגנים בחוק. עד לאחרונה הייתה לבתי הדין הרבניים סמכות לדון בדיני ממונות, אז הפניה לבית דין על מנת שידון יכולה להתבצע רק אם שני הצדדים מוכנים להתדיין בבית הדין. במידה וכך אכן קרה, ושתי הצדדים חתמו על הסכם בוררות, לבית הדין ניתנה הסמכות של בורר, על פי חוק הבוררות. משמעות הדבר הוא שניתן לאכוף את פסק הדין ב'הוצאה לפועל', וכן שלא ניתן לדון שוב בסכסוך בבית המשפט.

יתרונה של מערכת בתי הדין לממונות היא ביעילות ההליך ובמחירו הנמוך (להבדיל מבוררות עסקית רגילה). בתי דינים כאלו היו מנוהלים על ידי הרבנות הראשית לישראל וכן גם על ידי חסידויות פרטיות (כמו בעלז). הסמכות של בתי הדין הממלכתיים בוטלה בפסיקה תקדימית של השופטת אילה פרוקצ'יה בדין בבג"ץ ב-6 באפריל 2006.

לבתי הדין ניתן לגשת בלא יצוג של עורך דין. הבחנה זו מבטאת את העובדה שהמשפט העברי נוטה לגישה האינקויזיטורית, על פיו מוטלת האחריות המלאה של ניהול הדיון וחקירת האמת על בית הדין הדין עצמו, ולא על הצדדים המתדיינים בלבד (הגישה האדברסרית).

בתי דין לממונות

ערך מורחב – בית דין לממונות

בתי הדין לממונות, הם מוסדות פרטיים הדנים בסכסוכי ממון על פי דין תורה, ובמסגרת חוק הבוררות. בקהילות החרדיות ישנם בתי דין רבים. גם בקרב הציבור הדתי לאומי קיימים בתי דין לא מעטים. אחד מהם הוא בית הדין "משפט והלכה בישראל" שהוקם על ידי מכון ארץ חמדה ללימודי דיינות, ובמסגרתו מאוגדים בתי הדין לממונות בשלש הערים הגדולות: ירושלים, תל אביב וחיפה, הנקראים "משפט והלכה בישראל". מרבית בתי הדין לממונות, של הציבור הדתי לאומי, מאוגדים בארגון "גזית" אשר הוקמה על ידי הרב ד"ר משה בארי, מיסודה של "מורשת המשפט בישראל", שבראשה עומד חתן פרס ישראל, הפרופסור נחום רקובר. בשנת תשס"ח הוקם פורום בתי הדין לממונות, המשמש כמטריה לפעילות בתי הדין של הארגונים: ארץ חמדה, גזית, הליכות עם ישראל, ומכון משפטי ארץ.

קישורים חיצוניים

• בתי הדין לסוגיהם, ב"אנציקלופדיה יהודית" באתר "דעת"
• איתור בית דין רבני לפי יישוב בישראל
• מכון משפט לעם
• אדם חפרי-וינוגרדוב, עליית בתי-הדין ההלכתיים לממונות: התופעה, גורמיה והקשריה
• מיכאל בריס, ‏בית הדין לממונות - בין סמכות לבוררות, באתר דעת