נצרות יוונית-אורתודוקסית
| ערכים בנצרות | |
|---|---|
| נצרות | |
 |
|
| פורטל נצרות | |
| מושגים בנצרות | |
| השילוש הקדוש: האל האב • ישו • רוח הקודש |
|
|
זרמים עיקריים
אישים מרכזיים
הבתולה • יוחנן המטביל • השליחים • פאולוס • פטרוס • אתנסיוס • אוגוסטינוס • אבות הנצרות • תומאס מאקווינס • לותר • קלווין מונותאיזם • השילוש הקדוש • הקרדו • לוגוס כתבים נוצריים
ראו גם
|
|
נצרות יוונית-אורתודוקסית היא אחד משני הפלגים שנוצרו מן הכנסייה הנוצרית העתיקה בשנת 1054, במאורע אשר נודע בשם "הפילוג הגדול". הפיצול נוצר עקב מחלוקות במספר רב של נושאים, הכוללים את התאולוגיה, הדוגמה, תלבושות, פוליטיקה ותרבות.
תוכן עניינים |
מבנה הכנסייה היוונית-אורתודוקסית [עריכה]
מבנה הכנסייה היוונית אורתודוקסית שונה ממבנה הכנסייה הקתולית. בכנסייה הקתולית ישנו ריכוז כוח בידי גוף מרכזי אחד, הוותיקן, ואילו בכנסייה היוונית אורתודוקסית ישנן ארבע פטריארכיות אוטונומיות ("אוטו-קפאליות"), ללא סמכות מרכזית. אף על פי כן, תמיד נחשב הפטריארך של קונסטנטינופול (איסטנבול) לראשון בין שווים. ארבע הפטריארכיות שוכנות באיסטנבול (בעבר: קונסטנטינופול, או בכינויה העברי: קושטא), באנטיוכיה (שמרכזה היום בדמשק ואליה משתייכים היוונים-אורתודוקסים הגרים בלבנון), באלכסנדריה ובירושלים.
עד המאה ה-19 עמדו בראש הפטריארכיות ובראש הכמורה הבכירה אישים ממוצא יווני, אם כי רוב המאמינים של הפטריארכיות באנטיוכיה ובירושלים היו ערבים. מאז המאה ה-19 מתחולל בקצב איטי שינוי בהרכב ראשי הפטריארכיה ובשפת התפילה. בפטריארכיה של דמשק הוחלפה ההנהגה במנהיגות ערבית ושפת התפילה שונתה ברוב התפילות מיוונית לערבית. בפטריארכיות האחרות עדיין מתחולל מאבק בין המאמינים המקומיים לראשי הכנסיות היוונים.
סמלה של הכנסייה הוא הטאפוס (Τάφος, ביוונית: - "קבר") - סמל שנוצר משילוב של האותיות היווניות "טאו" ו"פי"; הסמל מציין את הקבר הקדוש ומופיע בחזית של רוב הבניינים שבבעלות יוונית-אורתודוקסית בארץ ישראל.
הכנסייה היוונית-אורתודוקסית של ירושלים [עריכה]
בראש הפטריארכיה של ירושלים עומד הפטריארך היווני-אורתודקסי. כללי בחירת הפטריארך נקבעו בתקנות האימפריה העות'מאנית משנת 1875, אשר תוקנו בדברי חקיקה מנדטוריים בשנים 1935-1936. על פי כללים אלו, הפטריארך נבחר על ידי הכמרים החברים בסינוד הקדוש, שהוא הגוף המנהל של הפטריארכיה, אך המינוי נכנס לתוקף רק אחרי קבלת הכרה מהשלטונות, אשר מאז הקמת מדינת ישראל נעשה בהחלטת ממשלת ישראל.
עד מותו בדצמבר 2000 עמד בראש הפטריארכיה של ירושלים דיאודורוס קריבליס[1]. באוגוסט 2001 נבחר כיורשו אירינאוס הראשון, שקיבל את הכרת הממשלה באפריל 2004. אולם החל מדצמבר 2007 מכהן תיאופילוס השלישי כפטריארך, לאחר שממשלת ישראל הכירה בהחלטה של הסינוד הקדוש מאוגוסט 2005 להדיח את אירינאוס ולבחור בתיאופילוס במקומו. העברת הכהונה מאירינאוס לתיאופילוס לוותה בפניות רבות לבית המשפט לביטול המינוי, אולם כולם נדחו[2]. מאז 2007 כלוא אירינאוס בביתו ואינו יוצא ממנו[3].
קישורים חיצוניים [עריכה]
- עודד פרי ויצחק זיסק, הודעת הממשלה העות'מאנית (1912) בעניין הארגון הפנימי של מוסדות העדה היוונית-אורתודוקסית בירושלים, קתדרה 52, יולי 1989, עמ' 148-131
הערות שוליים [עריכה]
- ^ דני רובינשטיין, אין פטריארך בירושלים, באתר הארץ, 5 ביוני 2005
- ^ ע"א 2293/09, ארכימנדריט פוטיוס ליאקוס נ. תיאופילוס ג'אנופולוס
- ^ מקורביו של הפטריארך הכלוא בירושלים: הוא מפחד שירעילו אותו, באתר nrg מעריב
